צו:
חלק פרק אחד
עשר סנהדרין
תורה אור
מסורת הש"ס
ומי סליק כו' והא כתיב. בההיא פרשתא ויעלו צדקיה אל המלך
בנהרות. ל"א צינונייתא דבבל דקלים רעים של נהרות בבל שאין
א)
1. וַיִּתְפְּשׂוּ אֶת הַמֶּלֶךְ
רבלתה אלמא ברבלה הוה: זו אנטוכיא. ואנטוכיא קיימא לן דאינה
נושאים פירות לפי שהמים רעים הן לגדל פירות בסוטה
וַיַּעֲלוּ אֹתוֹ אֶל מֶלֶךְ בָּבֶל
ז)
ב)
רִבְלָתָה וַיְדַבְּרוּ אִתּוֹ
מארץ ישראל: דמות דיוקנו. של נבוכד נצר: חקוקה לו על מרכבתו.
אמרי' קושטא הוא דאמריתו הני צנייתא דבבל מששת ימי בראשית
ג) ד)
מִשְׁפָּט: מלכים ב כה ו
איתנהו ונהר שתחת הני צינונייתא מי מרים נינהו: שיבבי. שכנים:
של נבוזר אדן ודומה לו כמו שעומד לפניו ולכך כתיב בא נבוכד נצר
ה)
2. וְעַתָּה פִּתּוּחֶיהָ יָּחַד
פוק תא. צא ממקומך ובא אל ארץ
והיינו כבוד: טעין תלת מאה
בְּכַשִּׁיל וְכֵילַפֹּת יַהֲלֹמוּן:
ו)
תהלים עד ו
ישראל ותכבשנה: כי אין האיש.
כודניית'. משאוי שלש מאות פרדות:
❖
ומי סליק נבוכד נצר לירושלים והכתיב
ז)
3. יִוָּדַע כְּמֵבִיא לְמָעְלָה
נרגא דפרזלא. פטישי ברזל: דשליט'
מקרא הוא במשלי: בקריבא הוא.
1 ויעלו אותו אל מלך בבל רבלתה ואמר ר'
בִּסֲבָךְ עֵץ קַרְדֻּמּוֹת:
תהלים עד ה
בפרזלא. ברזל חדוד הקוצץ ברזל
בקרוב הוא ויבא בעת דוחקם. לפי
אבהו זו אנטוכיא רב חסדא ורב יצחק בר
4. סִלָּה כָל אַבִּירַי אֲדֹנָי
גליון הש"ס
אחר: בלעתינהו. לא בליעה ממש
דרכו של מקרא זה שהם שלחו לו
בְּקִרְבִּי קָרָא עָלַי מוֹעֵד
אבודימי חד אמר דמות דיוקנו היתה חקוקה
גמ' עמון ומואב כו'.
שומעים אנו שהוא אכל מילתא דהוה
אלא שיברם שהיו מתפוצצין הפטישים
לִשְׁבֹּר בַּחוּרָי גַּת דָּרַךְ
לו על מרכבתו וחד אמר אימה יתירה
אֲדֹנָי לִבְתוּלַת בַּת
אמרי ליה הוה משיב דבר זה: צרור
בהכותם בשער לשברה: פתוחיה יחד.
רש"י ד"ה כסף וכו'.
