יא: דיני ממונות
בשלשה
פרק ראשון סנהדרין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ממעטני
דזיתא. מה שהקשתי על פירוש הקונטרס בסוף כירה
תקיפי קמאי. רבן גמליאל שהיה נוהג שררה וזורק מורא בתלמידים
צג
א) ב)
א
והמוציא יין מפורש
כדאשכחן בבכורות ובברכות ובראש השנה
שם: מן עומרי שיבליא. והא דתניא בפרק בתרא דמעשר שני
ג)
דצעריה לר' יהושע ואפ"ה קתני ביה ושפרא מילתא באנפאי ובאנפי
צד ב
ד)
צה ג ד ה
אמר ר' יהודה בראשונה היו שולחין
אצל בעלי הבתים שבמדינות
חבראי ורבן שמעון בריה דהוה מעינוותני בתראי כדאמרינן בהשוכר
ה) ו)
ז)
את הפועלים לא אמר
מהרו והתקינו פירותיכם עד שלא
צו ו
ח)
באנפי חבראי: דזמן ביעורא מטא.
הגיע שעת ביעור עד שבא ר' עקיבא
תקיפאי קדמאי לעינוותני בתראי דתניא
ט)
שנה שלישית או ששית לשמיטה. כל מי
ולימד כל פירות שלא באו לעונות
י) כ)
מעשה ברבן גמליאל שהיה יושב על גב
צז ז
ששיהה מעשרותיו של שנה ראשונה
מעשרות פטורים מן הביעור הכא
מעלה בהר הבית והיה יוחנן סופר הלז
ל)
❖ דעברוהו. פירוש והיה לו
ושניה חייב לבערן עכשיו תרומה
ר"ג קודם לרבי עקיבא היה:
❖
עומד לפניו ושלש איגרות חתוכות לפניו
בתר
ניתן לכהן ומעשר ראשון ללוי ומעשר
מונחות
אמר לו טול איגרתא חדא וכתוב
חבר ר' אלעזר בן עזריה
עני לעני ומעשר שני מתבער בכ"מ
רבינו חננאל
לאחנא בני גלילאה עילאה ולאחנא בני
תורה אור השלם
שהיה נשיא עמו לכך אמר באנפי
שהוא שאם לא העלהו לירושלים קודם
באנפאי ואוסיפת על שתא
חבראה: או דילמא מעברין. פירש
גלילאה
תתאה שלומכון יסגא מהודעין
1. כִּי אִם אֶל הַמָּקוֹם
פסח היה מבערו ערב פסח ומתודה
דא תלתין יומין איני והא
איהו דתני חדש ופריק רב
אֲשֶׁר יִבְחַר יְיָ אֱלֹהֵיכֶם
בערתי הקודש: ממעטני זיתא.
אנחנא לכון דזמן ביעורא מטא לאפרושי
בקונטרס משום דתקופה דאורייתא
פפא רצו חדש רצו שלשים
מִכָּל שִׁבְטֵיכֶם לָשׂוּם אֶת
כדכתיב חג האסיף תקופת
מקום קיבוץ הזיתים להתחמם זה על
מעשרא ממעטנא דזיתא וטול איגרתא חדא
יום ואקשינן תא חזי [מה]
שְׁמוֹ שָׁם לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ
בין תקיפי קמאי לענוותני
השנה וקשה דאביב נמי דאורייתא
זה. בגליל הוי זיתים מרובין ובדרום
וּבָאתָ שָׁמָּה:
וכתוב לאחנא בני דרומא שלומכון יסגא
בתראי תקיפי קמאי והוא
דברים יב ה
כדכתיב שמור את חדש
חטים מרובין. גליל ודרום מא"י הן ואין
2. תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר
מהודעין אנחנא לכון דזמן ביעורא מטא
רבן גמליאל דהוא כשכתב
האביב וכן פירות האילן
צריך להודיען על העיבור שקרובים
לא כתב אלא ושפרת
בַּכֵּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ:
לאפרושי מעשרא מעומרי שיבליא וטול
מלתא באנפאי ובאנפי
תהלים פא ד
וחג הקציר בכורי מעשיך ונראה
הן לב"ד אבל לבני גולה שרחוקים
3. כִּי חֹק לְיִשְׂרָאֵל הוּא
איגרתא חדא וכתוב לאחנא בני גלוותא בבבל
חבראי ואילו רשב"ג הוא
דהיינו טעמא דתקופה משום דאי
מא"י צריך להודיעם על העיבור
ענוותן סגיא כדגרסינן
מִשְׁפָּט לֵאלֹהֵי יַעֲקֹב:
ולאחנא דבמדי ולשאר כל גלוותא דישראל
❖
שלא יאכלו חמץ בפסח: דילמא
אפשר לטעות בה אבל בפירות האילן
בהשוכר את הפועלים א"ר
תהלים פא ה
ג' ענוותנין הן אבא ובני
שלומכון יסגא לעלם מהודעין אנחנא לכון
בתר דעברוהו. לרבן גמליאל מנשיאותו
ובאביב עבידי דטעו בהו:
בתירא ויהונתן בן שאול
אין
מעברין השנה אלא ביהודה.
