צא:
חלק פרק אחד
עשר סנהדרין
עין
משפט
מסורת הש"ס
נר
מצוה
בכורות. תאני הבכורות: יקרא אל השמים מעל. כלומר יקרא
כשיוצא ממעי אמו או משעת יצירה: א"ל. רבי משעת יצירה:
ה א
א) ב)
אמר לו. אנטונינוס א"כ בועט במעי אמו ויוצא אלא משעת יציאתה:
הקב"ה לנשמה הבאה לו לתוך גופו של אדם מאל השמים מעל
(א)
❖
ג)
ויקרא אף אל הגוף שבא מן הארץ: מפני מה שוקעת במערב.
בם עור ופסח. שחיין עם
מומן: וכתיב אז ידלג כאיל פסח.
דמשמע שמתרפאין: עומדין
במומן. ואח"כ מתרפאין: בלע המות
תסובב את כל העולם עד שתחזור למקום זריחתה למזרח ותשקע דאי
ד)
ה)
לנצח. דלעתיד לבא מאחר שחיין שוב
הוה הכי לא הוה אמינא לך מפני מה
תורה אור השלם
ו)
אינן מתין: כי הנער. כלומר כשימות
שוקעת במזרח דנוהג העולם כך הוא
בכורות נאות והושיב בו שני שומרים
1. יִקְרָא אֶל הַשָּׁמַיִם
❖
ממקום שיצא שם נכנס: כדי ליתן
אדם לעתיד ומת בן מאה שנה יאמרו
ז)
אחד חיגר ואחד סומא אמר לו חיגר לסומא
מֵעָל וְאֶל הָאָרֶץ לָדִין
תהלים נ ד
עַמּוֹ:
שלום לקונה. להקב"ה שהשכינה
נער הוא מת כי הנער בן מאה שנה
בכורות נאות אני רואה בפרדס בא והרכיבני
2. אַתָּה הוּא יְיָ לְבַדֶּךָ
ימות. אלמא מתין: וחפרה הלבנה
במערב וכיון שמגעת עד מערב
אַתָּה עָשִׂיתָ אֶת הַשָּׁמַיִם
ונביאם לאכלם רכב חיגר על גבי סומא
הגהות הב"ח
ובושה החמה. משמע שיהא אורם
הולכת ומשתחוה לפני הקב"ה שבראה
שְׁמֵי הַשָּׁמַיִם וְכָל צְבָאָם
והביאום ואכלום לימים בא בעל פרדס אמר
(א) רש"י
הָאָרֶץ וְכָל אֲשֶׁר עָלֶיהָ
כהה וכתיב והיתה אור הלבנה כאור
ולכך שוקעת ונכנסת כפופה לפני
מעל
הַיַּמִּים וְכָל אֲשֶׁר בָּהֶם
להן בכורות נאות היכן הן אמר לו חיגר כלום
❖
הקב"ה: ותיתי עד פלגא דרקיעא.
החמה: כאן לימות המשיח. כשיכלה ממעל
וְאַתָּה מְחַיֶּה אֶת כֻּלָּם
יש לי רגלים להלך בהן אמר לו סומא כלום יש
דאם לכך מתכוונת למה הולכת בתוך
השיעבוד והיתה אור הלבנה כאור
וּצְבָא הַשָּׁמַיִם לְךָ
מִשְׁתַּחֲוִים: נחמיה ט ו
לי עינים לראות מה עשה הרכיב חיגר על גבי
המערב תבא עד אמצעו של רקיע
החמה ולעתיד לבא וחפרה הלבנה
3. חַיִּים וָחֶסֶד עָשִׂיתָ
מוסף רש"י
ותשקע לשם ומשם תשתחוה כלפי
ובושה החמה מרוב נגהם של
סומא ודן אותם כאחד אף הקב"ה מביא נשמה
עִמָּדִי וּפְקֻדָּתְךָ שָׁמְרָה
כתיב אני אמית ואחיה
צדיקים: ולשמואל דאמר. בדוכתא
איוב י יב
מערב שכן דרך ב"א שמשתחוה ברחוק
רוּחִי:
וזורקה בגוף ודן אותם כאחד שנאמר יקרא
1
4. הֲלוֹא אִם תֵּיטִיב שְׂאֵת
וכתיב מחצתי ואני
לפני המלך ואינו מתקרב כל כך: משום
אחריתי: אין בין העולם הזה וכו'.
ארפא.
אל השמים מעל ואל הארץ לדין עמו יקרא אל
וְאִם לֹא תֵיטִיב לַפֶּתַח
פועלים. דאילו כן היה מחשיך
אידי ואידי לעוה"ב: אלא כאן במחנה
חַטָּאת רֹבֵץ וְאֵלֶיךָ
השמים מעל זו נשמה ואל הארץ לדין עמו
שכינה. וחפרה מזיו השכינה: כאן
פתאום שכשחמה באמצע הרקיע
תְּשׁוּקָתוֹ וְאַתָּה תִּמְשָׁל
זה הגוף: א"ל אנטונינוס לרבי מפני מה
בראשית ד ז
בּוֹ:
במחנה צדיקים. כאן במחנה רשעים
מאירה ביותר וסבורים שעדיין יש שהות
5. הִנְנִי מֵבִיא אוֹתָם
חמה יוצאה במזרח ושוקעת במערב א"ל
לא גרסינן: כתיב אני אמית ואחיה.
ביום והיו פועלין שוהין במלאכתן
מֵאֶרֶץ צָפוֹן וְקִבַּצְתִּים
אי הוה איפכא נמי הכי הוה אמרת לי
מִיַּרְכְּתֵי אָרֶץ בָּם עִוֵּר
דמשמע כשם שאני אמית את האדם
עד שחשיכה ועוברי דרכים נמי לא
וּפִסֵּחַ הָרָה וְיֹלֶדֶת יַחְדָּו
כך אני מחייהו כשמת בעל מום
היו יודעין מתי יחשיך לבקש להם בית
א"ל הכי קאמינא לך מפני מה שוקעת
קָהָל גָּדוֹל יָשׁוּבוּ הֵנָּה:
עומד וחי בעל מום: וכתיב מחצתי
לינה ולכך שוקעת במערב שכשהולכת
ירמיהו לא ז
במערב א"ל כדי ליתן שלום לקונה שנאמר
6. אָז יְדַלֵּג כָּאַיָּל פִּסֵּחַ
ואני ארפא. שכשהוא מחיה מרפא
ומשתפלת והולכת וכלה אורה יודעין
וצבא השמים לך משתחוים א"ל ותיתי
2
וְתָרֹן לְשׁוֹן אִלֵּם כִּי נִבְקְעוּ
את המחץ ועומד שלם: והדר מה
שמגיע שעת חשיכה: משעת יצירה.
בַמִּדְבָּר מַיִם וּנְחָלִים
עד פלגא דרקיע ותתן שלמא ותיעול משום
שמחצתי. שלאחר כן מתרפא
שנקרם כולו בבשר וגידין ועצמות:
בָּעֲרָבָה: ישעיהו לה ו
פועלים ומשום עוברי דרכים וא"ל אנטונינוס
7. בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח
(פסחים סח.)
פקידה. משעה שהמלאך פוקד
וכדלעיל עומדין במומן ומתרפאין:
וּמָחָה אֲדֹנָי אֱלֹהִים
לרבי נשמה מאימתי ניתנה באדם משעת
מיתה באחד וחיים באחד. וה"ק אני
הטיפה ומביאה לפני המקום מה
דִּמְעָה מֵעַל כָּל פָּנִים
פקידה או משעת יצירה א"ל משעת יצירה
תהא עליה כדאמרינן בפרק כל היד
ממית אדם זה ומחיה אדם אחר:
וְחֶרְפַּת עַמּוֹ יָסִיר מֵעַל
כָּל הָאָרֶץ כִּי יְיָ דִּבֵּר:
כדרך שהעולם נוהג. שזה מת וזה
א"ל אפשר חתיכה של בשר עומדת שלשה
במסכת נדה מיד נזרקה
ישעיהו כה ח
בו נשמה וחיות: אמר ליה. רבי
נולד: מה מחץ ורפוי באחד. ואין
ימים בלא מלח ואינה מסרחת אלא משעת
8. לֹא יִהְיֶה מִשָּׁם עוֹד
רפואה אלא במקום מחץ: ישיר.
משעת יצירה: ואמר לו. אנטונינוס
עוּל יָמִים וְזָקֵן אֲשֶׁר לֹא
פקידה אמר רבי דבר זה למדני אנטונינוס
יְמַלֵּא אֶת יָמָיו כִּי הַנַּעַר
משמע לעתיד: נשאו קול יחדיו.
וכי אפשר לחתיכה שתתקיים אפילו
ומקרא מסייעו שנאמר 3 ופקודתך שמרה
בֶּן מֵאָה שָׁנָה יָמוּת
היינו קול אחד: המונע הלכה.
ג' ימים בלא מלח שאינה מסרחת
וְהַחוֹטֶא בֶּן מֵאָה שָׁנָה
רוחי ואמר ליה אנטונינוס לרבי מאימתי
יְקֻלָּל: ישעיהו סה כ
מללמדו: מששת ימי בראשית.
וה"נ אילו לא היתה נשמה נתונה
9. וְעָמְדוּ זָרִים וְרָעוּ
יצה"ר שולט באדם משעת יצירה או משעת
דכתיב בראשית ברא בשביל התורה
עד שעת יצירה היאך תתקיים
צֹאנְכֶם וּבְנֵי נֵכָר אִכָּרֵיכֶם
יציאה א"ל משעת יצירה א"ל א"כ בועט
שהיא ראשית וישראל נקראו ראשית
הטיפה שלא תסריח במעיה וכיון
וְכֹרְמֵיכֶם:
ישעיהו סא ה
במעי אמו ויוצא אלא משעת יציאה אמר
תבואתה ז) שעתידין להנחיל' ברא
שטיפה מסרחת שוב אינה מולדת:
01. וְחָפְרָה הַלְּבָנָה
אלהים את השמים וגו': בר. תורה:
למדני אנטונינוס. מדבריו למדתי:
רבי דבר זה למדני אנטונינוס ומקרא
וּבוֹשָׁה הַחַמָּה כִּי מָלַךְ יְיָ
ופקודתך שמרה רוחי. משעת
יקבוהו
צְבָאוֹת בְּהַר צִיּוֹן
מסייעו שנאמר לפתח חטאת רובץ ר"ל
4
וּבִירוּשָׁלִַם וְנֶגֶד זְקֵנָיו
פקידה נשמר רוחי: משעת יציאה.
רמי כתיב בם עור ופסח הרה ויולדת יחדו וכתיב אז ידלג כאיל
ישעיהו כד כג
5
6
כָּבוֹד:
11. וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה
פסח ותרון לשון אלם כי נבקעו במדבר מים ונחלים בערבה הא כיצד עומדין במומן ומתרפאין עולא
כְּאוֹר הַחַמָּה וְאוֹר הַחַמָּה
רמי כתיב בלע המות לנצח ומחה ה' דמעה מעל כל פנים וכתיב כי הנער בן מאה שנה ימות
8
יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם כְּאוֹר
7
שִׁבְעַת הַיָּמִים בְּיוֹם חֲבֹשׁ
לא יהיה משם עוד עול ימים לא קשיא כאן בישראל כאן בעובדי כוכבים ועובדי כוכבים מאי בעו
יְיָ אֶת שֶׁבֶר עַמּוֹ וּמַחַץ
התם הנך דכתיב בהו ועמדו זרים ורעו צאנכם
ובני נכר אכריכם וכורמיכם רב חסדא רמי כתיב
מַכָּתוֹ יִרְפָּא:
9
ישעיהו ל כו
01 וחפרה הלבנה ובושה החמה כי מלך ה' צבאות וכתיב 11 והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה
21. רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי
יהיה שבעתים כאור שבעת הימים לא קשיא כאן
לימות המשיח כאן לעוה"ב ולשמואל דאמר א אין
הוּא וְאֵין אֱלֹהִים עִמָּדִי
אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה מָחַצְתִּי
בין העוה"ז לימות המשיח אלא שיעבוד גליות בלבד לא קשיא כאן במחנה צדיקים כאן במחנה
וַאֲנִי אֶרְפָּא וְאֵין מִיָּדִי
שכינה רבא רמי כתיב 21 אני אמית ואחיה וכתיב 21 מחצתי ואני ארפא אמר הקב"ה מה שאני ממית
