פב:
הנשרפין פרק תשיעי סנהדרין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
היוצק
והבולל. הא דלא חשיב מולק משום דפטור מולק נפקא
נשען והולך על מקלו. על העץ לבדו בלי הברזל
שלא יהיו מכירים
סח א
א) ב)
ג)
כו'. כלומר אתם
בו בני שבטו שלהרוג הוא בא: היכן מצינו
לן בפרק השוחט והמעלה מדכתב אשר
ד)
ישחט על השוחט הוא חייב ולא על המולק אבל כל הני דהכא נפקא
מפקירים עצמכם אחר בנות מואב אני למה לא אעשה כמותכם וכי
ה) ו)
שבט שלי גדול משלכם שאהיה פרוש וטהור יותר מכולכם כיון
לן בפ' בתרא דזבחים מדכתב אשר יעלה מה העלאה
ז) ח)
ט) י)
ששמעו כן אמרו הניחו לו ליכנס
שהיא גמר עבודה וכו' והולכה לא
כ)
לקובה שאף הוא רוצה כמותינו:
חשיב משום דאפשר לבטלה לשחוט
נשען והולך על מקלו וכיון שהגיע אצל
ל) מ)
צרכיו. תשמיש: התירו פרושין את
בצד המזבח ולזרוק ומיהו קשיא
נ)
שבטו של שמעון אמר היכן מצינו ששבטו
ס)
הדבר. ודאי מותר לעשות כן שהרי
ליתני נותן שמן ופתילה במנורה שיש
❖
של לוי גדול משל שמעון אמרו הניחו לו
ע)
פנחס עשה כמותינו כך אמרו
אחריה הדלקה ופטרי' בהו זר בפ'
אף הוא לעשות צרכיו נכנס התירו פרושין
שהיה
ב' דיומא
מהאי טעמא
העומדים שם כשראו שנכנס:
את הדבר א"ר יוחנן ששה נסים נעשו לו
לו לפרוש. מן האשה ושוב אין ניתן
דיש אחריהן עבודה ומהדלקה גופה
תורה אור השלם
לפנחס אחד שהיה לו לזמרי לפרוש ולא
להורגו: לדבר. לזעוק לאנשי שבטו
לא קשה דלאו עבודה היא כדאמר
1. וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה
התם: המולח והמניף והמגיש.
פירש ואחד שהיה לו לדבר ולא דבר ואחד
לסייעו: שכוון בזכרותו ובנקבותה.
אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים אָלֶף:
במדבר כה ט
שכוון בזכרותו של איש ובנקבותה של אשה
לא דק דתנופה והגשה קודמת
וראו אותם דבוקים זה בזה וידעו
2. וַיַּעֲמֹד פִּינְחָס וַיְפַלֵּל
למליחה כדתניא ס) הניף והגיש קמץ
שניתן רשות לקנאי לפגוע בו ולא
ואחד שלא נשמטו מן הרומח ואחד שבא
וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה:
יאמרו שנאה היתה בלבו עליו: שלא
תהלים קו ל
ומלח והקטיר ועוד אמרינן בהקומץ
מלאך והגביה את המשקוף ואחד שבא
3. פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן
נשמטו. לפרוש זה מזה עד שראו
רבהע) וכי ס"ד שזר קרב אצל המזבח
מלאך והשחית בעם בא וחבטן לפני
אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הֵשִׁיב אֶת
שהרגם בדין: והגביה את המשקוף.
