הנשרפין
פרק
תשיעי סנהדרין
פא.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
לא תימא ליה לאבוך הכי. להודיעו בהדיא שהוא טועה משום דמכסיף
דלא ידעינן אי טריפה הוה אי שלם הוה ועוד י"ל דהוה ליה קבוע נא א
א) ב)
ג)
ומצטער: אלא אומר לו אבא כך כתוב בתורה. קס"ד בתמיהה
וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי ופטור מדאורייתא דספק נפשות
ד)
קאמר וכי כך כתיב בתורה: סוף סוף היינו הך. דמביישו ואומר
להקל וכ"ת ניכבשינהו ונימא כל דפריש אי אתה רשאי למושכו להחמיר
ה)
וכי יפה אתה עושה: אלא. בניחותא אומר לו מקרא האמור בתורה
עליו ועוד גזירה שמא יקח מן הקבוע והא דפריך בגמ' תיפוק ליה נב ב ג ד
ו)
ז) ח)
דרובא נסקלין נינהו ה"פ לכל הפחות
ואומר לו אבי מקרא כך וכך כתוב
לא גרע משום דרובא נסקלין כ):
בתורה והוא עצמו ישים על לבו על
לא תימא ליה לאבוך הכי דתניא הרי שהיה
איתגורי
איתגור. וא"ת בפרק
מה זה מזכירו. והכי נמי אין לך לומר
ט)
אביו עובר על דברי תורה לא יאמר לו אבא
י)
לאביך לא תתנייה הכי: מתני' עבר
אלו נערות
עברת על דברי תורה אלא אומר לו אבא
כ)
עבירה שיש בה שתי מיתות. כגון חמותו
דיליף מחובל בחבירו דכל היכא דאיכא
כך כתיב בתורה סוף סוף היינו הך אלא
והיא אשת איש: בזיקה הראשונה.
ממון ומלקות ממונא משלם מילקא
אומר לו אבא מקרא כתוב בתורה כך
ל)
בגמרא מפרש לה: גמ' פשיטא.
א
לא לקי ופריך מה לחובל בחבירו שכן
(הוא): מתני' ב מי שנתחייב בשתי
❖
מ) דבחמורה נדון שהרי אף בה נתחייב
חייב בה' דברים ואי ממונא קולא
מיתות בית דין נידון בחמורה עבר עבירה
דהיכי סליק אדעתן לידון בקלה וכי
הוא שכן הותר מכללו בב"ד והשתא
ג
שנתחייב שתי מיתות נידון בחמורה ר' יוסי
אתגורי אתגר במה שעבר שתי
איך יתכן לומר דקולא הוא אם כן
תורה אור השלם
עבירות אילו לא עבר אלא על
איתגורי איתגור וי"ל דשאני התם
אומר נידון בזיקה הראשונה שבאה עליו:
1. וְהוֹלִיד בֵּן פָּרִיץ שֹׁפֵךְ
גמ'
החמורה היה נדון בה ועכשיו שהוסיף
משום דחס רחמנא אהפסד ממונו של
פשיטא אלא איתגורי איתגור אמר רבא
ונגמר
דָּם וְעָשָׂה אָח מֵאַחַד
דינו לעבירה קלה
לעבור עמה עבירה אחרת נדון
חבירול):
ד הכא במאי עסקינן כגון שעבר עבירה קלה
מֵאֵלֶּה: וְהוּא אֶת כָּל
וכו'. תימה ואמאי נדון בחמורה הא
בקלה: אמר רבא. ודאי אי מקמי
אֵלֶּה לֹא עָשָׂה כִּי גַם אֶל
ונגמר דינו על עבירה קלה וחזר ועבר עבירה
דאתא לקמן עבדינהו לתרוייהו לא
הויא לה עדות שאי אתה יכול להזימה
הֶהָרִים אָכַל וְאֶת אֵשֶׁת
חמורה סלקא דעתא אמינא כיון דנגמר
רֵעֵהוּ טִמֵּא: עָנִי וְאֶבְיוֹן
איצטריך לאשמועינן כי איצטריך
דאי מיתזמי סהדי בתראי לא מיקטלי
הוֹנָה גְּזֵלוֹת גָּזָל חֲבֹל לֹא
דינו לעבירה קלה האי גברא קטילא הוא
למתנייא כגון דנגמר דינו תחלה
כיון דבלאו
סהדותייהו גברא בר
יָשִׁיב וְאֶל הַגִּלּוּלִים נָשָׂא
קמ"ל בעא מניה (אבוה) דרב יוסף בר
לקלה סד"א וכו': מנא הא מילתא
עֵינָיו תּוֹעֵבָה עָשָׂה:
קטלא הוא כדמוכח בפ"ק דמכות
יחזקאל יח י-יב
וכו'. ואע"ג דנגמר דינו לקלה:
גבי באו שנים ואמרו בחד
חמא מרבה בר נתן מנא הא מילתא דאמור
2. בַּנֶּשֶׁךְ נָתַן וְתַרְבִּית
בסקילה. דכל דמיהם בם בסקילה
בשבא נגמר דינו של פלוני וכו' וי"ל
י)
