חלק פרק אחד
עשר סנהדרין
צט.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ה"ג היינו דאמר ליה ההוא מינא לרבי אבהו וכו': אקוט בדור. אקח
לאיברי לא גליתי. שלא הוצאתי דבר מפי שהיו איברי יכולין לשמוע
יב
א) ב)
א
ג)
אבל בלבי היה טמון הדבר: למען ירבו ימיכם כימי השמים על הארץ.
ישראל ואמלוך עליהם כמו נקטיה. ארבעים שנה אקוט בדור בדור קטן
מ)
ולא עמדו בארצם כל כך אבל עתידין לעמוד כשיבא משיח: כמשוש
של ארבעים שנה שהוא משונה מדורות שלפניו ומסתמא היינו משיח
ד)
ב
חתן. שבעת ימי המשתה כן ישיש עליך שבעת ימים ויומו של הקב"ה
ששינוין גדולים יהיו בדורו ופשטיה דקרא מיהא גבי מתי מדבר אבל
ה)
ו) ז)
אלף שנה: כי מי נח. כמו כימי נח
מדכתיב אקוט משמע אף להבא היה
יג ג
ח)
מתנבא: מיוחד. חשוב: ה"ג רבי
כחשבון השנים שנמצא בידו לאותו זמן
והיינו דא"ל ההוא מינא לרבי אבהו אימתי
ט)
ד
אומר ג' דורות שנאמר ייראוך עם
שנשבע ה' מעבור מי נח עוד על
י)
אתי משיח א"ל לכי חפי להו חשוכא להנהו
כ)
שמש. כלומר בהדי משיח שכתב בו
הארץ כן נשבעתי כפי אותו חשבון
אינשי א"ל מילט קא לייטת לי א"ל קרא
יד ה
לפני שמש ינון שמו
נשבעתי מקצף עליך ומגער בך שלא
ל)
כתיב 1 כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל
מ)
ייראוך ישראל ולפני ירח לפני מלכות
אחריב את עולמי לאחר שיבא משיח
ו
לאומים ועליך יזרח ה' וכבודו עליך יראה
ז
עד שיכלה זה הזמן: לא נתנבאו.
בית דוד שנמשל כירח כדכתיב
❖
נ)
תניא ר' אליעזר אומר ימות המשיח ארבעים
טובה לישראל: עין לא ראתה. דאין
כירח יכון עולם וגו' כמו כן
שנה שנאמר ארבעים שנה אקוט בדור רבי
קץ לדבר: צדיקים אינן עומדין.
ייראוך דור דורים דור אחד דורים
2
טו ח
ב' הרי ג': אין להם משיח לישראל.
הגהות הגר"א
אלעזר בן עזריה אומר שבעים שנה שנאמר
דגדול כחן של בעלי תשובה שאין בריה
יכולה לעמוד (לפניהם) [במחיצתם]:
אלא הקב"ה ימלוך בעצמו ויגאלם
טז ט
[א] גמ'
והיה ביום ההוא ונשכחת צור שבעים שנה
3
לבדו: שרי ליה מריה. ימחול לו
ברישא לרחוק. שנתרחק מן הקב"ה
כימי מלך אחד איזהו מלך מיוחד הוי אומר
הקב"ה שאמר דברים אשר לא כן:
ואח"כ שב אליו בתשובה והדר שלום
❖
❖
זה משיח רבי אומר שלשה דורות שנאמר
ואלו זכריה מיהא מתנבא. על משיח
לקרוב מעיקרא צדיק גמור דגדול כחן
4 ייראוך עם שמש ולפני ירח דור דורים ר'
של בעלי תשובה: שהיה רחוק מן
בבית שני דכתיב בתרי עשר הנה
הילל אומר אין להם משיח לישראל שכבר
מוסף רש"י
תורה אור השלם
העבירה. כל ימיו דהיינו צדיק גמור:
מלכך יבא לך וגו'. ולאו היינו זכריה
אכלוהו בימי חזקיה אמר
רב יוסף שרא ליה
בן יהוידע הכהן שניבא בבית ראשון
אפיקורוס ומגלה פנים מפורש לקמן :
אין להם משיח
1. כִּי הִנֵּה הַחֹשֶׁךְ יְכַסֶּה
לישראל.
