קא:
חלק פרק אחד
עשר
סנהדרין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
גם אלה משלי שלמה אשר העתיקו אנשי חזקיה. היינו תלמידי חזקיה
העוסק בבנין מתמסכן: הוא סבר איהו מליך. ולכן נתאמץ שבע בן
כז א
א) ב)
ג)
כדקיימא לן בהשותפין בבבא בתרא חזקיה וסיעתו כתבו משלי.
בכרי וקבץ כל ישראל אליו והיה רוצה למלוך כדכתיב במקרא :
איהו מליך. ולכך נעשה יועץ לאבשלום כדי שתשוב המלוכה מדוד
מכלל דחזקיה היה מלמד לכל וכדאמרן נעץ חרב על
❖
בנו לימד: מכל טורח שטרח
לאבשלום ובין כך ובין כך יתגלגל הדבר ותשוב אליו: על מי מריבה.
פתח בית המדרש וכל שכן שלמנשה
בו. ללמדו: שבאו בעלילה. שלא
שבעון שאמר שמעו נא המוריםח) נענש
ד)
ולא נכנס לארץ ישראל: ומנא לן דלא
באו לבקש לפני הקב"ה בתפלה אלא
גם אלה משלי שלמה אשר העתיקו אנשי
ה)
1
תורה אור השלם
אתי. ירבעם לעלמא דאתי והכי נמי
באו בעלילה שאמרו דברים של
חזקיה מלך יהודה וכי חזקיה מלך יהודה
ו)
1. גַּם אֵלֶּה מִשְׁלֵי שְׁלֹמֹה
נצחון שאין להם תשובה: הברכה
מפרש לקמן ט) בכלהו שלשה מלכים
לכל העולם כולו לימד תורה ולמנשה בנו
ז)
אֲשֶׁר הֶעְתִּיקוּ אַנְשֵׁי
חִזְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה: אחת היא. וכי אין לך ברכה יותר.
וארבעה הדיוטות: הוכיח את שלמה.
ח)
לא לימד תורה אלא מכל טורח שטרח בו
ט)
כדמפרש ואזיל דאמר דוד אביך וכו':
תשובה ניצחת השיבו ועלתה לו:
משלי כה א
ומכל עמל שעמל בו לא העלהו למוטב
2. וַיְדַבֵּר יְיָ אֶל מְנַשֶּׁה
מנשה. בא בעלילה שלא להתפלל
ומפני מה נענש שהוכיחו ברבים.
וְאֶל עַמּוֹ וְלֹא הִקְשִׁיבוּ:
אלא יסורין שנאמר 2 וידבר ה' אל מנשה
לביישו: פרץ פרצות בחומה כדי
למקום אלא לבסוף אם לא תושיעני
י)
דברי הימים ב לג י
❖
ואל עמו ולא הקשיבו ויבא ה' עליהם את
3. וּכְהָצֵר לוֹ חִלָּה אֶת
שיעלו. (וירדו) [ויכנסו] בריוח: ואתה
מה הועיל לי שקראתי לך יותר משאר
פְּנֵי יְיָ אֱלֹהָיו וַיִּכָּנַע מְאֹד
גדרת אותם כדי לעשות אנגריא.
שרי הצבא אשר למלך אשור וילכדו את
אלהות והיינו דכתיב ויכנע ו)לפני (ה')
מִלִּפְנֵי אֱלֹהֵי אֲבֹתָיו:
אלהי אבותיו מכלל דעד השתא לפני
כדי שיכנסו בשערים לידע מי נכנס
מנשה בחוחים ויאסרוהו בנחשתים ויוליכהו
דברי הימים ב לג יב
מוסף רש"י
4. וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל יְיָ גָּדוֹל
אלוהות אחרים נכנע: תנא. כי
כדי לגבות מס לבת פרעה מ"ר. ל"א
בבלה וכתיב ובהיצר לו חילה את פני ה'
3
דאין ישיבה בעזרה.
עֲוֹנִי מִנְּשֹׂא:
אמרינן דהוגה את השם באותיותיו אין
שסגר השערים ועשה מגדל לבת
אלהיו ויכנע מאד מלפני (ה') אלהי אבותיו
בראשית ד יג
לו חלק לעולם הבא בגבולין אבל
פרעה על אחד מן השערים וכולם
5. וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל אָבִיו
ויתפלל אליו ויעתר לו וישמע תחינתו
במקדש לא שהרי בשם היו מברכין:
עוברים דרך שם כדי שיהיו מצויין
הַבְרָכָה אַחַת הִוא לְךָ
וישיבהו ירושלים למלכותו וידע מנשה כי
אָבִי בָּרֲכֵנִי גַם אָנִי אָבִי
ובלשון עגה. אפילו במקדש לא. לשון
עמה לכבדה ולעבדה. כל עבודת בית
וַיִּשָּׂא עֵשָׂו קֹלוֹ וַיֵּבְJְ:
ה' הוא האלהים הא למדת שחביבין יסורין
עגה לעז שאינו הוגה באותיותיו
המלך קרי אנגריא. ל"א שהיה רגיל
(סוטה מ:)
בראשית כז לח
6. הֵמָּה מֵי מְרִיבָה אֲשֶׁר
ת"ר שלשה באו בעלילה אלו הן קין עשו
בלשון הקדש שלנו אלא שאר לועזין
שלמה לסגור דלתות העזרה ומצניע
רָבוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת יְיָ
עגה לשון בלעגי שפה מ"ר.