לָקַח וָחָי לֹא יִחְיֶה אֵת כָּל
רבנן מי שנתחייב שתי מיתות ב"ד נידון
הַתּוֹעֵבוֹת הָאֵלֶּה עָשָׂה
דהיא חמורה ואי דלא נגמר דינו קודם
דהכא מיירי כגון דהך עבירה שניה
בחמורה דכתיב והוליד בן פריץ שופך דם
1
מוֹת יוּמָת דָּמָיו בּוֹ יִהְיֶה:
לכן לא איצטריך קרא לאשמועינן:
עבר בפני ב"ד דאפילו בעדות שאי
יחזקאל יח יג
[וגו'] אל ההרים אכל ואת אשת רעהו טמא
בן סורר ומורה. וקרי ליה שופך דם
3. אֶל הֶהָרִים לֹא אָכָל
אתה יכול להזימה מחייבינן ליה לעילמ)
ואל הגלולים נשא עיניו והוליד בן פריץ שופך
וְעֵינָיו לֹא נָשָׂא אֶל גִּלּוּלֵי
בטריפה משום ובערת הרע ועוד
על שם שסופו לשפוך כדאמרי'
בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת אֵשֶׁת
דם בסייף את אשת רעהו טימא זו אשת
יש לומר כיון דאי מיתזמי קמאי או
שעומד בפרשת דרכים וכו':
רֵעֵהוּ לֹא טִמֵּא וְאֶל אִשָּׁה
איש בחנק ואל הגלולים נשא עיניו זו עבודת
דאהדריה משה. במשנה תורה: אל
מיתכחשי מהני סהדותייהו דבתראי
נִדָּה לֹא יִקְרָב:
יחזקאל יח ו
ההרים לא אכל. סיפיה דקרא צדיק
כוכבים בסקילה וכתיב מות יומת דמיו בו
עדות שאתה יכול להזימה קרינן ביה:
2
4. בְּחֻקּוֹתַי יְהַלֵּךְ
וכתיב דמיו בו יהיה בסקילה.
הוא חיה יחיה לומר זה צדיק גמור
יהיה בסקילה מתקיף לה רב נחמן בר יצחק
וּמִשְׁפָּטַי שָׁמַר לַעֲשׂוֹת
וע"כ משום דלא עביד הני לאו צדיק
מכאן קשה לפי' הקונט'
אֱמֶת צַדִּיק הוּא חָיֹה
אימא כולהו בסקילה והוליד בן פריץ שופך
יִחְיֶה נְאֻם אֲדֹנָי אֱלֹהִים:
הוא אם עבר עבירות אחרות אלא לאו
דבריש איזהו נשך דאמרי'
דם זה בן סורר ומורה דבסקילה אשת רעהו
יחזקאל יח ט
כמשמעותיה מדריש: אל ההרים לא
הוקשו מלוי רבית לשופכי דמים דכתיב
5. אַל תִּטַּמְּאוּ בְּכָל אֵלֶּה
טמא זו נערה המאורסה דבסקילה ואל
אכל. שלא נצטרך לזכות אבותיו מתוך
הכא בנשך נתן ופירש שם בקונטרס
כִּי בְכָל אֵלֶּה נִטְמְאוּ
הגלולים נשא עיניו זו עבודת כוכבים
הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אֲנִי מְשַׁלֵּחַ
שהוא חסיד: שלא נהנה מקופה של
דדמיו בו יהיה משמע דמים ששפך
❖
מִפְּנֵיכֶם: ויקרא יח כד
דבסקילה א"כ מאי קמ"ל יחזקאל דילמא
צדקה. שהוא דבר גנאי לאדם הגון:
שהעני את חבירו ומת ברעב עליו
תורה קא מהדר א"כ איבעי ליה לאהדורה
בזיקה הראשונ'. באותו איסור שהוזקק
ישובו ולא יתכן כלל דהא לסקילה
הגהות הגר"א
זה תחלה להזהר בו ולפרוש ממנו הוא
אתיא הכא בשמעתין ובאוב וידעוני
כי היכי דאהדרה משה רבינו דרש רב אחא
[א] בזכות
נדון אבל לא באיסור הבא עליו אחרון
דכתיב דמיהם בם ובכמה דוכתי
בר' חנינא מאי דכתיב אל ההרים לא אכל
3
אע"פ שהוא חמור דקסבר ר' יוסי
כולם לסקילה אתיין ונראה דדריש
❖
שלא אכל [א] בזכות אבותיו ועיניו לא נשא אל
אין איסור חל על איסור ואפי' חמור
מדכתיב הכא והוליד בן פריץ וגו'
גלולי בית ישראל שלא הלך בקומה זקופה
על הקל הלכך אין כאן שתי מיתות:
ובכל הספרים גרסי' בפ"ק דתמורה
ואת אשת רעהו לא טימא שלא ירד
חמותו ונעשית אשת איש. כגון נשא
מוסף רש"י
וסמיך ליה והוליד בן פריץ:
נדון
לאומנות חבירו ואל אשה נדה לא קירב
בזיקה ראשונה. לאו מילתא
בת אלמנה ונאסרה אמה משום
לא תימא ליה לאבוך
שלא נהנה מקופה של צדקה וכתיב צדיק
הכי.
