פו:
אלו הן הנחנקין פרק עשירי סנהדרין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
גניבה
אתחלתא דמכירה היא. וא"ת אמאי מקטלי הא מצו
להלקותו באנו. ולא העדנו להמיתו שלא ידענו שסופו לחזור ולקלקל:
לד א ב ג ד ה ו ז ח ט
א)
להלקותו באנו. על הגניבה ולא ידענו שימכרנו: דלא לקי. אגניבה
למימר לפוסלו לעדות באנו וכ"ת דבעו התראה וכיון
ב)
לחודה משום דהוה ליה לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד שאם ימכרנו
דאמרי שהתרו בו למיתה אלמא למיקטליה קא אתו אם כן לחזקיה
לה י
ג)
יהרג: עידי גניבה בנפש. שהעידוהו שגנב נפש: מדאמר חזקיה אין
נמי לקטלו אע"ג דאתו נמי להלקותו
כדאשכחן בפ"ב דב"ק
לו כ
ד)
נהרגין. אם הוזמו לאחר שבאו עידי
דעידי נגיחה ראשונה ושניה
ה)
אע"ג דאתו לחיובי' חצי נזק כיון
מכירה משום הכי לוקין שהרי אין
להלקותו באנו והני
אחריני כולי דבר קא
לז ל
ו) ז)
דאתו נמי לייעודי משלמי חצי נזק
סופן למות על עדות זו ולא הוי
ח)
עבדי ליה מתקיף לה רב פפא אי הכי עידי
❖
ט)
של העדאה עם הכת השלישית
לגבייהו לאו שניתן לאזהרת מיתת
מכירה נמי (א) ליקטליה מתוך שיכולין עידי
ב"ד: דאי ר' יוחנן כיון דאמר
כשהוזמו השלש כתות וי"ל דקסבר
גניבה לומר להלקותו באנו וכי תימא
נהרגין. אם באו עידי מכירה אחרי
חזקיה דגניבה לחודה קיימא כמו
תורה אור השלם
דקסבר חזקיה דלא לקי והא איתמר עידי
כן קודם הזמה ונגמר דינו ע"פ
עידי קדושין ועידי ביאה ואע"ג
1. כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר
גניבה בנפש שהוזמו חזקיה ורבי יוחנן חד
שתי הכתות והוזמו היכי לקו אם
דמיירי באתרו ביה מדמקטלי לרבי
לַמִּשְׁפָּט בֵּין דָּם לְדָם בֵּין
אמר לוקין וחד אמר אין לוקין ואמרינן
הוזמו קודם שבאו עידי מכירה הא
יוחנן מ"מ לא שייך בהו חיוב מיתה
דִּין לְדִין וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע
דִּבְרֵי רִיבֹת בִּשְׁעָרֶיךָ
תסתיים דחזקיה דאמר לוקין מדאמר חזקיה
הוה ליה לאו דלא תענה ו) לגבייהו
ואפשר דלחזקיה לא בעי התראה
וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ אֶל הַמָּקוֹם
ולר' יוחנן בעי אי נמי הש"ס לא
בשעה שהעידו לאו שניתן לאזהרה
אין נהרגין דאי ר' יוחנן כיון דאמר נהרגין
אֲשֶׁר יִבְחַר יְיָ אֱלֹהֶיךָ בּוֹ:
דברים יז ח
חש בטעמא דלפוסלו לעדות באנו
שלא להעיד כן שאם יעידו ולא יוזמו
הוה ליה לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד וכל
2. וְעָשִׂיתָ עַל פִּי הַדָּבָר
מדאיצטריך לעיל למימר להלקותו
עד שיבאו עידי מכירה ויגמר דינו
לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד אין לוקין
אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ מִן הַמָּקוֹם
ויוזמו ימותו: וכל לאו שניתן לאזהרת