מפתחות בידו ודרכו של מלך לישן ג'
ומנשה קין דכתיב גדול עוני מנשוא אמר
(יומא כה. סט:)
4
וַיִּקָּדֵשׁ בָּם: במדבר כ יג
שעות ביום וישראל עומדין על
ל"א עגה לשון עוגה מקום שיש בו
7. וַיְצַו פַּרְעֹה לְכָל עַמּוֹ
(שם סט:) אלא
לפניו רבונו של עולם כלום גדול עוני
למלכי בית יהודה.
לֵאמֹר כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד
העזרה עד שיעמוד המלך ואמר לו
חבורת בני אדם שמדברין דברי חול.
מששים ריבוא שעתידין לחטוא לפניך ואתה
הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ וְכָל
ירבעם אתה רוצה שיתנו לך אנגריא
גבולין קרי חוץ למקדש ואסור לפרש
הַבַּת תְּחַיּוּן:
סולח להם עשו דכתיב 5 הברכה אחת היא
לבת פרעה אשתך שתתן להם
שם בן ארבעים ושתים בלשון עגה
(שם כה. ועי"ש סט.)
שמות א כב
לך אבי מנשה בתחילה קרא לאלוהות
8. וַיְהִי בַּדָּבָר הַזֶּה
מפתחות: י)(בית) [את] המלוא. אחת מן
חוץ למקדש ואי עבד אין לו חלק
לְחַטַּאת בֵּית יָרָבְעָם
הרבה ולבסוף קרא לאלהי אבותיו : אבא
אבל בלשון קדש אינו נענש כל כך
הפרצות גדר ומלאו לכותל החומה
וּלְהַכְחִיד וּלְהַשְׁמִיד מֵעַל
שאול אומר אף ההוגה את השם באותיותיו
ובמקדש הואיל ונהגו להזכיר פירושו
ובנה שם מגדל לבת פרעה ולאנשים
פְּנֵי הָאֲדָמָה:
מלכים א יג לד
אינו נענש: שריבע עם. שריבץ את
וכו': תנא ובגבולין ובלשון עגה: שלשה
שעובדין לה. לעיל מהאי קרא כתיב
9. וְזֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר הֵרִים
ישראל והשפילם: עשה מריבה בעם.
וירם יד במלך כלומר קם בדברים
מלכים וארבעה הדיוטות וכו': ת"ר ירבעם
יָד בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בָּנָה אֶת
כנגד המלך ומרד בו: שחלץ תפילין
הריבם אלו עם אלו בעסק עבודת
הַמִּלּוֹא סָגַר אֶת פֶּרֶץ עִיר
שריבע עם ד"א ירבעם שעשה מריבה בעם
דָּוִד אָבִיו:
בפניו. שהיה לו לפנות לצד אחר מפני
כוכבים זה עובד וזה מוחה בידו
דבר אחר ירבעם שעשה מריבה בין ישראל
מלכים א יא כז
ובאו לידי מחלוקת: שניבט ולא ראה.
אימת מלכותו ולחלוץ שלא בפניו.
