פג:
הנשרפין
פרק
תשיעי סנהדרין
תורה אור
מסורת הש"ס
פרט
לזו שמחוללת ועומדת. תימה דבפ' השוחט והמעלה פליגי במתניתין ר' יוסי הגלילי ורבנן בטמא שאכל קדש טמא דר'
א)
1. וְכָל זָר לֹא יֹאכַל קֹדֶשׁ
ב) ג)
יוסי הגלילי פוטר שלא אכל אלא דבר טמא אמרו לו אף טמא שאכל את הטהור כיון שנגע בו טימאהו והשתא תיקשי להו תרומה
תּוֹשַׁב כֹּהֵן וְשָׂכִיר לֹא
ד) ה)
יֹאכַל קֹדֶשׁ: ויקרא כב י
אלא על כרחיך בשתחב לו חבירו הכא נמי נימא הכי וי"ל דרבנן הוו ידעי דר' יוסי הגלילי לא איירי בתחב לו חבירו ט)(וס"ד) דמשכחת לה
ו)
2. וְשָׁמְרוּ אֶת מִשְׁמַרְתִּי
בתרומה שלא הוכשרה או נילושה במי פירות אי נמי כגון שנטמא הגוף ואח"כ נטמאת התרומה כדאמר התם בגמרא י) ובפרק גיד הנשה
וְלֹא יִשְׂאוּ עָלָיו חֵטְא
גבי קדש וקרא דפטר
וּמֵתוּ בוֹ כִּי יְחַלְּלֻהוּ אֲנִי יְיָ
ז)
מְקַדְּשָׁם: ויקרא כב ט
לימא מר במיתה דכתיב. בתריה ז)
במחוללת בשנטמאה תחלה וילפינן
פרט לזו שמחוללת ועומדת: וזר שאכל
ח)
3. וְאַתָּה וּבָנֶיךָ אִתְּךָ
מינה בעלמא דאין איסור חל על
ומתו בו כי יחללוהו וכל זר לא יאכל
ט) י)
את התרומה: אמר רב זר שאכל את
תִּשְׁמְרוּ אֶת כְּהֻנַּתְכֶם
כ)
לְכָל דְּבַר הַמִּזְבֵּחַ
איסור ומאן דאית ליה איסור חל על
קדש וכל פרשתא בתרומה קאי דכתיב
התרומה לוקה אמרי ליה רב כהנא ורב
ל) מ)
וּלְמִבֵּית לַפָּרֹכֶת וַעֲבַדְתֶּם
איסור יאמר דשאני התם דגלי קרא
ובא השמש וטהר ואחר
נ)
עֲבֹדַת מַתָּנָה אֶתֵּן אֶת
אסי לרב לימא מר במיתה דכתיב 1 וכל
וכן משמע בפרק כל הבשר
יאכל מן הקדשים שאין כפרתו מעכבתו
כְּהֻנַּתְכֶם וְהַזָּר הַקָּרֵב
: וטבול יום ששימש מנלן.
זר לא יאכל קדש אני ה' מקדשם הפסיק
במדבר יח ז
2
יוּמָת:
ואילו קדשים לא אכיל עד שיביא
❖
4. דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל
הענין מיתיבי ואלו הן שבמיתה זר האוכל
כפרה: הפסיק. בין ומתו בו ובין
תימה תיפוק לן מדכתיב גבי
בָּנָיו וְיִנָּזְרוּ מִקָּדְשֵׁי בְנֵי
את התרומה מתניתא אדרב קא רמית רב
טבול יום ובא השמש וטהר מכלל
כל זר ומשמע דלא כתיב מיתה אלא
יִשְׂרָאֵל וְלֹא יְחַלְּלוּ אֶת
שֵׁם קָדְשִׁי אֲשֶׁר הֵם
לגבי כהנים ומשום טומאה: וינזרו.
מוסף רש"י
שהוא טמא כדנפקא לן מחוסר כפורים
תנא הוא ופליג: וזר ששימש דכתיב
מַקְדִּשִׁים לִי אֲנִי יְיָ:
ויבדלו מלעבוד: גוף טמא מקוה
בסמוך מדכתיב וטהרה מכלל שהיא
והזר הקרב יומת: וטמא ששימש
ת"ל קדושים יהיו
ויקרא כב ב
3
5. וְאֹכְלָיו עֲוֹנוֹ יִשָּׂא כִּי
לאלהיהם.
