אלו הן
הנחנקין
פרק
עשירי סנהדרין
פו.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מונמצא
בידו קא אמינא. $ תימא דבסוטה פ' עגלה ערופה
תני תנא. להך מתני' דקתני מכר לאביו חייב: סתם ספרא. תורת
לא א
א)
ב)
כהנים: סתם ספרי. ספר וידבר ומשנה תורה והאי סתמא דכי
דרשינן כי ימצא חלל פרט למצוי ופטרינן
ימצא איש ח) במשנה תורה הוא: אליבא דרבי עקיבא. ממה שלמדו
עיר שרובה עובדי כוכבים וי"ל דהתם כתיב באדמה והוי כמו בידו
לב ב
❖
לג ג
מר' עקיבא אמרום: של בית פלוני. לא רצה להזכיר שמם שחשובין
דהכא ואכתי קשה דדרשינן בפ' בתרא דערכין גבי בתי ערי
ג)
ד) ה)
היו ובזה לא היו נוהגין כדת שהיו
חומה ומצא פרט למצוי שלא ימכור
ו)
הרבה דרין בבית אחד אנשים ונשים
ברחוק ויגאל בקרוב (א) וי"ל נ)כדפי'
תני תנא קמיה דרב ששת א"ל אני שונה רבי
ז)
תורה אור השלם
בקונטרס דהכא מריבויא דקרא:
והיו מצויין תמיד עם נשי חביריהן
ח)
שמעון אומר מאחיו עד שיוציאנו מרשות
יצא עבד שאין לו אחוה. פירש
ט) י)
1. כִּי יִמָּצֵא אִישׁ גֹּנֵב נֶפֶשׁ
ולא שמתייחדין: ונמצא. קרא
אחיו ואת אמרת חייב תני פטור מאי קושיא
כ)
א
מֵאֶחָיו מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל
יתירא הוא דאי ללמד שימצא בעדים
בקונטרס עבד אין לו אחוה
ל)
וְהִתְעַמֶּר בּוֹ וּמְכָרוֹ וּמֵת
דילמא הא ר"ש הא רבנן לא ס"ד דאמר ר'
מ) נ)
מכי ימצא נפקא: כמצויין בידן דמו.
ואפילו עם אחיו בני אביו דכתיב עם
הַגַּנָּב הַהוּא וּבִעַרְתָּ הָרָע
יוחנן סתם מתני' ר' מאיר סתם תוספתא ר'
ס)
מִקִּרְבֶּךָ: דברים כד ז
התלמידים מצויין תמיד בבית הרב
החמור עם הדומה לחמור וקשה
ע)
2. כִּי יִמָּצֵא אִישׁ שֹׁכֵב
נחמיה סתם ספרא רבי יהודה סתם ספרי
ואם גנב הרב אחד מתלמידיו ומכרו
דאם כן גר ומשוחרר נמי ונראה
עִם אִשָּׁה בְעֻלַת בַּעַל
ר"ש וכולהו אליבא דר"ע: הגונב בנו: מאי
אינו נהרג: אין לעבדים בושת.
לפרש שאין לו אחוה שאין יוצאי חלציו
וּמֵתוּ גַּם שְׁנֵיהֶם הָאִישׁ
❖
הַשֹּׁכֵב עִם הָאִשָּׁה
טעמא דרבנן אמר אביי דאמר קרא כי
קרויין אחוה משא"כ בגר:
המבייש את העבד לא חייבתו תורה
1
וְהָאִשָּׁה וּבִעַרְתָּ הָרָע
בני
לתת דמי בשתו: וכי ינצו אנשים
ישראל למעוטי מי שחציו וכו'.
ימצא פרט למצוי א"ל רב פפא לאביי אלא
מִיִּשְׂרָאֵל: דברים כב כב
3. וְגֹנֵב אִישׁ וּמְכָרוֹ
יחדיו והכה איש וגו'. מהתם נפקא
אבל כולו משוחרר וגר לא
גליון הש"ס
מעתה כי ימצא איש שוכב עם אשה בעולת
2
וְנִמְצָא בְיָדוֹ מוֹת יוּמָת:
לן חיוב בשת דכתיבט) וקצותה את כפה
ממעט מבני ישראל וכן בפרק בנות
תוס' ד"ה מונמצא וכו'
בעל הכי נמי כי ימצא פרט למצוי כגון של
שמות כא טז
ממון אתה אומר ממון או אינו אלא
כותים בני ישראל
4. כִּי יִנָּצוּ אֲנָשִׁים יַחְדָּו
תימה דבסוטה.
