פז:
אלו
הן הנחנקין
פרק עשירי סנהדרין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
דין
בתו מאנוסתו. בכולהו משכח פלוגתא בר מהאי ורוצה לומר
דרב יצחק בר אבודימי באלו הן הנשרפין ס) פרישית לה גבי בתו
מג א
א)
מאנוסתו דמהאי דינא ילפינן והוא דבר שזדונו כרת: הירוק עקביא
דאין זקן ממרא מודה בגזירה שוה זו:
עקביא בן מהללאל מטמא. ואף על גב דעקביא מחמיר זמנין
ב) ג)
בן מהללאל מטמא. דם הירוק הוי דם הנדה. ואם אמר זקן ממרא
ד) ה)
דהויא קולא כגון שרואה דם אדום ומשלימתו לדם ירוק:
כעקביא בן מהללאל מייתי לה לחיוב כרת שפעמים שרואה דם הירוק
ו)
כלילי שבת ויומו. לאפוקי יום
ז)
בתחלת נדותה ולבסוף ב' ימים
מד ב
ח)
תחלה ואח"כ לילה אלא
רואה דם אדום ופוסקת והיא מתחלת
דין בתו מאנוסתו דאמר רבא א"ל רב יצחק
ט)
מה ג
א"כ שפתה לילה שלם ואחר כך יום
למנות שבעה ימים מראיית דם ירוק
בר אבודימי אתיא 1 הנה 2 הנה אתיא זימה
י)
שלם כלילי שבת ויום שהיום הולך
וטובלת ומשמשת עם בעלה ב' ימים
זימה בין דם לדם בין דם נדה דם לידה דם
מו ד
אחר הלילה: בפלוגתא דרבי
3
4
בנדותה לפי שדם הירוק טהור הוא
זיבה דם נדה בפלוגתא עקביא בן מהללאל
כ)
יהושע ורבנן. פי' בקונטרס לרבנן
והיה לה להתחיל למנות מראיית דם
❖
ורבנן דתנן דם הירוק עקביא בן מהללאל
מז ה
אדום: מעין אחד הוא. דם הבא
אם נכנס למקדש חייב ולרבי יהושע
ל) מ)
מטמא וחכמים א מטהרין דם לידה בפלוגתא
פטור ולא יתכן דאכי האי גוונא לא
בשבועיים של נקיבה שהוא טמא ודם
נ)
דרב ולוי דאתמר רב אמר מעין אחד הוא
ס)
מחייב זקן ממרא כיון שהוא בעולה
הבא לאחר שבועיים שהוא טהור
ב
מוסף רש"י
ע) פ)
ממעין אחד הוא: התורה טימאתו.
התורה טימאתו והתורה טיהרתו ולוי אמר
ויורד דהא ילפינן לעיל דבר דבר
צ)
מעין אחד הוא.
❖
כל שבועיים: והתורה טיהרתו.
מונעלם דבר דתנן בפ' [הור'] כהן משוח
שני מעיינות הן נסתם הטמא נפתח הטהור
מביאין עולה ויורד על
לאחר שבועיים וחזרה וטימאתו לאחר
נסתם הטהור נפתח הטמא: דם זיבה
(נדה לה:) התורה
שכלין ימי טוהר: ולוי אמר ב' מעיינות
טומאת מקדש וקדשיו ויש לפרש
טימאתו.
בפלוגתא דר"א ורבי יהושע דתנן קישתה
תורה אור השלם
הן נסתם הטמא. לאחר שבועיים
כדפרישית לעיל פ) בככר של תרומה:
והתורה
שלשה ימים בתוך אחד עשר יום אם שפתה
רבי יהושע אומר כיהה. פירש
טיהרתו. (שם)
1. עֶרְוַת בַּת בִּנְךָ אוֹ בַת
ונפתח הטהור וכשנסתם הטהור
נסתם הטמא.
