פה:
אלו
הן הנחנקין פרק עשירי סנהדרין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
שיכול
הואיל וחייב במכה כו'. הוי מצי למימר הואיל וכתיב
מידי דהוה לאחר מיתה. דילפינן לקמן מקלל לאחר מיתה חייב.
יז א
א) ב)
בעמך כדאמר לעיל במקוים שבעמך: ומה
ג)
מכה
וא"ת והתנן מכה לאחר מיתה פטור והכא מיחייב ליה אהכאה דקתני
אביו כו'. ואם תאמר מה למכה שכן בחנק תאמר במקלל
הכהו וקללו היינו טעמא דפטור מכה לאחר מיתה משום דבעינן
יח ב
דבסקילה וי"ל דהיא גופה ילפינן השתא דמכה אביו בסקילה מקל
חבורה ולאחר מיתה ליכא חבורה דליכא נפש דנפקא ליה לעיל מנפש
ד) ה)
ויוצא ליהרג איכא חבורה דחי הוא
וחומר ממקלל ומיהו קשה לבסוף
אלא דסופו למות: מתני' שהמקלל
דיליף דמקלל לאחר מיתה חייב נילף
מידי דהוה לאחר מיתה מאי הוה עלה
ו)
לאחר מיתה חייב. כדיליף בגמרא:
ליה שלא נעשה בו שלא בעמך
ז)
אמר רבה בר רב הונא וכן תנא דבי רבי
ח)
והמכה לאחר מיתה פטור. דחבורה
כבעמך ממקלל דחייב ביה לאחר
ישמעאל לכל אין הבן נעשה שליח לאביו
ט) י)
א
ליכא: גמ' אביו ואמו קלל. קרא
מיתה ומכה פטור דבעינן נפש
להכותו ולקללו ב חוץ ממסית שהרי אמרה
יט ג
עד דעביד
יתירא הוא דהא כתיב רישיה דקרא
כדדרשינן לעיל
חבורה: איש איש מה תלמוד
תורה לא תחמול ולא תכסה עליו:
כ)
1
אשר יקלל את אביו ואת אמו: מכה
מתני' ג המכה אביו ואמו אינו חייב עד
ל) מ)
לומר איש איש. פירשתי שלהי פ' ד'
שעשה שלא בעמך כבעמך. דגבי
כ ד
נ)
שיעשה בהן חבורה זה חומר במקלל מבמכה
ס)
מיתות :
הכאה לא כתיב בעמך למעוטי שאינו
❖
כא ה
ע)
ושורו
כישראל. לאו לגמרי
שהמקלל לאחר מיתה חייב והמכה לאחר
עושה מעשה עמך. והאי תנא סבר
ה
ד
מיתה פטור: גמ' ת"ר 2 אביו ואמו קלל
לא מקשינן הכאה לקללה מפני המקרא
כישראל דשור של ישראל
כב ו
המפסיק בינתים: לא חייב בו לאחר
שנגח לשור של כותי פטור משום
הגהות הב"ח
לאחר מיתה שיכול הואיל וחייב במכה
כג ז
מיתה. דהא חבורה כתיב: לרבות
דקנסינן להו כדאמר בריש פ' ד'
(א) גמ' קלל
וחייב במקלל מה מכה אינו חייב אלא מחיים
❖
בת טומטום ואנדרוגינוס: אין
וה' ומיהו לגבי הכי הוי
אף המקלל אינו חייב אלא מחיים ועוד ק"ו
כד ח
לי אלא אביו ואמו. שניהם יחד:
כישראל דשור של כותי שנגח לשור של
ומה מכה שעשה בו שלא בעמך כבעמך
אביו קילל ואמו קילל. בראש המקרא
ישראל תם משלם חצי נזק ומועד נזק
כה ט
מוסף רש"י
לא חייב בו לאחר מיתה מקלל שלא עשה
כו י
סמך קללה לאביו ובסוף סמך לאמו:
שלם ושור של עובד כוכבים שנגח לשור
כז כ ל
לרבות בת.
בו שלא בעמך כבעמך אינו דין שלא חייב
עד שיפרט לך הכתוב יחדו. וכמו
של ישראל בין תם בין מועד משלם
כח מ נ
(לעיל סו.)
עד
נזק שלם: שיכניסנו לרשותו.
שפרט בחורש בשור ובחמורל) מדפרט
בו לאחר מיתה ת"ל אביו ואמו קלל לאחר
כט ס
אין לי אלא אביו ואמו.