חמותו ואחר כך נשאת ונאסרה עליו
דפסיקא היא דהא חמותו
4
הוא חיה יחיה כשהיה רבן גמליאל מגיע
משום אשת איש נדון בחמורה בשריפה
ונעשית אשת אב איסור מוסיף הוא
(קדושין
דהיא קדמה אבל אם היתה אשת איש
אי אית ליה אחין ולמאן דאמר סקילה
לב.) היינו הך.
למקרא הזה היה בוכה ואמר מאן דעביד
ונעשית חמותו הואיל כשנשא בתה
חמורה נידון באשת אב:
לכולהו הוא דחיי בחדא מינייהו לא א"ל ר"ע
לידון נמי באיסורא דאשת איש.
(שם) מקרא כתוב
כבר היתה זו אסורה עליו משום
בתורה כך.
אלא מעתה 5 אל תטמאו בכל אלה הכי נמי
אשת איש תו לא חייל אסור חמותו
לענין קרבן קא פריך
בכולהו אין בחדא מינייהו לא אלא באחת
אאסור אשת איש ואינו נדון אלא
שיתחייב ב' חטאות בשוגג אי נמי
(שם) מי שנתחייב שתי
מכל אלה הכי נמי באחת מכל אלה: עבר
בחנק: דאמר ר' אבהו. ביבמות
אם התרו בו משום אשת איש ולא
מיתות.
עבירה: תניא כיצד אמר רבי יוסי נידון
בפ' ד' אחין: מודה ר' יוסי באסור
התרו בו משום חמותו ורבה מהדר
(יבמות
בזיקה ראשונה הבאה עליו חמותו ונעשית
מוסיף. ומחדש דבר על האשה הזאת
ליה דבמזיד איירי ובהתרו בו משום
לב.)
דאמר
רבי אבהו מודה
שניהם:
לאסור בה דבר חדש (או) לאסרה
אשת איש נידון בחמותו אשת איש ונעשית
(כריתות יד:) נידון
ר' יוסי באיסור מוסיף. אע"ג דבפ'
בחמורה. (יבמות
על מי שלא היתה אסורה עליו
חמותו נידון באשת איש אמר ליה רב אדא
שם) שלא אכל בזכות
מתחלה כגון הכא כשהיתה אלמנה
ד' אחין משמע דלא
בר אהבה לרבא חמותו ונעשית אשת איש
אבותיו.
והיא חמותו היתה אסורה לו משום
קיימא לבסוף מ"מ אמת הוא כדאי'
נידון בחמותו לידון נמי אאיסור אשת איש דהא
(שבת
חמותו ומותרת לכל אדם וכשנעשית
בפרק אמרו לו :
אפילו תימא רבי
אמר ר' אבהו מודה
ר' יוסי באיסור מוסיף
יג.) נידון באשת איש.
אשת איש הוסיף בה השם הזה איסור
(שם)
אמר
שמעון בן גמליאל קסבר עבירות
שאסרה לכל העולם וכי האי גוונא
מחזקות. תימה דבסוף פרק הבא על יבמתו אמרינן
מודה ר' יוסי דאסור חל על אסור מגו דחייל אכולא עלמא שהיתה
מותרת להם עד עכשיו חייל נמי אהאי ואע"פ שאסורה לו ועומדת:
נשואין ומלקיות כרבי משום דסתם לן תנא כוותיה דמי שלקה ושנה
וכו' וי"ל דרב יוסף דהתם סבר מלקיות מחזקות ואע"ג דאשכחן
אמר
תנא דאית ליה עבירות מחזקות בברייתא דבסמוך דקתני התרו בו
ושתק התרו בו והרכין ראשו דהתם מלקות ליכא מכל מקום משמע
ליה דמתני' סברה מלקיות מחזקות מדקתני מי שלקה אי נמי קסבר כיפה צריכה התראה ועד דמחזק בתרי או בתלת אין מתרין בו
לכיפה הלכך אם איתא דבתלת זימני הויא חזקה עד רביעית אין כונסין אותו לכיפה כדמוכח בסמוך וקצת תימה אמאי מתרין בו לכיפה
בשניה לר' ובשלישית לרשב"ג שאם יעבור אחר כך יהא מוחזק ויכניסוהו לכיפה ויש לומר דאין מחייבו כיפה עד שיהא מוחזק לעבור
בהתראת מלקות הלכך אי מתרינן ביה אכיפה לחודה לא סגי
בהכי
ואי מתרינן ביה אמלקות
ואכיפה הא
לא עבדינן ביה תרתי:
ומר