מעת לעת וילדה ג הרי זו יולדת בזוב דברי
בִּתְּךָ לֹא תְגַלֶּה עֶרְוָתָן כִּי
בקונטרס כאילו כיהה הנגע
בסוף ימי טוהר נפתח הטמא. ואמרי'
עֶרְוָתְךָ הֵנָּה:
ר"א ור' יהושע אומר לילה ויום כלילי שבת
דהוא מסימני טהרה כשמשתנה בו
במס' נדה מאי בינייהו בשופעת
נסתם הטהור.
ויקרא יח י
2. עֶרְוַת אִשָּׁה וּבִתָּהּ לֹא
(שם)
ויומו ששפתה מן הצער ולא מן הדם בין
לובן שלו לאחר הסגר וקשה היכי פריך
מתוך שבועיים לאחר שבועיים או מתוך
קישתה.
תְגַלֵּה אֶת בַּת בְּנָהּ וְאֶת
בשילהי נזיר ודילמא כיהה
שמונים לאחר שמונים לרב אע"פ שלא
דין לדין בין דיני ממונות דיני נפשות דיני
שלשה ימים בתוך אחד
בַּת בִּתָּהּ לֹא תִקַּח לְגַלּוֹת
וטמא הא לפירושו כל כיהה טהור
פסק מעיינה בתוך שבועיים ויוצא דם
עשר יום.
עֶרְוָתָהּ שַׁאֲרָה הֵנָּה זִמָּה
מכות דיני ממונות בפלוגתא דשמואל ורבי
ויקרא יח יז
הִוא:
ועוד אי כיהה וטמא היינו ת"ק ונראה
לאחר שבועיים ממנה טהור וללוי
אבהו דאמר שמואל שנים שדנו דיניהם
(שם לו:) שפתה.
3. וְאִישׁ אֲשֶׁר יִקַּח אֶת
כגירסת ר"ח קהה בקו"ף ול"ג אומר
טמא עד שתפסוק שעה דנימא נסתם
מעת לעת.
אִשָּׁה וְאֶת אִמָּהּ זִמָּה הִוא
דין אלא שנקראין בית דין חצוף ורבי אבהו
וילדה.
כלומר ר' יהושע הקשה ודקדק בדבר
הטמא והשופעת מתוך שמונים לאחר
בָּאֵשׁ יִשְׂרְפוּ אֹתוֹ וְאֶתְהֶן
אמר לדברי הכל אין דיניהן דין דיני
וְלֹא
תִהְיֶה
זִמָּה
כמו צ) הקהה את שיניו וכן מקהו
שמונים לרב טמאה ואע"פ שזהו
בְּתוֹכְכֶם: ויקרא כ יד
נפשות בפלוגתא דרבי ורבנן דתניא רבי אומר
מעין עצמו של ימי טוהר וללוי טהורה
אקהייתא בשוקא
4. כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר
ונתת נפש תחת נפש ממון אתה אומר
עד שיפסוק מעין הטהור ויפתח מעין
מאספים אסופות של בני אדם כלומר
לַמִּשְׁפָּט בֵּין דָּם לְדָם בֵּין
5
דִּין לְדִין וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע
ממון או אינו אלא נפש ממש נאמר נתינה
הטמא. ואי איפלוג זקן ממרא ורבנן
עמדו למניין ולא ידע הש"ס אם
6
דִּבְרֵי רִיבֹת בִּשְׁעָרֶיךָ
בהא קאתי לידי כרת אי רבנן כרב
להביא ראיה לת"ק או לסתור ולהכי
למעלה ונאמר נתינה למטה מה להלן ממון
וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ אֶל הַמָּקוֹם
והוא כלוי איכא כרת לאחר ימי
בעי מאי קיהה וקאמר קיהה וטיהר
אֲשֶׁר יִבְחַר יְיָ אֱלֹהֶיךָ בּוֹ:
אף כאן ממון דיני מכות בפלוגתא דרבי
(שם) לילה
דברים יז ח
טוהר ואי רבנן כלוי והוא כרב איכא
ומיהו בירושלמי דריש שבועות משמע
ויום.
