דיני ממונות
בשלשה
פרק ראשון סנהדרין
י.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אצל
אשתו לא אמרינן. אע"ג דמתני' היא בזה בורר
פלוני בא על אשתי [כו'] אבל לא להורגה. לפי שקרוב הוא אצלה ואע"ג
עו
א) ב)
א
ג)
דבעל כאשתו לענין עדות ס"ד הכא דמחמת מגו דמהימן
דמהימנינן ליה בהאי סהדותא לגבי חבריה לא מהימנינן ליה לגבי
עז
להורגו מהימן להורגה: משום דהוי לאו שאין בו מעשה. וה"ה
ב ג
אשתו והיינו פלגינן דיבורא דהא חד דיבורא הוא ולגבי האי מהימן
ד)
עח ד
אמרינן. אדם קרוב לענין
ולא מהימן לגבי האי: אצל אשתו לא
דה"מ למימר משום דהוי לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד ואפ"ה גלי
פלגינן דיבורא והואיל ומהימן אההוא
לן והיה אם בן הכות הרשע דלקי
עט ה
דיבורא למיקטליה לחבריה ליקטלוה
ובלבד שלא יוכל לבא לידי חיוב מיתה
פלוני בא על אשתי הוא ואחר מצטרפין
א
פ ו
נמי לדידה קמ"ל: נהרגין. משום
ה) ו)
אבל אם אפשר לו לבא לידי חיוב
להורגו אבל לא להורגה מאי קא משמע
פא ז
פלוני: ואין משלמין ממון. טובת
מיתה לא לקי כדאמר במרובה
לן דמפלגינן בדיבורא היינו הך מהו דתימא
ז)
הנאת כתובתה שרצו להפסידה מאי
תסתיים דרבי
ח)
אדם קרוב אצל עצמו אמרינן אצל אשתו
פב ח
ט) י)
טעמא שהרי לא הזכירו שם האשה
אלעזר דאמר הוכחשו בנפש ולבסוף
❖
לא אמרינן קא משמע לן ואמר רבא פלוני
כ)
ב
ולמאן מפסדי: בא על בתו של פלוני
הוזמו אין נהרגין דא"ר אלעזר עדים
בא על נערה המאורסה והוזמו נהרגין
נהרגין. משום שניהם שבאו להרוג
שהוכחשו בנפש לוקין ואי ס"ד הוכחשו
❖
ואין משלמין ממון בתו של פלוני והוזמו
ל)
אותו ואותה: ומשלמין ממון. שבאו
ולבסוף הוזמו נהרגין הוה ליה לאו
תורה אור השלם
נהרגין ומשלמין ממון ממון לזה ונפשות
להפסידה כתובתה מן האירוסין
שניתן לאזהרת מיתת ב"ד ואם תאמר
1. כִּי יִהְיֶה רִיב בֵּין
ומשלמין טובת הנאת כתובה כדין כל
דהכא משמע דלוקין אלאו דלא תענה
לזה ואמר רבא פלוני רבע השור והוזמו
אֲנָשִׁים וְנִגְּשׁוּ אֶל
ג
גליון הש"ס
זוממי כתובה. ולא פליגא דרבא אדרב
הַמִּשְׁפָּט
וּשְׁפָטוּם
משום דגלי לן קרא דוהיה אם בן
נהרגין ואין משלמין ממון שורו של פלוני
גמרא ואין אדם קרוב
וְהִצְדִּיקוּ אֶת הַצַּדִּיק
יוסף דאמר לעיל עדי הבעל נהרגין
הכות וכן בפ"ק דמכות
והוזמו נהרגין ומשלמין ממון ממון לזה
אצל ממונו.