❖
ל ע
לך ש"מ דאי לא הוי יחדו הוה משמע
משום דכתיב ונמצא בידו ואע"ג
(שם)
מיתה הניחא לר' יונתן דמייתר ליה קרא
(חולין עח:) אביו שלא
שור לבדו וחמור לבדו והא אביו
דבפ"ק דבבא מציעא גבי
אביו ואמו אלא לר' יאשיה מאי איכא למימר
אמו אמו שלא אביו.
(א)
גט וגניבה מצרכינן תרי קראי לרבויי
ואמו דרישא דרשינן נמי או אביו או
(שם) אביו
דתניא 2 איש איש מה ת"ל איש איש
תורה אור השלם
קלל אמו קלל.
דידו לאו דווקא דהוא הדין גגו חצירו
אמו וסיפא לאתויי לאחר מיתה:
לרבות בת טומטום ואנדרוגינוס אשר יקלל
1. לֹא תֹאבֶה לוֹ וְלֹא
ו
מומקלל אביו. דואלה המשפטים מ):
קרפיפו דלמא כאן נמי יש שום
(ב"מ צד:
תִשְׁמַע אֵלָיו וְלֹא תָחוֹס
את אביו ואת אמו אין לי אלא אביו ואמו
ואידך. דמפיק לאחר מיתה מאביו
ריבוי ואפשר דאם הגביהו אפילו
עֵינְךָ עָלָיו וְלֹא תַחְמֹל
וכעי"ז לעיל סו. ושבועות
אביו שלא אמו אמו שלא אביו מניין ת"ל
כז. וחולין עח:)
ואמו קילל: ולתני נמי וכו'.
ברשות בעלים חייב כדאשכחן גבי
וְלֹא תְכַסֶּה עָלָיו:
(חולין שם)
דברים יג ט
אביו ואמו קלל אביו קלל אמו קלל דברי ר'
גניבה בפרק מרובה
אמתניתין קאי דקתני זה חומר במקלל
2. כִּי אִישׁ אִישׁ אֲשֶׁר
מבמכה: לימא הני תנאי. תנא
דתנן היה מושכו ויוצא כו' אי נמי
יאשיה ר' יונתן אומר משמע שניהן כאחד
יְקַלֵּל אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ
הכא דפטר ר' שמעון מכרו לקרובים
דמתניתין דלא תנא חומר במכה
מוֹת יוּמָת אָבִיו וְאִמּוֹ
ומשמע אחד ואחד בפני עצמו עד שיפרט
(יומא נז:) משמע
קִלֵּל דָּמָיו בּוֹ:
דבעינן שיוציאנו מרשות אחיו כ"ש
שעשה בו שלא בעמך כבעמך ותנא
שניהן כאחד ומשמע
לך הכתוב יחדיו מנא ליה נפקא ליה 3 מומקלל
ויקרא כ ט
דברשות בעלים לא מהני כלל:
דברייתא דלעיל דתנא ומה מכה
3 וּמְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ מוֹת
אחד ואחד בפני עצמו.
אביו ואמו מות יומת ואידך ההוא מיבעי
שמות כא יז
שעשה בו: גירי אמת הן. מתחילתן
יוּמָת:
מונמצא
4. כִּי יִמָּצֵא אִישׁ גֹּנֵב נֶפֶשׁ
(שם)
ליה לרבות בת טומטום ואנדרוגינוס ותיפוק
גרים גמורים היו ועכשיו הרשיעו
מֵאֶחָיו מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל
ליה מאיש איש דברה תורה כלשון בני אדם וליתני חומר במכה מבמקלל
וישראל שאינו עושה מעשה עמך הוא
וְהִתְעַמֶּר בּוֹ וּמְכָרוֹ וּמֵת
שהמכה עשה בו שלא בעמך כבעמך משא"כ במקלל קסבר מקשינן הכאה
הַגַּנָּב הַהוּא וּבִעַרְתָּ הָרָע
וכי היכי דעל קללתו פטור על
מִקִּרְבֶּךָ: דברים כד ז
הכאתו נמי פטור: גירי אריות
לקללה לימא הני תנאי כהני תנאי דתני חדא כותי אתה מצווה על הכאתו
5. וְגֹנֵב אִישׁ וּמְכָרוֹ
הן. והרי הם כעובדי כוכבים גמורים:
הכתוב יחדיו.