מריה לרבי הילל חזקיה אימת הוה בבית
ברית בשר. מילה: מכאן. מן הפסוק
אֶרֶץ וַעֲרָפֶל לְאֻמִּים
אלא זכריה בן ברכיה שהיה במלכות
וְעָלַיִךְ יִזְרַח יְיָ וּכְבוֹדוֹ
דריוש: רבי אומר שס"ה כמנין ימות
הזה שכתוב כי דבר ה' בזה (אמר ר"א
ראשון ואילו זכריה קא מתנבי בבית שני
עָלַיִךְ יֵרָאֶה:
החמה דכתיב כי יום נקם בלבי
וכו' מחלל את הקדשים דמחלל קדשים
ישעיהו ס ב
ואמר 5 גילי מאד בת ציון הריעי בת
(לעיל צח:) לא נתנבאו.
2. אַרְבָּעִים שָׁנָה אָקוּט
ושנת גאולי באה. [ליום נקם של
ומבזה מועדות ומגלה פנים כו' היינו
ירושלים הנה מלכך יבא לך צדיק ונושע
(ברכות
בְּדוֹר וָאֹמַר עַם תֹּעֵי לֵבָב
דבר ה' בזה) דבזיון הוא: מפר ברית.
מרגלים ארבעים יום מה יום נקם
לד:)
הֵם וְהֵם לֹא יָדְעוּ דְרָכָי:
הוא עני ורוכב על חמור ועל עיר בן אתונות
היינו את בריתי הפר: מועדות.
(שבת סג.) עין לא
של מרגלים] שנה אחת בכל יום
תהלים צה י
תניא אידך ר' אליעזר אומר ימות המשיח
3. וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא
ראתה.
חולו של מועד: דקדוק זה. חסרות
כדכתיב יום לשנה יום
(שם)
וְנִשְׁכַּחַת צֹר שִׁבְעִים שָׁנָה
ארבעים שנה כתיב הכא 6 ויענך וירעיבך
ויתרות: מק"ו [זה] ומגזירה שוה
לשנה וגו' כך שנת גאולה באה שנה
כִּימֵי מֶלֶךְ אֶחָד מִקֵּץ
ויאכילך וכתיב התם שמחנו כימות עניתנו
(ברכות שם) שהוא רחוק
[זו]. [ושא"ל רבו גזירה שוה] לא
ליום שנה ליום שלכל יום ויום של
שִׁבְעִים שָׁנָה יִהְיֶה לְצֹר
7
מעבירה.
כְּשִׁירַת הַזּוֹנָה:
גמר מרבו: המשנה. זה שעושה כמו
שנות ראינו רעה רבי דוסא אומר ד' מאות
שנה זו הכתובה שנת גאולי במקרא
ישעיהו כג טו
שאינה עיקר: זה העובד ע"ז. היינו
זה נותנים שנה אחת. ואית דגרסי רבי
שנה כתיב הכא 8 ועבדום וענו אותם ארבע
4. יִירָאוּךָ עִם שָׁמֶשׁ
(שם)
פרקמטיא.
אומר שס"ה אלפים שנה דכתיב שנת
דבר ה' דבור שדבר
הקב"ה בעצמו
וְלִפְנֵי יָרֵחַ דּוֹר דּוֹרִים:
מאות שנה וכתיב התם שמחנו כימות
תהלים עב ה
גאולי באה ושנה של הקב"ה הכי הוי
לישראל דאנכי ולא יהיה לך מפי
5. גִּילִי מְאֹד בַּת צִיּוֹן
עניתנו רבי אומר ג' מאות וששים וחמש שנה
הגבורה שמענום : חוזר. לשנותה:
דכתיב כי אלף שנים בעיניך
נ)
הָרִיעִי בַּת יְרוּשָׁלִַם הִנֵּה
כמנין ימות החמה שנאמר כי יום נקם
9
(כתובות קיא:) המגלה
כיום: ל) ועד עכשיו. ימות המשיח:
מַלְכֵּךְ יָבוֹא לָךְ צַדִּיק
זמר
פנים בתורה.
