אלו הן הנחנקין
פרק
עשירי סנהדרין
פז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
במופלא
גמ'
שבב"ד. מומחה למעוטי תלמיד ואין זה כשאר מופלא
במופלא שבב"ד. במומחה לב"ד למעוטי תלמיד: ממך
זה
לח א
א)
ב)
יועץ. שנחלק בעיבור השנה הקרוי סוד ועצה כדמפרש לקמן:
וכן
דבכל דוכתין כדפרישית שלהי פרק קמא :
לט ב
שבית המקדש גבוה. לאו מכל א"י דאיכא עין עיטם דמידלי
ג)
הוא אומר. דגבי יועץ כתוב ממך: זו הלכה למשה מסיני. שאף עליה
מ ג
ד) ה)
הוא נהרג: למשפט זה הדין. אם נחלק בדבר הלמד בדין ג"ש
מיניה כדאמר באיזהו מקומן סבור
ו)
ז)
גם הוא נהרג דאילו דין ממש כתיב
למבנייה בעין עיטם דמידלי אי נמי
מא ד
ח) ט)
להדיא בין דין לדין: בין דם נדה
כותלי בהמ"ק גבוה מעין עיטם שגובהן
❖
במופלא שבב"ד הכתוב
מדבר ממך זה
א
1
מלמד
שהמקום גורם.
דם לידה כו'. שנחלקו בדם נדה
ק' אמה:
יועץ וכן הוא אומר 2 ממך
יצא חושב על ה'
מב
ה
לאפוקי מצאן בבית פאגי והמרה
או בדם לידה או בדם זיבה:
רעה יועץ בליעל דבר זו הלכה למשפט זה
הגהות הגר"א
ובין נגע לנגע. שנחלקו בנגעי אדם
עליהם כדאמרינן לעיל בפרק קמא
❖
הדין בין דם לדם בין דם נדה דם לידה דם
דאי
[א] גמ'
להאי גיסא קא
או בנגעי בגדים: דברי ריבות. ה"ל
:
❖
זיבה בין דין לדין בין דיני נפשות דיני ממונות
שרי חמץ בפסח. תימה הא מ"ד
למכתב דבר ריב וכתיב דברי ריבות
דיני מכות בין נגע לנגע בין נגעי אדם נגעי
תורה אור השלם
לרבות חרמין וערכין והקדשות שהן
עד הפורים מודה דאם עברוה אחר
בתים נגעי בגדים דברי אלו החרמים והערכין
1. כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר
באין וחלים ע"י דיבור הפה: זו
הפורים מעוברת דדוקא בניסן הוא
מוסף רש"י
לַמִּשְׁפָּט בֵּין דָּם לְדָם בֵּין
השקאת סוטה. שהיא על ידי ריב
וההקדשות ריבות זו השקאת סוטה ועריפת
דאמר בפרק קמא זה
בשלמא בית המקדש
דִּין לְדִין וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע
שבינה ובין בעלה: ועריפת העגלה.
ניסן ואין אחר ניסן אבל מאן דאמר
עגלה וטהרת מצורע בשעריך זו לקט שכחה
גבוה מא"י.
דִּבְרֵי רִיבֹת בִּשְׁעָרֶיךָ
שהחלל נהרג ע"י מריבה: וטהרת
עד הפורים מדרבנן בעלמא הוא
וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ אֶל הַמָּקוֹם
ופאה וקמת מב"ד ועלית מלמד שבית
(קדושין סט.) דכתיב
אֲשֶׁר יִבְחַר יְיָ אֱלֹהֶיךָ בּוֹ:
מצורע. שאף נגעים ע"י ריב של
דאסור כדמפרש בפרק קמא דר"ה
ועלית.
המקדש גבוה מא"י וא"י גבוה מכל הארצות
דברים יז ח
לשון הרע הם באים: זה לקט שכחה
מ"ט דמ"ד עד הפורים
2. מִמֵּךְ יָצָא חֹשֵׁב עַל יְיָ
אל המקום מלמד שהמקום גורם בשלמא
ב
ופאה. שהן לעניים שכתוב בהן
כיון דאמר מר שואלין בהלכות הפסח
רָעָה יֹעֵץ בְּלִיָּעַל:
(זבחים נד:)
בית המקדש גבוה מא"י דכתיב ועלית אלא
נחום א יא
ואכלו בשעריך ח): וקמת מבית דין.
קודם הפסח ל' יום אתי לזלזולי
3. לָכֵן הִנֵּה יָמִים בָּאִים
א"י גבוה מכל הארצות מנא ליה דכתיב
בחמץ וכיון דאם עברוה כ"ע מודו
מדכתיב וקמת מכלל דביושבין
(קדושין סט:) אשר
נְאֻם יְיָ וְלֹא יֹאמְרוּ עוֹד
העלה כו' מארץ
לכן הנה ימים באים נאם ה' (לא יאמר)
חַי יְיָ אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת בְּנֵי
דמעוברת לא קא שרי חמץ בפסח:
עסקינן והיינו ב"ד שיושבין במקום
3
צפונה.