וְנִמְצָא בְיָדוֹ מוֹת יוּמָת:
ואי אתה מצווה על קללתו ותניא אידך אי אתה מצווה לא על קללתו ולא
שמות כא טז
אי הכי. דטעמא דפטור משום דגירי
על הכאתו סברוה דכולי עלמא כותים גירי אמת הן מאי לאו בהא קמיפלגי
אריות הן: היינו דתנא עלה. בתמיה. בהך
דמר סבר מקשינן הכאה לקללה ומר סבר לא מקשינן הכאה לקללה לא
מתני' דקתני אינו מצווה לא על הכאתו
דכ"ע לא מקשינן הכאה לקללה והכא בהא קמיפלגי מר סבר כותים גירי אמת
ולא על קללתו קתני ושורו כישראל שור
הן ומר סבר כותים גירי אריות הן אי הכי היינו דקתני עלה ושורו כישראל
שלנו שנגח את שורו ושורו שנגח שלנו
אלא שמע מינה בהיקישא פליגי ש"מ: מתני' הגונב נפש מישראל אינו
תם משלם חצי נזק ומועד משלם נזק
ז
(לעיל סו. וכעי"ז ב"מ
שלם ואילו דעובד כוכבים תנןנ) שור של
חייב עד שיכניסנו לרשותו רבי יהודה אומר עד שיכניסנו לרשותו וישתמש
צה.) דברה תורה כלשון
ישראל שנגח שור של עובד כוכבים
בני אדם.
בו שנאמר והתעמר בו ומכרו הגונב את בנו רבי ישמעאל בנו של ר'
4
(נדרים ג.) לא
פטור ושל עובד כוכבים שנגח שור
יוחנן בן ברוקה מחייב וחכמים פוטרין גנב מי שחציו עבד וחציו בן חורין ר'
ח
מקשינן הכאה לקללה.
של ישראל בין תם בין מועד משלם נזק
יהודה מחייב וחכמים פוטרין: גמ' ותנא קמא לא בעי עימור א"ר אחא בריה
מתני'
שיכניסנו לרשותו.
שלם:
דרבא עימור פחות משוה פרוטה איכא בינייהו בעי ר' ירמיה גנבו ומכרו ישן
ט
י
(מכות ט.)
דכתיב ונמצא בידו ותניא
כותים גירי אריות הן.
מהו כ מכר אשה לעוברה מהו יש דרך עימור בכך או אין דרך עימור בכך
במכילתא ס) ונמצא אין מציאה בכל
ותיפוק ליה דליכא עימור כלל לא צריכא ישן דזגא עליה אשה דאוקמא באפי
מקום אלא בעדים בידו אין בידו
זיקא דרך עימור בכך או אין דרך עימור בכך מאי תיקו ת"ר כי ימצא איש
אלא ברשותו וכן הוא אומר
ל
4
ויקח את כל ארצו מידו:
גונב נפש מאחיו אין לי אלא איש שגנב אשה מניין ת"ל וגונב איש אין לי
5
גמ' עמור. שמוש: גנבו ומכרו
אלא איש שגנב בין אשה ובין איש ואשה שגנבה איש אשה שגנבה אשה
כשהוא ישן מהו. לקמן מפרש
מניין ת"ל ומת הגנב ההוא מכל מקום תניא אידך כי ימצא איש גונב נפש
מ
(ב"ק לח:)
לה הבעיא: מכר אשה לעוברה.
(קדושין עה:)
מאחיו אחד הגונב את האיש ואחד הגונב את האשה נ ואחד גר ואחד עבד
גנב אשה מעוברת ומכרה לעוברה
משוחרר וקטן חייב ס גנבו ולא מכרו מכרו ועדיין ישנו ברשותו פטור מכרו
שלא מכר הגוף שלה אלא שיהא עובר
לאביו או לאחיו או לאחד מן הקרובים חייב ע הגונב את העבדים פטור
מכור: דליכא עימור. לא בישן ולא
תני
בעובר: דזגא עליה. דסמך עליו:
דאוקמא באפי זיקא. וכל כמה שהיא עבה מועיל יותר להגין בפני הרוח: אין לי אלא איש. כשהגנב איש: וגונב איש. שהנגנב איש
ולא אשה וקרא קמא דלא קפיד אנגנב למהוי איש דכתיב נפש הלכך אין לי אלא איש שגנב בין איש בין אשה דהיכא דגנב הוי איש
כתוב גונב נפש ואשה שגנבה איש דכתיב וגונב איש וגונב אפילו אשה גונבת משמע: הגנב מ"מ. וההוא דרשינן ליה בספרי למעוטי
גונב עבד ע): ועדיין
ישנו
ברשותו.
פטור.
שהרי לא גנבו: לאביו. אביו של נגנב:
ברשות הנגנב עצמו שעדיין לא
הכניסו גנב ברשותו:
תני