גבי לא מלח והיינו משום שהיתה
חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
המקום אמר לפניו רבש"ע על אלו יפלו כ"ד
והוציאן נדבקים ולא הוצרך להשפיל
המליחה אחר התנופה והגשה:
בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם
ולא אלף מישראל שנאמר 1 ויהיו המתים במגפה
וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי
הרומח וישמטו: ואחד שבא מלאך
יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי:
ארבעה ועשרים אלף והיינו דכתיב ויעמד פנחס ויפלל אמר רבי אלעזר
והשחית. והוטרדו בני שבטו ולא הרגו
2
במדבר כה יא
4. לָכֵן אֱמֹר הִנְנִי נֹתֵן לוֹ
ויתפלל לא נאמר אלא ויפלל מלמד כביכול שעשה פלילות עם קונו בקשו
לפנחס: פלילות. ריב: בן קנאי. משבט לוי
אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם:
שקינא במעשה דינה דכתיב
מלאכי השרת לדחפו אמר להן הניחו לו קנאי בן קנאי הוא משיב חימה בן
במדבר כה יב
הכזונה יעשה את אחותנו: בן
5. זַרְזִיר מָתְנַיִם אוֹ תָיִשׁ
משיב חימה הוא התחילו שבטים מבזין אותו ראיתם בן פוטי זה שפיטם אבי
וּמֶלֶךְ אַלְקוּם עִמּוֹ:
משיב חמה. אהרן במעשה דקרח
אמו עגלים לעבודת כוכבים והרג נשיא שבט מישראל בא הכתוב ויחסו פנחס
משלי ל לא
3
דכתיב כי יצא הקצףו) וכתיב ויתן את
6. וְלֹא יָבֹאוּ לִרְאוֹת
בן אלעזר בן אהרן הכהן א"ל הקב"ה למשה הקדם לו שלום שנאמר 4 לכן
הקטורת ז): אבי אמו. יתרו דאלעזר
כְּבַלַּע אֶת הַקֹּדֶשׁ וָמֵתוּ:
❖
אמור הנני נותן לו את בריתי שלום וראויה כפרה זו שתהא מכפרת והולכת
במדבר ד כ
אבי פנחס לקח מבנות יתרו דכתיבח)
לעולם אמר רב נחמן אמר רב מאי דכתיב 5 זרזיר מתנים או תיש ומלך
ואלעזר בן אהרן לקח לו מבנות
אלקום עמו ד' מאות ועשרים וארבע בעילות בעל אותו רשע אותו היום
פוטיאל לו לאשה ומפרש באגדה ט)
גליון הש"ס
והמתין לו פנחס עד שתשש כחו והוא אינו יודע שמלך אלקום עמו
פוטיאל זה יתרו שפיטם עגלים
רש"י ד"ה הסליא לשון
לעבודת כוכבים ואמרו בסוטה י)
במתניתא תנא ששים עד שנעשה כביצה המוזרת והיא היתה כערוגה
לא תסולה.
פוטיאל זה (בנו של) יוסף שפטפט
כ)
מליאה מים אמר רב כהנא ומושבה בית סאה תני רב יוסף קבר שלה
❖
ביצרו ומשנינןל) אי אבוה דאמיה מיתרו
אמה אמר רב ששת לא כזבי שמה אלא שוילנאי בת צור שמה ולמה
אמיה דאימיה מיוסף אי אבוה דאימיה
נקרא שמה כזבי שכזבה באביה ד"א כזבי שאמרה לאביה כוס בי עם
מיוסף אימיה דאימיה מיתרו דיקא נמי
לעזי רש"י
זה והיינו דאמרי אינשי בין קני לאורבני שוילנאי מאי בעיא בהדי קלפי
דכתיב פוטיאל ולא פוטאל: וראויה
אשטוינ"א [אישטנ"ק].
❖
דקני שוילנאי מאי בעיא גפתה לאמה א"ר יוחנן חמשה שמות יש לו
כפרה זו. שעשה פנחס: שתהא
אגם, ב≈רכה.
זמרי ובן סלוא ושאול ובן הכנענית ושלומיאל בן צורי שדי זמרי על
מכפרת לעולם. דכתיב
לברית כהונת עולם תחת אשר קנא
שנעשה כביצה המוזרת בן סלוא על שהסליא עונות של משפחתו
מוסף רש"י
לאלהיו ויכפר: ד' מאות וכו'.
זרזיר
שאול על שהשאיל עצמו לדבר עבירה בן הכנענית על שעשה מעשה
פלילות. (לעיל מד.)
בגימטריא הכי הוו: מתנים. לשון
כנען ומה שמו שלומיאל בן צורי שדי שמו: כהן ששימש בטומאה:
שפיטם אבי אמו כו'.
המתנה: או תיש. עד שתשש כחו:
בעא מיניה רב אחא בר הונא מרב ששת כהן ששימש בטומאה חייב מיתה
(רשב"ם ב"ב קט:) מי
אלקום עמו. שכל הקמות
שלו:
בידי שמים או אין חייב מיתה בידי שמים א"ל תניתוה כהן ששימש בטומאה
שלקה ושנה.
