אלו הן הנחנקין פרק
עשירי סנהדרין
פח.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מרחו
מעשר ונותן לו. ואפילו למאן דאית ליה ברירה כל זמן
לפריחה בבגדים. אם פרוח תפרח הצרעת ונתמלא כל הבגד: אדם
א) ב)
א
ג) ד)
שפרחה בכולו טהור. דכתיב אם פרוח תפרח הצרעת
שלא הפריש פיאה ולא ביררה היה הכל שלו ונתחייב הכל
מח ב
ה)
וגו' ופליגי רבנן עליה. והיכא דפרחה בבגד כולו והכניסו למקדש או
במעשר ושוב לא יפטר וא"ת תרומה נמי לתני שתורם ונותן לו
הנוגע בו נכנס למקדש לרבנן חייב ולר' יונתן פטור: המעריך פחות
וכ"ת דתרומה בלאו הכי יפריש העני דכל פיאה חייבת בתרומה חדא
ו) ז)
מט ג
ח)
מבן חדש. אמר על פחות מבן חדש
דאם כן הרי הוא מקדים מעשר
ערכו עלי והתורה לא נתנה לו ערך
לתרומה גדולה ועוד דתנן במסכת
לפריחה בבגדים שהיא טהורה נאמרה
נ ד
ט)
א
נא ה
דגבי ערכין כתיב ואם
תרומות פ"ק אין תורמין מן
קרחת וגבחת באדם ונאמרה קרחת וגבחת
י)
מבן חדש וגו': ר"מ אומר נותן דמיו.
הלקט מן השכחה ומן הפיאה וי"מ
בבגדים מה להלן פרח בכולו טהור אף כאן
כ) ל)
כמה שהוא נמכר בשוק דקסבר אין
דלהכי לא תני תורם דאפילו הפקיר
פרח בכולו טהור 1דברי אלו הערכין והחרמים
נב ו
מ) נ)
אדם מוציא דבריו לבטלה ויודע שאין
לאחר מירוח פטור מן התרומה
והקדישות הערכין בפלוגתא דר"מ ורבנן
ס)
צ) (דתנן במסכת מעשרות פ' שלשה
ערך לפחות מבן חדש וגמר ואמר
ע)
ז
דתנן המעריך פחות מבן חדש ר"מ אומר
מינין) פירות ממורחין בשדה מכונסין
לשם דמים ולרבנן פטור. ואם בא
פ)
נג ח
נותן דמיו וחכמים אומרים לא אמר כלום
צ)
אסורים משום גזל מפוזרים מותרין
גיזבר ומשכנו לר"מ הוי הקדש ואין
ב
החרמים בפלוגתא דרבי יהודה בן בתירה
בין כך בין כך חייבין במעשר
אשה מתקדשת בו אלא אם כן יודע
נד ט
ק)
❖
ופטורים מן התרומה וליתא דבירושל'
בו כדתנן ובהקדש
ורבנן דתנן ר' יהודה בן בתירה אומר סתם
נה י
מפרש דלהכי פטורין מן התרומה
במזיד קידש בשוגג לא קידש ולרבנן
חרמים לבדק הבית שנאמר כל חרם קדש
2
לפי שאי אפשר לגורן שתעקר אלא
לא הוי הקדש והרי הוא של בעלים
קדשים הוא לה' וחכמים אומרים ג סתם
מוסף רש"י
נו כ
אם כן נתרמה ממנו תרומה גדולה
לקדש בו האשה והאחר שקדש בו
חרמים לכהן שנאמר כשדה החרם לכהן
3
לפריחה בבגדים.
לפיכך אין צריך לתרום כשמצא פירות
אינה מקודשת. א"נ לר"מ הוי הקדש
תהיה אחוזתו אם כן מה תלמוד לומר קדש
דמסתמא הופרשה מהם תרומה
והנהנה ממנו מביא אשם מעילות
❖
(זבחים מט:) שהיא
קדשים הוא לה' שחל על קדשי קדשים
גדולה ונראה לפרש דמשום דתרומה
והרי אותו אשם קדש קדשים
ד
טהורה.
ועל קדשים קלים הקדשות בפלוגתא דרבי
דבר מועט לא חש להזכיר ק):
והאוכלו בטומאת גופו חייב כרת
(נדה יט.) המקנא
קינויו מחול. היינו דוקא קודם
תורה אור השלם
ולרבנן לא הוי הקדש והרי של בעלים
אליעזר בן יעקב ורבנן דתניא ר' אליעזר
לאשתו.
הוא והנהנה ממנו לא מעל ואם הביא
שנמחקה
המגילה אבל
1. כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר
בן יעקב אומר אפילו צינורא של הקדש
(סוטה ב.) מקנא על פי
לַמִּשְׁפָּט בֵּין דָּם לְדָם בֵּין
אשם מעילות חולין לעזרה הוא
לאחר מיכן אין יכול למחול:
צריכה עשרה בני אדם לפדותה ריבות זה
שנים.
דִּין לְדִין וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע
ואין חייבין עליו משום טומאה:
מסית דִּבְרֵי רִיבֹת בִּשְׁעָרֶיךָ
השקאת סוטה ועריפת העגלה וטהרת מצורע
לבדק הבית. ומועלין בהן: לכהנים.
וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ אֶל הַמָּקוֹם
השקאת סוטה בפלוגתא דרבי אליעזר ור' יהושע דתנן המקנא לאשתו
אֲשֶׁר יִבְחַר יְיָ אֱלֹהֶיךָ
ואין מועלין בהם: שחל על קדשי
דברים יז ח
בּוֹ:
ר"א אומר מקנא על פי שנים ומשקה על פי עד אחד או על פי עצמו ר'
קדשים. כדתנן מחרים
2. אַךְ כָּל חֵרֶם אֲשֶׁר
יהושע אומר מקנא על פי שנים ומשקה על פי שנים עריפת עגלה בפלוגתא
(שם) ומשקה על פי עד
אדם את קדשיו אם נדר נותן דמיהם
יַחֲרִם אִישׁ לַיְיָ מִכָּל אֲשֶׁר
ה
אחד כו'.
לוֹ מֵאָדָם וּבְהֵמָה
דרבי אליעזר ורבי עקיבא דתנן מאין היו מודדין רבי אליעזר אומר
ואם נדבה נותן את טובתם כפי חלק
וּמִשְּׂדֵה אֲחֻזָּתוֹ לֹא יִמָּכֵר
שיש לו בה כדמפרש במסכת ערכין
מטיבורו ר' עקיבא אומר ו מחוטמו ר' אליעזר בן יעקב אומר ממקום
וְלֹא יִגָּאֵל כָּל חֵרֶם קֹדֶשׁ
בפ' המקדיש: צינורא. מזלג קטן
קָדָשִׁים הוּא לַיְיָ:
שנעשה חלל מצוארו טהרת מצורע בפלוגתא דר' שמעון ורבנן דתנן
ויקרא כז כח
שטווין בו זהב: י' כהניםנ). כדמפרש
3. וְהָיָה הַשָּׂדֶה בְּצֵאתוֹ
ז אין לו בהן יד בהן רגל אוזן ימנית אין לו טהרה עולמית ר' אליעזר אומר
בפרק קמא י' כהנים כתובין בפרשה.
ס)
בַיֹּבֵל קֹדֶשׁ לַיְיָ כִּשְׂדֵה
נותן לו על מקומו ויוצא רבי שמעון אומר נותן על של שמאל ויוצא בשעריך
(שם) ר'
אם נפדית בפחות מעשרה בני אדם
הַחֵרֶם לַכֹּהֵן תִּהְיֶה
יהושע אומר.
אֲחֻזָּתוֹ: ויקרא כז כא
זה לקט שכחה פיאה לקט דתנן ח שני שבלין לקט שלשה אינן לקט שכחה שני
עדיין הקדש היא ומועלין בה ולרבנן
(שם)
עומרין שכחה שלשה אינן שכחה ועל כולן ב"ש אומרים שלש לעני וארבע
אין מועלין בה: המקנא לאשתו.
אין לו. בהן יד
כו' אין לו טהרה
לבעל הבית פיאה בפלוגתא דר' ישמעאל ורבנן דתנן מצות פיאה להפריש
המתרה באשתו אל תסתרי עם איש
עולמית.
פלוני: ומשקה על פי עד אחד.
מן הקמה לא הפריש מן הקמה יפריש מן העומרין לא הפריש מן העומרין
שבא ואמר אני ראיתיה שנסתרה
(נזיר מו:)
יפריש מן הכרי עד שלא מירחו מירחו מעשר ונותן לו משום רבי ישמעאל
(יומא סא:)
ואם לא השקה נאסרת עליו ותנן
אמרו ט אף מפריש מן העיסה: ג' בתי דינין וכו': אמר רב כהנא הוא אומר מפי
רבי אליעזר אומר כו'.
אלו לא שותות ולא
(לעיל
השמועה והן אומרין מפי השמועה אינו נהרג הוא אומר כך הוא בעיני והן
מה:) מצות פאה
נוטלות כתובתן האומרת איני שותה
אומרין כך הוא בעינינו אינו נהרג וכל שכן הוא אומר מפי השמועה והן
להפריש מן הקמה.
והיכא דליכא עידי סתירה ואמרה
אומרין כך הוא בעינינו אינו נהרג עד שיאמר כך הוא בעיני והן אומרים מפי
איני שותה לרבי אליעזר אין לה
(ב"ק צד.) מירחו.
השמועה תדע שהרי לא הרגו את עקביא בן מהללאל ור' אלעזר אומר אפילו
כתובה לרבי יהושע יש לה כתובה
י
הוא אומר מפי השמועה והן אומרין כך הוא בעינינו נהרג כדי שלא ירבו
שאינה נאסרת עליו ואם מכרה לאחר
(שם)
כתובתה קנה. ואם תופס ממונו של
מחלוקות בישראל ואם תאמר מפני מה לא הרגו את עקביא בן מהללאל מפני
(תמורה
ו.) מעשר ונותן לו.
זה כדי כתובה הרי הוא שלו לקדש
שלא הורה הלכה למעשה תנן כך דרשתי וכך דרשו חבירי כך למדתי וכך
בו את האשה ולרבי אליעזר הוי
למדו חבירי מאי לאו דהוא אמר מפי השמועה והם אומרין כך הוא בעינינו לא
גזל ולא קידש: מאין היו מודדין.
הוא אומר כך הוא בעיני והם אומרים מפי השמועה ת"ש דאמר רבי יאשיה
(מכות טז:)
לידע אי זו עיר קרובה אל החלל:
שלשה דברים סח לי זעירא מאנשי ירושלים כבעל שמחל על קינויו קינויו מחול
מטבורו. ואותה שקרובה לטבורו
בן
תביא את העגלה ולא הקרובה
לחוטמו: ר' עקיבא אומר מחוטמו. ובמסכת סוטה מפרש טעמא מר סבר עיקר חיותיה באפיה ומר סבר עיקר חיותיה בטבוריה:
ממקום שנעשה חלל. דהיינו מצואריה דסתם חלל מן הצואר כדמפרש התם לתת אותך על צוארי חלל רשעים . ותנן המקדש
בעגלה ערופה אינה מקודשת ואם מדד זקן ממרא מטיבורו וב"ד מחוטמו והביאו אלו עגלה ואלו עגלה למר זו עגלה אסורה ואין מקדשין
בה וזו אינה עגלה ומקדשין בה ולמר הוי איפכא: אין לו טהרה עולמית. דבעינן קרא כדכתיב כדאמרן בנגמר הדין : נותן על מקומו. על
מקום הבוהן נותן דם האשם וטהור ליכנס למקדש ולאכול קודש דהיינו זדונו כרת: שלש אינן לקט. שאין דרך להפקירן: שלשה אינן שכחה.
בסיפרא יליף לה מקראי בפרשת שכחה. ואם נחלק זקן ממרא ואמר אף שלשה שכחה ובא עני ונטלן ובא בעל הבית ונטלן הימנו לזקן
ע)
ממרא הוי גזל ואין מקדשין בו אשה ולרבנן מקודשת: מצות פיאה מפריש מן הקמה. דכתיב לא תכלה אלא הנח לפניהם והם יקצרוהו:
(ב"ק צד.)
מרחו. פ) בכרי נתחייב במעשר דנגמרה מלאכתו הלכך מעשר תחילה את הכרי מכל מעשרותיו ונותן לו את הפאה שאילו הפרישה
אף מפריש מן העיסה.
לא היו עניים צריכין לעשרה דלקט שכחה ופאה פטורין מן המעשר: אף מפריש מן העיסה. אם טחנה ולשה ולת"ק טחנה פטור דקנייה
בשינוי. ואם בא עני ונטל כדי פאה משטחנה לר' ישמעאל לא הוי גזל לרבנן הוי גזל: עקביא בן מהללאל. נחלק על חכמים בלשכת
הגזית בד' דברים במסכת עדיות שהיה אומר לבנו בשעת מיתתו חזור בך בד' דברים שהייתי אומר אמר לו אבא ואתה
מפני מה לא חזרתה בהם אמר לו אני שמעתי מפי המרובים והם שמעו מפי המרובים הם עמדו בשמועתן ואני עמדתי בשמועתי אבל
(שם) סח
היחיד וכו': על
קינויו.
עם פלוני: קינויו מחול. ואם נסתרה אינה נאסרת עליו:
אתה שמעת מפי
שקינא לאשתו אל תסתרי
לי זעירא.
בן
(סוטה כה.)