וְהִרְשִׁיעוּ אֶת הָרָשָׁע:
ואין משלמין ממון דהתם כיון דניסת
גבי מעידים אנו באיש פלוני שהוא בן
דברים כה א
ונפשות לזה הא תו למה לי היינו הך משום
תוס' ד"ה וכל וכו' ואי
2. וַעֲשִׂיתֶם לוֹ כַּאֲשֶׁר
הנך תשלומין דכתובה דידה בעו
גרושה משמע דלכ"ע לקי ובמעידין אנו
לאו והיה אם בן.
דקא בעי בעיא עלויה דבעי רבא פלוני
זָמַם לַעֲשׂוֹת לְאָחִיו
מיהוי וכיון דעלה מקטלי לא משלמי לה
באיש פלוני שחייב לחבירו מאתים זוז
וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ:
רבע שורי מהו מי אמרינן אדם קרוב אצל
ממון אבל היכא דלא ניסת הנך
דברים יט יט
הוה נמי לקי לכ"ע אי לאו משום
3. וְהָיָה אִם בִּן הַכּוֹת
עצמו $ ואין אדם קרוב אצל ממונו או דילמא
תשלומין דהזמה דאב נינהו דכל שבח
כדי רשעתו ובפ"ק דמכות
הָרָשָׁע וְהִפִּילוֹ הַשֹּׁפֵט
נעוריה לאביה והוה ליה ממון לזה
אמרינן אדם קרוב אצל ממונו בתר דבעיא
גבי מעידים אנו באיש פלוני שחייב
וְהִכָּהוּ לְפָנָיו כְּדֵי רִשְׁעָתוֹ
לאב ונפשות לזה משום דבועל ונערה
בְּמִסְפָּר: דברים כה ב
מלקות מ' ונמצאו זוממין קאמרי רבנן
הדר פשטה אדם קרוב אצל עצמו ואין
ד
4. לֹא תִּרְצָח לֹא תִּנְאָף
מיקטלי: רבע השור. ולא הזכירו
דאין לוקין אלא מ' ואמרינן בגמרא
אדם קרוב אצל ממונו: מכות בשלשה כו':
לֹא תִּגְנֹב לֹא תַעֲנֶה
שור של מי: ואין משלמין. דמי השור
האי לא תענה רבנן מאי עבדי
בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר:
מנהני מילי אמר רב הונא אמר קרא
❖
דלא ידעינן מנו: ממון לזה. לבעל
שמות כ יג
ליה מיבעי ליה לאזהרת עדים
ושפטום שנים ואין בית דין שקול מוסיפין
5. וְלֹא תִקְחוּ כֹפֶר לְנֶפֶשׁ
1
השור: ונפשות. בשביל פלוני הרובע:
זוממין וי"ל דהתם ודאי כיון דלקו מ'
רֹצֵחַ אֲשֶׁר הוּא רָשָׁע
עליהם עוד אחד הרי כאן שלשה אלא
פלוני רבע שורי. הוא ואחר מצטרף
מכאשר זמם ואי אפשר להלקותם
לָמוּת כִּי מוֹת יוּמָת:
מוסף רש"י
מעתה והצדיקו שנים והרשיעו שנים הרי
עמו: מהו. פלוני ודאי מיקטיל אלא
במדבר לה לא
1
בלא אזהרה דלא ענש הכתוב אא"כ
פלוני בא על אשתי.
6. אַרְבָּעִים יַכֶּנּוּ לֹא יֹסִיף
שור מי מיקטיל: מי אמרינן אדם
כאן שבעה ההוא מיבעי ליה כדעולא דאמר
הזהיר והיינו מלא תענה ונמצא הך
פֶּן יֹסִיף לְהַכֹּתוֹ עַל אֵלֶּה
קרוב אצל ממונו. ופלגינן דבורא
עולא רמז לעדים זוממין מן התורה מניין
הוא ואחר מצטרפין
דלקי מכאשר זמם הוי משום אזהרה
מַכָּה רַבָּה וְנִקְלָה אָחִיךָ
❖
להורגו. אבל לא
לְעֵינֶיךָ: דברים כה ג
להימוני אחבריה ולא אשור או דילמא
רמז לעדים זוממין והא כתיב כאשר זמם
דלא תענה ולכך אי אפשר להלקותו
2
להורגה.
לא אמרינן לענין פלגי דיבורא אדם
פ' על לאו אחד אבל בבן גרושה או
(רשב"ם ב"ב
אלא רמז לעדים זוממין ה שלוקין מניין דכתיב
קרוב אצל ממונו אע"פ דפלגינן ליה
קלד:) רמז לעדים
בן חלוצה שפיר לקי מלא תענה וכן
רבינו חננאל
1 והצדיקו את הצדיק והרשיעו את הרשע
זוממין שלוקין.
לעיל אצל עצמו: הדר פשטה. לא
גבי מאתים זוז אי לאו כדי רשעתו הוי
פלוני בא על אשתי הוא
משום דהצדיקו את הצדיק והרשיעו את
אמרינן אדם קרוב אצל ממונו לענין
לקי מלא תענה דממון לא בעי אזהרה:
ואחד מצטרפין להורגו
הרשע והיה אם בן הכות הרשע אלא עדים
פלגי דיבורא והשור יסקל. וכי אמרינן
ו
וכל
3
לבועל אבל לא להורגה
לאו שאין בו מעשה אין לוקין
דבעל לגבי אשתו קרוב
שהרשיעו את הצדיק ואתו עדי אחריני
בתמורה רובע או נרבע
עליו. אפי' לרבי יהודה דאית
(מכות ב:) משום
הוא ועוד אמר פלוני בא
על פי הבעלים אסור לגבוה ומותר
והצדיקו את הצדיק דמעיקרא ושוינהו להנך
דהצדיקו את הצדיק
ליה בכל דוכתא לוקין עליו אתי האי
על נערה מאורשה והוזמו
להדיוט דאינו נסקל הני מילי היכא
כו'.
נהרגין שהעידו שקר כי
רשעים והיה אם בן הכות הרשע ותיפוק ליה
שינויא דהא מעדים זוממין יליף לה
בא על נערה מאורשה.
דלא העידו הבעלים על הרובע מי
מלא תענה משום דהוה ליה לאו שאין בו
לר' יהודה בפ"ק דמכות $ואי
ואין משלמין ממון שלא
4
הוא או העידו ולא היה עד שני עמהם
העידו על נערה ידועה.
לאו והיה אם בן הכות הרשע דגלי
מעשה ז וכל לאו שאין בו מעשה אין לוקין
אבל הכא דגברא מיקטיל על פי בעל
אבל אם העידו על בתו של
לן בעדים זוממין ה"א בכל דוכתא לאו
עליו: משום ר' ישמעאל אמרו בעשרים
פלוני שנבעלה באונס
השור לא פלגינן דיבורא משום ממון:
שאין בו מעשה אין לוקין עליו כ):
והוזמו נהרגין על הבועל
ושלשה: מ"ט דרבי ישמעאל אמר אביי
רבא אמר מלקות תחת מיתה
ושפטום. גבי מלקות כתיב: רמז
ומשלמין ממון לנערה כי
אתיא רשע רשע מחייבי מיתות כתיב הכא
לעדים זוממין שלוקין. היכא דאין
בעדותן שנבעלה היו
עומדת. משמע דלית ליה
מפסידין כתובת בתולה
והיה אם בן הכות הרשע וכתיב התם
הזמה יכולה להתקיים בהם כגון
3
ג"ש דרשע רשע ובמקום אחר מפורש
מבעלה. וקי"ל בכולהו
מעידין אנו באיש פלוני שהוא בן
אשר הוא רשע למות מה להלן בעשרים
כוותיה דרבא וכן הדין
5
:
בעדים המעידין כי פלוני
גרושה ונמצאו זוממין והרי הם כהנים
מלקות
ושלשה אף כאן בעשרים ושלשה רבא
תחת מיתה עומדת.
רבע שור כו'. ואם העיד כי
אין אומרים יעשה זה בן גרושה
אמר מלקות במקום מיתה עומדת אמר רב
פלוני רבע שורי הוא ואחר
י"מ משום דבני נח
תחתיו אלא סופג את הארבעים
מצטרפין להורגו לרובע
אזהרתן זו היא מיתתן וניתנת לישראל
אחא בריה דרבא לרב אשי אי הכי אומדנא
ולסקול השור ואסיקנא
מנלן: משום. דב"ד הצדיקו את
מלקות על אזהרתו תחת מיתה דבני
פשטא רבא אדם קרוב
למה לי למחייה ואי מאית לימות א"ל אמר
הצדיק והרשיעו את הרשע והיה אם
אצל עצמו ואין אדם קרוב
נח ועוד י"ל משום דזימנין מתים ע"י
קרא ונקלה אחיך לעיניך כי מחית אגבא
אצל ממונו: מכות בג'
בן הכות את הרשע צדקת צדיק למה
ח)
6
מלקות כדתנן באלו הן הגולין
שנאמר ונגשו אל המשפט
דחיי מחית אלא הא דתניא אמדוהו
הוזכרה כאן וכי משום צדקת צדיק
ח
ומת זה תחת ידו ופטור וקשה לשני
ושפטום הרי כאן ב' אין
ל)
מתחייב רשע מלקות אלא ודאי עדים
לקבל עשרים אין מכין אותו אלא מכות
ב"ד שקול מוסיפין עליהן
הפירושים הללו דמאי פריך אי הכי
(שם)
(זוממין) רמיזי הכא דאעדים קאי
עוד אחד הרי כאן ג':
ט)
הראויות להשתלש וכמה הן תמני סרי
אומדנא למה לי ופי' הקונטרס עיקר:
אתיא רשע רשע פירוש
ותיפוק ליה מלא תענה.
האי והיה אם בן הכות והכי קאמר
למחייה
כתיב הכא במלקות והיה
שכבר
עדים שהרשיעו צדיק והוזמו והצדיקו
אם בן הכות הרשע וגו'
עדים אחרונים את הצדיק והרי נעשו רשעים אלו העדים הראשונים וילקו ואם אינו ענין לעדות ממון דהא אין לוקין ומשלמין תניהו ענין
וכתיב אשר הוא רשע
י)
למות מה דין רשע למיתה
לבן גרושה וכיוצא בו: לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו. מאם לא תשמור לעשות וגו' והפלא ה' את מכותך וגו' באלו הן
בכ"ג
אף רשע דמלקות
(שם)
הלוקין : מלקות במקום מיתה עומדת. דכיון דעבר על אזהרת בוראו ראוי הוא למות ומיתה זו קנס עליו הכתוב
והרי הוא כאחת מן המיתות וכי היכי דסקילה בפני עצמה ושריפה בפני עצמה והרג בפני עצמה הוי נמי מלקות כאחת מן המיתות:
אי הכי. דהוא גופיה מיתה הוא: אומדנא למה לי. דקתני באלו הן הלוקין דאומדין אותו אם אינו יכול לקבל ארבעים
מלקין אותו לפי מה שיכול לקבל: ונקלה. בשעה שלוקה יהא אחיך שיכה את החי ולא את המת וכיון דמית ליה בפלגא כי מחי על אידך פלגא
לאו על החי הוא: אמדוהו לקבל עשרים. וראו שאין יכול לקבל עשרים ואחת ואם יכוהו עשרים ואחת ימות בה: אין מכין אותו אלא. שמונה
עשרה דמכות הראויות להשתלש לשלשה חלקים בעינן שמכה שתי ידות מאחוריו ושליש מלפניו ומקרא נפקא לן באלו הן הלוקין :
למחייה