צ:
חלק פרק אחד
עשר סנהדרין
עין
משפט
מסורת הש"ס
נר
מצוה
ויהי לו כן וירמסו אותו. דבדבר שכפר בו נדון שלא אכל משם ונרמס
ישעיה אמרו והוא קדם ליחזקאל שנתנבא בימי חזקיה והיה מתנבא
א)
א
ב) ג)
ברגלי הבאים לקנות: (וכי אהרן קיים לעולם. כלומר וכי אהרן חיה
פסוק זה על שהיה עתיד יחזקאל להחיות מתים אבל לעולם הבא
נ)
ג ב
לא: דובב. פרונמיי"ש בלע"ז כלומר נעות ומתנודדות שפתי ישיני
כל כך שתנתן לו תרומה והלא לא נכנס לארץ ישראל ומאי האי
ד)
ד ג
דקאמר ונתתם ממנו תרומת ה' לאהרן הכהן): לעולם קיים. לאו
עפר מכלל שיחיו: מרחשן
שפוותיהו בעלמא. שפתותיהן נעות
ה)
ו)
דווקא אלא כלומר הלא לא נגזר עליו
מעט בתוך הקבר אבל אין חיין
ז)
שיחיה כל כך: שעתיד לחיות.
ויוצאין לאויר העולם וכרבי יוחנן
❖
וכתיב ויהי לו כן וירמסו אותו העם בשער
ח)
1
לעולם הבא: דבי רבי ישמעאל תנא.
וכו': ולא קבלו ממנו עד שאמר
ט)
וימות ודילמא קללת אלישע גרמה ליה
י)
להם וכו': חיים כלכם היום. דהאי
הא דכתיב לאהרן לאו להכי הוא
דאמר רב יהודה אמר רב קללת חכם
כ)
תורה אור השלם
דאתא אלא לומר לך כאהרן וכו': מה
צ) יום מיותר הוא דמצי למכתב חיים
ל)
אפי' על חנם היא באה אם כן לכתוב
מ)
ארי ספק דורס ואוכל. ואין אנו
כלכם מה תלמוד לומר היום כהיום
1. וַיְהִי לוֹ כֵּן וַיִּרְמְסוּ אֹתוֹ
קרא וירמסוהו וימות מאי בשער על עסקי
הָעָם בַּשַּׁעַר וַיָּמֹת:
מה היום וכו' כך שמעתי: הנך
יודעין כשנוטל בהמה מן העדר אם
נ)
מלכים ב ז כ
שער (אמר ר' יוחנן) מניין לתחיית המתים
שוכב עם אבותיך וקם. הרי תחיית
דעתו לדורסה ולאוכלה מיד קודם
ס)
2. כֵּן תָּרִימוּ גַם אַתֶּם
מן התורה שנאמר ונתתם ממנו [את] תרומת
ע) פ)
שתסריח או לא אלא לטרוף ולמלא
המתים העם הזה וזנה הרי מה
תְּרוּמַת
יְיָ
מִכֹּל
2
צ)
מַעְשְׂרֹתֵיכֶם אֲשֶׁר תִּקְחוּ
שעתיד להיות: פלגא בידך. דמהאי
ה' לאהרן הכהן וכי אהרן לעולם קיים
(חורו) [תאותו] ולאחר זמן יאכלנה
❖
ק)
מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּנְתַתֶּם
כשתסריח וה"נ כהן עם הארץ כשאנו
קרא נפקא דיודע מה שעתיד:
והלא לא נכנס לארץ ישראל שנותנין לו
מִמֶּנּוּ אֶת תְּרוּמַת יְיָ
זייפתם ולא העליתם. כזב אתם
נותנין לו תרומה בידו אין אנו יודעין
לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן:
תרומה אלא מלמד שעתיד לחיות וישראל
במדבר יח כח
הגהות הגר"א
