חלק
פרק אחד
עשר סנהדרין
צא.
מסורת הש"ס
אמרה ליה ברתיה.
דקיסר לרבן גמליאל שבקיה: שני יוצרים וכו'.
תולעת $ שיוצא מן הים אחד לשבעים שנה וצובעין בדמו תכלת ו).
א)
ולכתחלה אינו נראה בכל ההר אלא חלזון אחד: ולמחר. שהגשמים
משל הוא. אלו היו שני יוצרים בעירנו אחד יוצר כלים מן המים וכו':
ב)
אמרה לו. א"כ הקב"ה אם מן המים הוא מצייר דמטפה סרוחה
יורדין מתמלא כולו חלזונות. ונראה למורי שביצי חלזון ז) (ראשון)
שהיא כמים הוא מוליד: מן העפר לא כל שכן. שבידו: דבי רבי
לחיות לפי שעה: גביהא בן פסיסא.
משריצין כולן. אלמא יש בידו
ג)
ד)
ישמעאל תנא קל וחומר מכלי זכוכית.
כך שמו והיתה לו עקמומיות בגבו
ה)
כדמוכח לקמן: ווי לכון חיביא.
וזו היא תשובה שהשיבה לאביה:
אמרה ליה ברתיה שבקיה ואנא מהדרנא
מה כלי זכוכית שעמלן ברוח של
אוי לכם לרשעים: דחיי מתים.
ליה שני יוצרים יש בעירנו אחד יוצר מן
אדם. שכשהוא עושה אותו יש לו
אותן שהן חיין רואין אנו שמתין והיאך
המים ואחד יוצר מן הטיט איזה מהן משובח
ו)
שפופרת ונופח לתוכה וכן נשמע
❖
יעלה על דעתנו שהמתים חוזרין וחיים:
ז)
א"ל זה שיוצר מן המים א"ל מן המים צר
דלא הוו. אותן שלא היו מעולם נוצרין
מפי האומנין: יש להם תקנה.
מן הטיט לא כל שכן דבי ר' ישמעאל
להתיכן ולחזור ולעשות מהן כלי.
ונולדין וחיין אותן שהיו כבר לא כ"ש
תנא ק"ו מכלי זכוכית מה כלי זכוכית
תורה אור השלם
שחוזרין וחיין: א"ל. מינא: חייבא
והא דאמרינן בחגיגה ונוחין
שעמלן ברוח בשר ודם נשברו יש להן
1. צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
קרית לי וכו'. בא לקנתרו:
לאבדם ככלי זכוכית לא שאין להם
וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי אַתֶּם
דימוסנאי. עוררין בעלי חמס שהיו
תקנה בשר ודם שברוחו של הקב"ה על
תקנה אלא שנפסדין לשעתן ואין
בָּאִים אֶל הָאָרֶץ כְּנָעַן
מתקיימין: עכשיו שיש מים. והכי
רוצין ליטול חלק ביהודה ובירושלים:
אחת כמה וכמה א"ל ההוא מינא לר'
זֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תִּפֹּל
שבאו בני אפריקא לדון וכו'.
נמי הקב"ה יוצר את האדם מטפה
לָכֶם בְּנַחֲלָה אֶרֶץ כְּנַעַן
אמי אמריתו דשכבי חיי והא הוו עפרא
לִגְבֻלֹתֶיהָ: במדבר לד ב
ובמגלת תענית חשיב להו כל אותן
קטנה שאין בה ממש וכ"ש שיכול
2. וַיֹּאמֶר אָרוּר כְּנָעַן
ועפרא מי קא חיי א"ל אמשול לך משל
ימים שנעשה בהן נסים לישראל
לבראתו מן העפר. אי נמי כל העולם
עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה
למה הדבר דומה למלך בשר ודם שאמר
לְאֶחָיו: בראשית ט כה
כולו יצר מתוהו: ואם אי אתה מאמין.
וקבעום יו"ט ולהכי קאמר הכא
3. וַיְיָ נָתַן אֶת חֵן הָעָם
לעבדיו לכו ובנו לי פלטרין גדולים במקום
שהקב"ה יוצר מן העפר: עכבר.