איכה א טו
יְהוּדָה:
היתה לו ממנו ודומה כמי שעומד לפניו
הכסף לקח בידו. צדיקים שבהן מתו:
משמע על פתח אחד הלמו כל הכשילים
5. קְחִי רֵחַיִם וְטַחֲנִי קָמַח
אמר רבא טעין תלת מאה כודנייתא נרגא
וכילפות יחד ולא הועיל כלום: שוור
ואכרה לי בחמשה עשר כסף. פדיתי
גַּלִּי צַמָּתֵךְ חֶשְׂפִּי שֹׁבֶל
❖
גַּלִּי שׁוֹק עִבְרִי נְהָרוֹת:
אותה במצרים בט"ו בניסן: כסף
בר שוור. דולג בר דולג קום וכבש
דפרזלא דשליט בפרזלא שדר ליה נבוכד נצר
ישעיהו מז ב
וחומר שעורים ולתך שעורים. בזכות
ירושלים לנבוזר אדן קאמר. ל"א שוור
לנבוזראדן כולהו בלעתינהו חד דשא
6. רִפִּינוּ אֶת בָּבֶל וְלֹא
בר שוור מדלג בר מדלג קפצת פעם
צדיקים שנקראו כסף חומר שעורים
נִרְפָּתָה עִזְבוּהָ וְנֵלֵךְ אִישׁ
הגהות הגר"א
דירושלם שנאמר פתוחיה יחד בכשיל
2
לְאַרְצוֹ כִּי נָגַע אֶל
אחת עם סנחריב ועכשיו פעם שניה:
שלשים סאין ולתך חמשה עשר סאין
[א] גמ'
וכילפות יהלומון בעי למיהדר אמר מסתפינא
הַשָּׁמַיִם מִשְׁפָּטָהּ וְנִשָּׂא
❖
בקופא. מגב הפטיש ולא מחודו כמו
אלו ארבעים וחמשה צדיקים שהעולם
עַד שְׁחָקִים:
דלא ליעבדו בי כי היכי דעבדו בסנחריב
ירמיהו נא ט
קופא דמחטא : יודע
מתקיים עליהם בחולין פרק גיד הנשה
7. כִּי אֵין הָאִישׁ בְּבֵיתוֹ
נפקא קלא ואמר שוור בר שוור נבוזר אדן
כמביא למעלה. תפלה היא. יודע לפניך
פעמים ששלשים כאן וט"ו
הָלַךְ בְּדֶרֶךְ מֵרָחוֹק:
מוסף רש"י
שוור דמטא זימנא דמקדשא חריב והיכלא
אותו סבך עץ קרדומות ששבר בו את
בארץ ישראל ופעמים שט"ו כאן ושלשים
משלי ז יט
8. יְיָ אִישׁ מִלְחָמָה יְיָ
תלת מאה.
מיקלי פש ליה חד נרגא אתא מחייה בקופא
ירושלים כאילו הביאו למעלה בכסא
בארץ ישראל $ ובמסכת חולין היכא דקא
שמות טו ג
שְׁמוֹ:
הכבוד: גבה היכלא. ובקש לעלות
מפרש האי קרא בצדיקיא אמרי אין
ואיפתח שנאמר יודע כמביא למעלה בסבך
9. צְרוֹר הַכֶּסֶף לָקַח בְּיָדוֹ
(רשב"ם פסחים קיט.)
3
לרקיע: דרכו ביה מן שמיא.
כסף אלא צדיקים וכן הוא אומר צרור
דזכריה.
לְיוֹם הַכֵּסֶא יָבֹא בֵיתוֹ:
עץ קרדומות הוה קטיל ואזל עד דמטא
משלי ז כ
והשפילוהו: זחה דעתיה. מתגאה על
הכסף לקח בידו: כבר קבע להם זמן.
להיכלא אדליק ביה נורא גבה היכלא דרכו
01. וָאֶכְּרֶהָ לִּי בַּחֲמִשָּׁה
שהיה מצליח: עמא קטילא. שכבר
שלא יבא עד ע' שנה שתשלים גלות בבל:
עָשָׂר כָּסֶף וְחֹמֶר שְׂעֹרִים
ביה מן שמיא שנאמר 4 גת דרך ה' לבתולת
נגזר עליהם על כך: וטחני קמח.
מתלגא וממטרא. מחמת שלגים ומטרים:
(גיטין נז:)
וְלֵתֶךְ שְׂעֹרִים:
בת יהודה קא זיחא דעתיה נפקא בת קלא
פורטיתא.
