חלק פרק אחד
עשר סנהדרין
צו.
מסורת הש"ס
תורה אור
אשני נפשך. שנה עצמך כדי שלא יכירוך: ואגזייך אנא. אני אגלחך:
כי הא מילתא. דלקמן מודעינן להו כי היכי דחזינן לקמן דלא זכה
א)
1. בַּיּוֹם הַהוּא יְגַלַּח אֲדֹנָי
ב) ג)
קשייתא. גרעיני תמרים: טחון. אלו גרעינין וניתן לך מספרים. והיינו
נבוכדנצר לאותו כבוד אלא מפני זכות ד' פסיעות כדאמרינן לקמן
בְּתַעַר הַשְּׂכִירָה בְּעֶבְרֵי
ד)
נָהָר בְּמֶלֶךְ אַשּׁוּר אֶת
דכתיב ו) בתער השכירה על שם שטרח נתנו לו תער לגלח ואיזהו
ה"נ אמרי' לבני עמי הארץ דלא זכו לאותו כבוד אלא מחמת זכות
הָרֹאשׁ וְשַׂעַר הָרַגְלָיִם
שכר נתנו לו בעברי נהר דברים שדרכן לעשות על ידי נהר דהיינו
מעט שהיה באביהם מ"ר. ואית דאמרי דרבי זירא אדלעיל קאי אבני
ז)
וְגַם אֶת הַזָּקָן תִּסְפֶּה:
ה)
ישעיהו ז כ
טחינת ריחים: וגם הזקן תספה.
סנחריב אע"ג דשלח רבי יהודה הזהרו
ו) ז)
2. וַיְהִי הוּא מִשְׁתַּחֲוֶה
דלא כתיב גלוח אלא אראש אבל אזקן
בבני ע"ה לכבדן שמהם תצא תורה כי
ושני נפשך במאי אישני אמר ליה זיל אייתי
ח) ט)
בֵּית נִסְרֹךְ אֱלֹהָיו
כתיב תספה ח) לשון כלוי על ידי אור
היכי דנפקו מסנחריב כי הא מילתא
י)
לי מספרא ואיגזייך אנא מהיכא אייתי א"ל
וְאַדְרַמֶּלֶךְ וְשַׂרְאֶצֶר בָּנָיו
❖
כ)
הִכֻּהוּ בַחֶרֶב וְהֵמָּה נִמְלְטוּ
שכלתה לגמרי: גרירתיה לארמאה
מודיעים להו לבני ע"ה דהא דמוקרין
עול לההוא ביתא ואייתי אזל אשכחינהו אתו
אֶרֶץ אֲרָרָט וַיִּמְלֹךְ אֵסַר
ושפר באפיה. אם אתה מחרך את
להו לאו משום אביהם אלא משום תורה
חַדֹּן בְּנוֹ תַּחְתָּיו:
מלאכי שרת ואידמו ליה כגברי והוו קא
שבהם שלא תזוח דעתם עליהם ויאמרו
הארמאי והוטב בעיניו הבער לו אש
מלכים ב יט לז
גליון הש"ס
טחני קשייתא א"ל הבו לי מספרא א"ל טחון
3. וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַיְלָה
אבותיהם צדיקים היו: מדוע דרך
בזקנו ולא שבעת חוכא מיניה: ט)בית
גמ' קריינא דאגרתא.
הוּא וַעֲבָדָיו וַיַּכֵּם וַיִּרְדְּפֵם
חד גריוא דקשייתא וניתן לך טחן חד גריוא
נסרך אלהיו. לשון נסר שהשתחוה
רשעים צלחה. מפני מה הצליח
עַד חוֹבָה אֲשֶׁר מִשְּׂמֹאל
דקשייתא ויהבו ליה מספרתא עד דאתא
לנסר ועשאו אלוה: היינו דכתיב ויהי
נבוכדנצר וכבש ירושלים: אהדרו ליה.