ברבים. טמא ששימש וטמא שאכל
טמאה ותירץ ה"ר חיים דגבי טבול
כדבעא מיניה רב חייא בר אבין מרב
אֶת קֹדֶשׁ יְיָ חִלֵּל וְנִכְרְתָה
תרומה שניהם פסולי הגוף ושניהם
יום איכא למידרש וטהר טהר יומא
יוסף מניין לטמא ששימש שהוא במיתה
הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיהָ:
פסולי טומאה ויש להם היתר במקוה
כדדרשינן ברכות אבל וטהרה
ויקרא יט ח
דכתיב דבר אל אהרן ואל בניו וינזרו
4
6. קְדֹשִׁים יִהְיוּ
(זבחים יז.) דנפקא לן
וחלולו בלשון רבים: שכן קדש. טמא
לא שייך למדרש הכי ואע"ג דבפרק
מוינזרו.
מקדשי בני ישראל ולא יחללו את שם
לֵאלֹהֵיהֶם וְלֹא יְחַלְּלוּ
ששימש ועסק בקדשים ובנותר קדש
הערל דרשינן וטהרהכ)
וחגרת אותם
שֵׁם אֱלֹהֵיהֶם כִּי אֶת אִשֵּׁי
(שם)
קדשי ויליף חילול חילול מתרומה מה
ושניהם בפנים מה שאין כן בתרומה:
לטבול יום ההיא מחוסרת כפרה היא
אבנט.
יְיָ לֶחֶם אֱלֹהֵיהֶם הֵם
להלן במיתה אף כאן במיתה ונילף חילול
וחגרת אותם אבנט וגו'. והיתה
מַקְרִיבִם וְהָיוּ קֹדֶשׁ:
וע"י מכלל שהיא טמאה לא אתי
(כן הגירסא בזבחים
ויקרא כא ו
להם כהונה משמע שעל ידי בגדים
מיניה טבול יום גרידא מיהו קשה
חילול מנותר מה להלן כרת אף כאן כרת
7. וְחָגַרְתָּ אֹתָם אַבְנֵט
שם)
5
הויא כהונה: מכלל שהיא טמאה.
דאיכא קרא אחרינא ובקדשים לא
אַהֲרֹן וּבָנָיו וְחָבַשְׁתָּ לָהֶם
מסתברא מתרומה הוה ליה למילף שכן
מִגְבָּעֹת וְהָיְתָה לָהֶם
קודם כפרה: בן נכר. כהן מומר
יאכל עד וגו' דמוקמינן בפ' הערל
גוף טמא מקוה ברבים אדרבה מנותר
(שם)
כְּהֻנָּה לְחֻקַּת עוֹלָם
לעבודת כוכבים ח) שהוא ערל לב
בזב בעל שתי ראיות דלאו בר
טהרה מכלל שהיא
וּמִלֵּאתָ יַד אַהֲרֹן וְיַד
ה"ל למילף שכן קדש פנים פיגול ונותר
טמאה. (יבמות
קרבן הוא ולענין תרומה ונימא מכלל
ונתנכרו מעשיו
לאביו שבשמים:
שמות כט ט
בָּנָיו:
חילול דרבים מחילול דרבים עדיף: טבול
עד: זבחים יט:) דכתיב יין
8. וְאִם לֹא תִמְצָא יָדָהּ דֵּי
שהוא טמא וי"ל דרבי סימאי דדריש
וערל
ושכר אל תשת.
שֶׂה וְלָקְחָה שְׁתֵּי תֹרִים אוֹ
יום ששימש: מנלן דתניא ר' סימאי אומר
הכא טבול יום מקרא אחרינא סבר
שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה אֶחָד לְעֹלָה
רמז לטבול יום שאם עבד חילל מניין ת"ל קדושים יהיו לאלהיהם ולא
לה כתנא דפליג התם אתנא דבי
וְאֶחָד לְחַטָּאת וְכִפֶּר
6
(תענית
עָלֶיהָ הַכֹּהֵן וְטָהֵרָה:
יחללו אם אינו ענין לטמא ששימש דנפקא לן מוינזרו תניהו ענין לטבול יום
רבי ישמעאל דמוקי ליה התם בזב
ויקרא יב ח
יז:)
בעל שלש ראיות ומיהו קשה דגבי
ששימש ויליף חילול חילול מתרומה מה להלן במיתה אף כאן במיתה:
9. בְּבֹאָם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד
(שבועות לו:) דבר זה.
נגיעה כתיב וטמא עד
יִרְחֲצוּ מַיִם וְלֹא יָמֻתוּ אוֹ
ומחוסר בגדים מנלן אמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן ומטו בה משמיה דרבי
בְגִשְׁתָּם אֶל הַמִּזְבֵּחַ
הערב וטהר וצריך לומר דאי לאו
(לעיל כב:) כל בן נכר
אלעזר בר' שמעון 7 וחגרת אותם אבנט בזמן שבגדיהם עליהם כהונתם עליהם
לְשָׁרֵת לְהַקְטִיר אִשֶּׁה
קרא דרבי סימאי דדריש טבול יום
ערל לב.
שמות ל כ
לַיְיָ:
אין בגדיהם עליהם אין כהונתם עליהם והוו להו זרים ואמר מר זר ששימש
01. יַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ
מולא יחללו לא הוה דרשינן מחוסר
(זבחים יח:)
במיתה: ומחוסר כפרה מנלן אמר רב הונא דאמר קרא 8 וכפר עליה הכהן
אַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ בְּבֹאֲכֶם
כפרה מוטהרה מכלל שהיא טמאה
אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וְלֹא
וטהרה טהרה מכלל שהיא טמאה ואמר מר טמא ששימש במיתה:
ולא טבול יום מוטהר מכלל שהוא
תָמֻתוּ חֻקַּת עוֹלָם
לְדֹרֹתֵיכֶם: ויקרא י ט
ושלא רחוץ ידים ורגלים מנלן דכתיב בבאם אל אהל מועד ירחצו מים
טמא משום דקלישא טומאתייהו אבל
9
11. וְרֹאשָׁם לֹא יְגַלֵּחוּ
מכיון דאשכחן קרא בהדיא לטבול
ולא ימותו: ושתויי יין דכתיב יין ושכר אל תשת וגו': ופרועי ראש
01
וּפֶרַע לֹא יְשַׁלֵּחוּ כָּסוֹם
יום אע"ג דקלישא טומאתיה תו דרשינן
יִכְסְמוּ אֶת רָאשֵׁיהֶם:
דכתיב ראשם לא יגלחו ופרע לא ישלחו וכתיב בתריה ויין לא ישתו
11
21
יחזקאל מד כ
מיניה שפיר מחוסר כפורים וא"ת
איתקש פרוע ראש לשתויי יין מה שתויי יין במיתה אף פרועי ראש במיתה:
21. וְיַיִן לֹא יִשְׁתּוּ כָּל כֹּהֵן
בפרק שלשה מינין
בְּבוֹאָם אֶל הֶחָצֵר
אבל ערל אונן יושב באזהרה ערל מנלן אמר רב חסדא דבר זה מתורת
ובפ"ב (דברכות)
דדרשינן
הַפְּנִימִית: יחזקאל מד כ
ל)
משה רבינו לא למדנו עד שבא יחזקאל בן בוזי ולמדנו כל בן נכר ערל לב
31. כֹּה אָמַר אֲדֹנָי
31
טמא יהיה לרבות טבול יום עוד
אֱלֹהִים כָּל בֶּן נֵכָר עֶרֶל
וערל
טומאתו בו לרבות
מחוסר כפורים
לֵב וְעֶרֶל בָּשָׂר לֹא יָבוֹא
גבי נכנס למקדש תיפוק ליה מוטהרה מכלל שהיא טמאה וי"ל כדפרישית משום דקלישא טומאתו לא הוה מחשבינן ליה כטמא לענין
אֶל מִקְדָּשִׁי לְכָל בֶּן נֵכָר
אֲשֶׁר בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
מקדש מהך דרשה ואע"ג דהוי כטמא לענין אכילת קדש היינו משום דאשכחן טבול יום דהוי כטמא לענין עבודה ומיהו קשה תרי קראי
יחזקאל מד ט
למה לי טמא יהיה לרבות טבול יום ועוד טומאתו בו לרבות מחוסר כפורים מאחר דדרשינן טבול יום מקרא יתירא נפקא לן שפיר
מחוסר כפורים מוטהרה מכלל שהיא טמאה וזהו דוחק לומר משום דגבי נכנס למקדש לא כתיב טבול יום בהדיא אלא מרבויא דקרא ולא
דמי לעבודה דכתיב בהדיא ואין לתרץ נמי דאי לאו אלא חד ריבויא הוה מוקמינן במחוסר כפורים משום דמחוסר מעשה ולא בטבול