בית פלוני דשכיחן גבייהו הכי נמי דפטירי
ממש נאמר כאן לא תחוס עינך
מיטמאין בזיבה וכו' אבל גרים
אִישׁ וְאָחִיו וְקָרְבָה אֵשֶׁת
❖
א"ל אנא 3 מונמצא בידו קאמינא אמר רבא
הָאֶחָד לְהַצִּיל אֶת אִישָׁהּ
ונאמר להלן בעדים זוממין
ומשוחררים לא ממעט וכן שלהי ס)פ"ב
מִיַּד מַכֵּהוּ וְשָׁלְחָה יָדָהּ
הלכך הני מיקרי דרדקי ומתנו רבנן כמצויין
לא תחוס עינך מה להלן ממון
דמנחות גבי סמיכה בני ישראל סומכין
ב
וְהֶחֱזִיקָה בִּמְבֻשָׁיו:
דברים כה יא
בידן דמו ופטירי: גנב מי שחציו וכו':
אף כאן ממון י): עבד שאין לו אחוה.
ואין העובדי כוכבים סומכין ומשוחרר
הגהות הב"ח
5 לֹא תִּרְצָח לֹא תִּנְאָף
ואפי' עם אחיו בני אביו דכתיב
וגר לא ממעטינן וכן בפ"ק דערכין
תנן התם רבי יהודה אומר אין לעבדים
(א) תוס'
לֹא תִּגְנֹב לֹא תַעֲנֶה
עם החמור עם הדומה
בני ישראל מעריכין ואין
בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר:
בושת מאי טעמא דר' יהודה אמר קרא 4 כי
שדה אחוזה
שמות כ יב
לחמור אינו אלא כבהמה: אחיו הוא
העובדי כוכבים מעריכין ולא ממעטין
ינצו אנשים יחדיו איש ואחיו מי שיש לו
6. כִּי עֲבָדַי הֵם אֲשֶׁר
במצות. בכל מצות שהאשה חייבת
גרים ולא עבדים משוחררין ותימה
הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ
אחוה יצא עבד שאין לו אחוה ורבנן אחיו
בהן עבד חייב בהן דגמר לה לה
דבפרק כל המנחות באות מצה
מִצְרָיִם לֹא יִמָּכְרוּ
הוא במצות והכא היכי דריש ר' יהודה סבר
מִמְכֶּרֶת עָבֶד:
מאשה כ): והכא. במתני' בגונב נפש
גבי תנופה אמרינן בני
❖
ויקרא כה מב
מאחיו לאפוקי עבדים בני ישראל למעוטי
דכתיב מאחיו: היכי דריש. רבי
ישראל מניפין ואין העובדי כוכבים
7. לֹא תִּגְנֹבוּ וְלֹא
מי שחציו עבד וחציו בן חורין מבני ישראל
מניפין ואין לי אלא בני ישראל גרים
יהודה לחייב על מי שחציו עבד:
תְכַחֲשׁוּ וְלֹא תְשַׁקְּרוּ אִישׁ
בַּעֲמִיתוֹ: ויקרא יט יא
מוסף רש"י
מאחיו למעוטי עבדים. דהא לרבי
למעוטי מי שחציו עבד וחציו בן חורין הוי
ועבדים משוחררים מניין תלמוד
8. לֹא יָקוּם עֵד אֶחָד
יהודה אין לו אחוה: מבני. יתירא ל)
לומר המקריב וכן בפ' הערל
מיעוט אחר מיעוט ואין מיעוט אחר מיעוט
וכולהו אליבא דר'
בְּאִישׁ לְכָל עָוֹן וּלְכָל
עקיבא.
דריש ליה דהוה ליה למכתב מאחיו
ובשלהי פ"ק דכריתות
חַטָּאת בְּכָל חֵטְא אֲשֶׁר
אלא לרבות ורבנן מאחיו לאפוקי עבדים לא
(שבועות ד.) יצא עבד
יֶחֱטָא עַל פִּי שְׁנֵי עֵדִים אוֹ
בני ישראל: מלא תגנוב. האמור
אשה כי תזריע אין לי אלא
שאין לו אחוה.
משמע להו דהא אחיו הוא במצות בני
עַל פִּי שְׁלֹשָׁה עֵדִים יָקוּם
בעשרת הדברות דבגונב נפשות
בני ישראל גיורת ושפחה משוחררת
דברים יט טו
דָּבָר:
ישראל מבני ישראל חד למעוטי עבד וחד
מתוקם לקמן בשמעתין: דבר הלמד
מניין ת"ל אשה ושמא בכל הני יש
למעוטי מי שחציו עבד וחציו בן חורין
מעניינו. אם אי אתה יודע במה
שום רבוי דמרבינן מיניה גרים
ומשוחררין : דבר ואפי' חצי
אזהרה לגונב נפש מנין רבי יאשיה אמר
הכתוב מדבר צא ולמד מפרשה
(ב"ק פח. עי"ש
ע)
במסוהש"ס) אחיו הוא
מלא תגנב רבי יוחנן אמר מלא ימכרו
דבר.
וא"ת הא אמרינן לקמן
שכתוב בה ולפי הפרשה הוא נכתב
5
6
במצות.
אצלה וכאן במה כל הענין מדבר
קיים מקצת וביטל מקצת דשאר מצות
ממכרת עבד ולא פליגי מר קא חשיב לאו
בנפשות לא תרצח ולא תנאף כל
דברי הכל פטור ופי' בקונטרס משום
(שם)
דגניבה ומר קא חשיב לאו דמכירה ת"ר לא
5
דבר הלמד מענינו.