5. וְאִם אָסוֹן יִהְיֶה וְנָתַתָּה
ישמעאל ורבנן דתנן מכות בג' משום רבי
כרת בתחלת ימי טוהר דרב לקולא
דיש כיהה טמא דאמר התם והתורה
נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ:
ישמעאל אמרו בכ"ג בין נגע לנגע בין נגעי
שמות כא כג
ולוי לחומרא: קישתה ג' ימים בתוך
אמרה והנה כהה הנגע הכהה טמא
6. וְכִי יִנָּצוּ אֲנָשִׁים וְנָגְפוּ
אדם נגעי בתים נגעי בגדים נגעי אדם
אחד עשר יום כו'. כתיב בפרשת
וכהה מן הכהה טהור:
אִשָּׁה הָרָה וְיָצְאוּ יְלָדֶיהָ
בפלוגתא דרבי יהושע ורבנן דתנן אם
זבה באחד עשר יום שבין נדה לנדה
מרחו
ד
(שם)
וְלֹא יִהְיֶה אָסוֹן עָנוֹשׁ
ששפתה מן הצער ולא
בהרת קדם לשער הלבן טמא אם שער
יֵעָנֵשׁ כַּאֲשֶׁר יָשִׁית עָלָיו
שהם הימים המביאין לידי זיבה ואשה
מן הדם.
בַּעַל הָאִשָּׁה וְנָתַן
כי יזוב זוב דמה ימים רבים ע) ותניא
לבן קדם לבהרת טהור ספק טמא רבי יהושע אומר כהה מאי כהה
(שם) שנקראין
ה
בִּפְלִלִים: שמות כא כב
בפרק בנות כותים דמה
בית דין חצוף.
7. וְרָאָה אֶת הַנֶּגַע וְהִנֵּה
אמר רבא כהה טהור נגעי בתים בפלוגתא דרבי אלעזר ברבי שמעון
(לעיל ג.)
הַנֶּגַע בְּקִירֹת הַבַּיִת
מחמת עצמה ולא מחמת ולד מגיד
ורבנן דתנן רבי אליעזר ברבי שמעון אומר לעולם אין הבית טמא עד
לדברי הכל.
שְׁקַעֲרוּרֹת יְרַקְרַקֹּת אוֹ
שדם הקישוי שיצא קודם הולד מחמת
אין דיניהן דין.
אֲדַמְדַּמֹּת וּמַרְאֵיהֶן שָׁפָל
שיראה כשני גריסין על שתי אבנים בשתי כתלים בקרן זוית ארכו כשני
❖
צער הקישוי אינו מביאה לידי זיבה
מִן הַקִּיר: ויקרא יד לז
גריסין ורחבו כגריס מאי טעמא דר' אלעזר בר"ש כתיב קיר וכתיב קירות
7
7
וכ"ש דם שלאחר הולד אבל אם
(לעיל ב:) ונתת נפש
איזהו קיר שהוא כקירות הוי
אומר זה קרן זוית נגעי בגדים בפלוגתא דר'
ראתה ג' ימים רצופין בהן מתוך קושי
תחת נפש ממון.
גליון הש"ס
(יונתן) בן אבטולמוס ורבנן דתניא ר' (יונתן) בן אבטולמוס אומר מנין
ושפתה קודם יציאת הולד יום אחד
רש"י ד"ה בפלוגתא וכו'
לפריחה
מעת לעת ששקטה ונחה מצערה
ואי תפסו יורשין.
ואח"כ ילדה בין מתוך קושי בין מתוך
שופי הרי זו יולדת בזוב לפי שכיון שלאחר ג' שפתה איגלאי מילתא דלאו מחמת ולד אתא ונעשית בהן זבה למנות ז' נקיים כדין זבה וכל
זמן שלא תספור ז' נקיים לא יהא דם שלה דם טוהר ואפילו לאחר שבועיים ואחר מלאת שמונים שלה צריכה שני קרבנות אחד ללידתה
ואחד לזיבתה: לילה ויום. אבל מעת לעת לא חשיב שופי אם שפתה משש שעות של שלישי עד שש שעות של ד' הואיל וה"ל מקצת
(חגיגה יא.)
קושי ביום השופי לא הויא יולדת בזוב. ור"א לחומרא ורבי יהושע לקולא והיינו דבר שזדונו כרת: ששפתה מן הצער. ואין אנו חוששין
נאמר נתינה למעלה.
אם לא שפתה מן הדם: בפלוגתא דשמואל ור' אבהו. וכיון דאפיקי הני בי תרי ממונא מהאי ויהבו להאי בדינא דידהו והלך זה וקידש
אשה באותו ממון לשמואל מקודשת לרבי אבהו אינה מקודשת דה"ל קידשה בגזל וקי"ל בפ"ב דקידושין גבי מעשה דה' נשים
(שם) ונאמר
נתינה למטה.
שנתקדשו בכלכלה קידשה בגזל אינה מקודשת דהשתא אתי לידי כרת אי רבנן כשמואל וזקן ממרא כרבי אבהו וא"נ רבנן כרבי אבהו וזקן
ממון.
(שם)
ממרא כשמואל אתי לידי כרת דקא משוי להו קידושין ואי אתי אינש אחרינא לבתר הכי וקדשה מפיק לה מבתרא בלא גט וה"ל דבר שזדונו
(שם)
מכות.
כרת בלא עדים ובלא התראה דאי איכא עדים והתראה הוי מיתת ב"ד ואי ליכא לא זה ולא זה הוי כרת: ונתתה נפש תחת נפש. במתכוין
(לעיל ב.) אם בהרת
להרוג את זה והרג את זה ומיחייב ליה רבי ממון ורבנן פטרי וכפלוגתא באלו הן הנשרפין . $ ואי תפסו יורשין דהרוג ממונא דהורג ופטר ליה זקן
קדם לשער הלבן טמא.
ממרא וקידשו בו את האשה לרבי מקודשת לרבנן אינה מקודשת ואי אתי איניש אחרינא וקידשה מקודשת לשני הרי חיוב כרת בדבר: נתינה
למעלה. גבי נוגף אשה הרה ונתן בפלילים דמי ולדות: בכ"ג. ואם הלקוהו ג' לר' ישמעאל חייבין לו ממון כשאר חובל בחבירו
ומקדש בו את האשה ולרבנן בדין הלקוהו ואם תפס ממונו וקידש בו אינה מקודשת: ספק. אם זה קדם אם זה קדם: כהה. כאילו
(נדה
כהה הנגע דהוי מסימני טהרה כשמשתנה הלובן לאחר הסגר. ולרבנן אם נכנס למקדש חייב כרת ולר' יהושע פטור: עד שיראה כשני גריסין.
יט. וכעי"ז כתובות עה:
וב"מ פו.) אם שער לבן
שיעור הנגע כגריס על גריס וכתיב את האבנים אשר בהן הנגע שיהא הנגע על שתי אבנים על כל אחד ואחד שיעור נגע על ב' כתלים
קדם לבהרת טהור.
ובקרן זוית כגון מקצוע דרומית מזרחית אורכו כשני גריסין ורחבו כגריס שיהא בקיר הדרומי גריס וכן בקיר המזרחי והנגע כולו מחובר
(ב"מ
כאחד: מאי טעמא דר' אליעזר. דבעי קרן זוית: כתיב. ומראיהן שפל מן הקיר וכתיב והנה הנגע בקירות הבית : זה קרן
שם) כהה טהור.
זוית. ורבנן לא בעו קרן זוית. והיכא דליתיה בקרן זוית ונכנס בה אדם ואח"כ נכנס למקדש לרבנן חייב כרת לר' אלעזר בר"ש פטור:
לפריחה
(נדה יט. וכעי"ז כתובות
עה:) (כתובות
שם וכעי"ז נדה שם) כשני גריסין. (נדה שם) (לעיל עא.) בקרן זוית.
(שם) (נדה יט.)