נעשה עניו: על האביב. אם לא
דגוזליא רכיכין ואימריא ערקין וזמנא
לא כתב ובאנפי חבראי
גליון הש"ס
בישלה התבואה מעברין דקרא כתיב
והא דר' עקיבא עיבר השנה
אלא ושפר באנפאי בלבד
דאביבא לא מטא ושפרא מילתא באנפאי
גמרא ועל אחד מהן אין
ופרקינן דלמא ר' גמליאל
בנהרדעא בריש פרק האשה שלום
בחדש האביב. ואית דמפרשים
ובאנפי חביריי ואוסיפית על שתא דא יומין
מעברין.
לא כתב הכי אלא בתר
❖
ונהרדעא מחוצה
לפי שאין להם מהיכן להקריב
דעברוה לרבן גמליאל
תלתין דילמא בתר דעברוהו: תנו רבנן
לארץ שאני רבי עקיבא שלא הניח
העומר וקשה לי דאמרינן לקמן על
ואותיבו בהדיה רבי אלעזר
על שלשה דברים מעברין את השנה על
בן עזריה ומשום ראב"ע
א
כמותו בארץ ישראל כדאמרינן בסוף
שלש ארצות מעברין את השנה על
כתב הכי: ת"ר על ג'
האביב ועל פירות האילן ועל התקופה על
מוסף רש"י
שתים מהן מעברין ואם בישלה
ברכות וא"ת והא אמרינן
סימנין מעברין את השנה
שנים מהן מעברין $ ועל אחד מהן אין מעברין
תקעו בחדש.
תבואה ביהודה ולא בישלה בעבר
בזה בורר ר' חייא
על האביב ועל פירות
(תהלים פא ד)
האילן ועל התקופה על ב'
ובזמן שאביב אחד מהן הכל שמחין רבי
הירדן ובגליל מעברין השנה ואי
בר זרונקי ור"ש בן יהוצדק הוו
שהחדש מתכסה בו.
מהן מעברין ועל א' מהן
טעמא משום עומר הוא הרי בישלה
קאזלי לעבר השנה בעסיא ועסיא
שמעון בן גמליאל אומר על התקופה
אין מעברין ובזמן שאביב
אחד מהן הכל שמחין
התבואה ביהודה: ועל פירות האילן.