בלבי ושנת גאולי באה מאי יום נקם בלבי
וְנוֹשָׁע הוּא עָנִי וְרֹכֵב עַל
חֲמוֹר וְעַל עַיִר בֶּן
א"ר יוחנן ללבי גליתי לאבריי
לא גליתי ר"ש בן לקיש אמר ללבי גליתי למלאכי השרת לא גליתי תני
זכריה ט ט
אֲתֹנוֹת:
6. וַיְעַנְּךָ וַיַּרְעִבֶךָ וַיַּאֲכִלְךָ
אבימי בריה דרבי אבהו ימות המשיח לישראל שבעת אלפים שנה שנאמר 01 ומשוש חתן על כלה (כן)
אֶת הַמָּן אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ
ישיש עליך (ה') אלהיך אמר רב יהודה אמר שמואל ימות המשיח כמיום שנברא העולם ועד עכשיו שנאמר
וְלֹא יָדְעוּן אֲבֹתֶיךָ לְמַעַן
הוֹדִעֲךָ כִּי לֹא עַל הַלֶּחֶם
11 כימי השמים על הארץ רב נחמן בר יצחק אמר כימי נח עד עכשיו שנאמר 21 כי מי נח זאת לי אשר
(שבועות יג.) המחלל את
לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם כִּי עַל
נשבעתי אמר רבי חייא בר אבא א"ר יוחנן כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא לימות המשיח אבל לעולם
הקדשים.
א
כָּל מוֹצָא פִי יְיָ יִחְיֶה
דברים ח ג
הָאָדָם:
הבא 31 עין לא ראתה אלהים זולתך (אלהים) יעשה למחכה לו ופליגא דשמואל דאמר שמואל ב אין בין
7. שַׂמְּחֵנוּ כִּימוֹת עִנִּיתָנוּ
(אבות פ"ג מי"א) והמבזה
העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד ואמר רבי חייא בר אבא א"ר יוחנן כל הנביאים לא
את המועדות.
שְׁנוֹת רָאִינוּ רָעָה:
תהלים צ טו
נתנבאו אלא לבעלי תשובה אבל צדיקים גמורים עין לא ראתה אלהים זולתך ופליגא דרבי אבהו דא"ר
8. וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹעַ
אבהו (א"ר) מקום שבעלי תשובה עומדין שם צדיקים אינן עומדין שם שנאמר שלום שלום לרחוק
תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ
ג
41
בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם
ולקרוב ברישא רחוק והדר קרוב מאי רחוק רחוק דמעיקרא ומאי קרוב קרוב דמעיקרא ודהשתא ורבי יוחנן
וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת
אמר לרחוק שהוא רחוק מעבירה קרוב שהוא קרוב מעבירה ונתרחק ממנה וא"ר חייא בר אבא א"ר
שָׁנָה: בראשית טו יג
9. כִּי יוֹם נָקָם בְּלִבִּי וּשְׁנַת
יוחנן כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא למשיא בתו לתלמיד חכם ולעושה פרקמטיא לתלמיד חכם ולמהנה
ד
(שם) והמפר בריתו כו'.
גְּאוּלַי בָּאָה:
תלמיד חכם מנכסיו אבל תלמידי חכמים עצמן עין לא ראתה אלהים זולתך מאי עין לא ראתה אמר
ישעיהו סג ד
(שם) והמגלה
01. כִּי יִבְעַל בָּחוּר
רבי יהושע בן לוי זה יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית ר"ל אמר זה עדן לא ראתה עין מעולם
פנים בתורה כו'.