אומרים ואין ממש בדבריכם: לאו
אם יאכלנה בטהרה או בטומאה. [אי
3. וַיֹּאמֶר לָעָם לְיוֹשְׁבֵי
נותנין לו תרומה מכאן לתחיית המתים מן
לעולם הבא. אלמא יש תחיית
נמי] ספק דורס שארי דרכו לדרוס
[א] גמ'
יְרוּשָׁלִַם לָתֵת מְנָת
התורה דבי רבי ישמעאל תנא לאהרן
המתים: מהכרת תכרת. הכרת
ולרמוס בהמה ברגליו ואוכלה כשהיא
הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם לְמַעַן
❖
כאהרן מה אהרן חבר אף בניו חברים
יֶחֶזְקוּ בְּתוֹרַת יְיָ:
דרוסה מנוולת ופעמים שנותנה בחורו
בעולם הזה תכרת לעולם הבא:
דברי הימים ב לא ד
א"ר שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן
ואינה מנוולת: עון אשמה. עונות
אינהו הוו אמרי ליה דברה תורה
4. וְשָׁמְרוּ אֶת מִשְׁמַרְתִּי
מניין שאין נותנין תרומה לכהן עם הארץ
הרבה מטעין עליו: באכלם את
כלשון בני אדם. ולהכי אמר להו
וְלֹא יִשְׂאוּ עָלָיו חֵטְא
לעזי רש"י
א
וּמֵתוּ בוֹ כִּי יְחַלְּלֻהוּ אֲנִי יְיָ
קדשיהם. ומתרגמינן במיכלהון
הכי כי היכי דלא להוי להו פתחון
שנאמר ויאמר לעם ליושבי ירושלים לתת
3
מְקַדְּשָׁם: ויקרא כב ט
פרונמיי"ש [פרומיי"ר].
❖
בסואבא ית קודשיהון: אלא להם.
פה: הכרת תכרת. בעבודת כוכבים
5. וְהִשִּׂיאוּ אוֹתָם עֲוֹן
להיות חסר מנוחה.
מנת (לכהנים ולוים) למען יחזקו בתורת
אַשְׁמָה בְּאָכְלָם אֶת
כתיב: והלא כבר נאמר. בעבודת
דמשמע שהבטיח הקב"ה לאבותינו
ה' כל המחזיק בתורת ה' יש לו מנת
קָדְשֵׁיהֶם כִּי אֲנִי יְיָ
אברהם יצחק ויעקב שיתן להם ארץ
כוכבים את ה' הוא מגדף ונכרתה
מְקַדְּשָׁם: ויקרא כב טז
ושאינו מחזיק בתורת ה' אין לו מנת אמר
מוסף רש"י
6. וְגַם הֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי
ישראל וכי להם ניתנה והלא לבניהם
דס"ל מגדף היינו עובד עבודת
ק)
רב אחא בר אדא אמר רב יהודה כל
ויאמר לעם.
אִתָּם לָתֵת לָהֶם אֶת אֶרֶץ
כוכבים: וכי שלשה עולמים יש וכו'.
ניתנה אלא מלמד שעתידין לחיות
כְּנָעַן אֵת אֶרֶץ מְגֻרֵיהֶם
הנותן תרומה לכהן עם הארץ כאילו נותנה
ועתיד הקב"ה ליתן להם את ארץ
ור"ע סבירא ליה דמגדף היינו מברך
אֲשֶׁר גָּרוּ בָהּ: שמות ו ד
לפני ארי מה ארי ספק דורס ואוכל ספק
7. וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה
(חולין קל:) מנת.
ישראל: הנך שוכב עם אבותיך וקם.
השם: והשתא בין לרבי ישמעאל בין
(שם) דובבות.
הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם אֲבֹתֶיךָ וְקָם
לר"ע עונה בה מאי עבדי ליה מבעי
אינו דורס ואוכל אף כהן עם הארץ ספק
הנה אתה מת שוכב והנה אתה קם
הָעָם הַזֶּה וְזָנָה אַחֲרֵי
ליה וכו': שעונה בה. שלא שב קודם
שתחיה לעתיד לבא והאי וקם אהנך
אוכלה בטהרה ספק אוכלה בטומאה ר'
(יבמות צז.)
אֱלֹהֵי נֵכַר הָאָרֶץ אֲשֶׁר
(בכורות
מיתה הוי בכרת אבל שב לא: דחיי
קאי: דילמא וקם העם וזנה. דלקמי'
הוּא בָא שָׁמָּה בְּקִרְבּוֹ
יוחנן אמר אף גורם לו מיתה שנאמר
לא:) דברה תורה כלשון
וַעֲזָבַנִי וְהֵפֵר אֶת בְּרִיתִי
שכבי. שהמתים חיים: ויציצו
קאי ולאו אדלעיל והיינו אחד ס) מג'
בני אדם.
4 ומתו בו כי יחללוהו דבי ר"א בן יעקב תנא
אֲשֶׁר כָּרַתִּי אִתּוֹ:
מקראות שאין להם הכרע ע): יחיו
מעיר. שעתידין ישראל לציץ ולפרוח
(נדרים ג.) והלא
דברים לא טז
אף משיאו עון אשמה שנאמר והשיאו
5
כבר נאמר וגו' ונכרתה.
8. יִחְיוּ מֵתֶיךָ נְבֵלָתִי
מתיך. דמתים שבארץ ישראל יחיו:
מעיר ירושלים וכדאמרינן
אותם עון אשמה באכלם את קדשיהם תניא
יְקוּמוּן הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שֹׁכְנֵי
נבלתי יקומון. אפי' נפלים יחיו במסכת
הקב"ה עושה להם מחילות
עָפָר כִּי טַל אוֹרֹת טַלֶּךָ
ר' סימאי אומר מניין לתחיית המתים מן
כתובות פ): ודילמא מתים שהחיה
לצדיקים והולכין ועולין לירושלים:
וָאָרֶץ רְפָאִים תַּפִּיל:
ישעיהו כו יט
התורה שנאמר וגם הקימותי את בריתי
יחזקאל.
דההיא קרא יחיו מתיך
אמרה
6
9. וְחִכֵּךְ כְּיֵין הַטּוֹב הוֹלֵךְ
אתם לתת להם את ארץ כנען לכם לא נאמר אלא להם מכאן לתחיית המתים מן התורה: (צד"ק
[א]
לְדוֹדִי לְמֵישָׁרִים דּוֹבֵב
שִׂפְתֵי יְשֵׁנִים:
ג"ם גש"ם ק"ם סימן): שאלו מינין את רבן גמליאל מניין שהקדוש ברוך הוא מחיה מתים אמר
שיר השירים ז י
להם מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים ולא קיבלו ממנו מן התורה דכתיב ויאמר ה' אל
01. וּלְמַעַן תַּאֲרִיכוּ יָמִים
7
עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע
משה הנך שוכב עם אבותיך וקם אמרו לו ודילמא וקם העם הזה וזנה מן הנביאים דכתיב
יְיָ לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם
יחיו מתיך נבלתי יקומון הקיצו ורננו שוכני עפר כי טל אורות טלך וארץ רפאים תפיל ודילמא מתים שהחיה
וּלְזַרְעָם אֶרֶץ זָבַת חָלָב
8
(לעיל
דברים יא ט
וּדְבָשׁ:
יחזקאל מן הכתובים דכתיב 9 וחכך כיין הטוב הולך לדודי למישרים דובב שפתי ישנים ודילמא רחושי
11. וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּיְיָ
סד:)
מרחשן שפוותיה בעלמא כר' יוחנן דאמר ר' יוחנן משום ר"ש בן יהוצדק כל מי שנאמרה הלכה בשמו
אֱלֹהֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם
דברים ד ד
הַיּוֹם:
בעולם הזה שפתותיו דובבות בקבר שנאמר דובב שפתי ישנים עד שאמר להם מקרא זה 01 אשר נשבע ה'
21. כִּי דְבַר יְיָ בָּזָה וְאֶת
לאבותיכם לתת להם לכם לא נאמר אלא להם מיכן לתחיית המתים מן התורה וי"א מן המקרא הזה אמר להם
מִצְוָתוֹ הֵפַר הִכָּרֵת תִּכָּרֵת
הַנֶּפֶשׁ הַהִוא עֲוֹנָה בָהּ:
ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כלכם היום (פשיטא דחיים כולכם היום אלא אפילו ביום שכל העולם
11
במדבר טו לא
31. וְהַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה
כולם מתים אתם חיים) מה היום כולכם קיימין אף לעוה"ב כולכם קיימין שאלו רומיים את רבי יהושע בן חנניה
בְּיָד רָמָה מִן הָאֶזְרָח וּמִן
מניין שהקב"ה מחיה מתים ויודע מה שעתיד להיות אמר להו תרווייהו מן המקרא הזה שנאמר ויאמר ה'
7
הַגֵּר אֶת יְיָ הוּא מְגַדֵּף
אל משה הנך שוכב עם אבותיך וקם העם הזה וזנה ודילמא וקם העם הזה וזנה אמר להו נקוטו
וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא
מִקֶּרֶב עַמָּהּ:
מיהא פלגא בידייכו דיודע מה שעתיד להיות איתמר נמי א"ר יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי מניין
במדבר טו ל
41. יְהִי פִסַּת בַּר בָּאָרֶץ
שהקדוש ברוך הוא מחיה מתים ויודע מה שעתיד להיות שנאמר הנך שוכב עם אבותיך וקם וגו'
בְּרֹאשׁ הָרִים יִרְעַשׁ
תניא א"ר אליעזר בר' יוסי בדבר זה זייפתי ספרי מינים שהיו אומרים אין תחיית המתים מן התורה
כַּלְּבָנוֹן פִּרְיוֹ וְיָצִיצוּ מֵעִיר
כְּעֵשֶׂב הָאָרֶץ:
אמרתי להן זייפתם תורתכם ולא העליתם בידכם כלום שאתם אומרים אין תחיית המתים מן התורה
תהלים עב טז
הרי הוא אומר 21 הכרת תכרת הנפש ההיא עונה בה הכרת תכרת בעולם הזה עונה בה לאימת לאו
לעולם הבא א"ל רב פפא לאביי ולימא להו תרוייהו מהכרת תכרת אינהו הוו אמרי ליה דברה תורה
כלשון בני אדם כתנאי הכרת תכרת ב הכרת בעולם הזה תכרת לעולם הבא דברי ר"ע אמר לו ר' ישמעאל
והלא כבר נאמר 31את ה' הוא מגדף ונכרתה וכי שלשה עולמים יש אלא ונכרתה בעולם הזה הכרת לעולם
הבא הכרת תכרת דברה תורה כלשון בני אדם בין ר' ישמעאל ובין ר"ע עונה בה מאי עבדי ביה
לכדתניא יכול אפילו עשה תשובה ת"ל עונה בה לא אמרתי אלא בזמן שעונה בה שאלה קליאופטרא
מלכתא את ר"מ אמרה ידענא דחיי שכבי דכתיב 41 ויציצו מעיר כעשב הארץ אלא כשהן עומדין עומדין ערומין או
בלבושיהן עומדין אמר לה ק"ו מחיטה ג ומה חיטה שנקברה ערומה יוצאה בכמה לבושין צדיקים שנקברים
בלבושיהן על אחת כמה וכמה
א"ל קיסר לרבן גמליאל
אמריתו דשכבי
חיי הא
הוו עפרא ועפרא מי קא חיי
אמרה