אלו
הן הנחנקין פרק עשירי סנהדרין
פט.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
קשר
העליון דאורייתא. פי' בקונט' דפלוגתא היא בפ' התכלת
שאינו רואה את האויר. כגון שהוסיף בית חמישי עליהם בצדו או
סז
א)
א
דבר אחר: מתני' כל ישראל ישמעו. צריך להשמיע מיתתו
וליתיה אלא דמסקינן התם שמע
ט)
כ)
סח ב ג
מינה קשר העליון דאורייתא: ולא בבית דין שביבנה. פירש
לרבים שלא יעשה אדם עוד כן: לא בבית דין שביבנה. אם נשאלו
סט ד
לבית דין שבלשכת הגזית ואמרו להם וחזר לעירו ושהה ימים עד
בקונטרס אם נשאלו בבית
דין שבלשכת הגזית ואמרו להם וחזר
ב)
שגלתה סנהדרי גדולה ליבנה ועדיין
לעירו ושהה ימים עד שגלתה סנהדרי
ע ה
הבית קיים ואחרי כן הורה כבתחילה
גדולה ותימה דסוף סוף כשממתינין
דקשר העליון דאורייתא גרוע ועומד אי הכי
עא ו
אין ממיתין אותו ביבנה ואע"פ ששם
עד הרגל היאך ממיתין הא כיון
ג)
תפילין נמי אי עביד ארבעה בתי ואייתי
עב ז
ד)
סנהדרי גדולה שסוף סוף אין נקבצים
דגלתה סנהדרין אין דנין דיני נפשות
אחרינא ואנח גבייהו האי לחודיה קאי והאי
שם: גמ' וכי נאמר וכל העם
כדאמר בפרק היו בודקין
לחודיה קאי ואי עביד חמשה בתי גרוע
יראו וייראו.
דבעינן שיהו רואין
וכי תימא דברגל חוזרים
ועומד הוא האמר ר' זירא בית חיצון שאינו
עג ח
א
במיתתו: הכרזה. פלוני מת בב"ד
ב"ד הגדול ויושבין בלשכת הגזית
רואה את האויר פסול: מתני' באין ממיתין
ה)
על שעבר עבירה זו כדי לרדות את
אף לאחר שגלו ואז דנין אותו
ו) ז)
עד ט
אותו לא בבית דין שבעירו ולא בבית דין
ח)
האחרים: וכל ישראל. ישמעו וייראו:
חדא דאם כן משכחת ליה לרבן
ט)
ובעדים זוממים כתיב והנשארים.
שביבנה אלא מעלין אותו לבית דין הגדול
יוחנן בן זכאי דהוה בסנהדרין ובפרק
עה י
י)
ישמעו וייראו משום דלא שייך למיכתב
היו בודקין לא משמע הכי
כ) ל)
שבירושלים ומשמרין אותו עד הרגל וממיתין
עו כ
מ)
וכל העם דלאו כולי עלמא חזו
ועוד מאי עינוי הדין יש הא אין
אותו ברגל שנאמר וכל העם ישמעו ויראו
❖
1
לסהדותא שיש גזלנין ומלוי בריבית
שייך עינוי הדין אלא כשמשהין אותו
עז ל
ולא יזידון עוד דברי ר' עקיבא ר' יהודה
ומועלים בשביעית שהן פסולים
אחר גמר דינו כדמוכח בפרק אחד
אומר אין מענין את דינו של זה אלא ממיתין
עח מ
לעדות: מתני' ומה שלא נאמר
דיני ממונות דפריך
הגהות הב"ח
אותו מיד וכותבין ושולחין שלוחין בכל
לו. אע"פ שנאמר לחבירו. ובגמרא
לגמרוהו לדיניה בשבתא וליקטלוהו
(א) גמ'
המקומות איש פלוני מתחייב מיתה בבית
❖
עט נ
יליף לה: הכובש נבואתו. שלא
וכו' ומשני אתה מענה את דינו
וקרי
דין: גמ' תנו רבנן אין ממיתין אותו לא
לא
אמרה כגון יונה בן אמיתי: והמוותר
והדר פריך לדיינוהו במעלי שבתא
❖
ישמע
ƒ»«
על דברי נביא. המפקירם שלא חשש