חוצה לארץ כדמוכח בחזקת הבתים
איבעיא להו על התקופה שמחין או על
לעבר פי' על אלו סימנים
דאמר כל שהראה
אם מתאחר בישולם יותר מזמן
(ר"ה ח:)
התקופה מעברין תיקו: ת"ר ב על שלשה
ועל כיוצא בהם היתה
הקב"ה למשה חייב במעשר למעוטי
העצרת מעברין שעצרת זמן הבאת
מסורת בידם שכל זמן
ארצות מעברין את השנה יהודה ועבר
שבית דין מומחה בישראל
ביכורים דכתיב וביום
עדרסקים עסיא ואספמיא ואין
יש לו רשות לעבר על
הירדן והגליל על שתים מהן מעברין ועל
הביכורים ואם לא יביאם בבואו לרגל
לומר דלא הניחו כמותם דהא ר"ל
הסימנים הללו וכדגרסינן
אחת מהן אין מעברין ובזמן שיהודה אחת
צריך לטרוח ולעלות פעם אחרת:
קרי להו רועי בקר ויש לומר
בר"ה פרק ארבעה
(ביצה טז.) מה
כי חזית דמשכה תקופת
מהן הכל שמחין שאין עומר בא אלא
ועל התקופה. בין על תקופת תמוז
דעיבורא דהתם היינו חישוב בעלמא
משפט ביום.
טבת עד ששה עשר בניסן
כמו ועיבר ג' שנים זו אחר זו דרבי
שמתעכבת ונמשכת שאין תקופת תשרי
מיהודה ת"ר אין מעברין את השנים אלא
ג
עברה לההיא שתא ולא
עקיבא לקמן דחזרו ב"ד
נופלת עד עבור החג מעברין דנפקא
תחוש לה וכך היתה הלכה
ביהודה ואם עיברוה בגליל מעוברת העיד
ד
(ר"ה
למשה מסיני שמעברין את
וישבו וקבעו בארץ ישראל תדע דהתם
לן לקמן מקרא בין על תקופת טבת
חנניה איש אונו אם עיברוה בגליל אינה
השנה על האביב ועל
כה:)
שנמשך זמנה עד ט"ז בניסן שהבאת
שנה שביעית היתה ותניא לקמן דאין
(מגילה
סימנים אחרים ואם אינו
מעוברת א"ר יהודה בריה דרבי שמעון בן
כא.)
העומר דילה בתוך תקופת טבת
מעברין בשביעית וא"ל דר' עקיבא
מצוי להיקרב כלל אביב
פזי מאי טעמא דחנניה איש אונו אמר קרא
שבניסן וצריכין שיהיה
מעברין לדחות את המועדות כדלקמן
חושבנא בעלמא עבד בנהרדעא אלא
מצוי ביהודה ובעבר הירדן
1 לשכנו תדרשו ובאת שמה כל דרישה
: ובזמן שאביב אחד. מן
דאדרבי עקיבא שלא הניח כמותו
ובגליל ואם היה מצוי
שאתה דורש לא יהיו אלא בשכנו של מקום
בשתים מהן ובאחת מהן
סמכו ואדר"ש בן יהוצדק לא סמכו
השנים שמתעברת שנה עליהן הכל
לא היה מצוי לא היו
ת"ר אין מעברין את השנה אלא ביום ואם
והדור עבוד חושבנא דבברכות
שמחין שאין חוששין בדחיית הפסח
ה
מעברין דת"ר על ג'
לפי שאין התבואה ראויה ואין איסור
משמע מעובדא דחנניה דקביעות
עיברוה בלילה אינה מעוברת ואין מקדשין
ארצות מעברין את השנה
ו
יהודה ועבר הירדן וגליל
חדש נארך עליהם אבל כשאביב ראוי
ממש עבד ובירושלמי אמרינן בהדיא
את החדש אלא ביום ואם קידשוהו בלילה
על שתים מהן מעברין
ליקצר והשנה מתעברת על הפירות
דכשאין יכולין לעבר אותה בארץ
אינו מקודש א"ר אבא מאי קרא 2 תקעו
(ועל אחת מהן מעברין)
והתקופות עציבין שזמן איסור חדש
ישראל מעברין אותה בחוצה לארץ
ועל אחת מהן אין מעברין
בחדש שופר בכסה ליום חגנו איזהו חג
ובזמן שארץ יהודה אחת
נארך עליהן: ה"ג רשב"ג אומר על
ירמיה יחזקאל ברוך בן נריה עיברו
מהן הכל שמחין לעבר
שהחדש מתכסה בו הוי אומר זה ראש
התקופה ול"ג אף: איבעיא להו על
בחוץ לארץ והדר מייתי עובד' דחנניה
שאין עומר בא אלא
השנה וכתיב כי חוק לישראל הוא משפט
מיהודה: ת"ר אין מעברין
התקופה שמחין. שאם התקופה
וקשה קצת דבברכות נפקא לן
3
את השנה אלא ביום
יעקב מה משפט ביום אף קידוש
לאלהי
מדכתיב
כי מציון תצא תורה וגו'
נופלת כתיקונה בתחלת תשרי והם
ואם עיברוה בלילה אינה
והכא
מייתי מלשכנו תדרשו ל):
מעברין השנה בשביל דברים אחרים
החדש ביום ת"ר אין מעברין את השנה
ז
מעוברת ואין מקדשין
ודוחין את החג בתוך ימות החורף
ראויה
את החודש אלא ביום
בשני
ואם קידשוהו בלילה אינו
חודש נמצאו עולי רגלים מצטערין
מקודש. שנאמר תקעו
בגשמים
לפי שהעיתים הולכין אחר
תקופת החמה לפיכך כשהיא צריכה לעבר על פירות האילן וזה מצטרף עמו היו שמחין או
בחודש שופר בכסה ליום
דילמא על התקופה לחודה מעברין ומפני שעיבורה מן התורה אתא רשב"ג למיפלג: על שלש ארצות. שלא הגיע אביב שלהן או שרואין
חגנו איזהו חג שהחודש
מתכסה בו הוי אומר
ב"ד שמתאחר בהן זמן בישול פירות האילן מעברין. שלשתן מא"י הם: על שתים מהן. אפילו על עבר הירדן והגליל מעברין דהואיל וברובא
זה ר"ה פי' אין מזכירין
דא"י לא מטא אביב לא קרינן ביה חדש האביב ועל אחת מהן אין מעברין אפילו לא הגיע ביהודה והגיע בעבר הירדן והגליל אין מעברין
בר"ה ובראשי חדשיכם
לא בתפלה ולא בזולתה
דהואיל ומביאין עומר מעבר הירדן או מגליל דתנן במנחות כרמל רך ומלא בעינן מיכן אמרו אין מביאין עומר אלא מן הקרוב
וכתיב ביה כי חק לישראל
לירושלים דהיינו יהודה לא ביכר הקרוב לירושלים מביאין אותו ממקום רחוק ומעשה שבא עומר י) מגנות צריפין כו' ושתי הלחם מבקעת
הוא משפט לאלהי יעקב
עין סוכר: ובזמן שיהודה אחד. מן המאוחרות הכל שמחין לפי שאין עומר בא להיות מצוה מן המובחר אלא מיהודה הלכך אם בישל
מה משפט ביום דכתיב
והיה ביום הנחילו את
ביהודה ועיברוה בשביל השתים כשמגיע זמן העומר כבר יבשו תבואות שביהודה ואנו רך ומלא בעינן וצריך להביאו משאר ארצות כ) ועוד
בניו וכתיב והיו אלה לכם
שאם ביכר יהודה ורואין ציבור שראוי להביא העומר וב"ד מעברין בשביל השתים מאריכין עליהם זמן איסור חדש קשה להם הדבר אבל
לחקת משפט לדורותיכם
בשלא ביכר יהודה ובאחת מהשתים אין קשה להם אע"פ שראוי להביא מהג' לפי שמצותו להביא מיהודה: אין מעברין את השנה אלא.
קידוש ביום: ת"ר
אף
אין
מעברין את השנה
בב"ד הקבוע ביהודה: שכנו של מקום. ירושלים והוא ביהודה: שהחדש מתכסה בו. שהלבנה אינה נראית בעליל לכל העולם דכתיב
חדש בכסה: הוי אומר זה ראש השנה. שחגה בראש חדש הוא אבל שאר חגים באמצע החדש הם וכתיב כי חק כלומר חק שישראל
עושין באותו חג דהיינו קידוש החדש הרי הוא כמשפט ומשפט ביום דכתיב ביום הנחילו את בניו כדדרשינן באחד דיני ממונות :
בשני