ופנחס לא היה יודע. שהקדוש ב"ה
אין אחיו הכהנים מביאין אותו לב"ד אלא פירחי כהונה מוציאין אותו חוץ
ששמו מלך אלקום עמו שלא היה
(לעיל פא:) ב"ד מכניסין
לעזרה ופוצעין את מוחו בגיזרין ואי ס"ד מחייב בידי שמים לישבקיה דליקטול
אותו לכיפה.
צריך להמתין שיתשש כחו. ונראה בעיני
בידי שמים אלא מאי אינו חייב מי איכא מידי דרחמנא פטריה ואנן ניקום
שהתיבה הזאת לשון ערבי שכל פתיחת
תיבותיהן אל: ששים. ואין לדבר רמז
וניקטול ליה ולא והתנן מי שלקה ושנה ב"ד מכניסין אותו לכיפה רחמנא
(יבמות סד:)
היוצק.
במקרא: שנעשה. ביצים שלו כביצים
פטריה ואנן קטלינן ליה האמר ר' ירמיה אמר ר"ל במלקות של כריתות
מוזרות שהוקלש ונתבלבל שכבת זרע
(זבחים קיב:)
עסקינן דגברא בר קטלא הוא והא גונב הקסוה האמר רב יהודה בכלי שרת
שבתוכו מרוב בעילות: והיא נתמלאה.
והפותת.
עסקינן ורמיזא לא יבואו לראות כבלע את הקדש ומתו והא המקלל את
6
שכבת זרע כערוגה מלאה מים:
(שם) המגיש.
הקוסם הא תני רב יוסף יכה קוסם את קוסמו דמיחזי כמברך את השם והא
מושבה. מקום מושבה שהיתה רחבה
בועל את הכותית הא אקריוה לרב כהנא בחלמיה ואדכריה רב
ביותר: וקבר שלה. פתיחת רחמה:
(שם)
לגמריה איתיביה היוצק והבולל והפותת המולח המניף המגיש והמסדר את
שכזבה באביה. שצוה אליה אל תשמעי
א
המטיב את הנרות.
אלא לגדול שבהם: כוס בי עם זה.
השולחן המטיב את הנרות והקומץ והמקבל דמים בחוץ פטור ואין חייבין עליהן
(שם)
שחוט אותם ע"י: והיינו דאמרי
לא
אינשי. על שם כזבי אומרים דבר
זה: בין קני לאורבני. מקום יחוד: אורבני. ערבה דקה הגדלה בין האגמים אשטוינ"א בלע"ז: מאי בעי. ודאי משום זנות הלכה
לשם: בהדי קלפי דקני. קליפות הקנים: שוילנאי מאי בעיא. ודאי משום זנות הלכה שם: גפתה לאמה. הנאיפה אמה כלומר הוציאה
שם גפייתה על אמה שכיון שזינתה קורין אותה זונה בת זונה: הסליא. גרם שיזכרו ויספרו $ לשון לא תסולה המסולאים בפז
שהיו מעריכין עצמן בפז ואת זה ואת משפחתו סלו בניאופים. ל"א גרם לחפש ולדקדק אחר עונם לשון מסלסל בשערו : מעשה
כנען. זמה כדאמרינן בערבי פסחים ה' דברים צוה כנען את בניו ואהבו את הזמה: הא אקריוה לרב כהנא בחלמיה. יכרת וגו'
אלמא בר כרת הוא: היוצק. שמן על מנחה: והבולל. בשמן: והפותת. פתים לאחר אפייתה כגון מנחת מחבת ומרחשת ומאפה תנור שהן באות אפויות:
מ)והמניפה והמגישה. בקרן מערבית דרומית כנגד חודה של קרן כדאמרי' בסוטה בפ' ב' והמסדר שלחן נ)ולחם הפנים: בחוץ. אם עשה
אחת מאלו בחוץ: פטור. דלא חייב כרת אלא שוחט דכתיב אשר ישחט וגו' ומעלה דכתיב אשר יעלה עולה וזורק דאתרבי מדם שפך
בפ"ד וכל הני דיש אחריה עבודה אמעיט בפ' בתרא דזבחים מה העלאה מיוחדת שהוא גמר עבודה אף כל שהוא גמר עבודה:
לא