חלק
פרק
אחד
עשר סנהדרין
צב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
יקבוהו. מנקבים אותו לשון
המשייר פתיתין על שולחנו כאילו עובד ע"ז שנאמר העורכים לגד
ויקוב חור
בדלתו:
ו א
א) ב)
אוכלא דקצרי. כלי של כובסין שהוא מנוקב
שולחן. שכן עושין שמניחין שלחן ערוך במאכל ומשתה לשם אותה
ומזלפין בו
מים על
הבגדים: ומרוה גם הוא יורה. מי שמרווה את תלמידו בדבר
ע"ז שקורין גד וממלאים כוסות של מרקחים נסוכים לע"ז ששמה
ג)
ז ב ג
ומרוה לשון מורה: ואתה
מני: הא. דקאמר אסור:
דאיכא שלימה בהדיה. שמביא שלימה
הלכה גם הוא יורה לעולם הבא. ל"א
ד)
ה) ו)
לך לקץ ותנוח ותעמוד וגו'. רמז לו
לאחר שאכל ונותן על השלחן עם
ז)
שימות ויעמוד לאחר מכן לקץ הימין
הפתיתין ששייר דמחזי דלשם ע"ז
יקבוהו לאום ואין לאום אלא עוברין שנאמר
ח ד
ח) ט)
עביד הכי: והא דליכא שלימה
לקץ שעתיד הקב"ה להחזיר ימינו לפניו
1 ולאום מלאום יאמץ ואין קבה אלא קללה
ט ה
י) כ)
שהריל) השיב אחור ימינו מ): מרחמם.
בהדייהו. דמזומנין לעני: הא גדא
❖
שנאמר מה אקב לא קבה אל ואין בר אלא
ל)
2
בעוה"ז: ינהגם. לעוה"ב: שתי אותיות.
לביתיה לא גרסי': המחליף בדבורו.
מ)
תורה שנאמר 3 נשקו בר פן יאנף עולא בר
נ)
של שם כך שמעתי. ל"א כל שמות
משנה בדבורו שלא יהא ניכר:
ישמעאל אומר מנקבין אותו ככברה כתיב
ס) ע)
קשתו ננערת. כח קושי אבר שלו
על שם דאמרי' בעלמא
תורה אור השלם
פ)
הכא 4 יקבוהו לאום וכתיב התם 5 ויקב חור
ננער שאינו מוליד שנאמר עריה
צבאות אות הוא בצבא שלו קרי
צ)
1. וַיֹּאמֶר יְיָ לָהּ שְׁנֵי גוֹיִם
❖
בדלתו ואמר אביי כי אוכלא דקצרי ואם
להו אותיות לשון מופלא: גדול מקדש.
תעור קשתך עריה שאתה מסתכל
בְּבִטְנֵךְ וּשְׁנֵי לְאֻמִּים
מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ וּלְאֹם
חשוב הוא: למילתיה הכי נמי. דגדולה
למדו מה שכרו אמר רבא אמר רב ששת
בה ממש בערותה היא תעיר קשתך.
מִלְאֹם יֶאֱמָץ וְרַב יַעֲבֹד
היא וכדעולא: שתי הופעיות. דכתיב
ד"א המסתכל המחשב בעריות
זוכה לברכות כיוסף שנאמר וברכה לראש
צָעִיר: בראשית כה כג
4
גליון הש"ס
2. מָה אֶקֹּב לֹא קַבֹּה אֵל
דאשת איש קשתו גבורת ידו ננערת
אל נקמות ה' אל נקמות הופיע ואיכא
משביר ואין משביר אלא יוסף שנאמר ויוסף
6
גמ' כל בית שאין ד"ת
וּמָה אֶזְעֹם לֹא זָעַם יְיָ:
מתהלכת ומתמעטת כמו
תרי נקמות וחדא הופעה בתרוייהו ודמי
הוא [השליט על הארץ הוא] המשביר לכל
נשמעין.