וכו' ועוד מאי אריא זקן ממרא בשאר
בבית דין שבעירו ולא בבית דין שביבנה
רבינו חננאל
למה שאמר לו הנביא: גמ' והאיש
עבירות נמי ועוד אמאי נקט יבנה
אלא מעלין אותו לב"ד הגדול שבירושלים
אמרי היכי דמי אי נימא
אשר לא ישמע. היינו מוותר: קרי
לימא לא בב"ד שבחנות ודוחק לומר
הגהות הגר"א
ומשמרין אותו עד הרגל וממיתין אותו
דעבד ד' בתי בטבלא
ביה איש אשר לא ישמיע. היינו
דאעבירה דקודם שגלתה סנהדרין
[א] גמ'
ואייתי בית אחרינא אנח
ברגל שנאמר וכל העם ישמעו ויראו דברי
דנין אף לאחר שגלתה ולא אמרינן
כובש וקרי ביה לא ישמע שהוא עצמו
גבייהו ולא חבריה
רבי עקיבא אמר לו ר' יהודה וכי נאמר
בהדייהו אמאי חייב האי
מקום גורם כיון דבשעת עבירה
אינו נשמע היינו עובר על דברי
❖
לחודיה קאי והני לחודייהו
יראו וייראו והלא לא נאמר אלא ישמעו
עצמו: ויצא הרוח ויאמר אני אפתנו.
סנהדרי גדולה במקומן ור"ת אומר
קיימי ואי מתחלה
וייראו למה מענין דינו של זה אלא ממיתין
דמיירי כשנגמר דינו קודם שגלתה
אצא והייתי רוח שקר בפי כל נביאיו:
עבדינהו ה' בתי ופילש
הכובש
בית חד לחבריה דהיינו ד'
מוסף רש"י
נבואתו
סיגנון. דבר מליצות של רוח הקודש:
אותו מיד וכותבין ושולחין בכל מקום איש
סנהדרי: ל)
כיון דעבדינהו שלא
❖
לוקה. לית ביה לאו ועוד דאין בו
עולה לכמה נביאים. נכנס בלבם
פלוני נתחייב מיתה בבית דין ת"ר ארבעה
כהלכתן לאו תפלין
הובא בסוף המסכת.
דכתיבי באורייתא נינהו
לזה בלשון זה ולזה בלשון זה והכל
מעשה אלא מכין אותו עד שתצא נפשו
צריכין הכרזה המסית ובן סורר ומורה
ג
ד
כלל והאי לא איגרע לפי
אחד: ואין שני נביאים מתנבאין
כמו עשה סוכה ואינו עושה מ):
הוזקן ממרא ו ועדים זוממין בכולהו כתיב בהו וכל
שהוסיף עליו אלא גרוע
תורה אור השלם
אליהו ועומד הוה מעיקרא דהא
בסיגנון אחד. בלשון אחד ואלו כולן
העם וכל ישראל בעדים זוממין כתיב והנשארי'
2
3
4
1. וְכָל הָעָם יִשְׁמְעוּ
פסול הוא כר' זירא דאמר
לשון אחד היו אומרים דכתיבי) הנה נא
דלא כולי עלמא חזו לסהדותא: מתני' נביא השקר ז המתנבא מה שלא
בית המפולש לחבירו
וְיִרָאוּ וְלֹא יְזִידוּן עוֹד:
כל הנביאים אומרים פה אחד טוב:
פסול ופרישנ' לא צריכא
דברים יז יג
שמע ומה שלא נאמר לו מיתתו בידי אדם אבל הכובש את נבואתו
חבריה
ח
2. וְכָל יִשְׂרָאֵל יִשְׁמְעוּ
כגון דעבד טוטפת בת ד'
בתי דהויא כהלכתא
ט והמוותר על דברי נביא י ונביא שעבר על דברי עצמו מיתתו בידי
וְיִרָאוּן וְלֹא יוֹסִפוּ לַעֲשׂוֹת
תפילין מעילאי ואייתי בית
כַּדָּבָר
הָרָע
הַזֶּה
שמים שנאמר אנכי אדרש מעמו המתנבא בשם עבודת כוכבים ואומר כך אמרה עבודת כוכבים
כ
5
בְּקִרְבֶּךָ: דברים יג יב
אחרינא וחבריה בהדייהו
3. וּרְגָמֻהוּ כָּל אַנְשֵׁי עִירוֹ
דהיינו כל המוסיף גורע
אפי' כוון את ההלכה לטמא את הטמא ולטהר את הטהור ל הבא על אשת איש כיון שנכנסה לרשות הבעל
העיקר וכדרבא דאמר בית
בָאֲבָנִים וָמֵת וּבִעַרְתָּ הָרָע
לנשואין אע"פ שלא נבעלה הבא עליה הרי זה בחנק וזוממי בת כהן ובועלה שכל המוזמין מקדימין לאותה
החיצון שאינו רואה את
מ
מִקִּרְבֶּךָ וְכָל יִשְׂרָאֵל
מיתה נ חוץ מזוממי בת כהן ובועלה: גמ' תנו רבנן שלשה מיתתן בידי אדם ושלשה מיתתן בידי שמים
האויר פסול והאי כיון
יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּ:
דברים כא כא
דאייתי בית מאבראי
המתנבא מה שלא שמע ומה שלא נאמר לו והמתנבא בשם עבודת כוכבים מיתתן בידי אדם הכובש את
4. וְהַנִּשְׁאָרִים יִשְׁמְעוּ
ואוקמיה קמי החיצון
נעשה החיצון פנימי ואינו
וְיִרָאוּ וְלֹא יֹסִפוּ לַעֲשׂוֹת
נבואתו והמוותר על דברי נביא ונביא שעבר על דברי עצמו מיתתן בידי שמים מנהני מילי אמר רב יהודה
רואה אויר לפיכך הוא
עוֹד כַּדָּבָר הָרָע הַזֶּה
אמר רב דאמר קרא אך הנביא אשר יזיד לדבר דבר בשמי זה המתנבא מה שלא שמע ואשר לא
בְּקִרְבֶּךָ: דברים יט כ
פסול ואתינן להשוויי
6
5. וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא
לולב וציצית לתפילין
צויתיו הא לחבירו צויתיו זה המתנבא מה שלא נאמר לו ואשר ידבר בשם אלהים אחרים זה
ונדחו דלא דמו: ת"ר אין
יִשְׁמַע אֶל דְּבָרַי אֲשֶׁר
המתנבא בשם עבודת כוכבים וכתיב ומת הנביא ההוא וכל מיתה האמורה בתורה סתם אינה אלא
ממיתין אותו אלא בב"ד
יְדַבֵּר בִּשְׁמִי אָנֹכִי אֶדְרֹשׁ
הגדול שבירושלים ואין
מֵעִמּוֹ: דברים יח יט
חנק הכובש את נבואתו והמוותר על דברי נביא ונביא שעבר על דברי עצמו מיתתן בידי שמים
6. אַךְ הַנָּבִיא אֲשֶׁר יָזִיד
ממיתין אותו אלא ברגל
דכתיב והאיש אשר לא ישמע קרי ביה לא ישמיע וקרי ביה לא ישמע אל דברי וכתיב אנכי אדרש
דברי ר' עקיבא. ר' יהודה
לְדַבֵּר דָּבָר בִּשְׁמִי אֵת
(א)
[א]
2
אומר ממיתין אותו מיד
אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִיו לְדַבֵּר
מעמו בידי שמים: המתנבא מה שלא שמע: כגון צדקיה בן כנענה דכתיב ויעש לו צדקיה בן
7
לפי שאין מענין דינו כו':
וַאֲשֶׁר יְדַבֵּר בְּשֵׁם אֱלֹהִים
ת"ר ד' צריכין הכרזה
כנענה קרני ברזל מאי הוה ליה למיעבד רוח נבות אטעיתיה דכתיב 8 ויאמר ה' מי יפתה את אחאב ויעל
אֲחֵרִים וּמֵת הַנָּבִיא
מסית ובן סורר ומורה וזקן
דברים יח כ
הַהוּא:
ויפול ברמות גלעד ויצא הרוח ויעמד לפני ה' ויאמר אני אפתנו ויאמר תפתה וגם תוכל צא ועשה כן
7. וַיַּעַשׂ לוֹ צִדְקִיָּהוּ בֶן
ממרא ועדים זוממין
כולהו משום [דכתיב בהו]
אמר רב יהודה מאי צא צא ממחיצתי מאי רוח אמר רבי יוחנן רוחו של נבות היזרעאלי הוה ליה למידק
כְּנַעֲנָה קַרְנֵי בַרְזֶל וַיֹּאמֶר
וכל ישראל וכל העם.