לְדַמָּשֶׂק:
בראשית יד טו
הוא משתחוה. משמע מפני שמשתחוה
לירמיה: בצעי מים. מרשק"ו בלע"ז:
איחשך א"ל זיל אייתי נורא אזל ואייתי נורא
❖ י)
4. יֹאבַד יוֹם אִוָּלֶד בּוֹ
לשם הכוהו: ויחלק עליהם. איידי
ד' פסיעות. מפורש לקמן: על אחת
בהדי דקא נפח ליה אתלי ביה נורא בדיקניה
וְהַלַּיְלָה אָמַר הֹרָה גָבֶר:
כמה וכמה. שיהו כל אדם יכולין
איוב ג ג
דאיירי במלאכים איירי נמי בהאי קרא
אזל גזייה לרישיה ודיקניה אמרו היינו דכתיב
5. מִן שָׁמַיִם נִלְחָמוּ
לעזי רש"י
לתמוה על מתן שכר גדול שישתלם
דכתיבכ) ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך
1 וגם את הזקן תספה אמר רב פפא היינו
הַכּוֹכָבִים
מִמְּסִלּוֹתָם
עליהם: לנביאים. אברהם יצחק
ה' וגו' נקט ויחלק עליהם לילה וגו':
מרשק"ו [מריש"ק].
נִלְחֲמוּ עִם סִיסְרָא:
דאמרי אינשי גרירתיה לארמאה שפיר ליה
שופטים ה כ
מלאך שנזדמן לאברהם לילה שמו.
ויעקב: נשבר לבי בקרבי. כלומר
בƒ יצה, מקווה מים רדודים.
6. וַיִּשְׁמַע אַבְרָם כִּי
איתלי ליה נורא בדיקניה ולא שבעת חוכא
תמהתי על מתן שכרן: שתי שעות.
והוא סייעו: מעשה לילה. שנלחמו
נִשְׁבָּה אָחִיו וַיָּרֶק אֶת
מיניה אזל אשכח דפא מתיבותא דנח אמר
בשבילו כוכבי לילה כמו שעשו בשביל
כדי שלא יהא פנאי לספדו ולקברו:
חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ שְׁמֹנָה
היינו אלהא רבא דשיזביה לנח מטופנא אמר
ברק: טבא מליה דר' יצחק נפחא
אתפח. נתרפא: אהדרינהו הקב"ה.
עָשָׂר וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת וַיִּרְדֹּף
עַד דָּן: בראשית יד יד
מדבר נפחא. ר' יוחנן דמקרי בר
להנך שעות לחזקיהו דאותו היום
אי אזיל ההוא גברא ומצלח מקרב להו
7. וַיָּשֶׂם אֶת הָאֶחָד בְּבֵית
נפחא בכולא הש"ס כמו
שנתרפא חזקיה היה של כ"ב שעות:
אֵל וְאֶת הָאֶחָד נָתַן בְּדָן:
לתרין בנוהי קמך שמעו בנוהי וקטלוהו היינו
מלכים א יב כט
רהט בתריה. דשליח: לא היה להם
מאן עייל בר נפחא נראה למורי דאביו
דכתיב ויהי הוא משתחוה בית נסרוך
8. מִדָּן נִשְׁמַע נַחְרַת
2
תקנה. שהיה שכרו מרובה והיה לו
של ר' יוחנן הוי נפחא ולהכי מיקרי
סוּסָיו מִקּוֹל מִצְהֲלוֹת
אלהיו ואדרמלך ושראצר בניו הכהו בחרב
רשות לאבד שאריתנו: הוה כתיב
בר נפחא ואית דמפרשי בר נפחא על
אַבִּירָיו רָעֲשָׁה כָּל הָאָרֶץ
וגו' ויחלק עליהם לילה הוא ועבדיו ויכם
3
וַיָּבוֹאוּ וַיֹּאכְלוּ אֶרֶץ
שם יופיו: הזהרו בזקן. אע"פ ששכח
שמיה ושמיה דאבוה. כדי שיתכבד
וּמְלוֹאָהּ עִיר וְיֹשְׁבֵי בָהּ:
וגו' אמר רבי יוחנן אותו מלאך שנזדמן לו
תלמודו הואיל ומחמת אונסו הוא:
אביו לכך נקרא שם אביו עליו שנקרא
ירמיהו ח טז
לאברהם לילה שמו שנאמר והלילה אמר
9. צַדִּיק אַתָּה יְיָ כִּי אָרִיב
הזהרו בורידין כר' יהודה. דאמר
מרודך בלאדן דאי לא כתיב אלא
4
אֵלֶיךָ אַךְ מִשְׁפָּטִים אֲדַבֵּר
הורה גבר ור' יצחק נפחא אמר שעשה עמו
מרודך בן בלאדן לא הוי מיתקרי
בשחיטת חולין עד שישחוט
אוֹתָךְ מַדּוּעַ דֶּרֶךְ רְשָׁעִים
עליה שמיה דאבוה דהכי כתבי כולהו
את הורידין של עוף הואיל וצולהו
מעשה לילה שנאמר 5 מן שמים נלחמו
צָלֵחָה שָׁלוּ כָּל בֹּגְדֵי
ירמיהו יב א
אינשי פלוני בן פלוני להכי כתיב
כולו כאחד אינו חותכו ומולחו כבשר
בָגֶד:
הכוכבים ממסלותם נלחמו עם סיסרא אמר
01. כִּי אֶת רַגְלִים רַצְתָּה
מרודך בלאדן: בחדש החמישי
חיה ובהמה: הזהרו בבני עמי הארץ.
