חלק פרק אחד
עשר סנהדרין
צה.
מסורת הש"ס
תורה אור
עניה ענתות. (כמו עניה) ח) כלומר נביאות ירמיה הענתותי היא
לשון פרסי קריטא. ל"א כפר הוא: קמטיה. הכניעו תחת הבד של
א)
1. צַהֲלִי קוֹלֵךְ בַּת גַּלִּים
ב)
זיתים ויתיב עלה למעכו: מכא ליה ארעא מתותיה. נתרככה הארץ
שעתידה לבא על נבוכד נצר שתמסר ירושלים בידו: ארי כפיר וכו'.
הַקְשִׁיבִי לַיְשָׁה עֲנִיָּה
ישעיהו י ל
עֲנָתוֹת:
ובדוכתא אחריתיט) מפורש למה נקראו לו כל השמות הללו: אי הכי.
מתחתיו ולא הזיקו. ל"א מכא נשפלת כעין גומא והיתה מגינה עליו:
2. דִּבְרֵי יִרְמְיָהוּ בֶּן
בארבע גריבי דמיא. בארבע סאין של מים. ל"א בארבע כורא דמיא
דכולי קרא צהלי קולךי) לא מחושבנא הוא א"כ ליכא אלא תשע מסעות
ג)
חִלְקִיָּהוּ מִן הַכֹּהֲנִים אֲשֶׁר
בד' מ)נודות של מים: איטריף קמיה.
דהא עוד היום לאו מחושבנא [נמי
בַּעֲנָתוֹת בְּאֶרֶץ בִּנְיָמִן:
ד)
ירמיהו א א
הוא]. ומתרץ עברו מעברה תרתי
היתה טורפת ומחבטת עצמה וממרטת
עניה ענתות עתיד ירמיה בן חלקיה ומתנבא
ה)
3. גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה
1
כנפיה והומה ומצערת: קפצה ליה
אינון עברו חד מעברה חד ואיכא
ו)
עלה מענתות דכתיב 2דברי ירמיהו בן חלקיהו
מִטֶּרֶף בְּנִי עָלִיתָ כָּרַע
ז)
רָבַץ כְּאַרְיֵה וּכְלָבִיא מִי
עשר מסעות: אותו היום נשתייר
ארעא. כמו לא תקפוץ
מן הכהנים אשר בענתות בארץ בנימין מי
ח)
יְקִימֶנּוּ: בראשית מט ט
מעונה של נוב. [דמפני עון] שהיה
נתקצרה הארץ והגיע מהרה לארץ
ט)
4. וַיֵּרֶד שִׁמְשׁוֹן וְאָבִיו
דמי התם ארי הכא ליש אמר רבי יוחנן ששה
י)
פלשתים: לערפה אימיה. דישבי:
להם לישראל על שנהרגו כהני נוב
וְאִמּוֹ תִּמְנָתָה וַיָּבֹאוּ עַד
שמות יש לארי אלו הן ארי כפיר לביא
כ) ל)
3
4
3
כַּרְמֵי תִמְנָתָה וְהִנֵּה כְּפִיר
נוולה. טווה: כד חזיתיה. ערפה
קבע הקב"ה העונש עד אותו היום
מ)
אֲרָיוֹת שֹׁאֵג לִקְרָאתוֹ:
5 ליש 6 שחל 7 שחץ אי הכי בצרו להו עברו
❖
לאבישי סברה למקטליה באותו פלך
ואותו יום בלבד נשתייר מזמן העונש
נ)
שופטים יד ה
מעברה תרתי נינהו מאי עוד היום בנוב
5. מַשָּׂא בַּהֲמוֹת נֶגֶב
שהיה בידה ולא נגע בו: אמרה ליה.
ואילו היה נלחם בירושלים באותו היום
8
בְּאֶרֶץ צָרָה וְצוּקָה לָבִיא
לעמוד אמר רב הונא אותו היום נשתייר
היה כובשה והכי משמע קרא עוד
לאבישי אייתי לן ההוא פלך דנפל
וָלַיִשׁ מֵהֶם אֶפְעֶה וְשָׂרָף
גליון הש"ס
לפניך: ה"ג פתקיה בריש מוחה
היום אותו יום העמידו לסנחריב על
מעונה של נוב אמרי ליה כלדאי אי אזלת
מְעוֹפֵף יִשְׂאוּ עַל כֶּתֶף
גמ' אמר כנ"י ליונה
ירושלים בעון נוב: סגא בחד יומא.
וקטלה. השליך אבישי הפלך לראשה
עֲיָרִים חֵילֵהֶם וְעַל
האידנא יכלת לה ואי לא לא יכלת לה
אימתלי.
דַּבֶּשֶׁת גְּמַלִּים אוֹצְרֹתָם
ומתה: פתקיה לדוד לעילא. זרקו
והיינו י' מסעות שנסע אותו היום:
❖
אורחא דבעא לסגויי בעשרה יומא סגא
עַל עַם לֹא יוֹעִילוּ:
שדו ליה. לסנחריב: בסתרקי.
כלפי מעלה: ודץ ליה. נעץ תחתיו
ישעיהו ל ו
בחד יומא כי מטו לירושלם שדי ליה
6. עַל שַׁחַל וָפֶתֶן תִּדְרֹךְ
תחתיו טפי"ט בלע"ז עד שראה
חניתו בקרקע כדי שיפול עליו וימות:
ביסתרקי עד דסליק ויתיב מעילוי שורה
תִּרְמֹס כְּפִיר וְתַנִּין:
לעזי רש"י
ירושלים כולה: עלה וקם ומניד
ונימא איהו. דוד עצמו לימא שם:
תהלים צא יג
עד דחזיוה לכולה ירושלם כי חזייה איזוטר
❖
ברישיה. עליה עמד והיה מניד
אין חבוש. אין דעתו מכוונת לומר
7. לֹא הִדְרִיכֻהוּ בְנֵי שָׁחַץ
טפי"ט [טפי"ד]. שטיח.
בעיניה אמר הלא דא היא קרתא דירושלם
בראשו: נשדי ביה ידא האידנא.
לֹא עָדָה עָלָיו שָׁחַל:
השם. והשתא ניצל דוד והשליכו השם
איוב כח ח
נלחם בה עתה: תמהיתו. תמה הוא
ברחוק והלכו אבישי ודוד וחזרו להם:
דעלה ארגישית כל משיריתי ועלה כבשית
8. עוֹד הַיּוֹם בְּנֹב לַעֲמֹד
מוסף רש"י
אמר ליה. אבישי לדוד: ומאי בעית
להתחיל היום משום חולשא דאורחא.
יְנֹפֵף יָדוֹ הַר בַּת צִיּוֹן
כל מדינתא הלא היא זעירא וחלשא מכל
ואבוא היום אל העין.
גִּבְעַת יְרוּשָׁלִָם:
הכא. למה באת כאן: אמר ליה.
ל"א תמהיתו נתיגעתם ודומה ליה
כרכי עממיא דכבשית בתקוף ידי עלה
ישעיהו י לב
כ) (בסנחריב) איתמה למיתב: גולמו
הקב"ה אמר לי רצונך שיכלה זרעך או
9. וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַהוּא
וקם ומניד ברישיה מוביל ומייתי בידיה על
הרג. חתיכה של חומה. לשון פרסי.
תמסר ביד אויביך והכי אהדרי ליה
(בראשית כד מב)
וַיֵּצֵא מַלְאַךְ יְיָ וַיַּךְ בְּמַחֲנֵה
טור בית מקדשא דבציון ועל עזרתא
אַשּׁוּר מֵאָה שְׁמוֹנִים
מוטב שאפול ביד אויב: אמר ליה
אבן רעועה מן החומה ונבקעה:
וַחֲמִשָּׁה אָלֶף וַיַּשְׁכִּימוּ
דבירושלם אמרי נישדי ביה ידא האידנא
בת דינא בטל דינא. כיון שלן דינא
אפיך צלותיך. הפוך תפלתך ואמור
בַבֹּקֶר וְהִנֵּה כֻלָּם פְּגָרִים
אמר להו תמהיתו למחר אייתי לי כל חד
בטל הריב וכן מפני שלא נכבשה
לפניו מוטב יכלה זרעך ולא תמסר
מֵתִים: מלכים ב יט לה
01. וְיִשְׁבִּי בְנֹב אֲשֶׁר
בו ביום לא הצליח ממחרת: וישבי
ביד אויב דמה לך בצער בניך: בר
וחד מינייכו גולמו הרג מיניה מיד ויהי
9
בִּילִידֵי הָרָפָה וּמִשְׁקַל
ברך קירא לזבון ואת לא תצטער. משל
בנוב. איידי דאיירי לעיל באותו יום
בלילה ההוא ויצא מלאך ה' ויך במחנה
קֵינוֹ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת מִשְׁקַל
הוא שאומרים בני אדם: סייע בהדן.
שנשתייר מעונה של נוב נקט הכא
נְחֹשֶׁת וְהוּא חָגוּר חֲדָשָׁה
אשור מאה ושמונים וחמשה אלף וישכימו
וַיֹּאמֶר לְהַכּוֹת אֶת דָּוִד:
עזור בתפלתך להפכה: והוה קא
וישבי בנוב שבא על עסקי נוב:
בבקר והנה כלם פגרים מתים אמר רב פפא
שמואל ב כא טז
הרפה. היינו ערפה: משקל קינו.
רדיף בתרייהו. והם בורחין שהיה
11. תַּרְחִיב צַעֲדִי תַחְתָּי
היינו דאמרי אינשי בת דינא בטל דינא
מתרגמינן מתקל סופיניה: והוא
קרוב לארץ פלשתים: וכי מטו קובי.
וְלֹא מָעֲדוּ קַרְסֻלָּי:
תהלים יח לז
01 וישבי בנוב אשר בילידי הרפה ומשקל
חגור חדשה. והוא אסיר איספניקי
לאותו כפר ששמו קובי שבין א"י
21. אִם תִּשְׁכְּבוּן בֵּין
קינו שלש מאות משקל נחשת והוא חגור
חדתא: נטרד דואג האדומי. שספר
לארץ פלשתים: אמרי קום ביה.
שְׁפַתָּיִם כַּנְפֵי יוֹנָה נֶחְפָּה
חדשה ויאמר להכות את דוד מאי וישבי
בַכֶּסֶף וְאֶבְרוֹתֶיהָ בִּירַקְרַק
אמרו זה לזה עמוד כנגדו ואל תברח
לשון הרע על דוד שנתקנא בו שאול
חָרוּץ: תהלים סח יד
ונכנו ולכך נקרא קובי. אינהו הוו
ולפי שקבל אחימלך את דוד בנוב
בנוב אמר רב יהודה אמר רב איש שבא על
31. וַיַּעֲזָר לוֹ אֲבִישַׁי בֶּן
אמר ליה שאול סוב ופגע בכהני ה'
בקיאי בשמות הכפרים ועדיין היו
נ)
צְרוּיָה וַיַּךְ אֶת הַפְּלִשְׁתִּי
עסקי נוב א"ל הקב"ה לדוד עד מתי יהיה
וַיְמִיתֵהוּ אָז נִשְׁבְּעוּ אַנְשֵׁי
מפחדין ובורחין: כי מטא בי תרי.
נמצא שעל ידך נהרגו ואתה נכשל ל)
עון זה טמון בידך על ידך נהרגה נוב עיר
דָוִד לוֹ לֵאמֹר לֹא תֵצֵא
שם מקום: אמרו בין תרי גוריון.
ובחטא זה נהרג שאול ושלשת בניו
עוֹד אִתָּנוּ לַמִּלְחָמָה וְלֹא
הכהנים ועל ידך נטרד דואג האדומי ועל
במלחמת פלשתים: שכר ביזאי.
בתמיהא: בקברא. שהרגנוה:
תְכַבֶּה אֶת נֵר יִשְׂרָאֵל:
ידך נהרגו שאול ושלשת בניו רצונך יכלו
שמואל ב כא יז
ויצא
41. וָאָבֹא הַיּוֹם אֶל הָעָיִן
זרעך או תמסר ביד אויב אמר לפניו רבונו של עולם מוטב אמסר ביד אויב ולא יכלה זרעי יומא
וָאֹמַר יְיָ אֱלֹהֵי אֲדֹנִי
חד נפק לשכור בזאי אתא שטן ואדמי ליה כטביא פתק ביה גירא ולא מטייה משכיה עד דאמטייה
אַבְרָהָם אִם יֶשְׁךָ נָּא
מַצְלִיחַ דַּרְכִּי אֲשֶׁר אָנֹכִי
לארץ פלשתים כדחזייה ישבי בנוב אמר היינו האי דקטליה לגלית אחי כפתיה קמטיה אותביה ושדייה
הֹלֵךְ עָלֶיהָ:
תותי בי בדייא אתעביד ליה ניסא מכא ליה ארעא מתותיה היינו דכתיב תרחיב צעדי תחתי ולא
בראשית כד מב
11
מעדו קרסולי ההוא יומא אפניא דמעלי שבתא הוה אבישי בן צרויה הוה קא חייף רישיה בד' גרבי
דמיא חזינהו כתמי דמא איכא דאמרי אתא יונה איטריף קמיה $ אמר כנסת ישראל ליונה אימתילא
שנאמר 21 כנפי יונה נחפה בכסף שמע מינה דוד מלכא דישראל בצערא שרי אתא לביתיה ולא
אשכחיה אמר תנן אין רוכבין על סוסו ואין יושבין על כסאו ואין משתמשין בשרביטו בשעת הסכנה
מאי אתא שאיל בי מדרשא אמרו ליה בשעת הסכנה שפיר דמי רכביה לפרדיה וקם ואזל קפצה
ליה ארעא בהדי דקא מסגי חזייה לערפה אמיה דהוות נוולא כי חזיתיה פסקתה לפילכה שדתיה
עילויה סברא למקטליה אמרה ליה עלם אייתי לי פלך פתקיה בריש מוחה וקטלה כד חזייה ישבי בנוב
אמר השתא הוו בי תרין וקטלין לי פתקיה לדוד לעילא ודץ ליה לרומחיה אמר ניפול עלה ונקטל אמר
אבישי שם אוקמיה לדוד בין שמיא לארעא ונימא ליה איהו אין חבוש מוציא עצמו מבית האסורין א"ל מאי
בעית הכא א"ל הכי אמר לי קודשא בריך הוא והכי אהדרי ליה א"ל אפיך צלותיך בר ברך קירא ליזבון
ואת לא תצטער א"ל אי הכי סייע בהדן היינו דכתיב 31 ויעזור לו אבישי בן צרויה אמר רב יהודה אמר רב
שעזרו בתפלה אמר אבישי שם ואחתיה הוה קא רדיף בתרייהו כי מטא קובי אמרי קום ביה כי מטא בי
תרי אמרי בתרי גוריין קטלוה לאריא אמרי ליה זיל אשתכח לערפה אימיך בקיברא כי אדכרו ליה שמא דאימיה
כחש חיליה וקטליה היינו דכתיב 31 אז נשבעו אנשי דוד לו לאמר לא תצא עוד אתנו למלחמה ולא תכבה
את נר ישראל ת"ר שלשה קפצה להם הארץ אליעזר עבד אברהם ויעקב אבינו ואבישי בן צרויה אבישי בן
היום
אל העין למימרא
דההוא יומא נפק יעקב אבינו
צרויה הא דאמרן אליעזר עבד אברהם דכתיב 41 ואבוא
דכתיב