במדבר כג ח
❖
כמאן דאיכא אכל נקמה ונקמה חדא
מצא כסות מנערה אחת לשלשים יום
3. נַשְּׁקוּ בַר פֶּן יֶאֱנַף
עם הארץ אמר רב ששת כל המלמד תורה
הופעה: חדא לטובה. של ישראל שסילק
א"נ כמו וינער ה': הוי
וְתֹאבְדוּ דֶרֶךְ כִּי יִבְעַר
בעוה"ז זוכה ומלמדה לעולם הבא שנאמר
כִּמְעַט אַפּוֹ אַשְׁרֵי כָּל
קבל. הוי עניו ותחיה. קבל לשון אפל
שכינתו מאומות העולם ובא על ישראל
חוֹסֵי בוֹ: תהלים ב יב
מוסף רש"י
7 ומרוה גם הוא יורה אמר רבא מניין לתחיית
עשה עצמך אפל ושפל: בית אפל
וקרי ליה נקמות משום דתגמול טוב
4. מֹנֵעַ בָּר יִקְּבֻהוּ לְאוֹם
ואל ימות לעולם הבא.
המתים מן התורה שנאמר יחי ראובן ואל
אין פותחין בו חלונות לראות את
וּבְרָכָה לְרֹאשׁ מַשְׁבִּיר:
הוא שזכו לשכינה על שאמרו נעשה
8
משלי יא כו
נגעו. כנגע נראה לי בבית כתיב ס)
ונשמע ונקמה היינו תגמול ואחת
ימות יחי ראובן בעולם הזה ואל ימות לעולם
5. וַיִּקַּח יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן
(דברים לג ו) בין שתי
דמשמע נראה ממילא ועוד דכתיב לי
לפורענות לעובדי כוכבים שנפרע מהן
אותיות.
נ)
אֲרוֹן אֶחָד וַיִּקֹּב חֹר
הבא רבינא אמר מהכא ורבים מישני
9
(ברכות לג.) למילתיה
בְּדַלְתּוֹ וַיִּתֵּן אֹתוֹ אֵצֶל
ליום הדין כדאמרינן בפרק קמא
ולא לאורי ע) נמצא שאפלתו הצלתו
אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה
הכי נמי.
הַמִּזְבֵּחַ מִיָּמִין בְּבוֹא אִישׁ
דכל זמן שאין כהן רואהו אין מטמא
דמסכת ע"ז נוקם ה' ובעל
(שם)
בֵּית יְיָ וְנָתְנוּ שָׁמָּה
לחרפות לדראון עולם רב אשי אמר מהכא
בנגעים: שאול ועוצר רחם ארץ לא
אחת למדת טובה.
חמה לעכו"םל) שהוא בעצמו ובכבודו
הַכֹּהֲנִים שֹׁמְרֵי הַסַּף אֶת
ואתה לך [לקץ] ותנוח ותעמוד לגורלך לקץ
01
כָּל הַכֶּסֶף הַמּוּבָא בֵית
שבעה מים. קבר לא שבע ממתים
נפרע מהן והיינו הופעה: ובדעת.
מלכים ב יב י
יְיָ:
הימין אמר רבי אלעזר כל פרנס שמנהיג את
ועוצר רחם בית הרחם שהוא קצור
מפני הדעת מלאו כל החדרים הון:
6. וְיוֹסֵף הוּא הַשַּׁלִּיט עַל
הצבור בנחת זוכה ומנהיגם לעוה"ב שנאמר
בשביל לחמך. שנתת למי שאין בו
ועצור לא ישבע מבעילות וכן ארץ לא
הָאָרֶץ הוּא הַמַּשְׁבִּיר
לְכָל עַם הָאָרֶץ וַיָּבֹאוּ
שבעה מים: וכי מה ענין שאול וכו'.