ריש לקיש טבא דנפחא מדבר נפחא 6 וירדף
וַיַּלְאוּךָ וְאֵיךְ תְּתַחֲרֶה אֶת
בעשור לחדש בא נבוזר אדן רב טבחים
שנעשו תלמידי חכמים לעשות להם
הַסּוּסִים וּבְאֶרֶץ שָׁלוֹם
עד דן אמר רבי יוחנן כיון שבא אותו צדיק
עמד לפני מלך בבל בירושלם.
כבוד שמהם תצא תורה לישראל שהרי
אַתָּה בוֹטֵחַ וְאֵיךְ תַּעֲשֶׂה
עד דן תשש כחו ראה בני בניו שעתידין
בִּגְאוֹן הַיַּרְדֵּן:
אלמא נבוכדנצר סליק לירושלם:
יצאו שמעיה ואבטליון מבני בניו של
ירמיהו יב ה
לעבוד ע"ז בדן שנאמר וישם את האחד
סנחריב ומבני בניו של המן למדו תורה
ומי
11. לַנְּבִאִים נִשְׁבַּר לִבִּי
7
בבית אל ואת האחד נתן בדן ואף אותו רשע לא נתגבר עד שהגיע
בְקִרְבִּי רָחֲפוּ כָּל עַצְמוֹתַי
בבני ברק כדלקמן . ואע"ג דאמר
הָיִיתִי כְּאִישׁ שִׁכּוֹר וּכְגֶבֶר
רבי יהודה הכי הזהרו בבני עמי הארץ:
לדן שנאמר מדן נשמע נחרת סוסיו אמר רבי זירא אע"ג דשלח ר' (יהודה בן
8
עֲבָרוֹ יָיִן מִפְּנֵי יְיָ וּמִפְּנֵי
דִּבְרֵי קָדְשׁוֹ:
בתירא מנציבין) הזהרו בזקן ששכח תלמודו מחמת אונסו והזהרו בוורידין כר'
ירמיהו כג ט
יהודה והזהרו בבני עמי הארץ שמהן תצא תורה כי הא מילתא מודעינן להו צדיק אתה ה' כי אריב
21. בָּעֵת הַהִוא שָׁלַח
9
מְרֹדַךְ בַּלְאֲדָן בֶּן בַּלְאֲדָן
אליך אך משפטים אדבר אותך מדוע דרך רשעים צלחה שלו כל בוגדי בגד נטעתם גם שורשו ילכו גם עשו
מֶלֶךְ בָּבֶל סְפָרִים וּמִנְחָה
פרי מאי אהדרו ליה כי את רגלים רצתה וילאוך ואיך תתחרה את הסוסים ובארץ שלום אתה בוטח ואיך
אֶל חִזְקִיָּהוּ וַיִּשְׁמַע כִּי
01
חָלָה וַיֶּחֱזָק:
תעשה בגאון הירדן משל לאדם אחד שאמר יכול אני לרוץ ג' פרסאות לפני הסוסים בין בצעי המים
ישעיהו לט א
נזדמן לו רגלי אחד רץ לפניו ג' מילין ביבשה ונלאה א"ל ומה לפני רגלי כך לפני הסוסים עאכ"ו ומה
31. וְכֵן בִּמְלִיצֵי שָׂרֵי בָּבֶל
הַמְשַׁלְּחִים עָלָיו לִדְרֹשׁ
שלשת מילין כך ג' פרסאות על אחת כמה וכמה ומה ביבשה כך בין בצעי המים על אחת כמה וכמה
הַמּוֹפֵת אֲשֶׁר הָיָה בָאָרֶץ
אף אתה ומה בשכר ארבע פסיעות ששלמתי לאותו רשע שרץ אחר כבודי אתה תמיה כשאני משלם
עֲזָבוֹ הָאֱלֹהִים לְנַסּוֹתוֹ
לָדַעַת כָּל בִּלְבָבוֹ:
שכר לאברהם יצחק ויעקב שרצו לפני כסוסים עאכ"ו היינו דכתיב לנביאים נשבר לבי בקרבי רחפו
11
דברי הימים ב לב לא
41. הִנְנִי מֵשִׁיב אֶת צֵל
כל עצמותי הייתי כאיש שכור וכגבר עברו יין מפני ה' ומפני דברי קדשו הני ד' פסיעות מאי היא
הַמַּעֲלוֹת אֲשֶׁר יָרְדָה
