דיני ממונות בשלשה
פרק ראשון סנהדרין יא.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
בת קול.
במזומנין לה. שהזמינן הנשיא מבערב: השכימו לי. מחר ז' לעלייה
יש אומרים שלא היו שומעין קול היוצא מן השמים אלא
פז א ב
א) ב)
ג)
המיוחדת לישב בה בית דין: ולא לעבר שנה עליתי. להצטרף עמכם
מתוך אותו קול יוצא קול אחר כמו פעמים שאדם מכה
עכשיו: אלא ללמוד. תורה מכם היאך תעשו: מחמת כיסופא הוא
בכח ושומע קול אחר היוצא ממנו למרחוק ואותו קול היו שומעין $לכך
פח ג
ד) ה)
מפני
הדרכים והגשרים. והאי דלא חשיב
פט ד
דעבד. שלא יכירו מי היה העולה שלא
ברשות וילבינו פניו: שציערת
קורין אותו בת קול:
צ ה
לאבא. שאכלת השום ונדף הריח:
ג' סימנין דלקמן משום דעל שנים
צא ו
חס ושלום. שאוכל השום בבואי לבית
מהן מעברין אבל הני אפילו אחד
❖
במזומנין לה מעשה
ברבן גמליאל שאמר
צב ז
מדרשו אלא כדי שלא להלבין פניו של
מהני מעברין ובברייתא דבסמוך גבי
השכימו לי שבעה לעלייה השכים ומצא
אוכל השום יצאתי כדי שיצאו כולם ולא
גדיים וטלאים וגוזלות שלא פרחו נמי
שמונה אמר מי הוא שעלה שלא ברשות
רבינו חננאל
יבינו מי הוא: משמואל הקטן.
לא חשיב להו משום דאהנך דבסמוך
ירד עמד שמואל הקטן ואמר אני הוא
כדאמרן: אנחנו מעלנו. והוא לא
אפי' אשנים מהם אין מעברין עליו
במזומנים לה מעשה ברבן
שעליתי שלא ברשות ולא לעבר השנה
גמליאל שאמר השכימו
נשא נכרית והכניס עצמו בכלל
אלא שעושין אותו סעד עם אחד מג'
שבעה לעלייה עלה ומצא
סימנים: ומפני גליות ישראל
עליתי אלא ללמוד הלכה למעשה הוצרכתי
שלא להלבין פניהם: מיהושע.
שמונה. אמר מי שעלה
אמר לו שב בני שב ראויות כל השנים כולן
שנעקרו ממקומן. משום דהנך דיתבי
ממעשה דיהושע שלא רצה הקדוש
שלא ברשות ירד אמר
שמואל הקטן אני עליתי
להתעבר על ידך אלא אמרו חכמים אין
ברוך הוא לגלות לו מי הוא החוטא
בא"י אין צריך לעבר דאפי' האחרון
ו)
שלא ברשות ולא לעבר
והכניס את כולן בכלל שנאמר חטא
יכול להגיע מר"ח ניסן עד פסח
ז)
מעברין את השנה אלא במזומנין לה ולא
עליתי אלא ללמד הלכה
ח)
ישראל במעשה דעכן: דילטור.
הוצרכתי פי' כל
כדתניא פ"ק דתענית גבי
שמואל הקטן הוה אלא איניש אחרינא
ט)
המשכימין המקדימין
רכיל: מאנתם. כולן בכלל והרי כולן
שאלת גשמים ט"ו יום אחר החג כדי
ומחמת כיסופא הוא דעבד כי הא דיתיב רבי
ונכנסין בעלייה מן
שיגיע האחרון שבישראל לנהר פרת:
לא יצאו ללקוט אלא מקצת דכתיב
המזומנין והעולה אח"כ
וקא דריש והריח ריח שום אמר מי שאכל
רשב"ג אומר חדש. הכא משמע
י)
הוא העולה שלא ברשות
יצאו מן העם ללקוט וגו':
כ)
שום יצא עמד רבי חייא ויצא עמדו כולן
כי רבן גמליאל לא הרשה
משמתו נביאים כו'. משום שמואל
דחדש סתם הוא חדש
ל)
לעלות אלא ז' והנכנס אחר
ויצאו בשחר מצאו רבי שמעון בר' לרבי
❖
הקטן נקט לה הכא: אף הוא. הוכיח
חסר וכן בפרק המדיר
שנכנסו הז' שמיני. ולא
שמואל הקטן היה אלא
חייא אמר ליה אתה הוא שציערת לאבא
גבי חדש מלא וחדש חסר
סופו ששרתה עליו שכינה שנתנבא
אחר היה וידוע היה אלא
בשעת מיתתו: שמעון וישמעאל
איכא בינייהו וקשה דבסוף החולץ
אמר לו לא תהא כזאת בישראל ורבי חייא
לא רצה לבזותו ופי'
תורה אור השלם
לחרבא. רשב"ג הנשיא ורבי ישמעאל
אמרינן ירח
בירושלמי שלא עיברוה
מהיכא גמיר לה מרבי מאיר דתניא מעשה
1. וַיַּעַן שְׁכַנְיָה בֶן יְחִיאֵל
באותו היום אלא הפליגו
בן אלישע כ"ג יהרגו בחרב: וחביריו.
שלשים ימים שלשים וכן בפרק קמא
באשה אחת שבאתה לבית מדרשו של ר"מ
אותו היום בדברי תורה
מִבְּנֵי עֵילָם וַיֹּאמֶר לְעֶזְרָא
כגון ר"ע ורבי חנניא בן תרדיון:
דנזיר פריך ואימא שלשים
ועיברוה ביום אחר.
אֲנַחְנוּ מָעַלְנוּ בֵאלֹהֵינוּ
אמרה לו רבי אחד מכם קדשני בביאה עמד
לקטלא. לשאר מיתות ר"ע במסרקות
כדכתיב עד חדש ימים וי"ל $ דלשון
ושמואל הקטן עשה כך
וַנֹּשֶׁב נָשִׁים נָכְרִיּוֹת מֵעַמֵּי
רבי מאיר וכתב לה גט כריתות ונתן לה
שלא להתבייש העולה
הָאָרֶץ וְעַתָּה יֵשׁ מִקְוֶה
של ברזל בפרק הרואה
תורה לחוד ולשון חכמים לחוד א"נ הכא
שלא ברשות. שלמד
לְיִשְׂרָאֵל עַל זֹאת:
עמדו כתבו כולם ונתנו לה ור"מ מהיכא
ר' חנניא בשריפה במסכת ע"ז
ובהמדיר דקאמר ת"ק שלשים מוכחא
שמואל הקטן משכניה בן
עזרא י ב
גמיר לה משמואל הקטן ושמואל הקטן
2. וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל יְהוֹשֻׁעַ
: לומר כן. אותו הספד:
מילתא דאידך תנא חדש חסר:
יחיאל ושכניה למדה
מיהושע. וכן מצינו בר'
קֻם לָךְ לָמָּה זֶּה אַתָּה
אלא שאין מספידין על הרוגי מלכות.
מהיכא גמיר לה משכניה בן יחיאל דכתיב
:
חייא שעמד ויצא ממושבו
נֹפֵל עַל פָּנֶיךָ: חָטָא
מפני יראת המלך מיהרו לקוברן:
ממעטני
1 ויען שכניה בן יחיאל מבני עילם ויאמר
של ר' כאשר שמע לו
יִשְׂרָאֵל וְגַם עָבְרוּ אֶת
שאמר מי שאכל שום יצא
ליטול רשות. לדבר על עסקי ציבור:
בְּרִיתִי אֲשֶׁר צִוִּיתִי אוֹתָם
לעזרא אנחנו מעלנו באלהינו ונושב נשים נכריות מעמי הארץ ועתה יש
ולאו כי ר' חייא הוא
וְגַם לָקְחוּ מִן הַחֵרֶם וְגַם
מפני הדרכים. שנתקלקלו בימות
מקוה לישראל על זאת ושכניה בן יחיאל מהיכא גמר לה מיהושע דכתיב
שאכל שום אלא שלא
גָּנְבוּ וְגַם כִּחֲשׁוּ וְגַם שָׂמוּ
החורף ומפני הגשמים כ) ועדיין לא
בִכְלֵיהֶם: יהושע ז י-יא
להתבייש מי שאכלו. ור'
ויאמר ה' אל יהושע קום לך למה זה אתה נופל על פניך חטא ישראל
2
3. וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה עַד
חייא למד מר' מאיר ור'
נתקנו ולא יוכלו עולי רגל לבא:
מאיר למד מזה המעשה
אמר לפניו רבש"ע מי חטא אמר לו וכי דילטור אני לך הטל גורלות
אָנָה מֵאַנְתֶּם לִשְׁמֹר
תנורי פסחים. שצולין בהם פסחיהם
של שמואל הקטן ושמואל
מִצְוֹתַי וְתוֹרֹתָי:
❖
ואיבעית אימא ממשה דכתיב עד אנה מאנתם ת"ר משמתו נביאים
ונמוקו בגשמי החורף וצריכין חמה
3
שמות טז כח
למד משכניה ושכניה
מיהושע. כלומר לא ביקש
האחרונים חגי זכריה ומלאכי נסתלקה רוח הקודש מישראל ואף על פי כן
להתייבש: ומפני גליות ישראל. בני
הקב"ה לפרסם החוטא
הגולה הרחוקים ונשמע לבית דין
היו משתמשין בבת קול פעם אחת היו מסובין בעליית בית גוריה ביריחו
אלא ע"י גורלות: פי'
גליון הש"ס
דילטור רכיל: ת"ר
שנעקרו ממקומן לעלות לרגל לעשות
ונתנה עליהם בת קול מן השמים יש כאן אחד שראוי שתשרה עליו שכינה
גמרא וכשמת אומרים
משמתו נביאים האחרונים
פסחיהם ועדיין לא הגיעו שאם לא
(כמשה רבינו) אלא שאין דורו זכאי לכך נתנו חכמים את עיניהם בהלל הזקן
עליו.
חגי זכריה ומלאכי
יעברוה ל) לא ירגילו לבא בפסח:
נסתלקה רוה"ק מישראל.
$ וכשמת אמרו עליו הי חסיד הי עניו תלמידו של עזרא שוב פעם אחת היו
תוספות ד"ה בת
לא מפני השלג. שלא יחדלו בכך
ועדיין היו משתמשים
מסובין בעליה ביבנה ונתנה עליהם בת קול מן השמים יש כאן אחד שראוי
קול וכו' לכך קורין אותו
בב"ק ניתנה עליהן ב"ק מן
מלבוא: גדיים וטלאין. שהן דקין
ב"ק.
השמים יש בן אדם אחד
שתשרה עליו שכינה אלא שאין דורו זכאי לכך נתנו חכמים את עיניהם
אין מעברין עליהן כדי שיגדלו ויעשו
שראוי שתשרה שכינה
ד"ה רשב"ג וכו' וי"ל
בשמואל הקטן וכשמת אמרו עליו הי חסיד הי עניו תלמידו של הלל אף הוא
עליו אלא שאין דורו ראוי
מהם פסחים שהרי יכול להקריב
דלשון תורה לחוד.
לכך נתנו חכמים עיניהן
קטנים: גוזלות. שצריכין לקיני יולדות
אמר בשעת מיתתו שמעון וישמעאל לחרבא וחברוהי לקטלא ושאר עמא לביזא
בהלל הזקן וכשמת אמרו
❖
שבכל א"י וכן זבין וזבות שכולן משהין
ועקן סגיאן עתידן למיתי על עלמא ועל יהודה בן בבא בקשו לומר כן אלא
עליו הי עניו הי חסיד
מתלמידיו של עזרא. וכן
קיניהן עד עלותן לרגל אעפ"כ אין
שנטרפה שעה שאין מספידין על הרוגי מלכות ת"ר אין מעברין את השנה
א
עוד ניתנה עליהן בת קול
מעברין על כך שיכולין להביא בני יונה
אלא אם כן ירצה נשיא ומעשה ברבן גמליאל שהלך ליטול רשות אצל
בענין הזה ונתנו חכמים
מוסף רש"י
שכשרים כשהם קטנים: אבל עושין
עיניהם בשמואל הקטן.
שלטון אחד שבסוריא ושהה לבא ועיברו את השנה על מנת שירצה רבן
כמה עיבור השנה.
וכשמת אמרו עליו הי עניו
אותן סעד. סייג וסמך לדבריהם לעבר
הי חסיד תלמידו של הלל
גמליאל וכשבא ר"ג ואמר רוצה אני ב נמצאת שנה מעוברת תנו רבנן ג אין
את השנה אם צריכה לעבר מפני א'
(ר"ה יט:)
ואף על רבי יהודה בן בבא
מעברין את השנה אלא אם כן היתה צריכה מפני הדרכים ומפני הגשרים
מן הדברים שמעברין עליהן כגון על
ביקשו לומר כן אלא
שנטרפה שעה כו'. אף
ומפני תנורי פסחים ומפני גליות ישראל שנעקרו ממקומן ועדיין לא הגיעו
האביב ועל פירות האילן ואמרי' לקמן
הוא שמואל הקטן אמר
על שתים מהן מעברין ועל א' מהן אין
אבל לא מפני השלג ולא מפני הצינה ולא מפני גליות ישראל שלא עקרו
ד
בשעת מיתתו בענין
מעברין הללו גדיים וטלאים וגוזלות
נבואות. שמעון וישמעאל
ממקומן ת"ר אין מעברין את השנה לא מפני הגדיים ולא מפני
ה
לחרבא וחברוהי לקטלא
נעשו סעד ומצטרפין לאחד מהן
הטלאים ולא מפני הגוזלות שלא פירחו אבל עושין אותן סעד לשנה
כו': ת"ר אין מעברין את
ומעברין: וזימנא דאביבא לא מטא.
השנה אלא אם ירצה
ו כיצד רבי ינאי אומר משום רבן שמעון בן גמליאל מהודעין אנחנא לכון
הוא אחד מן הסימנים שמעברין
נשיא. ומעשה ברבן
דגוזליא רכיכין ואימריא דערקין וזימנא דאביבא לא מטא ושפרת מילתא
גמליאל שהלך אצל הגמון
עליהם כדלקמן: חדש. כ"ט ימים:
כו'. ת"ר אין מעברין את
תקיפי באנפאי ואוסיפית על שתא דא תלתין יומין מיתיבי כמה עיבור השנה
השנה אלא אם כן היתה
שלשים יום רבן שמעון בן גמליאל אומר חדש אמר רב פפא רצו חדש רצו שלשים יום תא חזי מאי איכא בין
צריכה לכך [מפני הדרכין
ז
ומפני הגשרין ומפני תנורי
תקיפאי פסחין ומפני גליות
שנעקרו ממקומן ועדיין
לא הגיעו אבל לא מפני השלג ולא מפני הצינה ולא מפני גליות שלא נעקרו ממקומן]. וסוגיא כי הא דת"ר משום רשב"ג מהודעין אנחנא לכון דגוזליא רכיכין ואמריא דעדקין וזימנא דאביבא לא מטא שפרת מלתא