דעה ישימו מזור תחתיך: כל חשך
כי מרחמם ינהגם ועל מבועי מים ינהלם
11
אֲחֵי יוֹסֵף וַיִּשְׁתַּחֲווּ לוֹ
טמון לצפוניו. כל לילה צפון ונחבא
למה נסמכו הני אהדדי: מכניס.
וא"ר אלעזר גדולה דעה שניתנה בין שתי
(שם) בית אפל.
אַפַּיִם אָרְצָה:
בראשית מב ו
ממצפוני התורה שאין דברי תורה
הזרע ומוציא הולד אף שאול מכניס
אותיות שנאמר כי אל דעות ה' וא"ר
21
7. נֶפֶשׁ בְּרָכָה תְדֻשָּׁן
נשמעין באותו בית: תאכלהו אש לא
ומוציא לתחיית המתים: שמכניסין בה
אלעזר גדול מקדש שניתן בין שתי אותיות
וּמַרְוֶה גַּם הוּא יוֹרֶא:
נופח. זה אשו של גיהנם שאין
בקולי קולות. בבכי גדול קוברין את
משלי יא כה
שנאמר פעלת ה' מקדש ה' כוננו ידיך
31
8. יְחִי רְאוּבֵן וְאַל יָמֹת
צריך נפוח: ירע שריד באהלו. מי
המת: אינו דין שמוציאין אותו בקולי
מתקיף לה רב אדא קרחינאה אלא מעתה
וִיהִי מְתָיו מִסְפָּר:
שרע בעיניו שיש שריד באהלו: כל
קולות. שנאמר פ) יתקע בשופר גדול:
מה
דברים לג ו
(חולין י:)
גדולה נקמה שניתנה בין שתי אותיות
שאינו משייר פתיתין. דצריך לשייר
שעתיד הקב"ה להחיות. לימות
9. וְרַבִּים מִיְּשֵׁנֵי אַדְמַת
רחם מכניס.
ומוציא. (ברכות
דכתיב 41 אל נקמות ה' אל נקמות הופיע
עָפָר יָקִיצוּ אֵלֶּה לְחַיֵּי
המשיח: לאחר שיחיו שוב אין
כדכתיב אכול והותר :
טו:) שאול.
עוֹלָם וְאֵלֶּה לַחֲרָפוֹת
והא אמר רבי אלעזר כל
חוזרין לעפרם. בין צ) (לימות המשיח
אמר ליה למילתיה הכי נמי כדעולא דאמר
שמכניסין בו בקולות.
לְדִרְאוֹן עוֹלָם:
בין לעולם הבא) אלא הבשר מתקיים
(שם)
דניאל יב ב
עולא שתי הופעיות הללו למה אחת
01. וְאַתָּה לֵךְ לַקֵּץ וְתָנוּחַ
עליהם עד שישובו ויחיו לעתיד לבא:
למדת טובה ואחת למדת פורענות ואמר ר' אלעזר כל אדם שיש בו
וְתַעֲמֹד לְגֹרָלְךָ לְקֵץ
ואותן
דניאל יב יג
הַיָּמִין:
דעה כאילו נבנה בית המקדש בימיו שזה ניתן בין שתי אותיות וזה ניתן
11. לֹא יִרְעָבוּ וְלֹא
בין שתי אותיות ואמר ר' אלעזר כל אדם שיש בו דעה לסוף מתעשר שנאמר ובדעת חדרים ימלאו
יִצְמָאוּ וְלֹא יַכֵּם שָׁרָב
51
וָשָׁמֶשׁ כִּי מְרַחֲמָם יְנַהֲגֵם
כל הון יקר ונעים ואמר ר' אלעזר כל אדם שאין בו דעה אסור לרחם עליו שנאמר 61 כי לא עם בינות
וְעַל מַבּוּעֵי מַיִם יְנַהֲלֵם:
הוא על כן לא ירחמנו עושהו ויוצרו לא יחוננו וא"ר אלעזר כל הנותן פיתו למי שאין בו דעה יסורין
ישעיהו מט י
21. אַל תַּרְבּוּ תְדַבְּרוּ
באין עליו שנאמר 71 לחמך ישימו מזור תחתיך אין תבונה בו ואין מזור אלא יסורין שנאמר 81 וירא אפרים
גְּבֹהָה גְבֹהָה יֵצֵא עָתָק
את חליו ויהודה את מזורו ואמר ר' אלעזר כל אדם שאין בו דעה לסוף גולה שנאמר 91 לכן גלה עמי מבלי
מִפִּיכֶם כִּי אֵל דֵּעוֹת יְיָ וְלוֹ
נִתְכְּנוּ עֲלִלוֹת:
דעת ואמר ר"א $ כל בית שאין דברי תורה נשמעים בו בלילה אש אוכלתו שנאמר כל חשך טמון לצפוניו
א
02
שמואל א ב ג
31. תְּבִאֵמוֹ וְתִטָּעֵמוֹ
תאכלהו אש לא נופח ירע שריד באהלו אין שריד אלא ת"ח שנאמר 12 ובשרידים אשר ה' קורא ואמר
בְּהַר נַחֲלָתְךָ מָכוֹן
ר' אלעזר כל שאינו מהנה תלמידי חכמים מנכסיו אינו רואה סימן ברכה לעולם שנאמר אין שריד
22
לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ יְיָ מִקְּדָשׁ
לאכלו על כן לא יחיל טובו אין שריד אלא תלמידי חכמים שנאמר ובשרידים אשר ה' קורא ואמר
אֲדֹנָי כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ:
שמות טו יז
רבי אלעזר כל שאינו משייר פת על שלחנו אינו רואה סימן ברכה לעולם שנאמר אין שריד לאכלו
41. אֵל נְקָמוֹת יְיָ אֵל
ב
על כן לא יחיל טובו והאמר רבי אלעזר כל המשייר פתיתים על שלחנו כאילו עובד ע"ז שנאמר
נְקָמוֹת הוֹפִיַע:
תהלים צד א
העורכים לגד שלחן והממלאים למני ממסך לא קשיא הא דאיכא שלימה בהדיה הא דליכא שלימה
51. וּבְדַעַת חֲדָרִים
ג
32
יִמָּלְאוּ כָּל הוֹן יָקָר
בהדיה ואמר רבי אלעזר כל המחליף בדבורו כאילו עובד ע"ז כתיב הכא 42 והייתי בעיניו כמתעתע
משלי כד ד
וְנָעִים:
וכתיב התם הבל המה מעשה תעתועים ואמר רבי אלעזר כל המסתכל בערוה קשתו ננערת שנאמר
61. בִּיבֹשׁ קְצִירָהּ
52
תִּשָּׁבַרְנָה נָשִׁים בָּאוֹת
62 עריה תעור קשתך ואמר רבי אלעזר לעולם הוי קבל וקיים אמר רבי זירא אף אנן נמי תנינא
מְאִירוֹת אוֹתָהּ כִּי לֹא עַם
בית אפל אין פותחין לו חלונות לראות נגעו ש"מ אמר ר' טבי אמר רבי יאשיה מאי דכתיב שאול
בִּינוֹת הוּא עַל כֵּן לֹא
ד
72
יְרַחֲמֶנּוּ עֹשֵׂהוּ וְיֹצְרוֹ לֹא
ועוצר רחם ארץ לא שבעה מים וכי מה ענין שאול אצל רחם אלא לומר לך מה רחם מכניס ומוציא אף
