פח:
אלו הן הנחנקין פרק עשירי סנהדרין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מסית
דלא בעי התראה מאי איכא למימר. לאו אליבא דר'
בן סורר ומורה. אף לאחר שהתרו בו וקלקל והלקוהו וחזר וקלקל
נז א
א)
ב)
מאיר פריך דאמסית לא מיחייב דאין בו כרת:
אם רצו למחול ולא הביאוהו לבית דין מוחלין לו שהכתוב תלה בהם
נח ב
ג)
ואין
לנו אלא תפילין ואליבא דר' יהודה. כל הנך דרשות דדרשינן
ותפשו בו ח): תיובתא. מדתלי טעמא בשלא ירבו מחלוקת ש"מ אפי'
ד)
אי
לעיל מקרא דכי יפלא $לא חייש: סבירא לן דלולב אין צריך
והן אומרין כך הוא בעינינו: יושבין
הוא אומר מפי השמועה
ה)
נט ג
אגד וכו'. משמע אבל אי סבירא
בחיל. מפני שהעם רב ומקום צר
לן דצריך אגד לא אמרינן האי לחודיה
להם בלשכה. אי נמי שלא יהו נראים
בן סורר ומורה שרצו אביו ואמו למחול
ס ד ה
ו)
א
קאי והאי לחודיה קאי והכי נמי
כיושבין בדין שבלשכת הגזית היו
ז) ח)
לו מוחלין לו זקן ממרא שרצו בית דינו
סא ו
ט) י)
דנים וזה עיקר: משם מעלין אותו.
אמרי' בריש לולב הגזול
למחול לו מוחלין לו וכשבאתי אצל חבירי
כ)
דקאמר רבי יהודה אין אוגדין את
להיות דיין בהר הבית כשמת אחד
שבדרום על שנים הודו לי על זקן ממרא
❖
סב ז
ל)
הלולב אלא במינו מאי טעמא דכיון
מהם ויושב שם עד שמת אחד משל
לא הודו לי כדי שלא ירבו מחלוקת
ב
דאמר ר' יהודה לולב צריך אגד אי
עזרה ומעלין את זה שם וכולן יש
סג ח
בישראל תיובתא תניא אמר רבי יוסי
בהם מעלה זה מזה: שייף. שוחה
עבדי ליה ממין אחר הוה ליה ה'
גליון הש"ס
מתחילה לא היו מרבין מחלוקת בישראל
נכנס ושוחה יוצא והכי אמרי' בב"ב
מינין ותימה דאמר התם ד'
ג
תוס' ד"ה ואין וכו' לא
אלא בית דין של שבעים ואחד יושבין
מינין שבלולב כשם שאין פוחתין מהן
גבי תקרת הבית שנחבטה
סד ט י
חייש.
שוף עול שוף פוק: מעיקרא. קודם
כך אין מוסיפין עליהם ופריך פשיטא
בלשכת הגזית ושני בתי דינין של עשרים
❖
סה כ ל
ומשני מהו דתימא הואיל ואמר רבי
שבא לבית דין שבלשכת הגזית
ושלשה אחד יושב על פתח הר הבית ואחד
יהודה לולב צריך אגד אי אייתי מינא
לישאל לא הוה מיחייב קטלא כל
יושב על פתח העזרה ושאר בתי דינין של
סו מ
אחרינא האי לחודיה קאי והאי לחודיה
כמה דלא עביד איהו גופיה:
מוסף רש"י
עשרים ושלשה יושבין בכל עיירות ישראל
מעיקרא נמי בר קטלא הוא. אם
קאי קמ"ל מאי קא תלי טעמא דהאי
זקן ממרא.
הוצרך הדבר לשאול שואלין מבית דין
לחודיה קאי משום דלולב צריך אגד
עושה עבירה שיש בה מיתת בית דין
שבעירן אם שמעו אמרו להן ואם לאו באין
הוה מיקטיל: מסית דלא בעי התראה.
אדרבה מטעם זה יש לנו לומר יותר
(סוטה כה.)
דלולב אין צריך אגד.
לזה שסמוך לעירן אם שמעו אמרו להם ואם
אם היה מסית ומורה טעם היתר
דאסור ומיהו י"ל דהתם בדמנח ליה חוץ
ולומר אין בלשון הזה הסתה מעיקרא
לאגד אבל קשה דמשמע דמסיק לר'
לאו באין לזה שעל פתח הר הבית אם שמעו
(סוכה יא:)
נמי מקטיל בלא התראה: אי אמר
יהודה דלא אמר האי לחודיה וכ"ש
אמרו להם ואם לאו באין לזה שעל פתח
טעמא לזכותא. לאצוליה אבל השתא
לרבנן והכא משמע דלרבנן אמר האי
העזרה ואומר כך דרשתי וכך דרשו חבירי
אי אמר טעמא לא מקבלינן שהרי
לחודיה קאי וי"ל דהתם מדרבנן אסור
כך למדתי וכך למדו חבירי אם שמעו אמרו
שמע מפי ב"ד שלא לעשות והמרה:
ור"ח ל"ג התם הואיל ואמר ר' יהודה
להם ואם לאו אלו ואלו באין ללשכת הגזית
מתני' האומר אין תפילין פטור.