כֹּה אָמַר יְיָ בְּאֵלֶּה תְּנַגַּח
כדרבי יצחק דאמר רבי יצחק סיגנון אחד עולה לכמה נביאים ואין שני נביאים מתנבאין בסיגנון אחד עובדיה
בעדים זוממין כתיב
אֶת אֲרָם עַד כַּלּוֹתָם:
דברי הימים ב יח י
והנשארים דלאו כולי
אמר 9 זדון לבך השיאך ירמיה אמר 01 תפלצתך השיא אותך זדון לבך והני מדקאמרי כולהו כהדדי שמע
8 וַיֹּאמֶר יְיָ מִי יְפַתֶּה אֶת
עלמא חזו לסהדותא:
מינה לא כלום קאמרי דילמא לא הוה ידע ליה להא דרבי יצחק יהושפט הוה התם וקאמר להו דכתיב
ת"ר ג' מיתתן בידי אדם
אַחְאָב וְיַעַל וְיִפֹּל בְּרָמֹת
המתנבא מה שלא שמע
גִּלְעָד וַיֹּאמֶר זֶה בְּכֹה וְזֶה
11 ויאמר יהושפט האין פה נביא (עוד לה') אמר ליה הא איכא כל הני אמר ליה כך מקובלני מבית אבי
ומה שלא נאמר לו
אֹמֵר בְּכֹה: וַיֵּצֵא הָרוּחַ
אבא סיגנון אחד עולה לכמה נביאים ואין שני נביאים מתנבאים בסיגנון אחד המתנבא מה שלא נאמר לו כגון
והמתנבא בשם ע"ז. מנא
וַיַּעֲמֹד לִפְנֵי יְיָ וַיֹּאמֶר אֲנִי
הני מילי אמר רב יהודה
אֲפַתֶּנּוּ וַיֹּאמֶר יְיָ אֵלָיו
חנניה בן עזור דקאי ירמיה בשוק העליון וקאמר 21כה אמר ה' [צבאות] הנני שובר את קשת עילם נשא חנניה ק"ו
אמר רב דאמר קרא אך
בַּמָּה: וַיֹּאמֶר אֵצֵא וְהָיִיתִי
בעצמו מה עילם שלא בא אלא לעזור את בבל אמר הקב"ה הנני שובר את קשת עילם כשדים עצמן על אחת
הנביא אשר יזיד לדבר
רוּחַ שֶׁקֶר בְּפִי כָּל נְבִיאָיו
דבר בשמי זה המתנבא מה
וַיֹּאמֶר תְּפַתֶּה וְגַם תּוּכָל
כמה וכמה אתא איהו בשוק התחתון אמר כה אמר ה' וגו' שברתי את עול מלך בבל א"ל רב פפא לאביי האי
31
שלא שמע את אשר לא
צֵא וַעֲשֵׂה כֵן:
לחבירו נמי לא נאמר א"ל כיון דאיתיהיב ק"ו למידרש כמאן דאיתמר ליה דמי הוא ניהו דלא נאמר לו המתנבא
צויתיו הא לנביא אחר
מלכים א כב כ-כב
9. זְדוֹן לִבְּךָ הִשִּׁיאֶךָ
צויתיו זה המתנבא מה
בשם עבודת כוכבים כגון נביאי הבעל הכובש את נבואתו כגון יונה בן אמיתי והמוותר על דברי נביא כגון
שלא נאמר לו. ואשר ידבר
שֹׁכְנִי בְחַגְוֵי סֶלַע מְרוֹם
חבריה
בשם אלהים אחרים זה
שִׁבְתּוֹ אֹמֵר בְּלִבּוֹ מִי
המתנבא בשם ע"ז וכתיב