אלה חייבי מיתות ב"ד אף לא תגנוב
דכתיב אך הנביא אשר יזיד לדבר
תגנוב ג בגונב נפשות הכתוב מדבר אתה
בגניבה שיש בה מיתת ב"ד: לא
דבר דבר ולא חצי דבר וי"ל דרבנן
אומר בגונב נפשות או אינו אלא בגונב ממון
תגנובו. בפרשת קדושים תהיו:
נמי מודו דדרשינן ולא חצי דבר
אמרת צא ולמד משלש עשרה מדות
(חולין קמ.)
משלש עשרה מדות. זו היא אחת
והא דפליגי אדרבי עקיבא היינו
שהתורה נדרשת בהן
דבר הלמד מעניינו
מהן שיהא הדבר מעניינו למד:
משום דחשבי ליה דבר שלם כדמוכח
במה הכתוב מדבר בנפשות אף כאן
במה הכתוב מדבר. הענין של
במרובה ובחזקת הבתים
(שם קטו:)
מטה ושל מעלה מזו: בממון. לא
בנפשות תניא אידך
לא תגנובו בגונב
וצריך לחלק בדברים
7
תעשוק את רעך : עידי
דיש מקומות כה"ג בפ' ד' וה'
ממון הכתוב מדבר
אתה אומר בגונב
גניבה ועידי מכירה. שני כיתי עדים
כופר שלם אמר רחמנא
ממון או אינו אלא בגונב נפשות אמרת
אחת העידה שגנב את הנפש ואחת
ולא חצי כופר ובפרק יש בכור
צא ולמד משלש עשרה מדות שהתורה
חומש ולא חצי חומש
העידה שמכר אין נהרגין כדמפרש
בהן דבר הלמד מעניינו במה
נדרשת
טעמא ואזיל וכיון דאינהו לא מקטלי
ובמרובה חמשה בקר
הכתוב מדבר בממון אף כאן בממון
איהו נמי אם לא הוזמו לא מקטיל
אמר רחמנא ואפי' חמשה חצאי בקר
איתמר
עידי גניבה ועידי מכירה בנפש
דהוי' לה עדות שאי אתה יכול
ובפרק אותו ואת בנו
שהוזמו חזקיה אמר אין נהרגין רבי יוחנן
להזימה ולא משכחת לה דמקטיל אלא
פליגי ר' אליעזר ורבנן בשה
בכת אחת שמעידין על הגניבה
ואפילו מקצת שה ולענין כיסוי
אמר נהרגין חזקיה דאמר כר"ע דאמר דבר
8
ועל המכירה: פלוגתא דר"ע ורבנן
בצבי ואפילו מקצת צבי ובפרק הבא
ולא חצי דבר ורבי יוחנן אמר כרבנן
בבבא בתרא בחזקת הבתים. על פי
על יבמתו
דאמרי דבר ואפי' חצי דבר ומודה חזקיה
שנים עדים יקום דברמ) ולא חצי דבר
בבתולה מקצת בתולים ובכתובות
בעדים האחרונים של בן סורר ומורה שהוזמו
והאי חצי דבר הוא אצל כל כת וכת
פרק אלמנה
במקצת
שנהרגין מתוך שיכולים לומר הראשונים
דאי לאו עידי גניבה אינו נהרג משום
כסף ככל כסף ושלהי כסוי הדם
להלקותו
דם ואפילו
עידי מכירה שיכול לומר עבדי מכרתי
מקצת דם ובריש בכורות
ואי לאו מכירה נמי לא מיחייב
בכור ואפילו מקצת בכור: מתוך שיכולים עדים הראשונים כו'. אין
אגניבה: בעדים האחרונים של בן סורר ומורה. דתנן לעיל
מתרין בו בפני ג' ומלקין אותו חזר וקלקל נדון בעשרים ושלשה
הטעם תלוי באמירתם אלא במאי דעידי גניבה ראשונה לא צריכי לעידי
גניבה שניה כדאמרינן במרובה דמודה רבי
מתרין בו אביו ואמו בפני הדיינין וכשבאין עדים ראשונים ומעידין
עקיבא בשנים אומרים קידש ושנים אומרים בעל אע"ג דעידי ביאה
עליו שאכל תרטימר בשר ושתה חצי לוג יין מגניבה מלקין אותו
צריכי לעידי קדושין [הואיל] והן לא צריכי לעידי ביאה כוליה דבר הוא:
כדכתיב ויסרו אותו דהיינו מלקות חזר וקלקל נדון בכ"ג למיתה
ומודה חזקיה בהנך
אחרונים שהעידו שחזר וקלקל שהוזמו
גניבה
שנהרגין ולא אמרינן
שחצי דבר הוא דאי לאו סהדותא
דקמאי
לא מקטיל בסהדותא דהני אלא אמרינן הואיל ויש עונש
על פי ראשונים
שזה
לקה על ידה
תו
לא שייכא ההוא
סהדותא
קמייתא בהני בתרייתא
והני בתראי כוליה
דבר קא עבדי:
להלקותו