וזהו לשונו מהו דתימא הואיל ואמרו
ד ששם יושבין מתמיד של שחר עד תמיד
חכמים בין אגוד בין שאינו אגוד כשר
דאין זו הוראה דזיל קרי בי רב הוא:
של בין הערבים ובשבתות ובימים טובים
חמש טוטפות יש. שאע"פ שאין דבר
הלכך אין צריך אגד והאי יתירה
ה
יושבין בחיל נשאלה שאלה בפניהם אם
דמוסיף על הד' לחודיה קאי ולא
זה אלא להוסיף על דברי סופרים
ו
מיפסל ביה קמ"ל ומיהו תימה אמאי
חייב דמדרש דסופרים הוא לטטפת
שמעו אמרו להם ואם לאו עומדין למנין רבו
לא משכח לולב לרבי יהודה בכי האי
לטטפת לטוטפות הרי כאן ד':
המטמאים טמאו רבו המטהרין טהרו
גמ' ויש בו להוסיף. על מה
גוונא שאגד ג' מינין בפני עצמן
משרבו תלמידי שמאי והלל שלא שמשו
שפירשו חכמים: ואם הוסיף גורע.
דנעשה בכשרות ואחר כך אגד עמהן
כל צרכן רבו מחלוקת בישראל ונעשית
ופוסל הראשון בתוספתו: ואין לנו
מין אחר דהוה ליה מוסיף גורע ויש
תורה כשתי תורות ז משם כותבין ושולחין
אלא תפילין. שעיקרן בתורה ופירושן
לומר כיון דקודם נטילתו נפסל
בכל מקומות כל מי שהוא חכם ושפל ברך
הוה ליה גרוע ועומד אבל תפילין
מדברי סופרים שהם ד' בתים ויש
ודעת הבריות נוחה הימנו יהא דיין בעירו
אם הניחן בראשו בכשרות והניח
להוסיף חמשה או יותר ואם הוסיף
גבייהו בית חמישי הרי זה מוסיף
גורע דקא עבר בבל תוסיף ולא עבד
משם מעלין אותו להר הבית משם לעזרה
מצוה: ואליבא דרבי יהודה. אמר
גורע שפוסלן ומבטל מצות שעל ראשו
משם ללשכת הגזית שלחו מתם איזהו בן
ולא דמי ללולב דאם נטלו ובעודו
ר' אושעיא למילתיה דאמר לעיל
העולם הבא ענוותן ושפל ברך שייף עייל
עד דאיכא תורה ויורוךט). ואית דאמרי
בידו הוסיף מין חמישי אין זה מבטל
שייף ונפיק וגריס באורייתא תדירא ולא
מצותו דמדאגביה נפק ביה:
אין לנו אלא תפילין ואליבא דרבי
מחזיק טיבותא לנפשיה יהבו ביה רבנן
יהודה דאמר צריך להדביק במנחות
קשר
עינייהון ברב עולא בר אבא:
חזר לעירו ושנה: ת"ר ח אינו חייב עד שיעשה
בהקומץ רבה ולא נהירא לי
כהוראתו או שיורה לאחרים
ויעשו כהוראתו בשלמא יורה לאחרים ויעשו
דההיא בתפילין של יד קאי ומתני'
כהוראתו מעיקרא לאו בר
קטלא הוא והשתא בר קטלא הוא אלא
טוטפות תאני והיינו דראש ועוד
מדקא מקשי בסיפא אי דעבד ארבעה
שיעשה כהוראתו מעיקרא נמי בר קטלא הוא התינח היכא דאורי בחלב ודם
בתים כו' שמע מינה בשל ראש
דמעיקרא לאו בר קטלא הוא והשתא בר קטלא הוא אלא היכא דאורי בחייבי
קיימין דאי בשל יד בית אחד הוא
מיתות ב"ד מעיקרא נמי בר קטלא הוא מעיקרא בעי התראה השתא ט לא בעי
דקא הוי: האי לחודיה קאי. ואין
התראה מסית דלא בעי התראה מאי איכא למימר מעיקרא אי אמר טעמא
זה גורע: גרוע ועומד. דמתחילתו
מקבלינן מיניה השתא אי אמר טעמא י לא מקבלינן מיניה: מתני' חומר
לא עשה כהוגן שאגד שם תוספת
בדברי סופרים מבדברי תורה האומר אין תפילין כדי לעבור על ד"ת פטור
מצוה ואנן בעינן גורע דהשתא שהיה
חמש טוטפות להוסיף על דברי סופרים חייב: גמ' אמר ר' אלעזר אמר
מתחילתו כשר ופוסלו בתוספתו:
כ
ופירושו מדברי סופרים. ד' חוטין
ר' אושעיא אינו חייב אלא על דבר שעיקרו מדברי תורה ופירושו מדברי
דילפינן גדיל ב' גדילים ד':
סופרים ויש בו להוסיף ואם הוסיף גורע ואין לנו אלא תפילין אליבא
ל
קשר עליון. שעושין סמוך לכנף כשנתלו
דרבי יהודה והאיכא לולב דעיקרו מדברי תורה ופירושו מדברי סופרים
החוטין ועל ידיהן נעשין חיבור לטלית
ויש בו להוסיף ואם הוסיף גורע בלולב מאי סבירא לן אי סבירא לן דלולב
לאו דאורייתא י) אלא הלכה למשה
מ אין צריך אגד האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי ואי סבירא לן דצריך
מסיני דפלוגתא היא במנחות כ)
אגד גרוע ועומד הוא והאיכא ציצית דעיקרו מדברי תורה ופירושו מדברי
: האי לחודיה קאי. דכיון דלא
סופרים ויש בו להוסיף ואם הוסיף גורע בציצית מאי סבירא לן אי סבירא לן
נקשר אינו חיבור עם השאר והראוי
דקשר העליון לאו דאורייתא האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי ואי סבירא לן
למצוה היאל) המצוה והעודף כמי שאינו:
שאינו
דקשר