01. וַיֹּאמֶר יָרָבְעָם בְּלִבּוֹ
לאביהם שבשמים בן נבט בן שניבט ולא
היה סבור להביט יפה ולעמוד על
ל"א חולץ תפילין בפניו לבא להתריס
עַתָּה תָּשׁוּב הַמַּמְלָכָה
ראה תנא הוא נבט הוא מיכה הוא שבע בן
לְבֵית דָּוִד:
כנגדו בחזקה: חלץ תפילין. אין
דבר עיקר ולא ראה שטעה כדאמרינן
מלכים א יב כו
בכרי נבט שניבט ולא ראה מיכה שנתמכמך
לקמן ראה אש יוצאה מאמתו וכו':
נכון להיות בגלוי ראש לפני המלך
11. וַיִּוָּעַץ הַמֶּלֶךְ וַיַּעַשׂ
בבנין ומה שמו שבע בן בכרי שמו
תנו
שְׁנֵי עֶגְלֵי זָהָב וַיֹּאמֶר
נתמכמך בבנין. של מצרים שנתנוהו
[והוא התחיל במרד בכך להראות
אֲלֵהֶם רַב לָכֶם מֵעֲלוֹת
ולומר לו שאינו נוהג כמלך]: גמירי
בבנין במקום לבנה כדמפרש באגדהז)
רבנן שלשה ניבטו ולא ראו ואלו הן נבט
יְרוּשָׁלִַם הִנֵּה אֱלֹהֶיךָ
דאין ישיבה. הלכה למשה מסיני
שאמר לו משה להקב"ה אתה הרעות
יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ
ואחיתופל ואיצטגניני פרעה נבט ראה
אש
מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:
ולא מקרא: שהושיב רשע אצל
לעם הזה שעכשיו אם אין להם
שיוצאת מאמתו הוא סבר איהו מליך ולא
מלכים א יב כח
צדיק. ואומר להם להעמיד להם
לבנים משימין בניהם של ישראל בבנין
היא ירבעם הוא דנפק מיניה אחיתופל ראה
צלם אחד בבית אל ואחד בדן
אמר לו הקב"ה קוצים הם מכלין
צרעת שזרחה לו על אמתו הוא סבר איהו
הסכימו עמו: אמר לו רשע לצדיק
שגלוי לפני אילו הם חיים היו
מלך ולא היא בת שבע בתו הוא דנפקא
סלקא דעתך גברא כירבעם פלח
רשעים [גמורים] ואם תרצה תנסה
מינה שלמה איצטגניני פרעה דאמר רבי
לעבודת כוכבים אלא לנסיונהו
והוציא אחד מהן הלך והוציא את
בעי. אם דעתנו שלם עמו נתרצה
חמא ברבי חנינא מאי דכתיב המה מי
מיכה. ל"א נתמכמך עסק בבנין עד
6
בדבר וכך היה מטעה רשע לצדיק
שנעשה מך כדאמרינן כל
מריבה המה שראו איצטגניני פרעה וטעו
עד שהיו כולן חתומים שהן היו רוצים
ראו שמושיען של ישראל במים הוא לוקה אמר כל הבן הילוד היאורה
7
ושוב לא היו יכולים לחזור בהן:
תשליכוהו והן לא ידעו שעל עסקי מי מריבה לוקה ומנא לן דלא אתי
ואף
לעלמא דאתי דכתיב 8 ויהי בדבר הזה לחטאת בית ירבעם ולהכחיד ולהשמיד
מעל פני אדמה להכחיד בעולם הזה ולהשמיד לעולם הבא אמר רבי יוחנן מפני מה זכה ירבעם למלכות
מפני שהוכיח את שלמה ומפני מה נענש מפני שהוכיחו ברבים שנאמר 9 וזה הדבר אשר הרים יד במלך
שלמה בנה את המלוא סגר את פרץ עיר דוד אביו אמר לו דוד אביך פרץ פרצות בחומה כדי שיעלו
ישראל לרגל ואתה גדרת אותם כדי לעשות אנגריא לבת פרעה ומאי וזה אשר הרים יד במלך אמר
רב נחמן שחלץ תפיליו בפניו אמר רב נחמן גסות הרוח שהיה בו בירבעם טרדתו מן העולם שנאמר
01 ויאמר ירבעם בלבו עתה תשוב הממלכה לבית דוד אם יעלה העם הזה לעשות זבחים בבית ה'
בירושלים ושב לב העם הזה אל אדוניהם אל רחבעם מלך יהודה והרגוני ושבו אל רחבעם מלך יהודה
אמר גמירי א דאין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית יהודה בלבד כיון דחזו ליה לרחבעם דיתיב ואנא
קאימנא סברי הא מלכא והא עבדא ואי יתיבנא מורד במלכות הואי וקטלין לי ואזלו בתריה מיד 11 ויועץ
המלך ויעש שני עגלי זהב ויאמר אליהם רב לכם מעלות ירושלים הנה אלהיך ישראל אשר העלוך
מארץ מצרים וישם את האחד בבית אל ואת האחד נתן בדן מאי ויועץ אמר רבי יהודה שהושיב רשע
אצל צדיק אמר להו חתמיתו על כל דעבידנא אמרו ליה הין אמר להו מלכא בעינא למיהוי אמרו ליה
הין כל דאמינא לכו עבידתו אמרו ליה הין אפילו למפלח לעבודת כוכבים
אמר ליה צדיק ח"ו אמר ליה
רשע לצדיק ס"ד דגברא כירבעם פלח לעבודת כוכבים
אלא למינסינהו
הוא
דקא בעי אי קבליתו למימריה
ואף