ושמא איצטריך היכא דמפסיל
הַהוּא אֲשֶׁר יִבְחַר יְיָ
עליו איהו לא לקי אינהו היכי לקו אלא אמר
ב"ד אין לוקין עליו. ואפילו יפטרו
מעיקרא וקאי:
וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת כְּכֹל
רב פפא א בעידי מכירה דכולי עלמא לא
אֲשֶׁר יוֹרוּךָ: דברים יז י
עבדי
מכרתי. וא"ת אי לאו
מן המיתה שהרי לא לאזהרת מלקות
3. וְהָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה
פליגי דנהרגין כי פליגי בעידי גניבה חזקיה
ניתן: אינהו היכי לקו. הא לאו
למקטליה קא אתו אם
בְזָדוֹן לְבִלְתִּי שְׁמֹעַ אֶל
אמר אין נהרגין גניבה לחודה קיימא
הַכֹּהֵן הָעֹמֵד לְשָׁרֶת שָׁם
כאשר זמםז) הוא ואי משום לא תענה
יבאו עדים שאינו עבדו אם כן למאי
אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ אוֹ אֶל
קא אתו וי"ל דאתו לקיים המקח
לאו שאין בו מעשה הוא:
ומכירה לחודה קיימא ר' יוחנן אמר נהרגין
ב
הַשֹּׁפֵט וּמֵת הָאִישׁ הַהוּא
בעידי מכירה כולי עלמא לא פליגי
וא"ת אי דלא אתרו ביה למה לן
וּבִעַרְתָּ הָרָע מִיִּשְׂרָאֵל:
גניבה אתחלתא דמכירה היא ומודה רבי
ג
❖
דברים יז יב
דנהרגין. אם נגמר דינו על פי שתי
טעמא דעבדי מכרתי אלא ודאי
יוחנן בעדים הראשונים של בן סורר ומורה
הכתות: לחודה קיימא. ועידי גניבה
אתרו ביה אם כן למקטליה קאתי
שהוזמו שאין נהרגין מתוך שיכולין לומר
וי"ל דאתרו ביה אחריני ואינהו לא
אינן באין להורגו אלא להלקותו אבל
הגהות הב"ח
להלקותו באנו אמר אביי הכל מודים בבן
ידעי וכי האי גוונא הוה מצי לשנויי
עידי מכירה שבאין עמהן ואומרין
(א) גמ'
סורר ומורה והכל מודים בבן סורר ומורה
❖
בריש פרק היו בודקין
שהתרו בו למיתה מונעין אותו
ליקטלו
ומחלוקת בבן סורר ומורה הכל מודים בבן
ממלקות ומחייבין אותו מיתה והויא
גבי נערה המאורסה:
אמר רב יוסף כו'. סלקא דעתך
לה מכירה דבר שלם: אתחלתא
סורר ומורה בעדים הראשונים שאין נהרגין
מוסף רש"י
דמכירה. דקסבר ר' יוחנן לא לקי
דרב יוסף בדאתו עידי
מתוך שיכולין לומר להלקותו באנו והכל
לאו שניתן לאזהרת
גניבה וה"פ מתוך שהוא יכול לומר
עלה דלאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד
מודים בבן סורר ומורה בעדים אחרונים
מיתת ב"ד.
עבדי מכרתי אם לא היו באים עידי
ואינן באין אלא להורגו ואע"ג
ד שנהרגים מתוך שעדים הראשונים יכולין
גניבה אם כן אין בעדותם ממש וחצי
דשתיהן צריכות זו לזו והוה ליה כל
(מכות יג:)
לומר להלקותו באנו והני כוליה דבר קא
דבר הוא ואביי פריך ליה הא מתוך
חדא וחדא חצי דבר מיקטל כרבנן:
(ערובין יז: ב"ק עד:) אין
עבדי ליה ומחלוקת בבן סורר ומורה ה שנים
ומודה ר' יוחנן בעדים הראשונים של
קאמר דמשמע הלשון דאפילו השתא
לוקין עליו.
אומרים בפנינו גנב ושנים אומרים בפנינו
בן סורר ומורה שהוזמו דאין נהרגין.