בעשרים וארבעה בניסן לומר דיום
בְּעֵינֵי מִצְרַיִם וַיַּשְׁאִלוּם
שאין
מים ועפר הלכו ובנו אותו לימים
טוב הוא ואסור בהספד משום נס
שקורין אשקרו"ל ויש במינן שאין
וַיְנַצְּלוּ אֶת מִצְרָיִם:
שמות יב לו
נפלו
אמר להם חזרו ובנו אותו במקום
זה: ארץ כנען לגבולותיה. דלהך
נבראין על ידי תולדה: היום.
4. וּמוֹשַׁב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
ארעא קרי ארץ כנען ואתם ירשתם
מתחיל לברא ולצאת מן העפר ולמחר
שיש
עפר ומים אמרו לו אין אנו יכולין
אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בְּמִצְרָיִם
שלא כדין דשלנו הוא דכנען אבינו
מהלך כשהוא נברא כדאמרי' בשחיטת
שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע
כעס
עליהם ואמר להן במקום שאין מים
מֵאוֹת שָׁנָה: שמות יב מ
היה: אגטין. כתבים שלא יטול
חולין בהעור והרוטב :
ועפר
בניתם עכשיו שיש מים ועפר על
5. וְאֵלֶּה תֹּלְדֹת
ושמא תאמר לזמן מרובה. שאותו
אחד בחלק חבירו כמו שעשה אברהם
יִשְׁמָעֵאל בֶּן אַבְרָהָם
אחת כמה וכמה ואם אי אתה מאמין צא
לישמעאל שלא ליטול במה שנתן
שרץ אינו נברא לאלתר אלא לזמן
אֲשֶׁר יָלְדָה הָגָר הַמִּצְרִית
לבקעה וראה עכבר שהיום חציו בשר
שִׁפְחַת שָׂרָה לְאַבְרָהָם:
ליצחק כלום יש לזה על זה כלום:
מרובה שבוע או שבועיים ותהא סבור
בראשית כה יב
וחציו אדמה למחר השריץ ונעשה כלו
שם טומאה. כשוף ומעשה שדים:
שאין הקב"ה מחיה המתים לפי
6. וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק בֶּן
בשר שמא תאמר לזמן מרובה עלה להר
שעה: לך עלה להר וכו': חלזון.
בכורות
אַבְרָהָם אַבְרָהָם הוֹלִיד
אֶת יִצְחָק:
חלזון אחד למחר ירדו גשמים ונתמלא כולו חלזונות א"ל ההוא מינא
וראה שהיום אין בו אלא
בראשית כה יט
לגביהא בן פסיסא ווי לכון חייביא דאמריתון מיתי חיין דחיין מיתי דמיתי חיין א"ל ווי לכון חייביא
7. וַיִּתֵּן אַבְרָהָם אֶת
כָּל אֲשֶׁר לוֹ לְיִצְחָק:
דאמריתון מיתי לא חיין דלא הוו חיי דהוי חיי לא כ"ש א"ל חייביא קרית לי אי קאימנא בעיטנא בך
וְלִבְנֵי הַפִּילַגְשִׁים אֲשֶׁר
ופשיטנא לעקמותך מינך א"ל אם אתה עושה כן רופא אומן תקרא ושכר הרבה תטול ת"ר בעשרים
לְאַבְרָהָם נָתַן אַבְרָהָם
מַתָּנֹת וַיְשַׁלְּחֵם מֵעַל
וארבעה בניסן איתנטילו דימוסנאי מיהודה ומירושלים כשבאו בני אפריקיא לדון עם ישראל לפני
יִצְחָק בְּנוֹ בְּעוֹדֶנּוּ חַי
אלכסנדרוס מוקדון אמרו לו ארץ כנען שלנו היא דכתיב 1 ארץ כנען לגבולותיה וכנען אבוהון דהנהו
קֵדְמָה אֶל אֶרֶץ קֶדֶם:
❖
בראשית כה ה-ו
אינשי הוה אמר להו גביהא בן פסיסא לחכמים תנו לי רשות ואלך ואדון עמהן לפני אלכסנדרוס
מוקדון אם ינצחוני אמרו הדיוט שבנו נצחתם ואם אני אנצח אותם אמרו להם תורת משה נצחתכם
גליון הש"ס
נתנו לו רשות והלך ודן עמהם אמר להם מהיכן אתם מביאים ראייה אמרו לו מן התורה אמר להן אף
רש"י ד"ה חלזון וכו'.
אני לא אביא לכם ראייה אלא מן התורה שנאמר 2 ויאמר ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו עבד
שקנה נכסים עבד למי ונכסים למי ולא עוד אלא שהרי כמה שנים שלא עבדתונו אמר להם אלכסנדרוס
❖
מלכא החזירו לו תשובה אמרו לו תנו לנו זמן שלשה ימים נתן להם זמן בדקו ולא מצאו תשובה מיד ברחו
והניחו שדותיהן כשהן זרועות וכרמיהן כשהן נטועות ואותה שנה שביעית היתה שוב [א] פעם אחת באו בני
הגהות הגר"א
מצרים לדון עם ישראל לפני אלכסנדרוס מוקדון אמרו לו הרי הוא אומר וה' נתן את חן העם בעיני מצרים
3
❖
[א] גמ'
וישאילום תנו לנו כסף וזהב שנטלתם ממנו אמר גביהא בן פסיסא לחכמים תנו לי רשות ואלך ואדון עמהן
לפני אלכסנדרוס אם ינצחוני אמרו להם הדיוט שבנו נצחתם ואם אני אנצח אותם אמרו להם תורת משה רבינו
נצחתכם נתנו לו רשות והלך ודן עמהן אמר להן מהיכן אתם מביאין ראייה אמרו לו מן התורה אמר להן אף
לעזי רש"י
אני לא אביא לכם ראייה אלא מן התורה שנאמר ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלשים שנה וארבע
4
אשקרו"ל [אישקורי"ל].
מאות שנה תנו לנו שכר עבודה של ששים ריבוא ששיעבדתם במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה אמר
סנאי.
להן אלכסנדרוס מוקדון החזירו לו תשובה אמרו לו תנו לנו זמן שלשה ימים נתן להם זמן בדקו ולא מצאו
תשובה מיד הניחו שדותיהן כשהן זרועות וכרמיהן כשהן נטועות וברחו ואותה שנה שביעית היתה ושוב פעם
אחת באו בני ישמעאל ובני קטורה לדון עם ישראל לפני אלכסנדרוס מוקדון אמרו לו ארץ כנען שלנו ושלכם
דכתיב 5 ואלה תולדות ישמעאל בן אברהם וכתיב 6 אלה תולדות יצחק בן אברהם אמר להן גביהא בן פסיסא
לחכמים תנו לי רשות ואלך ואדון עמהם לפני אלכסנדרוס מוקדון אם ינצחוני אמרו הדיוט שבנו נצחתם ואם
אני אנצח אותם אמרו להם תורת משה רבינו נצחתכם נתנו לו רשות הלך ודן עמהן אמר להם מהיכן אתם
מביאין ראייה אמרו לו מן התורה אמר להן אף אני לא אביא ראייה אלא מן התורה שנאמר 7 ויתן אברהם את
כל אשר לו ליצחק ולבני הפילגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנות אב שנתן אגטין לבניו בחייו ושיגר
זה מעל זה כלום יש לזה על זה כלום מאי מתנות אמר ר' ירמיה בר אבא מלמד שמסר להם שם טומאה אמר
ליה אנטונינוס לרבי גוף ונשמה יכולין לפטור עצמן מן הדין כיצד גוף אומר נשמה חטאת שמיום שפירשה ממני
הריני מוטל כאבן דומם בקבר ונשמה
אומרת גוף חטא שמיום שפירשתי ממנו הריני פורחת באויר כצפור
אמר ליה אמשול לך משל
למה
הדבר דומה
למלך בשר ודם שהיה לו פרדס נאה והיה בו
בכורות