הושע ג ב
תא אשינא דטורי. בא דרך תחתית
וטחני חטים לא נאמר אלא קמח שאין
11. תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר
ואמרה ליה עמא קטילא קטלת היכלא קליא
צריך טחינה: צמתך. מקום שהקלעים
ההרים וההרים יגינו עליך מן השלגים
(שם) גר תושב.
בַּכֵּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ:
קלית קימחא טחינא טחינת שנאמר קחי
צומתין בצד הראש: שובל. קלע הראש
ומן המטרים: שלחו כר מושל ארץ. שלחו
תהלים פא ד
5
21. שִׁלְחוּ כַר מֹשֵׁל אֶרֶץ
שדומין לשבלים: גלי שוק עברי נהרות.
רחים וטחני קמח גלי צמתך חשפי שובל
שליח אל נבוכד נצר שהיה מושל ארץ
(שם)
מִסֶּלַע מִדְבָּרָה אֶל הַר
שיבא אל הר בת ציון דרך הסלעים
פורענות זה היה הקב"ה אומר לישראל
גלי שוק עברי נהרות חטים לא נאמר אלא
צרור הכסף לקח בידו.
בַּת צִיּוֹן: ישעיהו טז א
31. בָּעֵת הַהִיא נְאֻם יְיָ
וההרים: לית לי דוכתא. לא יהיה לי
לכו וטחנו קמח כלומר טחונים אתם
קמח חזא דמיה דזכריה דהוה קא רתח אמר
(חולין צב.)
יוֹצִיאוּ אֶת עַצְמוֹת מַלְכֵי
כבר לקמח ותחזרו ותטחן עדיין תגלי
מקום סביב לירושלים שנוכל אני וחיילי
להו מאי האי אמרו ליה דם זבחים הוא
יְהוּדָה וְאֶת עַצְמוֹת שָׂרָיו
קלעי ראשיכם ושוקיכם ותלכו בגלות:
לישב במקום מכוסה מפני הגשמים:
וְאֶת עַצְמוֹת הַכֹּהֲנִים
דאישתפיך אמר להו אייתי ואנסי אי מדמו
אייתו לי ואינסי. ואנסה אם דם
קבריהם של ישראל. מערות שלהן סביב
וְאֵת עַצְמוֹת הַנְּבִיאִים
כסי ולא אידמו אמר להו גלו לי ואי לא
וְאֵת עַצְמוֹת יוֹשְׁבֵי
זבחים הוא: כסי ולא אידמי. שחט
לירושלים ובהן אתה וחיילותיך יכולין
יְרוּשָׁלִָם מִקִּבְרֵיהֶם:
סריקנא לכו לבשרייכו במסריקא דפרזלא
בהמות ולא אידמי הדם: פרטתא.