נמי בתר דאתו עידי גניבה מצי
(ב"ק עד:)
למימר הכי: קמ"ל רמיזה לאו
אכל אמר רב אסי עידי מכירה בנפש
דאינהו ודאי למלקות אתו כדכתיב
כלום הוא. בפ"ב דב"ק
ויסרו אותו : הכל מודים
שהוזמו אין נהרגין מתוך שיכול לומר עבדי
ו
כו'. כלומר יש עדים בבן סורר
גבי לייעודי תורא ולייעודי גברא
מכרתי אמר רב יוסף כמאן אזלא הא
(מכות יג:)
דמסקינן התם אלא דקא מרמזי
ומורה שהכל מודים באחת כתותיו
שמעתא דרב אסי כר"ע דאמר דבר ולא
רמוזי לא דמי לרמיזה דהכא דהתם
לפטור ויש כת שהכל מודים בו לחיוב
חצי דבר א"ל אביי דאי כרבנן נהרגין הא
מיירי ברמיזה חשובה שבכל השלשה
ויש כת בבן סורר ומורה שנחלקו
מתוך קאמר אלא אפילו תימא רבנן ובדלא
ז
ימים באו אלו עם אלו וקא מרמזי
חזקיה ורבי יוחנן לפי מה ששמענו
(ערובין יז:)
אתו עידי גניבה אי הכי מאי למימרא לא
במחלוקתן: שנים אומרים בפנינו
אבל הכא ברמיזה גרועה איירי דלאו
צריכא דאע"ג דאתו לבסוף ואכתי מאי
גנב. משל אביו מעות לקנות בשר
מילתא היא אי נמי דיני נפשות שאני:
ח
ויין בפעם שניה אחר שלקה: ושנים
למימרא לא צריכא דקא מרמזי רמוזי מהו
במופלא
מתני'
אומרים בפנינו אכל. הבשר ברשות
דתימא רמיזא מילתא היא קמ"ל ט רמיזא לאו כלום הוא:
זקן ממרא
אחרים דאינו חייב עד שיגנוב משל
על פי ב"ד שנאמר כי יפלא ממך דבר למשפט שלשה בתי דינין היו שם
י
1
אביו ויאכל ברשות אחריםח) הנך שתי
אחד יושב על פתח הר הבית ואחד יושב על פתח העזרה ואחד יושב בלשכת
כתות צריכות זו לזו ואין הראשונים
הגזית כ באין לזה שעל פתח הר הבית ואומר כך דרשתי וכך דרשו חבירי
יכולין לומר להלקותו באנו והוה ליה
כך לימדתי וכך לימדו חבירי אם שמעו אמר להם ואם לאו באין להן לאותן
חצי דבר לחזקיה דסבר לה כר"ע
שעל פתח עזרה ואומר כך דרשתי וכך דרשו חבירי כך לימדתי וכך לימדו
דאמר אין נהרגין ולר' יוחנן דאמר
חבירי אם שמעו אמר להם ואם לאו אלו ואלו באין לב"ד הגדול שבלשכת
נהרגין כרבנן: עידי מכירה בנפש.
ולא באו עידי גניבה על כך לפנינו:
הגזית שממנו יוצא תורה לכל ישראל שנאמר מן המקום ההוא אשר יבחר
2
הא מתוך קאמר. אפי' חצי דבר אין
ה' חזר לעירו שנה ולמד בדרך שהיה למד פטור ואם הורה לעשות חייב
כאן שהרי היה לו להציל נפשו מב"ד
שנאמר 3 והאיש אשר יעשה בזדון אינו חייב עד שיורה לעשות ל תלמיד
בטענה זו: ובדלא אתו עידי גניבה.
שהורה לעשות פטור נמצא חומרו קולו: גמ' תנו רבנן כי יפלא ממך דבר
קאמר רב אסי וכדפרישית שהיה
במופלא
יכול לומר עבדי מכרתי: לבסוף.
אחר שהעידו עידי מכירה באו עידי גניבה ונגמר הדין ע"פ שניהם: ואכתי מאי למימרא. כשהעידו הראשונים לא היה הדין ראוי ליגמר על
פיהם ויכולין לומר לא היינו יודעין שיבואו עידי גניבה עלינו: דקא מרמזי רמוזי. הני להני: מתני' ג' בתי דינין היו שם. בירושלים דמשתעי
בה קרא וקמת ועלית: אחד יושב על פתח הר הבית. הוא שער המזרחי שלפנים מן החיל לפני עזרת נשים: ואחד יושב. למעלה הימנו
כשעברו עזרת נשים ובאין לפני עזרת ישראל: ואחד בלשכת הגזית. שהיא בנויה בתוך העזרה חציה בקודש וחציה בחול כדאמרינן בסדר
יומא : באין לזה שעל פתח הר הבית. זקן זה שהורה בעירו ונחלק ב"ד שבעירו עליו והזקיקו הכתוב לעלות לירושלים ולשאול
ובאין הוא ובית דין שבעירו לב"ד זה שעל פתח הר הבית שהרי בו פוגעין תחילה: תלמיד שהורה לעשות. תלמיד שלא הגיע להוראה ונחלק
על ב"ד שבעירו ובאו לב"ד הגדול ושאלו וחזר לעירו והורה כבתחילה פטור שאין לסמוך על הוראתו והתורה לא חייבה אלא מופלא ומומחה לב"ד
כדאמרי' בגמ' : נמצא חומרו קולו. חומר שהחמירו עליו שאינו ראוי להוראה עד שיהא בן ארבעים שנהט) נעשה לו קל לפוטרו מן המיתה:
גמ'