ורשב"ל אומר עשירי כאחד
יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:
הקבוע להם עד עת האוכל ושם
חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ
כִּי אִם חַי יְיָ אֲשֶׁר הֶעֱלָה
עשר. וא"ת ולרשב"ל
באין כל הצריכין לדין ולהוראה בכל
(שם)
וַאֲשֶׁר הֵבִיא אֶת זֶרַע בֵּית
מצרים כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא
שמעברים את השנה כל
יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ צָפוֹנָה
עיר ועיר ואזהר רחמנא לב"ד של
אי אמר זקן ממרא כרבי יוחנן אמאי
את זרע בית ישראל מארץ צפונה ומכל
אדר.
וּמִכֹּל הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר
אותה העיר שהמחלוקת ביניהם לילך
מיחייב הרי מחמיר הוא ואין כאן
הִדַּחְתִּים שָׁם וְיָשְׁבוּ עַל
הארצות אשר הדחתים שם וישבו על אדמתם
ולישאל: מלמד שבית המקדש גבוה
דבר שזדונו כרת וי"ל דמשכחת לה
אַדְמָתָם:
תנו רבנן זקן ממרא אינו חייב אלא על דבר
(ר"ה ז.) שהיו אומרים
ירמיהו כג ז-ח
ג
מא"י. וקמת ועלית אל המקום ש"מ
אי נגעה בככר של תרומה וקידש בו
עד הפורים.
4. וְאִם כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל
שזדונו כרת ושגגתו חטאת דברי ר"מ רבי
אין לך עיר בא"י שאין ירושלים גבוה
את האשה דאי טמא הוא אין בו
יִשְׁגּוּ וְנֶעְלַם דָּבָר מֵעֵינֵי
יהודה אומר על דבר שעיקרו מדברי תורה
ממנה: וא"י גבוה מכל הארצות.
שוה פרוטה דלא חזי אלא להסקה
הַקָּהָל וְעָשׂוּ אַחַת מִכָּל
מִצְוֹת יְיָ אֲשֶׁר לֹא
ופירושו מדברי סופרים ר"ש אומר אפילו
תנא דברייתא קא מסיק למלתיה
ואינה מקודשת ואי טהור הוא יש בו
(שם)
תֵעָשֶׂינָה וְאָשֵׁמוּ:
ולאו מהאי קרא יליף ולקמן מפרש
שוה פרוטה דחזי לאכילה ומקודשת:
דקדוק אחד מדקדוקי סופרים מאי טעמא
עשירי.
ויקרא ד יג
5. עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר
מנלן: אשר העלה וגו' מכל הארצות
דין
דר"מ גמר דבר דבר כתיב הכא כי יפלא
1
(נדה עב:)
יוֹרוּךָ וְעַל הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר
אשר הדחתים שם וישבו על אדמתם.
כתשיעי.
ממך דבר למשפט וכתיב התם 4 ונעלם דבר מעיני הקהל מה להלן דבר
יֹאמְרוּ לְךָ תַּעֲשֶׂה לֹא
ש"מ דאדמתם גבוה מכל הארצות
תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר
שחייב על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת אף כאן דבר שחייב על זדונו כרת
דכתיב העלה: מה להלן דבר
יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל:
(שם) אף עשירי.
דברים יז יא
ועל שגגתו חטאת ור' יהודה 5על פי התורה אשר יורוך עד דאיכא תורה ויורוך
שחייבים כו'. כדילפינן בהוריות :
בעי
6. וְעָשִׂיתָ עַל פִּי הַדָּבָר
ור"ש אשר יגידו לך מן המקום ההוא אפילו כל דהו א"ל רב הונא בר חיננא
תרגמא לי. להאי מתניתא דלעיל
שימור.