בְּתוּלָה יִבְעָלוּךְ בָּנָיִךְ
וא"ת אדם היכן דר בגן ואם תאמר גן הוא עדן תלמוד לומר 51 ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן: והאומר
וּמְשׂוֹשׂ חָתָן עַל כַּלָּה
יָשִׂישׂ עָלַיִךְ אֱלֹהָיִךְ:
אין תורה מן השמים וכו': תנו רבנן כי דבר ה' בזה ומצותו הפר הכרת תכרת זה האומר אין תורה מן
(שם) והמלבין פני
61
ישעיהו סב ה
11. לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם
חבירו ברבים.
השמים ד"א כי דבר ה' בזה זה אפיקורוס ד"א כי דבר ה' בזה זה המגלה פנים בתורה ואת מצותו הפר
(שם,
וִימֵי בְנֵיכֶם עַל הָאֲדָמָה
זה המפר ברית בשר הכרת תכרת הכרת בעולם הזה תכרת לעולם הבא מכאן אמר רבי אליעזר המודעי
ועי"ש של"ג כן כאן)
אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְיָ לַאֲבֹתֵיכֶם
לָתֵת לָהֶם כִּימֵי הַשָּׁמַיִם
ה המחלל את הקדשים והמבזה את המועדות ו והמפר בריתו של אברהם אבינו והמגלה פנים בתורה
(שם)
עַל הָאָרֶץ:
שלא כהלכה והמלבין פני חבירו ברבים אף על פי שיש בידו תורה ומעשים טובים אין לו חלק לעולם הבא
דברים יא כא
ז
21. כִּי מֵי נֹחַ זֹאת לִי
תניא אידך כי דבר ה' בזה זה האומר אין תורה מן השמים ח ואפילו אמר כל התורה כולה מן השמים
אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי מֵעֲבֹר מֵי
חוץ מפסוק זה שלא אמרו הקדוש ברוך הוא אלא משה מפי עצמו זהו כי דבר ה' בזה ואפילו אמר כל התורה
נֹחַ עוֹד עַל הָאָרֶץ כֵּן
נִשְׁבַּעְתִּי מִקְּצֹף עָלַיִךְ
כולה מן השמים חוץ מדקדוק זה מקל וחומר זה מגזרה שוה זו זה הוא כי דבר ה' בזה תניא היה רבי
וּמִגְּעָר בָּךְ:
מאיר אומר הלומד תורה ואינו מלמדה זה הוא דבר ה' בזה רבי נתן אומר כל מי שאינו משגיח על המשנה
ישעיהו נד ט
31. וּמֵעוֹלָם לֹא שָׁמְעוּ
ר' נהוראי אומר כל שאפשר לעסוק בתורה ואינו עוסק רבי ישמעאל אומר זה העובד עבודת כוכבים מאי
ט
לֹא הֶאֱזִינוּ עַיִן לֹא רָאָתָה
משמעה דתנא דבי ר' ישמעאל כי דבר ה' בזה זה המבזה דבור שנאמר [א] לו למשה מסיני 71אנכי ה' אלהיך לא
אֱלֹהִים זוּלָתְךָ יַעֲשֶׂה
לִמְחַכֵּה לוֹ:
יהיה לך אלהים אחרים וגו' רבי יהושע בן קרחה אומר כל הלומד תורה ואינו חוזר עליה דומה לאדם שזורע
ישעיהו סד ג
41. בּוֹרֵא נִיב שְׂפָתָיִם
ואינו קוצר רבי יהושע אומר כל הלומד תורה ומשכחה דומה לאשה שיולדת וקוברת רבי עקיבא אומר
שָׁלוֹם שָׁלוֹם לָרָחוֹק
זמר וְלַקָּרוֹב אָמַר
יְיָ
וּרְפָאתִיו: ישעיהו נז יט
51. וְנָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן וּמִשָּׁם יִפָּרֵד וְהָיָה לְאַרְבָּעָה רָאשִׁים: בראשית ב י 61. כִּי דְבַר יְיָ בָּזָה וְאֶת מִצְוָתוֹ הֵפַר הִכָּרֵת תִּכָּרֵת הַנֶּפֶשׁ הַהִוא עֲוֹנָה בָהּ:
71. אָנֹכִי יְיָ אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר
במדבר טו לא
הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי: שמות כ ב