חלק פרק אחד
עשר סנהדרין
צג.
מסורת הש"ס
תורה אור
גדולים צדיקים יותר ממלאכי השרת. דברישא חשיב לתלתא צדיקי
לחפור ולהוציא נהר בטבריא. ל"א למכרא נהרא בטורא בהר: לאתויי
א)
1. עָנֵה וְאָמַר הָא אֲנָה
בירי דאספסתא. להביא זרע של עשב שהוא מאכל בהמה שלחו
ומלאך לבסוף דכתיב ורויה די רביעאה דמי לבר אלהין: וטפחו
חָזֵה גֻּבְרִין אַרְבְּעָה שְׁרַיִן
ב)
מַהְלְכִין בְּגוֹא נוּרָא וַחֲבָל
לישראל על פניהם. שהשתחוו לצלם: אני אמרתי שכל התמר שלי
נבוכדנצר. הכי הוה קים להו: לאתויי חזירי ממצרים. שלחו כדי
לָא אִיתַי בְּהוֹן וְרֵוֵהּ
הוא. שיהיו בהם צדיקים הרבה ולא עלתה בידי וכו'. ישראל נמשלו
לגדלם לולדות שחזירי מצרים גדולים הם: והתניא אמר תודוס הרופא.
ג)
דִּי רְבִיעָאָה דָּמֵה לְבַר
דניאל ג כה
לתמר כדאמרי' מה
לחכמים שהיו אומרים ניטלה האם
אֱלָהִין:
ד)
2. לְךָ אֲדֹנָי הַצְּדָקָה וְלָנוּ
טרפה: והא אין פרה וחזירה יוצאה
תמר זה אין לו אלא לב אחד וכו':
גדולים צדיקים יותר ממלאכי השרת שנאמר
ה)
בֹּשֶׁת הַפָּנִים כַּיּוֹם הַזֶּה
והנה איש רוכב על סוס אדום.
ממצרים וכו'. כדי שלא יהיו מצויין
ו)
ענה ואמר הא אנא חזי גוברין ארבעה
לְאִישׁ יְהוּדָה וּלְיוֹשְׁבֵי
1
ז)
יְרוּשָׁלִַם וּלְכָל יִשְׂרָאֵל
בזכריה כתיב: כל העולם כולו ללילה.
במקומות אחרים ואעפ"כ חיו:
❖
שריין מהלכין בגו נורא וחבל לא איתי בהון
ח)
הַקְּרֹבִים וְהָרְחֹקִים בְּכָל
מפני שהשתחוו לצלם: והוא עומד.
זוטרי אייתינהו. ולא העלו על לבם
הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר הִדַּחְתָּם
ורויה די רביעאה דמה לבר אלהין אמר ר'
העמיד הקב"ה עצמו בזכות ההדסים
דלפריה ורביה בעי והניחו להוציאן
שָׁם בְּמַעֲלָם אֲשֶׁר מָעֲלוּ
תנחום בר חנילאי בשעה שיצאו חנניה
דניאל ט ז
בָךְ:
שבמצולה: האומר לצולה חרבי. לבבל
בלא חתוך האם: באותה עצה. שהלך
הגהות הב"ח
3. אָמַרְתִּי אֶעֱלֶה בְתָמָר
מישאל ועזריה מכבשן האש באו כל אומות
שיושבת במצולה: חרבי. לשון חרבו
משם דניאל: דלא לקיים בי פסילי
(א) גמ'
אֹחֲזָה בְּסַנְסִנָּיו וְיִהְיוּ נָא
העולם וטפחו לשונאיהן של ישראל על
המים : שרוקים. צבועים
אלהיהם תשרפון באש. דנבוכדנצר
שָׁדַיִךְ כְּאֶשְׁכְּלוֹת הַגֶּפֶן
וְרֵיחַ אַפֵּךְ כַּתַּפּוּחִים:
פניהם אמרו להם יש לכם אלוה כזה ואתם
ואח"כ נעשו לבנים כשנסתכל בצדיקים
עשאו אלוה כדכתיב ולדניאל הוה סגיד
שיר השירים ז ט
נח מכעסו: סוסיא חיורא מעלי
והוה ליה כפסילי אלהיהם שהמקרא
משתחוים לצלם מיד פתחו ואמרו לך ה'
4. רָאִיתִי הַלַּיְלָה וְהִנֵּה
2
❖
לחלמא. מדקאמר שאדום הוי רמז
הזה היה צווח עליהם לשורפן לכך
אִישׁ רֹכֵב עַל סוּס אָדֹם
הצדקה ולנו בושת הפנים כיום הזה אמר ר'
וְהוּא עֹמֵד בֵּין הַהֲדַסִּים
לקללה: ורבנן. חנניה מישאל ועזריה:
היה מתירא: קליות. שבלים המהובהבין
שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן מאי דכתיב
אֲשֶׁר בַּמְּצֻלָה וְאַחֲרָיו
להיכן אזלו. כשיצאו מן הכבשן דתו
באש: השמיעי. השתמשי: תלתא.
סוּסִים אֲדֻמִּים שְׂרֻקִּים
מוסף רש"י
3אמרתי אעלה בתמר אוחזה בסנסניו אמרתי
זכריה א ח
ונפישי זכותייהו: הלא זה אוד ח). מה
לא מדכר להו בכולהו כתובי: בעין
וּלְבָנִים:
בין ההדסים אשר
5. יְיָ אִישׁ מִלְחָמָה יְיָ
אעלה בתמר אלו ישראל ועכשיו לא עלה
אוד נחרך אף הוא נחרך: אהני.
הרע מתו. שהיו מסתכלים בהן על
במצולה.
שמות טו ג
שְׁמוֹ:
בידי אלא סנסן אחד של חנניה מישאל
שהיו תמהין בהן: ברוק טבעו.
הועיל: אקדו. שרפו: מאי טעמא
6. וַיְהִי אֹמֵן אֶת הֲדַסָּה
(מגילה יג.) האם
ועזריה אמר רבי יוחנן מאי דכתיב ראיתי
איענש.
הִיא אֶסְתֵּר בַּת דֹּדוֹ
באותו רוק שרקקו אומות העולם
יהושע דאהני נורא למאניה
4
שלה. (בכורות
כִּי אֵין לָהּ אָב וָאֵם
בישראל שאומרין אלוה כזה יש לכם
דהאי דאהדר איהו לנבוכדנצר דחייה
הלילה והנה איש רוכב על סוס אדום והוא
כח:)
וְהַנַּעֲרָה יְפַת תֹּאַר וְטוֹבַת
והשתחויתם לצלם: הוי אומר זה
בעלמא דחייה: שש שעורים.
מַרְאֶה וּבְמוֹת אָבִיהָ
עומד בין ההדסים אשר במצולה [וגו']
(לעיל לג.)
וְאִמָּהּ לְקָחָהּ מָרְ¢דּכַי לוֹ
חנניה מישאל ועזריה. אלמא חזרו
שש גרעינים (שעורים) ממש: וכי
מאי ראיתי הלילה ביקש הקב"ה להפוך את
בשביל שלא תלד.
אסתר ב ז
לְבַת:
לארץ אצל יהושע כהן גדול: ודניאל
דרכו של בועז ליתן שש שבלים.
7. הָאֹמֵר לַצּוּלָה
כל העולם כולו ללילה והנה איש רוכב אין
להיכן אזל.
כשהושלכו חביריו לתוך
והא תנן
אין פוחתין
ח¢ רָבִי וְנַהֲרֹתַיִךְ אוֹבִישׁ:
איש אלא הקב"ה שנאמר ה' איש מלחמה
(שם)
ישעיהו מד כז
5
כבשן האש שלא הושלך עמהם:
לעני בגורן פחות מחצי קב שעורים:
8. שְׁמַע נָא יְהוֹשֻׁעַ
למכרא נהרא רבא בטבריא. ה' שמו על סוס אדום ביקש הקב"ה להפוך
אלא
הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל אַתָּה וְרֵעֶיךָ
את העולם כולו לדם כיון שנסתכל בחנניה מישאל ועזריה נתקררה דעתו שנאמר והוא עומד בין ההדסים
הַיֹּשְׁבִים לְפָנֶיךָ כִּי אַנְשֵׁי
4
מוֹפֵת הֵמָּה כִּי הִנְנִי מֵבִיא
אשר במצולה ואין הדסים אלא צדיקים שנאמר 6 ויהי אומן את הדסה ואין מצולה אלא בבל שנאמר 7 האומר
(בכורות
אֶת עַבְדִּי צֶמַח:זכריה ג ח
לצולה חרבי ונהרותיך אוביש מיד מלאים רוגז נעשים שרוקים ואדומים נעשו לבנים אמר רב פפא שמע מינה
9. פְּסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם
כח:)
תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ לֹא תַחְמֹד
סוסיא חיורא מעלי לחלמא: ורבנן להיכא (אזול) [אזלו] אמר רב בעין [הרע] מתו ושמואל אמר ברוק טבעו
כֶּסֶף וְזָהָב עֲלֵיהֶם וְלָקַחְתָּ
ור' יוחנן אמר עלו לארץ ישראל ונשאו נשים והולידו בנים ובנות כתנאי ר' אליעזר אומר בעין [הרע] מתו ר'
לָךְ פֶּן תִּוָּקֵשׁ בּוֹ כִּי
תוֹעֲבַת יְיָ אֱלֹהֶיךָ הוּא:
יהושע אומר ברוק טבעו וחכ"א עלו לא"י ונשאו נשים והולידו בנים ובנות שנאמר שמע נא יהושע הכהן הגדול
8
דברים ז כה
01. בֵּאדַיִן מַלְכָּא
אתה ורעיך היושבים לפניך כי אנשי מופת המה איזו הם אנשים שנעשה להן מופת הוי אומר זה חנניה
נְבוּכַדְנֶצַּר נְפַל עַל
מישאל ועזריה ודניאל להיכן אזל אמר רב למיכרא נהרא רבא בטבריא ושמואל אמר לאתויי ביזרא
אַנְפּוֹהִי וּלְדָנִיֵּאל סְגִד
דאספסתא ור' יוחנן אמר לאתויי חזירי דאלכסנדריא של מצרים איני והתניא תודוס הרופא אמר אין
וּמִנְחָה וְנִיחֹחִין אֲמַר
לְנַסָּכָה לֵהּ: דניאל ב מו
פרה וחזירה יוצא מאלכסנדריא של מצרים שאין חותכין האם שלה בשביל שלא תלד זוטרי אייתי
11. כֹּה אָמַר יְיָ צְבָאוֹת
אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶל אַחְאָב
בלא דעתייהו ת"ר שלשה היו באותה עצה הקב"ה ודניאל ונבוכדנצר הקב"ה אמר ניזיל דניאל מהכא
בֶּן קוֹלָיָה וְאֶל צִדְקִיָּהוּ
דלא לימרו בזכותיה איתנצל ודניאל אמר איזיל מהכא דלא ליקיים בי פסילי אלהיהם תשרפון באש
9
בֶן מַעֲשֵׂיָה הַנִּבְּאִים לָכֶם
בִּשְׁמִי שָׁקֶר הִנְנִי נֹתֵן
ונבוכדנצר אמר יזיל דניאל מהכא דלא לימרו קלייה לאלהיה בנורא ומניין דסגיד ליה דכתיב 01 באדין
אֹתָם בְּיַד נְבוּכַדְרֶאצַּר
מלכא נבוכדנצר נפל על אנפוהי ולדניאל סגיד וגו': כה אמר ה' צבאות אלהי ישראל אל אחאב בן
מֶלֶךְ בָּבֶל וְהִכָּם לְעֵינֵיכֶם:
11
ירמיהו כט כא
קוליה ואל צדקיה בן מעשיה הנבאים לכם בשמי לשקר וגו' וכתיב 21 ולוקח מהם קללה לכל גלות יהודה
21. וְלֻקַּח מֵהֶם קְלָלָה
אשר בבבל לאמר ישימך ה' כצדקיהו וכאחאב אשר קלם מלך בבל באש אשר שרפם לא נאמר אלא
לְכֹל גָּלוּת יְהוּדָה אֲשֶׁר
בְּבָבֶל לֵאמֹר יְשִׂמְךָ יְיָ
אשר קלם אמר רבי יוחנן משום ר' שמעון בן יוחי מלמד שעשאן כקליות 31 יען אשר עשו נבלה בישראל
כְּצִדְקִיָּהוּ וּכְאֶחָב אֲשֶׁר
וינאפו את נשי רעיהם מאי עבוד אזול לגבי ברתיה דנבוכדנצר אחאב אמר לה כה אמר ה' השמיעי אל צדקיה
קָלָם מֶלֶךְ בָּבֶל בָּאֵשׁ:
ירמיהו כט כב
וצדקיה אמר כה אמר ה' השמיעי אל אחאב אזלה ואמרה ליה לאבוה אמר לה אלהיהם של אלו שונא
31. יַעַן אֲשֶׁר עָשׂוּ
זימה הוא כי אתו לגבך שדרינהו לגבאי כי אתו לגבה שדרתנהו לגבי אבוה אמר להו מאן אמר לכון אמרו
נְבָלָה בְּיִשְׂרָאֵל וַיְנַאֲפוּ
אֶת נְשֵׁי רֵעֵיהֶם וַיְדַבְּרוּ
הקדוש ברוך הוא והא חנניה מישאל ועזריה שאלתינהו ואמרו לי אסור אמרו ליה אנן נמי נביאי
דָבָר בִּשְׁמִי שֶׁקֶר אֲשֶׁר
כוותייהו לדידהו לא אמר להו לדידן אמר לן אמר להו אנא בעינא דאיבדקינכו כי היכי דבדקתינהו לחנניה
לוֹא צִוִּיתִם וְאָנֹכִי הַיּוֹדֵעַ
וָעֵד נְאֻם יְיָ:ירמיהו כט כג
מישאל ועזריה אמרו ליה אינון תלתא הוו ואנן תרין אמר להו בחרו לכון מאן דבעיתו בהדייכו אמרו יהושע
41. וַיַּרְאֵנִי אֶת יְהוֹשֻׁעַ
(א)
כהן גדול סברי ליתי יהושע דנפיש זכותיה ומגנא עלן אחתיוהו שדינהו אינהו איקלו יהושע כהן גדול איחרוכי
הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל עֹמֵד לִפְנֵי
מַלְאַךְ יְיָ וְהַשָּׂטָן עֹמֵד עַל
מאניה שנאמר ויראני את יהושע הכהן הגדול עומד לפני מלאך ה' וגו' וכתיב ויאמר ה' אל השטן יגער ה' בך
יְמִינוֹ לְשִׂטְנוֹ: זכריה ג א
41
51
51. וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל הַשָּׂטָן
וגו' א"ל ידענא דצדיקא את אלא מאי טעמא אהניא בך פורתא נורא חנניה מישאל ועזריה לא אהניא בהו כלל
יִגְעַר יְיָ בְּךָ הַשָּׂטָן וְיִגְעַר
א"ל אינהו תלתא הוו ואנא חד א"ל והא אברהם יחיד הוה התם לא הוו רשעים בהדיה ולא אתיהיב רשותא
יְיָ בְּךָ הַבֹּחֵר בִּירוּשָׁלִָם
הֲלוֹא זֶה אוּד מֻצָּל מֵאֵשׁ:
לנורא הכא הוו רשעים בהדי ואתיהיב רשותא לנורא היינו דאמרי אינשי תרי אודי יבישי וחד רטיבא אוקדן
זכריה ג ב
יבישי לרטיבא מאי טעמא איענש אמר רב פפא שהיו בניו נושאין נשים שאינן הגונות לכהונה ולא מיחה בהן
61. וִיהוֹשֻׁעַ הָיָה לָבֻשׁ
בְּגָדִים צוֹאִים וְעֹמֵד לִפְנֵי
שנאמר 61ויהושע היה לבוש בגדים צואים וכי דרכו של יהושע ללבוש בגדים צואים אלא מלמד שהיו בניו נושאים
זכריה ג ג
הַמַּלְאָךְ:
נשים שאינן הגונות לכהונה ולא מיחה בהן אמר רבי תנחום דרש בר קפרא בציפורי מאי דכתיב שש השעורים
71. וַתֹּאמֶר שֵׁשׁ
71
הַשְּׂעֹרִים הָאֵלֶּה נָתַן לִי
האלה נתן לי מאי שש השעורים אילימא שש שעורים
ממש וכי דרכו של
בועז ליתן
מתנה
שש שעורים
כִּי אָמַר אֵלַי אַל תָּבוֹאִי
אלא
רֵיקָם אֶל חֲמוֹתֵךְ:רות ג יז