6
אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ מִן הַמָּקוֹם
לרבא תרגמא לי להא מתניתא אליבא דר"מ א"ל רבא לרב פפא פוק תרגמא
הַהוּא אֲשֶׁר יִבְחַר יְיָ
דקתני דמיקטיל אכל הני דחשיב בה
(שם)
וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת כְּכֹל
הלכה וגזירה שוה וערכים והקדשות
ליה כי יפלא במופלא שבב"ד הכתוב מדבר ממך זה יועץ שיודע לעבר
אֲשֶׁר יוֹרוּךָ: דברים יז י
וכולהו הנך דתנא בה דתיתוקם כר"מ
שנים ולקבוע חדשים כדתנן הן העידו שמעברים את השנה כל אדר שהיו
ד
דאמר אין חייב אלא על דבר שזדונו
אומרים עד הפורים דאי להאי גיסא קא שרי חמץ בפסח ואי להאי גיסא קא שרי
כרת וכו': כדתנן הם העידו. כלומר
חמץ בפסח דבר זה הלכה זו הלכות אחד עשר דאיתמר עשירי ר' יוחנן אמר
אי אפלוגתא ט) דהנך תנאי פליגי זקן
עשירי כתשיעי ור"ש בן לקיש אמר עשירי כאחד עשר רבי יוחנן אמר עשירי
ממרא ורבנן: הם העידו. ר' יהושע
כתשיעי מה תשיעי בעי שימור ה אף עשירי בעי שימור ר"ל אמר עשירי כאחד
ור' פפייס במס' עדיות: שמעברין
עשר מה אחד עשר לא בעי שימור אף עשירי לא בעי שימור משפט זה הדין [א]
את השנה כל אדר. ואע"פ שלא
דין
נמלכו לעבר קודם הפורים וקראו את
המגילה באדר הראשון ואחר כך ראו
שהשנה צריכה להתעבר ועברוה: שהיו אומרים כו'. לפיכך הוצרכו להעיד כן שהיו שאר חכמים אומרים עד הפורים מעברין ושוב אין מעברין.
וטעמא מפרש במס' ר"ה דמן הפורים התחילו לדרוש בהלכות הפסח דתניא שואלים בהלכות הפסח קודם לפסח ל' יום וכי מרחק להו לא צייתי
לשלוחי ב"ד שכבר שמעו מן הדרשנים לעשות הפסח בסוף ל' ואתי לזלזולי בחמץ: דאי להאי גיסא. אם אמרו ב"ד שבלשכת הגזית שמעברים
אחר הפורים מעוברת כר' יהושע ור' פפייס והוא אמר אינה מעוברת קא שרי חמץ בפסח: ואי איפכא. נמי שרי חמץ בפסח דזדונו כרת:
הלכות אחד עשר. יום אחרון של י"א שבין נדה לנדה. קיימא לן י"א יום שבין נדה לנדה הלכה למשה מסיני משעברו ז' ימי הנדה אינה
חוזרת להיות נדה עד שיעברו י"א יום דכל דמים שרואה בהם דם זיבה הם ואם ראתה בהם יום או יומים רצופים שומרת יום ג' ואם פסקה
ולא ראתה בו טובלת בו ביום וטהורה ואם ראתה ג' ימים רצופים הויא זיבה לקרבן ולטבילת מים חיים. ואפליגו רבי יוחנן ורשב"ל בהלכות
יום האחרון: רבי יוחנן אמר הלכה אחת נאמרה בו ר"ל אמר שתי הלכות נאמרו בו ליחלק משלפניו והך פלוגתא בשילהי מסכת נדה
ואתמר בתרתי לישני וחד מינייהו נקט הכא: עשירי רבי יוחנן אמר הרי הוא כתשיעי. מה הרואה בתשיעי צריכה להיות שומרת עשירי
שהרי ראויה בצירוף ג' לזיבה ושמא תראה בעשירי הרי שנים ותחזור ותראה באחד עשר הרי ג' אף הרואה בעשירי צריכה להיות שומרת
אחד עשר ואע"פ שעשירי אינו ראוי לצירוף ג' שאין שנים עשר מצטרף עמהם לזיבה דהיכא דלא ראתה ג' רצופין להיות זבה בהנך י"א
יום הוי יום שנים עשר תחלת נדה והיינו דקאמר רבי יוחנן התם הלכתא י"א הלכה אחת נאמרה בו ליחלק משלפניו ומאי איהו דלא בעי
שימור להיות שומרת שנים עשר נגדו דהא לאו מימי זיבה הוא אבל שוה לשלפניו להיות שימור לראיית עשירי כשם שהעשירי שימור לראיית
תשיעי: ור"ל אמר עשירי כאחד עשר מה אחד עשר לא בעי שימור. שנים עשר שהרי אין השנים עשר מימי הזיבה אף עשירי לא בעי שימור
להיות שומרת י"א דלא נאמרה שומרת יום נגד יום אלא בראויה לצירוף ג' הלכך לר"ל שתי הלכות נאמרו ביום אחד עשר ליחלק משאר ימים
שלפניו אחת שאינו צריך שימור ואחת שאין נעשה שימור לראיית עשירי. ואי איפלוג זקן ממרא ורבנן בהלכות אחד עשר כדאיפליגו ר"ל
ורבי יוחנן הוי דבר שזדונו כרת על שומרת יום כנגד יום חייב כרת כדכתיב כל ימי זוב טומאתה וגו' ודרשינן ימי וכל ימי:
דרב