יום דשימשא ממילא ערבא דא"כ הוה ליה למימר איפכא טמא יהיה לרבות מחוסר כפורים עוד טומאתו בו לרבות טבול יום ונראה
לר"ת דלענין ביאת מקדש לא הוה דרשינן מחוסר כפורים מוטהרה מכלל שהיא טמאה משום דבכרת דטומאת מקדש כתיב
איש אשר יטמא ולא יתחטא וגו' דמיירי בהדיא בטומאת מת ולכך צריך נמי טפי קרא לרבות טבול יום דמשמע אבל נתחטא דלאו מחוסר
מעשה כגון טבול יום לא הוה בכרת ולמאי דפרישית דמוטהרה מכלל שהיא טמאה לא הוה מרבינן מחוסר כפורים אי לאו דאשכחן טבול
יום מקרא דר' סימאי קשה קצת הא דקאמר בפ"ב דזבחים דאי כתב רחמנא במחוסר כפורים טבול יום לא אתי מיניה הא לא
אתא לן מחוסר כפורים אי לאו דאשכחן קרא לטבול יום וי"ל דה"ק אי כתב רחמנא מחוסר כפורים בהדיא וכה"ג בפ"ב דיבמות
גבי שפחה ונכרית ומיהו קשה דאי להאי נחית ליכתוב רחמנא טבול יום ומחוסר כפורים בהדיא ולא לכתוב טמא ויש לומר
דכיון דלא משכח צריכותא לא חש לדקדק: רמז לטבול יום כו'. הוה מצי למילף מבינייא מיושב וחד מהנך דבריש פ"ב דזבחים :
ויליף חילול חילול מתרומה. הקשה הר"ר חיים כיון דטבול יום יליף מתרומה אם כן טבול יום שאכל תרומה יהא במיתה ולעיל
גבי ואלו הן במיתה קתני טמא שאכל תרומה ואילו טבול יום שאכל תרומה לא קתני ושמא הוא הדין אי נמי כי היכי דממעטי
רבנן לקמן בעל מום ששימש מדכתיב בו ולא בבעל מום ה"ה בו ולא בטבול יום ומיהו טמא ששימש אין למעט מדכתיב בו דלהכי אהני
ג"ש דחילול חילול וכן טבול יום ששימש ומיהו לא יתכן כלל דלענין תרומה ממעטינן טבול יום ממיתה מדכתיב בו ולענין טמא ששימש דהיא
גופה מתרומה ילפא לא ממעטינן ליה לכך נראה דה"ה טבול יום שאכל תרומה במיתה ויש ליתן טעם דלא חשיב ליה משום דטמא
וטבול יום מחד קרא נפקי דהכי כתיבי בפרשת אמור אל הכהנים ובא השמש וטהר וגו' והדר כתב ולא ישאו עליו חטא ומתו בו כי
וגו' וקצת תימה היכי יליף מחוסר כפרה ששימש במיתה מדאקרי טמא וטמא ילפינן חילול חילול מתרומה נימא דפסול בתרומה במיתה
דלא פסיל בתרומה לא הוי במיתה כדדרשי' בפ"ב דזבחים דפסיל בתרומה וכו' וי"ל דכיון דמחיל עבודה כדנפקא לן מוינזרו
כל דאיקרי טמא סברא הוא דגמרינן מתרומה דהוי במיתה אע"ג דטהור לתרומה: אין בגדיהן עליהן וכו'. הקשה ה"ר יעקב דאורליני"ש
והא מיתה כתב בהדיא גבי מחוסר בגדים בפ' ואתה תצוה ותירץ דההוא מיתה אמכנסיים כתיבא כדמשמע פשטיה דקרא וקרא דוחגרת
דדרשינן מיניה אין בגדיהם עליהן אין כהונתם עליהם איצטריך לשאר בגדים ומיניה לא הוה ילפינן מכנסיים דלא כתיבי התם ומיהו
קשה למאן דאמר דיליף מכנסיים בפ"ק דיומא מוזה הדבר דוי"ו מוסיף על ענין ראשון ויש מפרשים דמיתה דכתיבא אמכנסיים
מתוך הברייתא נ):
משום אה"מ דמיחייב מחוסר בגדים
ושלא רחוץ ידים
ורגלים אפילו
אביאה ריקנית וא"א לומר כן
כדפרישית לעיל מ)
וכל