לישב: יוציאו את עצמות מלכי
ירמיהו ח א
41. בַּיּוֹם הַהוּא אָקִים
אמרו ליה האי כהן ונביא הוא דאינבי להו
שטר צוואה: ואיתגייר. נבוזראדן:
יהודה. שעתידים להשליך מן הקברים
אֶת סֻכַּת דָּוִיד הַנֹּפֶלֶת
גר תושב. שלא קבל עליו שאר מצות
העצמות שבקברים שנאמר בעת ההיא
לישראל בחורבנא דירושלם וקטלוהו אמר
וְגָדַרְתִּי אֶת פִּרְצֵיהֶן
וגו': אימת אתי בר נפלי. איידי
וקבל עליו שלא לעבוד עבודת כוכבים:
וַהֲרִסֹתָיו אָקִים וּבְנִיתִיהָ
להו אנא מפייסנא ליה אייתי רבנן קטיל
כִּימֵי עוֹלָם: עמוס ט יא
של אותו רשע. נבוכד נצר: רפינו ולא
דאמרינן צרור הכסף לקח בידו
עילויה ולא נח אייתי דרדקי דבי רב קטיל
נרפתה. שהיה הקב"ה מבקש לרפאותו
שנתמעטו הצדיקים קא מיירי הא
עילויה ולא נח אייתי פרחי כהונה קטיל
להכניס מבני בניו תחת כנפי השכינה:
נמי במשיח וקאמ' תלמידים מתמעטין
עילויה ולא נח עד די קטל עילויה תשעין
אלו נהרות בבל. שהם רעים לשתות:
ואיידי דאמרי' ותהי האמת נעדרת אייתי
וארבעה ריבוא ולא נח קרב לגביה אמר
צנייתא דבבל. דקלים מרים הם שעומדים
הא דההוא אתרא דשמיה קושטא:
זכריה זכריה טובים שבהן איבדתים ניחא
את
לך דאיקטלינהו לכולהו מיד נח הרהר תשובה בדעתיה אמר מה הם שלא איבדו אלא נפש אחת כך
ההוא גברא מה תיהוי עליה ערק שדר פורטיתא לביתיה ואיתגייר תנו רבנן נעמן גר תושב היה נבוזר אדן
גר צדק היה מבני בניו של סיסרא למדו תורה בירושלים מבני בניו של סנחריב לימדו תורה ברבים ומאן
נינהו שמעיה ואבטליון מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק ואף מבני בניו של אותו רשע ביקש
הקב"ה להכניסן תחת כנפי השכינה אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבונו של עולם מי שהחריב את
ביתך ושרף את היכלך תכניס תחת כנפי השכינה היינו דכתיב 6 רפינו את בבל ולא נרפתה עולא אמר זה
נבוכד נצר רבי שמואל בר נחמני אמר אלו נהרות בבל ותרגמה דצינייתא (צרידתא) דבבלאי אמר עולא
$ עמון ומואב שיבבי בישי דירושלם הוו כיון דשמעינהו לנביאי דקא מיתנבאי לחורבנא דירושלם שלחו
לנבוכד נצר פוק ותא אמר מסתפינא דלא ליעבדו לי כדעבדו בקמאי שלחו ליה 7 כי אין האיש בביתו
[א] הלך בדרך מרחוק ואין איש אלא הקדוש ברוך הוא שנאמר 8 ה' איש מלחמה שלח להו בקריבא
הוא ואתי שלחו ליה הלך בדרך מרחוק שלח להו אית להו צדיקי דבעו רחמי ומייתו ליה שלחו ליה
9 צרור הכסף לקח בידו ואין כסף אלא צדיקים שנאמר 01 ואכרה לי בחמשה עשר כסף וחומר שעורים ולתך
שעורים שלח להו הדרי רשיעי בתשובה ובעו רחמי ומייתו ליה שלחו ליה כבר קבע להן זמן שנאמר
ליום הכסא יבא (ל)ביתו אין כסא אלא זמן שנאמר 11 בכסה ליום חגנו שלח להו סיתווא הוא ולא מצינא
דאתי מתלגא וממיטרא שלחו ליה תא אשינא דטורא שנאמר 21 שלחו כר מושל ארץ מסלע מדברה
אל הר בת ציון שלח להו אי אתינא לית לי דוכתא דיתיבנא ביה שלחו ליה קברות שלהם מעולין
מפלטירין שלך דכתיב 31 בעת ההיא נאום ה' יוציאו את עצמות מלכי יהודה ואת עצמות שריו ואת עצמות
הכהנים ואת עצמות הנביאים ואת עצמות יושבי ירושלים מקבריהם ושטחום לשמש ולירח ולכל צבא
השמים אשר אהבום ואשר עבדום ואשר הלכו אחריהם אמר ליה רב נחמן לרבי יצחק מי שמיע לך אימת
אתי בר נפלי אמר ליה מאן בר
נפלי א"ל משיח משיח בר נפלי קרית ליה א"ל
אין דכתיב 41 ביום ההוא אקים
את