מַצִּיל: דברים לב לט
31. אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי
אני מחיה והדר מה שמחצתי ואני ארפא ת"ר אני אמית ואחיה יכול שתהא מיתה באחד וחיים באחד
יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה
כדרך שהעולם נוהג ת"ל מחצתי ואני ארפא מה מחיצה ורפואה באחד אף מיתה וחיים באחד מיכן
הַזֹּאת לַיְיָ וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר
אָשִׁירָה לַיְיָ כִּי גָאֹה גָּאָה
תשובה לאומרין אין תחיית המתים מן התורה תניא אמר רבי מאיר מניין לתחיית המתים מן התורה
סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם:
שמות טו א
שנאמר 31 אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה' שר לא נאמר אלא ישיר מכאן לתחיית
41. אָז יִבְנֶה יְהוֹשֻׁעַ
המתים מן התורה כיוצא בדבר אתה אומר אז יבנה יהושע מזבח לה' בנה לא נאמר אלא יבנה מכאן
41
מִזְבֵּחַ לַיְיָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל
בְּהַר עֵיבָל: יהושע ח ל
לתחיית המתים מן התורה אלא מעתה 51 אז יבנה שלמה במה לכמוש שקוץ מואב הכי נמי דיבנה
51. אָז יִבְנֶה שְׁלֹמֹה בָּמָה
אלא מעלה עליו הכתוב כאילו בנה א"ר יהושע בן לוי מניין לתחיית המתים מן התורה שנאמר
לִכְמוֹשׁ שִׁקֻּץ מוֹאָב בָּהָר
אֲשֶׁר עַל פְּנֵי יְרוּשָׁלִָם
61 אשרי יושבי ביתך עוד יהללוך סלה היללוך לא נאמר אלא יהללוך מכאן לתחיית המתים מן התורה
וּלְמֹלֶךְ שִׁקֻּץ בְּנֵי עַמּוֹן:
וא"ר יהושע בן לוי כל האומר שירה בעוה"ז זוכה ואומרה לעולם הבא שנאמר אשרי יושבי ביתך
מלכים א יא ז
61. אַשְׁרֵי יוֹשְׁבֵי בֵיתֶךָ
עוֹד יְהַלְלוּךָ סֶּלָה: עוד יהללוך סלה א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן מניין לתחיית המתים מן התורה שנאמר 71 קול צופיך
נשאו קול יחדו ירננו וגו' ריננו לא נאמר אלא ירננו מכאן לתחיית המתים מן התורה וא"ר חייא בר
תהלים פד ה
71. קוֹל צֹפַיִךְ נָשְׂאוּ קוֹל
אבא א"ר יוחנן עתידין כל הנביאים כולן אומרים שירה בקול אחד שנאמר קול צופיך נשאו קול יחדו
יַחְדָּו יְרַנֵּנוּ כִּי עַיִן בְּעַיִן
ירננו אמר רב יהודה אמר רב כל המונע הלכה מפי תלמיד כאילו גוזלו מנחלת אבותיו שנאמר 81 תורה צוה
יִרְאוּ בְּשׁוּב יְיָ צִיּוֹן:
ישעיהו נב ח
לנו משה מורשה קהילת יעקב מורשה היא לכל ישראל מששת ימי בראשית אמר רב חנא בר ביזנא אמר
81. תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה
רבי שמעון חסידא כל המונע
הלכה מפי תלמיד אפילו
עוברין שבמעי אמו מקללין אותו שנאמר 91 מונע בר
מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב:
דברים לג ד
יקבוהו
91. מֹנֵעַ בָּר יִקְּבֻהוּ לְאוֹם
וּבְרָכָה לְרֹאשׁ מַשְׁבִּיר:
משלי יא כו