יוֹרִדֵנִי אָרֶץ: עובדיה א ג
01. תִּפְלַצְתְּךָ הִשִּׁיא אֹתָךְ זְדוֹן לִבֶּךָ שֹׁכְנִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע תֹּפְשִׂי מְרוֹם גִּבְעָה כִּי תַגְבִּיהַּ כַּנֶּשֶׁר קִנֶּךָ מִשָּׁם אוֹרִידְךָ נְאֻם
ומת הנביא ההוא (שכל) [וכל] מיתה האמורה בתורה סתם חנק הוא. אבל נביא הכובש נבואתו והמוותר על דברי הנביא
יְיָ: ירמיהו מט טז 11. וַיֹּאמֶר יְהוֹשָׁפָט הַאֵין פֹּה נָבִיא לַיְיָ עוֹד וְנִדְרְשָׁה מֵאוֹתוֹ: מלכים א כב ז 21. כֹּה אָמַר יְיָ צְבָאוֹת ונביא שעבר על דברי עצמו מיתתן בידי שמים. ואסיקנא המתנבא מה שלא שמע כגון צדקיה בן כנענה. ואע"ג דאמרינן
הִנְנִי שֹׁבֵר אֶת קֶשֶׁת עֵילָם רֵאשִׁית גְּבוּרָתָם: ירמיהו מט לה 31. כֹּה אָמַר יְיָ צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר שָׁבַרְתִּי אֶת
מדכתיב ויאמר אצא והייתי רוח שקר בפי כל נביאיו שמעינן מינה רוח נבות אטעיתיה מדהוה ליה למבדק בהא דאין סיגנון
אחד עולה לשני נביאים. כלומר אין ב' נביאים מתנבאים בסיגנון אחד. והני כולהו עלה להן סיגנון אחד כלומר דבר אחד
עֹל מֶלֶךְ בָּבֶל: ירמיהו כח ב
(וכולן מתנבאין בסיגנון אחד). כדכתיב עלה ויתן ה' ביד המלך ש"מ אין נבואה זו כהוגן דא"ר יצחק סיגנון אחד עולה לכמה
נביאים ואין ב' נביאים מתנבאים בסיגנון אחד סיגנון אחד עולה לכמה נביאים זה עובדיה וירמיה עובדיה הוציא בלשון זדון לבך השיאך. וירמיה אמר תפלצתך השיא אותך זדון לבך ודחינן ודלמא צדקיה בן כנענה לא הוה ידע הא שמעתא דר' יצחק
ופרקינן יהושפט הוה התם ואמר להו כך מקובל אני מבית אבי אבא שאין שני נביאים מתנבאין בסיגנון אחד. והיינו דכתיב ויאמר יהושפט האין פה נביא לה' עוד ונדרשה מאתו. כלומר אלו כולן אינן נביאי ה': המתנבא מה שלא נאמר לו כגון חנניה
בן עזור דשמע לירמיה דאמר כה אמר ה' צבאות הנני שובר את קשת עילם וגו' נשא ק"ו כה אמר ה' צבאות אלהי ישראל לאמר שברתי את עול מלך בבל וזה הק"ו יש לו לירמיה לשאת אותו אבל לזולתו לא. המתנבא בשם ע"ז כגון נביאי [הבעל]
אלו כולן מיתתן בידי אדם. אבל הכובש את נבואתו כגון יונה בן אמיתי דינו בידי