צב:
חלק פרק אחד
עשר סנהדרין
תורה אור
מסורת הש"ס
ואותן שנים שעתיד הקב"ה לחדש את עולמו. ויהיה עולם זה חרב
יחזקאל להחיותם: אלו מתים שבבקעת דורא. שהמית נבוכדנצר
א)
1. עֵינֵי גַּבְהוּת אָדָם שָׁפֵל
ב)
אלף שנים אותן צדיקים היכן הם הואיל ואינן נקברין בארץ: לא
מלך בבל על שהיו יפים כדלקמן: מנהר אשל עד רבת. מקומות
וְשַׁח רוּם אֲנָשִׁים וְנִשְׂגַּב יְיָ
❖
ג)
לְבַדּוֹ בַּיּוֹם הַהוּא:
נירא בהמיר ארץ. כשמחליף הקב"ה את הארץ לא נירא לפי שאנו
הן היו בבקעת דורא: שופעות. מחמת תאוה: וצוה המלך והרגן
ישעיהו ב יא
בלב ימים: וקווי ה' יחליפו כח. שיהא
ועדיין היו שופעות. שהיתה
להם כח לשוט ולעופף בלי
נראית זיו תארם וצוה המלך ורמסום:
2. עַל כֵּן לֹא נִירָא
צער: וניליף ממתים שהחיה יחזקאל.
ובאו עצמות מן הבקעה וטפחו לו
בְּהָמִיר אָרֶץ וּבְמוֹט הָרִים
הגהות הגר"א
בְּלֵב יַמִּים: תהלים מו ג
לאותו רשע על פניו. והלכו להם.
שחזרו ומתו כך צדיקים שעתיד
ואם תאמר אותן שנים שעתיד הקב"ה לחדש
[א] גמ'
3. וְקוֹיֵ יְיָ יַחֲלִיפוּ כֹחַ יַעֲלוּ
להחיות יחזרו לעפרם. כך שמעתי.
ואית דאמרי שמאותן עצמות היה לו
[ב] שם
בהן את עולמו שנאמר ונשגב ה' לבדו
אֵבֶר כַּנְּשָׁרִים יָרוּצוּ וְלֹא
1
❖
יִיגָעוּ יֵלְכוּ וְלֹא יִיעָפוּ:
יחזקאל הגלהו נבוכדנצר עם יכניה
כלים וכשהגיעה שעה שחיו טפחו לו
ביום ההוא צדיקים מה הן עושין הקב"ה
ישעיהו מ לא
מלך יהודה והיה יחזקאל מתנבא
על פיו כשהיה רוצה לשתות בהם:
4. יְיָ מֵמִית וּמְחַיֶּה מוֹרִיד
עושה להם כנפים כנשרים ושטין על פני
חבריהם של אלו מחיה מתים. על
בבבל וירמיה בארץ ישראל באותן אחת
שְׁאוֹל וַיָּעַל:
מוסף רש"י
המים שנאמר על כן לא נירא בהמיר ארץ
שמואל א ב ו
2
עשרה שנה שמלך צדקיה: באמת.
יחזקאל היו אומרין שהיה חבירן של
5. וּבְנֵי אֶפְרַיִם שׁוּתָלַח
מן הרבנות שלו.
במוט הרים בלב ימים ושמא תאמר יש להם
בברור: משל היה. שהיה מרמז
חנניה מישאל ועזריה ונבוכדנצר היה
(דניאל
וּבֶרֶד בְּנוֹ וְתַחַת בְּנוֹ
צער ת"ל וקווי ה' יחליפו כח יעלו אבר
ג כא)
יודע שהיה הקב"ה מחיה אותם: פתח
להם על הגלות כאדם מת שחוזר וחי
וְאֶלְעָדָה בְנוֹ וְתַחַת בְּנוֹ:
3
וְזָבָד בְּנוֹ וְשׁוּתֶלַח בְּנוֹ
כך ישראל ישובו מן הגלות: מהם.
ואמר. להקב"ה אתוהי כמה רברבין.
כנשרים ירוצו ולא ייגעו ילכו ולא ייעפו ונילף
וְעֶזֶר וְאֶלְעָד וַהֲרָגוּם
שאותן תפילין היו שלהם: שמנו לקץ.
פסוק הוא : יוצק זהב רותח.
ממתים שהחיה יחזקאל סבר לה כמאן דאמר
אַנְשֵׁי גַת הַנּוֹלָדִים בָּאָרֶץ
של יציאת מצרים: וטעו. שלא היה
משום דקא מיירי בשבחו דנבוכדנצר
כִּי יָרְדוּ לָקַחַת אֶת
באמת משל היה דתניא ר"א אומר מתים
מִקְנֵיהֶם:
להם למנות גזירת ועבדום וענו אותם
נקיט נמי לישנא מעליא ולשון קללה:
שהחיה יחזקאל עמדו על רגליהם ואמרו
דברי הימים א ז כ-כא
סטרו. הכהו מאחורי ידו: לגנות.
אלא משנולד יצחק דהא כתיב
6. וַיִּתְאַבֵּל אֶפְרַיִם
שירה ומתו מה שירה אמרו ה' ממית בצדק
כי גר יהיה זרעך זה יצחק
שהיה מסדר שבחות נאות יותר מדוד
אֲבִיהֶם יָמִים רַבִּים וַיָּבֹאוּ
ומחיה ברחמים ר' יהושע אומר שירה זו
אֶחָיו לְנַחֲמוֹ:
ואילו אמרן הקב"ה היה נוטה אחריהן
דכתיב כי ביצחק יקרא לך
דברי הימים א ז כב
אמרו ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל
יותר מאחרי השירות שעשה דוד:
זרע והם מנו משעת הדיבור לאברהם
7. וַיֹּאמֶר אֵלַי בֶּן אָדָם
4
ר' יהודה אומר אמת משל היה אמר לו רבי
באותו יום. שהשליכן לכבשן: צף
הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה כָּל בֵּית
ותניא בסדר עולם אברהם אבינו
יִשְׂרָאֵל הֵמָּה הִנֵּה
הכבשן. שהכבשן היה משוקע בארץ
בשעה שנדבר עמו בין הבתרים בן
נחמיה אם אמת למה משל ואם משל למה
אֹמְרִים יָבְשׁוּ עַצְמוֹתֵינוּ
שבעים שנה היה ומבין הבתרים עד
כעין כבשן של סיד וצף ועומד על גבי
וְאָבְדָה תִקְוָתֵנוּ נִגְזַרְנוּ
אמת אלא באמת משל היה ר"א בנו של ר'
יחזקאל לז יא
לָנוּ:
קרקע כדי שיראוהו כל העולם: נפרץ
שנולד יצחק היה ל' שנה כדכתיב
יוסי הגלילי אומר מתים שהחיה יחזקאל עלו
8. וַיֹּאמֶר אֵלַי הִנָּבֵא עַל
הכבשן. נפלו קצת כותליו כדי שיוכלו
ואברהם בן מאת שנה
הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה וְאָמַרְתָּ
לארץ ישראל ונשאו נשים והולידו בנים
כולם לראות בתוכו: הומק סורו.
בהולד לו את יצחק בנו נמצאת אומר
אֲלֵיהֶם
הָעֲצָמוֹת
ובנות עמד ר"י בן בתירא על רגליו ואמר
הַיְבֵשׁוֹת שִׁמְעוּ דְּבַר יְיָ:
נשפל גאותו כמו סורו רע
משדבר עמו בין הבתרים עד שיצאו
יחזקאל לז ד
אני מבני בניהם והללו תפילין שהניח לי
ממצרים היו ארבע מאות ב) ואותן ל'
ל"א הומק סודו כמו יסודו
9. וָאָבוֹא וָאֶרְאֶה וְהִנֵּה
אבי אבא מהם ומאן נינהו מתים שהחיה
שמן הדבור עד לידת יצחק טעו בני
נשתלשל וכן לימדני רבי יעקב בן
כָל תַּבְנִית רֶמֶשׂ וּבְהֵמָה
שֶׁקֶץ וְכָל גִּלּוּלֵי בֵּית
יחזקאל אמר רב אלו בני אפרים שמנו לקץ
אפרים. ומניין שבני אפרים הן שיצאו
יקר. אבל מורי גרס והומק סידו
יִשְׂרָאֵל מְחֻקֶּה עַל הַקִּיר
קודם זמנן ונהרגו שנאמר ובני אפרים
סיד הכבשן נמסה מרוב חמימות כך
וטעו שנאמר 5 ובני אפרים שותלח וברד בנו
סָבִיב סָבִיב: יחזקאל ח י
01. וְהֶעֱבִירַנִי עֲלֵיהֶם
שותלח וגו' והרגום אנשי גת: ושמואל
שמעתי והיתה מושכת למרחוק ומהבל
ותחת בנו ואלעדה בנו ותחת בנו וזבד בנו
סָבִיב סָבִיב וְהִנֵּה רַבּוֹת
אמר. מתים שהחיה יחזקאל אלו בני
של אותו הסיד נשרפו אותן שהשליכו
ושותלח בנו ועזר (ואלעזר) [ואלעד] והרגום
מְאֹד עַל פְּנֵי הַבִּקְעָה
אדם שכפרו בתחיית המתים שנאמר
חנניה מישאל ועזריה לתוך כבשן
וְהִנֵּה יְבֵשׁוֹת מְאֹד:
אנשי גת הנולדים בארץ וגו' וכתיב ויתאבל
6
יחזקאל לז ב
אבדה תקותנו: העצמות
האש: ונהפך צלם. של זהב על פניו:
11. אָתוֹהִי כְּמָה רַבְרְבִין
אפרים אביהם ימים רבים ויבאו אחיו לנחמו
האלה כל בית ישראל המה. עצמות
ארבע מלכיות. מלכים ואנשיהם
וְתִמְהוֹהִי כְּמָה תַקִּיפִין
ושמואל אמר אלו בני אדם שכפרו בתחיית
הללו סימן לכל ישראל הן שעתידה
שסייעו לנבוכדנצר להשליך חנניה
מַלְכוּתֵהּ מַלְכוּת עָלַם
המתים שנאמר 7ויאמר אלי בן אדם העצמות
וְשָׁלְטָנֵהּ עִם דָּר וְדָר:
מישאל ועזריה לתוך האור: מקראי
להם תחיית המתים כמו לאלו שהרי
דניאל ג לג
נפקי. דכתיב נבוכדנצר שלח
אלו אמרו אבדה תקותנו ועכשו
האלה כל בית ישראל המה הנה אומרים
21. וּנְבוּכַדְנֶצַּר מַלְכָּא
ידעו שאני מחיה את המתים וסימן
למכנש לאחשדרפניא סגניא ולבסוף
שְׁלַח
לְמִכְנַשׁ
יבשו עצמותינו ואבדה תקותנו נגזרנו לנו
לַאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּא סִגְנַיָּא
זה לכל ישראל שגם הם עתידין
לאחר שבאו מן הכבשן כתיב ומתכנשין
ר' ירמיה בר אבא אמר אלו בני אדם שאין
וּפַחֲוָתָא
אֲדַרְגָּזְרַיָּא
להחיות ולא מן הדין חיו דהא אמרןג)
אחשדרפניא סגניא ופחותא והנך דלא
גְדָבְרַיָּא דְּתָבְרַיָּא תִּפְתָּיֵא
בהן לחלוחית של מצוה שנאמר 8 העצמות
כתיבי נשרפו: אל ישנה מן הרבנות
הכופר בתחיית המתים אין לו חלק
וְכֹל שִׁלְטֹנֵי מְדִינָתָא
היבשות שמעו דבר ה' ר' יצחק נפחא אמר
לְמֵתֵא לַחֲנֻכַּת צַלְמָא דִּי
שלו. שהרי חנניה מישאל ועזריה
לעוה"ב אלא משום סימן חיו: שחיפו
הֲקֵים נְבוּכַדְנֶצַּר מַלְכָּא:
אלו בני אדם שחיפו את ההיכל כולו שקצים
להיכל. שהיו מציירין צלמים על קירות
היו לבושין בגדי תפארתן כשהושלכו
דניאל ג ב
ורמשים שנאמר ואבוא ואראה והנה כל
31. אִיתַי גֻּבְרִין יְהוּדָאיִן
לכבשן. אל ישנה שלא יראה מבוהל
ההיכל דכתיב ואבא ואראה מחוקה על
9
דִּי מַנִּיתָ יָתְהוֹן עַל
הקיר סביב: וכתיב והעבירני עליהם
תבנית רמש ובהמה שקץ וכל גלולי בית
ומפוחד ומתביישין שונאיו מפניו:
עֲבִידַת מְדִינַת בָּבֶל
סביב סביב. כלומר על אותן אנשים
פטשיהון וכרבלתהון. עניני מלבושין:
ישראל מחוקה על הקיר סביב וגו' וכתיב
שַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ
שכתוב עליהם סביב עבר עליהם
גֻּבְרַיָּא אִלֵּךְ לָא שָׂמוּ
גדולים
התם והעבירני עליהם סביב סביב ר'
01
עֲלָךְ מַלְכָּא טְעֵם לֵאלָהָךְ
יוחנן אמר אלו מתים שבבקעת דורא וא"ר יוחנן מנהר אשל עד רבת בקעת דורא שבשעה שהגלה
לָא פָלְחִין וּלְצֶלֶם דַּהֲבָא
דִּי הֲקֵימְתָּ לָא סָגְדִין:
נבוכדנצר הרשע את ישראל היו בהן בחורים שהיו מגנין את החמה ביופיין והיו כשדיות רואות אותן ושופעות
דניאל ג יב
41.
זבות אמרו לבעליהן ובעליהן למלך צוה המלך והרגום ועדיין היו שופעות זבות צוה המלך ורמסום
וּמִתְכַּנְּשִׁין
אֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּא
סִגְנַיָּא
תנו רבנן בשעה שהפיל נבוכדנצר הרשע את חנניה מישאל ועזריה לכבשן האש אמר לו הקב"ה ליחזקאל לך
וּפַחֲוָתָא וְהַדָּבְרֵי מַלְכָּא
והחייה מתים בבקעת דורא כיון שהחייה אותן באו עצמות וטפחו לו [א] לאותו רשע על פניו אמר מה
חָזַיִן לְגֻבְרַיָּא אִלֵּךְ דִּי לָא
שְׁלֵט נוּרָא בְּגֶשְׁמְהוֹן
טיבן של אלו אמרו לו חבריהן של אלו מחיה מתים בבקעת דורא פתח ואמר אתוהי כמה רברבין
11
וּשְׂעַר רֵאשְׁהוֹן לָא
הִתְחָרַךְ וְסַרְבָּלֵיהוֹן לָא
ותמהוהי כמה תקיפין מלכותיה מלכות עלם ושלטניה עם דר ודר וגו' א"ר יצחק יוצק זהב רותח לתוך פיו
שְׁנוֹ וְרֵיחַ נוּר לָא עֲדָת
של אותו רשע שאילמלא (לא) בא מלאך וסטרו על פיו ביקש לגנות כל שירות ותושבחות שאמר
דניאל ג כז
[ב]
בְּהוֹן:
51. בֵּאדַיִן גֻּבְרַיָּא אִלֵּךְ
דוד בספר תהלים ת"ר ששה נסים נעשו באותו היום ואלו הן צף הכבשן ונפרץ הכבשן והומק סודו ונהפך
כְּפִתוּ
בְּסַרְבָּלֵיהוֹן
צלם על פניו ונשרפו ארבע מלכיות והחייה יחזקאל את המתים בבקעת דורא וכולהו גמרא וארבע מלכיות
פַּטְּשֵׁיהוֹן וְכַרְבְּלָתְהוֹן
וּלְבֻשֵׁיהוֹן וּרְמִיו לְגוֹא
אַתּוּן נוּרָא יָקִדְתָּא: קרא דכתיב 21 ונבוכדנצר מלכא שלח למכנש לאחשדרפניא סגניא ופחוותא אדרגזריא גדבריא דתבריא תפתיא
וכל שלטוני
מדינתא וגו' וכתיב איתי גוברין יהודאין וכתיב ומתכנשין אחשדרפניא סגניא ופחוותא והדברי
דניאל ג כא
31
41
מלכא חזיין
לגבריא אלך וגו' תני דבי רבי אליעזר בן
יעקב אפילו בשעת הסכנה לא ישנה אדם את עצמו
מן הרבנות
שלו שנאמר 51 באדין גבריא אלך כפתו
בסרבליהון פטשיהון וכרבלתהון וגו' אמר רבי יוחנן
גדולים