יְחֻנֶּנּוּ: ישעיהו כז יא
שאול מכניס ומוציא והלא דברים קל וחומר ומה רחם שמכניסין בו בחשאי מוציאין ממנו בקולי קולות שאול
71. עַד הַגְּבוּל שִׁלְּחוּךָ
כֹּל אַנְשֵׁי בְרִיתֶךָ הִשִּׁיאוּךָ
שמכניסין בו בקולות אינו דין שמוציאין ממנו בקולי קולות מיכן תשובה לאומרין אין תחיית המתים מן
יָכְלוּ לְךָ אַנְשֵׁי שְׁלֹמֶךָ
התורה תנא דבי אליהו צדיקים שעתיד הקדוש ברוך הוא להחיותן האינן חוזרין לעפרן שנאמר 82 והיה הנשאר
לַחְמְךָ יָשִׂימוּ מָזוֹר
תַּחְתֶּיךָ אֵין תְּבוּנָה בּוֹ:
בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו כל הכתוב לחיים בירושלים מה קדוש לעולם קיים אף הם לעולם קיימין
עובדיה א ז 81. וַיַּרְא
ואם
אֶפְרַיִם אֶת חָלְיוֹ וִיהוּדָה
אֶת מְזֹרוֹ וַיֵּלֶךְ אֶפְרַיִם אֶל
אַשּׁוּר וַיִּשְׁלַח אֶל מֶלֶךְ יָרֵב וְהוּא לֹא יוּכַל לִרְפֹּא לָכֶם וְלֹא יִגְהֶה מִכֶּם מָזוֹר: הושע ה יג 91. לָכֵן גָּלָה עַמִּי מִבְּלִי דָעַת וּכְבוֹדוֹ מְתֵי רָעָב וַהֲמוֹנוֹ צִחֵה צָמָא: ישעיהו ה יג 02. כָּל חֹשֶׁךְ טָמוּן לִצְפּוּנָיו תְּאָכְלֵהוּ
אֵשׁ לֹא נֻפָּח יֵרַע שָׂרִיד בְּאָה¢ לוֹ: איוב כ כו 12. וְהָיָה כֹּל אֲשֶׁר יִקְרָא בְּשֵׁם יְיָ יִמָּלֵט כִּי בְּהַר צִיּוֹן וּבִירוּשָׁלִַם תִּהְיֶה פְלֵיטָה כַּאֲשֶׁר אָמַר יְיָ וּבַשְּׂרִידִים אֲשֶׁר יְיָ קֹרֵא: יואל ג ה 22. אֵין שָׂרִיד לְאָכְלוֹ עַל כֵּן לֹא יָחִיל
טוּבוֹ: איוב כ כא 32. וְאַתֶּם עֹזְבֵי יְיָ הַשְּׁכֵחִים אֶת הַר קָדְשִׁי הַעֹרְכִים לַגַּד שֻׁלְחָן וְהַמְמַלְאִים לַמְנִי מִמְסָךְ: ישעיהו סה יא 42. אוּלַי יְמֻשֵּׁנִי אָבִי וְהָיִיתִי בְעֵינָיו כִּמְתַעְתֵּעַ וְהֵבֵאתִי עָלַי קְלָלָה וְלֹא בְרָכָה:בראשית כז יב
52. הֶבֶל הֵמָּה מַעֲשֵׂה תַּעְתֻּעִים בְּעֵת פְּקֻדָּתָם יֹאבֵדוּ: ירמיהו י טו 62. עֶרְיָה תֵעוֹר קַשְׁתֶּךָ שְׁבֻעוֹת מַטּוֹת אֹמֶר סֶלָה נְהָרוֹת תְּבַקַּע אָרֶץ: חבקוק ג ט 72. שְׁאוֹל וְעֹצֶר רָחַם אֶרֶץ לֹא שָׂבְעָה מַּיִם וְאֵשׁ לֹא אָמְרָה
משלי ל טז 82. וְהָיָה הַנִּשְׁאָר בְּצִיּוֹן וְהַנּוֹתָר בִּירוּשָׁלִַם קָדוֹשׁ יֵאָמֶר לוֹ כָּל הַכָּתוּב לַחַיִּים בִּירוּשָׁלִָם: ישעיהו ד ג
הוֹן: