חלק פרק אחד
עשר סנהדרין
צז.
מסורת הש"ס
תורה אור
את סוכת דוד הנופלת. מלכות דוד שנפלה להכי קרי משיח בר נפלי:
רודפין אחר היין ומשתכרין ומתייקר היין אע"פ שרוב יין בעולם:
א) ב)
1. וְגַם אָנֹכִי מָנַעְתִּי מִכֶּם
ג) ד)
עד שהראשונה פקודה. עד שלא כלתה צרה ראשונה שניה ממהרת
כלו הפך לבן טהור הוא. כשפשט הנגע בכל העור. כך כשנהפכה כל
אֶת הַגֶּשֶׁם בְּעוֹד שְׁלֹשָׁה
ה)
ח¢ דָשִׁים לַקָּצִיר וְהִמְטַרְתִּי
לבא. פקודה כמו לא נפקד : שבוע. שמיטה: והמטרתי
המלכות למינות תבא גאולה: כי ידין ה' עמו. להביא להם גאולה: כי יראה
ו) ז)
עַל עִיר אֶחָת וְעַל עִיר
כי אזלת יד. שתלך ותחזק ידן של מסורות ומצליחין במלשינותן: שיתמעטו
על עיר אחת. שיהא מעט מטר ויהא רעב במקום זה ושובע במקום
ח) ט)
אַחַת לֹא אַמְטִיר חֶלְקָה
זה: חיצי רעב. רעב מעט שלא יהא
התלמידים. שמחזיקין ידי ישראל להחזירן
אַחַת תִּמָּטֵר וְחֶלְקָה אֲשֶׁר
לֹא תַמְטִיר עָלֶיהָ
שובע בשום מקום: משתכחת
למוטב: שתכלה פרוטה. והיינו אזלת יד
את סוכת דוד הנופלת א"ל הכי אמר רבי
עמוס ד ז
תִּיבָשׁ:
מלומדיה. מתוך שאין להם מה לאכול:
שיהו בידים ריקניות: כביכול. כאלו
י) כ)
2. אֲשֶׁר חֵרְפוּ אוֹיְבֶיךָ יְיָ
יוחנן דור שבן דוד בא בו תלמידי חכמים
ל)
אֲשֶׁר חֵרְפוּ עִקְּבוֹת
בששית קולות. יצאו קולות שבן דוד
יכולין לומר דבר זה כלפי מעלה: אין
מתמעטים והשאר עיניהם כלות ביגון ואנחה
מ) נ)
מְשִׁיחֶךָ: תהלים פט נב
עוזר ואין סומך לישראל. שיהיו שפלים
בא. ל"א קולות מתקיעת שופר שנאמר
❖
3. וַתְּהִי הָאֱמֶת נֶעְדֶּרֶת
וצרות רבות וגזרות קשות מתחדשות עד
:
יתקע בשופר גדול
למאד ואומר אין עוזר וסומך שיהיו
וְסָר מֵרָע מִשְׁתּוֹלֵל וַיַּרְא
שהראשונה פקודה שניה ממהרת לבא ת"ר
יְיָ וַיֵּרַע בְּעֵינָיו כִּי אֵין
מלחמות. בין עובדי כוכבים לישראל:
מתייאשין מן הגאולה: דמעסקי
מִשְׁפָּט: ישעיהו נט טו
שבוע שבן דוד בא בו שנה ראשונה מתקיים
הגהות הגר"א
דהוה הכי. שנה אחת רעב שנה אחת
ביה. לידע מתי יבא: ועקרב. נושך
4. כִּי בֵן מְנַבֵּל אָב בַּת
מקרא זה והמטרתי על עיר אחת ועל עיר
[א] גמ'
האדם פתאום: וחד חרוב. שאלף
שובע ואעפ"כ לא בא בן דוד: בששית
קָמָה בְאִמָּהּ כַּלָּה
1
בַּחֲמֹתָהּ אֹיְבֵי אִישׁ אַנְשֵׁי
קולות מי הוה. כלום יצאו קולות
אחת לא אמטיר שניה חיצי רעב משתלחים
שנה יהיה חרוב חוץ מששת אלפים
[ב] שם
מיכה ז ו
בֵיתוֹ:
אלו דהיינו אלף שביעי: תרי. אלפים
שבן דוד בא: ועוד כסדרן מי הוה.
שלישית רעב גדול ומתים אנשים ונשים וטף
5. וְרָאָה הַכֹּהֵן וְהִנֵּה
[ג] שם
כלומר אלו הצרות דקתני הכא כסדרן
הוא חרב אלף שביעי ואלף שמיני:
כִסְּתָה הַצָּרַעַת אֶת כָּל
חסידים ואנשי מעשה ותורה משתכחת
בְּשָׂרוֹ וְטִהַר אֶת הַנָּגַע
לא אתרמו בשבוע אחד אבל כי
יומו של הקב"ה אלף שנה שנאמר כי
[ד] שם
מלומדיה ברביעית שובע ואינו שובע
כֻּלּוֹ הָפַךְ לָבָן טָהוֹר
אתרמו אתי משיח: אשר חרפו אויביך
אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי
ויקרא יג יג
הוּא:
בחמישית שובע גדול ואוכלין ושותין ושמחין
❖
6. כִּי יָדִין יְיָ עַמּוֹ וְעַל
יעבור: משמט. ונעשה חרב:
ה' אשר חרפו עקבות משיחך. לא
ותורה חוזרת ללומדיה בששית קולות
עֲבָדָיו יִתְנֶחָם כִּי יִרְאֶה כִּי
שכולו שבת. שהעולם משמט: הוי
אתפרש האי קרא למאי איכתיב הכא
אָזְלַת יָד וְאֶפֶס עָצוּר
בשביעית מלחמות במוצאי שביעית בן דוד
עלמא. העולם כך מתקיים: ב'
דהא לא קא דריש ביה מידי ונראה
וְעָזוּב: דברים לב לו
מוסף רש"י
7. עֵינֵי גַּבְהוּת אָדָם שָׁפֵל
בא אמר רב יוסף הא כמה שביעית דהוה כן
אלפים היה תהו. תחת ל) שלא ניתנה
למורי שכן נכתב בספרים תחלה
בית הוועד יהיה לזנות.
וְשַׁח רוּם אֲנָשִׁים וְנִשְׂגַּב יְיָ
כמו ששנינו בפ' אחרון דסוטה
עדיין תורה והיה העולם כתוהו
ולא אתא אמר אביי בששית קולות בשביעית
לְבַדּוֹ בַּיּוֹם הַהוּא:
ומאדם הראשון עד שהיה אברהם
בעקבות המשיח חוצפא יסגא
ישעיהו ב יא
מלחמות מי הוה ועוד כסדרן מי הוה [א] 2(אשר
8. יְחַיֵּנוּ מִיֹּמָיִם בַּיּוֹם
בן נ"ב שנה איכא אלפים שנה
וכתבו פירוש זה על בעקבות שהוא
חרפו אויביך ה' אשר חרפו עקבות משיחך)
הַשְּׁלִישִׁי יְקִמֵנוּ וְנִחְיֶה
כדמוכחי קראי דכשנשלמו אלפים שנה
לשון סוף כמו אשר חרפו עקבות
הושע ו ב
לְפָנָיו:
תניא ר' יהודה אומר דור שבן דוד בא בו
בית הועד. מקום שתלמידי
9. וַתָּרֶם כִּרְאֵים קַרְנִי
עסק אברהם בתורה שנאמר
משיחך:
בית הוועד יהיה לזנות והגליל יחרב
(סוטה מט:) ששת
בַּøתִי בְּשֶׁמֶן רַעֲנָן:
ואת הנפש אשר עשו בחרן
חכמים מתוועדין שם ללמוד תורה:
אלפים שנה הוי עלמא.
תהלים צב יא
והגבלן יאשם [ב] ואנשי גבול יסובבו מעיר
ה"ג והגבלן. מקום ששמו כך ישתומם:
ומתרגמינן דשעבידו לאורייתא בחרן
01. כִּי אֶלֶף שָׁנִים בְּעֵינֶיךָ
לעיר ולא יחוננו וחכמת הסופרים תסרח ויראי
ואנשי הגבול. אנשי גבול ארץ ישראל.
ואמרינן במסכת ע"ז גמירי
כְּיוֹם אֶתְמוֹל כִּי יַעֲבֹר
וְאַשְׁמוּרָה בַלָּיְלָה:
ל"א אנשי גזית סנהדרין: כפני כלב.
חטא ימאסו ופני הדור כפני כלב והאמת
דההוא שעתא הוה אברהם בר חמשין
[ג]
(ע"ז ט.)
תהלים צ ד
ותרתי שנין: ושני אלפים תורה. מן
דדמיין ממש לכלב מ"ר. ל"א כפני
נעדרת שנאמר ותהי האמת נעדרת [ד] (וסר
שני אלפים תוהו.
3
הכלב שלא יתביישו זה מזה: משתולל
הנפש אשר עשו בחרן עד [אלפים]
מרע משתולל) מאי ותהי האמת נעדרת
על הבריות. כל העולם אומרין עליו
שנות המשיח ארבעים מ) ושמנה שנה
ושני אלפים תורה.
אמרי דבי רב מלמד שנעשית עדרים עדרים
שוטה הוא. היינו משתולל לשון שטות
עד שנולד יצחק וששים שנה משנולד
(שם)
והולכת לה מאי וסר מרע משתולל אמרי
כמו מוליך יועצים שולל :
יצחק עד שנולד יעקב הרי ק"ח וק"ל
דבי ר' שילא כל מי שסר מרע משתולל על
ליכא קושטא בעלמא. אין אדם
שהיו ליעקב כשבא למצרים הרי רל"ח
הבריות אמר רבא מריש הוה אמינא ליכא
בעולם שידבר אמת תמיד: אמר
ורד"ו שעמדו במצרים הרי תמ"ח
קושטא בעלמא אמר לי ההוא מרבנן ורב
לי ההוא מרבנן דאי הוו יהבי ליה
ומשיצאו ממצרים עד שנבנה בית
כל חללי דעלמא לא משני בדבוריה.
ראשון ת"פ דכתיב ויהי
טבות שמיה ואמרי לה רב טביומי שמיה
בשמנים שנה וארבע מאות שנה
לשקר ואישתעי לי הכי זימנא חדא
דאי הוו יהבי ליה כל חללי דעלמא לא הוה
לצאת בני ישראל מארץ מצרים וגו'
אקלעי לההוא אתרא וקושטא שמיה:
משני בדבוריה זימנא חדא איקלעי לההוא
טרפא אבבא. שהיתה שואלת אותה:
הרי תתקכ"ח ות"י שעמד בית ראשון
אתרא וקושטא שמיה ולא הוו משני
לאו אורח ארעא. לומר היכן היא
כדמוכחי קראי על פי חשבון שנות
בדיבורייהו ולא הוה מיית איניש מהתם בלא
הואיל וחייפה רישה: ה"ג נערים
המלכים וע' דגלות בבל ות"כ
זימניה נסיבי איתתא מינהון והוו לי תרתין
ילבינו פני זקנים. כלומר יחרפו
שעמד בית שני הרי תת"ק ותתקכ"ח
בנין מינה יומא חד הוה יתבא דביתהו וקא
ויביישו אותם: וזקנים יעמדו בפני
הרי אלפים פחות קע"ב וקע"ב קודם
הנערים. לכבדם והיינו דאמרינן
חייפא רישה אתאי שיבבתה טרפא אדשא
השלמת ד' אלפים נחרב הבית ולסוף
אותן קע"ב נשלמו שני אלפים תורה
בעקבות המשיח
סבר לאו אורח ארעא אמר לה ליתא הכא
חוצפא יסגא: בת קמה באמה.
ואיידי דאמר שני אלפים תוהו קאמר
שכיבו ליה תרתין בנין אתו אינשי דאתרא
לחרפה ולביישה: היוקר יעות. שלא
שני אלפים תורה ולא שתכלה תורה
לקמיה אמרו ליה מאי האי אמר להו הכי
אחר שני אלפים. מ"ר: ושני אלפים
יכבדו זה את זה. יקר כבוד. ל"א
הוה מעשה א"ל במטותא מינך פוק מאתרין
שנות המשיח. שלאחר שני אלפים
היוקר יעות מכובד שבהן יהא עוותן
ולא תגרי בהו מותנא בהנך אינשי תניא ר'
ורמאי. מ"ר: והגפן יתן פריו.
תורה הוה דינו שיבא משיח ותכלה
נהוראי אומר דור שבן דוד בא בו נערים
ואעפ"כ יהיה היין ביוקר שלא יהיה
הגלות נ) ויבטל השיעבוד מישראל:
ילבינו פני זקנים וזקנים יעמדו לפני נערים
ברכה בפרי עצמו. ל"א שיהיו כולן
אבל
4 ובת קמה באמה וכלה בחמותה ופני הדור כפני כלב ואין הבן מתבייש
מאביו תניא ר' נחמיה אומר דור שבן דוד בא בו העזות תרבה והיוקר יעות והגפן יתן פריו והיין ביוקר ונהפכה
כל המלכות למינות ואין תוכחה מסייע ליה לר' יצחק דא"ר יצחק אין בן דוד בא עד שתתהפך כל המלכות
למינות אמר רבא מאי קרא 5 כולו הפך לבן טהור הוא ת"ר 6כי ידין ה' עמו [וגו'] כי יראה כי אזלת יד ואפס עצור
ועזוב אין בן דוד בא עד שירבו המסורות ד"א עד שיתמעטו התלמידים ד"א עד שתכלה פרוטה מן הכיס ד"א
עד שיתייאשו מן הגאולה שנאמר ואפס עצור ועזוב כביכול אין סומך ועוזר לישראל כי הא דר' זירא כי הוה
משכח רבנן דמעסקי ביה אמר להו במטותא בעינא מנייכו לא תרחקוה דתנינא ג' באין בהיסח הדעת אלו הן
משיח מציאה ועקרב אמר רב קטינא שית אלפי שני הוו עלמא וחד חרוב שנאמר 7 ונשגב ה' לבדו ביום ההוא
אביי אמר תרי חרוב שנאמר 8יחיינו מיומים ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו תניא כותיה דרב קטינא כשם
שהשביעית משמטת שנה אחת לז' שנים כך העולם משמט אלף שנים לשבעת אלפים שנה שנאמר ונשגב ה'
לבדו ביום ההוא ואומר 9מזמור שיר ליום השבת יום שכולו שבת ואומר 01כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי
יעבור תנא דבי אליהו ששת אלפים שנה הוי עלמא שני אלפים תוהו שני אלפים תורה שני אלפים ימות המשיח
ובעונותינו