הנשרפין פרק תשיעי סנהדרין
פב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
נשג"ז.
ואידך
נשייהו לא מפקרי.
לא פגעו בו קנאין מהו. מה עונש בדבר: אנשייה רב לגמריה. שכח
זונה אם הוא כהן:
סג
א)
א
מה שגמר מרבו בדבר זה ולא ידע להשיבו: וכן הוא אומר ואת זכר
ולא מחייבי משום זונה הקשה ה"ר משה מפונטויז"א
ב) ג)
וגו'. סיפיה דקרא תועבה היא: זונה. מופקרת ואפי' ישראלית:
מהא דאמר פרק הבא על יבמתו אין זונה אלא גיורת
ד)
סד ב ג
קדש. מפקיר קדושתו והולך לרדוף זונות. קדשה מחללת קדושתה
ומשוחררת וכ"ש כותית פ) וי"ל דכיון דכתיב זונה לא יקח לא מחייב
ה) ו)
ז)
וכן קדש מחלל קדושתו: כתוב על
משום זונה אלא אם כן יש בה ליקוחין
סה ד
ח)
גלגלתו של יהויקים. משום ר' חייא
כגון גיורת דתפסי קידושי אבל
לא פגעו בו קנאין מהו אינשייה רב לגמריה
ט) י)
בר אבויה נקט לה: זאת ועוד אחרת.
כותית לא ועוד משמע קרא דאיירי
כ)
אקריוהו לרב כהנא בחלמיה 1 בגדה יהודה
סו ה ו
ל)
נקמה נעשית בה כבר ועוד אחרת
בההיא דשריא לישראל ואסירה לכהן
ותועבה נעשתה בישראל ובירושלים כי
תעשה בה: זקינו דר' פרידא. הוא
לאפוקי כותית דאסורה לתרווייהו
חלל יהודה קדש ה' אשר אהב ובעל בת
ר' חייא בר אבויה והכי אמרי' בחלקנ):
ומיהו קשה דבפרק כל האסורין
אל נכר אתא א"ל הכי אקריון אדכריה
סז ז
נבוג. בצבצה ויצאה מקבורתה:
קאמר רבא בכהן
רב לגמריה בגדה יהודה זו עבודת כוכבים
קבורת חמור. מושלך ברחובות:
הבא על כותית לוקה עליה משום
מ)
❖
וכן הוא אומר [כן] בגדתם בי בית ישראל
בסיפטא. ארגז: לשיבבתהא.
זונה מדאורייתא ודוחק הוא לאוקמי
2
נ)
לשכנותיה: דלא קא מנשי לה. אינה
נאום ה' ותועבה נעשתה בישראל ובירושלים
שמעתא דהכא כאביי ועוד קשה דבפ'
ס) ע)
נשכחת מלבו: שגרתה לתנורא.
עשרה יוחסין פליגי רבי
פ)
זה משכב זכור וכן הוא אומר ואת זכר
3
תורה אור השלם
❖
צ)
הסיקה את התנור: חייב עליה. כלומר
יהודה ורבי יוסי ור"ש בגיורת לכהן
לא תשכב משכבי אשה תועבה היא כי
1. בָּגְדָה יְהוּדָה וְתוֹעֵבָה
נענש בה משום כל אלו: נדה. אע"פ
ואפי' לרבי שמעון לא שרי אלא
חלל יהודה קדש ה' זו זונה וכן הוא אומר
נֶעֶשְׂתָה
בְיִשְׂרָאֵל
שדם כותית כדם בהמה מכל מקום
בנתגיירה פחותה מבת שלש שנזרעו
וּבִירוּשָׁלִָם כִּי חִלֵּל יְהוּדָה
הגהות הב"ח
4 לא (יהיה קדש) ובעל בת אל נכר זה
מיאוס וחילול לקדושת השם הוא:
בתוליה בישראל אבל כותית לא ונראה
קֹדֶשׁ יְיָ אֲשֶׁר אָהֵב וּבָעַל
(א) רש"י
הבא על הכותית א וכתיב בתריה 5 יכרת
בַּת אֵל נֵכָר:
שפחה. שהיא כשפחה אצלו שכנסת
לפרש דהך שמעתא במשומרת שלא
מלאכי ב יא
ה' לאיש אשר יעשנה ער ועונה (מאלהי)
ישראל גבירה נקראת: עובדת כוכבים.
נבעלה ואפילו אינה משומרת לא לקי
2. אָכֵן בָּגְדָה אִשָּׁה
❖
יעקב ומגיש מנחה לה' צבאות אם ת"ח
מֵרֵעָהּ כֵּן בְּגַדְתֶּם בִּי בֵּית
לא תתחתן בם כי יסיר וגו' ס) כל
מדאורייתא מספיקא אבל ודאי בעולה
ב
יִשְׂרָאֵל נְאֻם יְיָ:
המסירות את הלב במשמע ע). ומיהו
לוקה מדאורייתא כרבא בתמורה
הוא לא יהיה לו ער בחכמים ועונה
ירמיהו ג כ
וההיא דקדושין אע"ג דמדאורייתא
לאו דלא תתחתן ליכא דאורייתא
3. וְאֶת זָכָר לֹא תִשְׁכַּב
בתלמידים אם כהן הוא לא יהיה לו בן
מוסף רש"י
מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה תּוֹעֵבָה
אסורה לאו משום זונה מיתסרה אלא
דדרך חתנות משמע ובית דינו של
מגיש מנחה לה' צבאות א"ר חייא בר
ער בחכמים.
ויקרא יח כב
הִוא:
גזירת הכתוב וכן משמע בירושלמי
חשמונאי גזרו דלפרוש מינה משום
4. לֹא תִהְיֶה קְדֵשָׁה
אבויה ג כל הבא על הכותית כאילו מתחתן
כל הני: א"א. ולאו ממש דקדושין
פרק בתרא דקידושין דא"ר יעקב
מִבְּנוֹת יִשְׂרָאֵל וְלֹא יִהְיֶה
בעבודת כוכבים דכתיב ובעל בת אל נכר
(שבת נה:)
קָדֵשׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
בר אידי בשם רבי יהושע בן לוי
לית להו ומיהו לא"א דמיא וחייב
חייב משום נשג"א.
דברים כג יח
וכי בת יש לו לאל נכר אלא זה הבא על
מעשה במשפחה בדרום שהיו קורין
לפרוש הימנה שלא יהא רגיל באשת
5. יַכְרֵת יְיָ לָאִישׁ אֲשֶׁר
הכותית וא"ר חייא בר אבויה כתוב על
איש: אבל אישות אין להם (א). שסתם
עליה ערעור ושלח רבי את ר' רומנוס
יַעֲשֶׂנָּה עֵר וְעֹנֶה מֵאָה¢ לֵי
יַעֲקֹב וּמַגִּישׁ מִנְחָה לַיְיָ
גלגלתו של יהויקים זאת ועוד אחרת זקינו
כותית מופקרת ואינה מיוחדת
לבודקה ומצא שנתגיירה זקנתה פחותה
מלאכי ב יב
צְבָאוֹת:
לבעלה ולא דמיא לא"א: אמר רב
מבת ג' שנים ויום אחד והכשירה
דרבי פרידא אשכח ההוא גולגלתא
6. קְבוּרַת חֲמוֹר יִקָּבֵר
חסדא. קנאי הבא לימלך בבית דין
רבי לכהונה רב הושעיא אמר כרבי
סָחוֹב וְהַשְׁלֵךְ מֵהָלְאָה
דהות שדיא בשערי ירושלים והוה כתוב
לְשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלִָם:
שמעון הכשירה א"ר זעירא דברי
בשעת מעשה אם יפגע בו אין מורים
עילויה זאת ועוד אחרת קברה והדר נבוג
ירמיהו כב יט
הכל הוא דא"ר זעירא בשם רב אדא
לו שלא נאמרה אלא למקנא מעצמו
7. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל שֹׁפְטֵי
קברה והדר נבוג אמר האי גולגלתא של
ואינו נמלך: ולא עוד אלא שאם פירש
בר אחוה ר' יודן מטו בה בשם רב
יִשְׂרָאֵל הִרְגוּ אִישׁ אֲנָשָׁיו
יהויקים דכתיב ביה 6 קבורת חמור יקבר
הַנִּצְמָדִים לְבַעַל פְּעוֹר:
זמרי. מן האשה והרגו פנחס אחר
ר' אבהו בשם ר' יוחנן ולד בוגרת
במדבר כה ה
סחוב והשלך מהלאה לשערי ירושלים אמר
כן נהרג עליו שלא נאמרה הלכה דא
כשר שהיא בלא תעשה ובא מכח
8. וְהִנֵּה אִישׁ מִבְּנֵי
מלכא הוא ולאו אורח ארעא לבזויי שקלה
יִשְׂרָאֵל בָּא וַיַּקְרֵב אֶל
אלא בשעת מעשה: זמרי הוא
עשה והוא אשה בבתוליה יקח ולא
אֶחָיו אֶת הַמִּדְיָנִית לְעֵינֵי
שלומיאל: נשיא שבט. שמעון כדלקמן:
בוגרת כל לא תעשה הבא מכח
כרכה בשיראי ואותביה בסיפטא אתאי
מֹשֶׁה וּלְעֵינֵי כָּל עֲדַת בְּנֵי
שמעון שני לבטן לוי שלישי לבטן:
עשה עשה הוא ודכוותיה כי אם
יִשְׂרָאֵל וְהֵמָּה בֹכִים פֶּתַח
דביתהו חזיתה נפקת אמרה להו לשיבבתהא
אֹהֶל מוֹעֵד:
בת יתרו מי התירה לך. משה קודם
בתולה מעמיו ולא גיורת כל לא
אמרי לה האי דאיתתא קמייתא היא דלא
(ע"ז לו:)
במדבר כה ו
מתן תורה נשא וכשנתנה תורה כולן
תעשה הבא מכלל עשה עשה משמע
9. וַיַּרְא פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר
קא מנשי לה שגרתא לתנורא וקלתה כי
בני נח היו ונכנסו לכלל מצות והיא
מהתם בהדיא דליכא מלקות והוצרכו
בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן וַיָּקָם
אתא אמר היינו דכתיב עילויה זאת ועוד
(שבת פא:) משום
מִתּוֹךְ הָעֵדָה וַיִּקַּח רֹמַח
עמהם וגרים רבים של ערב רב:
חכמים לגזור כדי לחייבו מלקות
נשג"ז.
במדבר כה ז
בְּיָדוֹ:
אחרת כי אתא רב דימי אמר בית
דינו
ונתעלמה ממנו הלכה. שנאמר לו
ומיהו סוגיא דידן משמע דעובדא
01. אֵין חָכְמָה וְאֵין
של חשמונאי גזרו הבא על הכותית חייב
בסיני הבועל כותית וכו': אחי אבי
דירושל' משום זונה דמייתי לה בפ'
תְּבוּנָה
וְאֵין עֵצָה לְנֶגֶד
משלי כא ל
יְיָ:
אבא. היינו משה שהיה אחי אבי
עליה משום נשג"א כי אתא רבין אמר
הבא על יבמתו צ) ובעי למפשט מינה
אביו אהרן: פרוונקא. שליח: שמואל
דהלכה כר"ש ודחי שאני התם הואיל
משום נשג"ז נדה שפחה גויה זונה אבל
(שם)
ד
קריינא דאיגרתא.
אמר מאי וירא ראה שאין חכמה.
ואינסב אינסב דהא רב ורבי יוחנן
משום אישות לית להו ואידך נשייהו
(ב"מ פג:) שאין
דאמרי בוגרת ומוכת עץ לא ישא ואם
כלומר נזכר פסוק אין חכמה ואין
חכמה וגו' נגד ה'.
ודאי לא מיפקרי א"ר חסדא ה הבא לימלך
נשא נשוי ומסיק בשלמא התם סופה
תבונה נגד ה' שכל מקום שיש חילול
אין מורין לו איתמר נמי אמר רבה בר
(ברכות יט: שבועות ל:)
להיות בעולה תחתיו הכא סופה להיות
השם אין חולקין כבוד לרב לפיכך
בר חנה א"ר יוחנן הבא לימלך אין מורין
זונה תחתיו וצ"ל זונה לאו דווקא:
הורה פנחס הלכה בפני רבו ולא
לו ולא עוד אלא שאם פירש זמרי והרגו
המתין ליטול רשות ממשה שלא יראו
היוצק
ו
(ערובין סג.)
פנחס נהרג עליו נהפך זמרי והרגו לפנחס אין נהרג עליו שהרי רודף הוא
הרואים וילמדו להתיר את כותית:
ויקם ויקח. מכלל דעד השתא לאו
ויאמר משה אל שופטי ישראל וגו' הלך שבטו של שמעון אצל זמרי
7
בידו הוה: העדה. סנהדרין שהיו
בן סלוא אמרו לו הן דנין דיני נפשות ואתה יושב ושותק מה עשה עמד
יושבים ודנין כדכתיב קח את כל ראשי
וקיבץ כ"ד אלף מישראל והלך אצל כזבי אמר לה השמיעי לי אמרה לו
ואמרי' בפר' ד' חלק להם
בת מלך אני וכן צוה לי אבי לא תשמעי אלא לגדול שבהם אמר לה אף הוא
בתי דינין לדונם דיני נפשות על עון
נשיא שבט הוא ולא עוד אלא שהוא גדול ממנו שהוא שני לבטן והוא שלישי
פעור: שלף שננה. שלף הברזל שבראש
לבטן תפשה בבלוריתה והביאה אצל משה אמר לו בן עמרם זו אסורה או
העץ של רומח: אונקלי. מלבוש:
נשען מותרת ואם תאמר אסורה בת יתרו מי התירה לך נתעלמה ממנו הלכה געו
כולם בבכיה והיינו דכתיב 8והמה בוכים פתח אהל מועד וכתיב 9 וירא פנחס בן אלעזר מה ראה אמר רב ראה
מעשה ונזכר הלכה אמר לו אחי אבי אבא לא כך לימדתני ברדתך מהר סיני הבועל את כותית קנאין
פוגעין בו אמר לו קריינא דאיגרתא איהו ליהוי פרוונקא ושמואל אמר ראה שאין 01חכמה ואין תבונה ואין
עצה נגד ה' ז כל מקום שיש חילול השם אין חולקין כבוד לרב ר' יצחק אמר ר"א ראה שבא מלאך והשחית בעם
ויקם מתוך העדה ויקח רומח בידו מיכן שאין נכנסין בכלי זיין לבית המדרש שלף שננה והניחה
באונקלו והיה
נשען