דכתיב בעת ההיא שלח מרודך בלאדן בן בלאדן מלך בבל ספרים וגו' משום כי חלה חזקיהו ויחזק
21
בְמַעֲלוֹת אָחָז בַּשֶּׁמֶשׁ
שדר ליה ספרים ומנחה (אין) 31 לדרוש (את) המופת אשר היה בארץ דאמר רבי יוחנן אותו היום שמת
אֲחֹרַנִּית עֶשֶׂר מַעֲלוֹת
וַתָּשָׁב הַשֶּׁמֶשׁ עֶשֶׂר
בו אחז שתי שעות היה וכי חלה חזקיהו ואיתפח אהדרינהו קודשא בריך הוא להנך עשר שעי ניהליה
מַעֲלוֹת בַּמַּעֲלוֹת אֲשֶׁר
יָרָדָה: ישעיהו לח ח
דכתב 41 הנני משיב את צל המעלות אשר ירדה במעלות אחז בשמש אחורנית עשר מעלות ותשב השמש
51. בֵּן יְכַבֵּד אָב וְעֶבֶד
עשר מעלות במעלות אשר ירדה א"ל מאי האי א"ל חזקיהו חלש ואיתפח אמר איכא גברא כי האי ולא בעינא
אֲדֹנָיו וְאִם אָב אָנִי אַיֵּה
כְבוֹדִי וְאִם אֲדוֹנִים אָנִי
לשדורי ליה שלמא כתבו ליה שלמא למלכא חזקיה שלם לקרתא דירושלם שלם לאלהא רבא נבוכד נאצר
אַיֵּה מוֹרָאִי אָמַר יְיָ
ספריה דבלאדן הוה ההיא שעתא לא הוה התם כי אתא אמר להו היכי כתביתו אמרו ליה הכי כתבינן
צְבָאוֹת לָכֶם הַכֹּהֲנִים
בּוֹזֵי שְׁמִי וַאֲמַרְתֶּם בַּמֶּה
אמר להו קריתו ליה אלהא רבא וכתביתו ליה לבסוף אמר אלא הכי כתובו שלם לאלהא רבא שלם לקרתא
בָזִינוּ אֶת שְׁמֶךָ:
דירושלם שלם למלכא חזקיה אמרי ליה $ קריינא דאיגרתא איהו ליהוי פרוונקא רהט בתריה כדרהיט
מלאכי א ו
61. וּבַחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי
ארבע פסיעות אתא גבריאל ואוקמיה אמר ר' יוחנן אילמלא (לא) בא גבריאל והעמידו לא היה תקנה לשונאיהם
בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הִיא שְׁנַת
של ישראל מאי בלאדן בן בלאדן אמרי בלאדן מלכא הוה ואישתני אפיה והוה כי דכלבא הוה יתיב בריה על
תְּשַׁע עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ
נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל
מלכותא כי הוה כתיב הוה כתיב שמיה ושמיה דאבוה בלאדן מלכא היינו דכתיב בן יכבד אב ועבד אדניו
51
בָּא נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים
בן יכבד אב הא דאמרן ועבד אדוניו דכתי' 61 ובחודש החמישי בעשור לחדש היא שנת תשע עשרה [שנה] למלך
עָמַד לִפְנֵי מֶלֶךְ בָּבֶל
בִּירוּשָׁלִָם: וַיִּשְׂרֹף אֶת
נבוכדנאצר מלך בבל בא נבוזראדן רב טבחים עמד לפני מלך בבל בירושלם וישרף את בית ה' ואת בית המלך
בֵּית יְיָ וְאֶת בֵּית
ומי
הַמֶּלֶךְ וְאֵת כָּל בָּתֵּי
יְרוּשָׁלִַם
וְאֶת כָּל בֵּית
ירמיהו נב יב-יג
הַגָּדֹול שָׂרַף בָּאֵשׁ: