דיני
ממונות בשלשה
פרק ראשון סנהדרין
ג.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
שנאמר
משפט אחד
וגו'. ואם תאמר ת"ל דעיקר דרישה
שנאמר משפט אחד יהיה לכם.
ממונות כנפשות וכיון דכתיב דרישה
כג א
א)
ב)
וחקירה בדיני נפשות דכתיב ודרשת וחקרת הוא הדין
וחקירה בעדים
זוממין כתיב בפרשת שופטים בדיני
לדיני ממונות: שלא תנעול דלת. שימנעו מלהלוות שמא יכפור והעדים
ממונות ובדיני נפשות וי"ל דמכל מקום לא הוה מצרכינן דרישה
ג)
❖
יטעו ולא תהא עדותן מכוונת ויפסיד.
והכא נמי שמא לא ימצא
וחקירה בשאר דיני ממונות אלא דווקא בעדים זוממין אי לאו דכתיב
ד)
משפט אחד: שלא תנעול דלת
ה)
מומחין לכופו לדין: אלא מעתה
ו)
בפני לווין כו'. גזילות וחבלות
טעו. הדיוטות בדיני ממונות לא
שנאמר משפט אחד יהיה לכם ומה טעם
1
רבינו חננאל
ישלמו דכיון דברשות רבנן קא נחתי
וכתובת אשה וירושות ומתנות בכולהו
ז)
אמרו דיני ממונות לא בעינן דרישה וחקירה
❖
שנאמר משפט אחד יהיה
הוו להו כמומחין וכל המומחה לב"ד
נמי לא בעינן דרישה וחקירה כדי
כדי שלא תנעול דלת בפני לווין אלא
לכם ומה טעם אמרו דיני
אם טעה פטור מלשלם כדלקמן
שתנעול דלת בפני גזלנין ואם תאמר
ממונות לא בעו דרישה
מעתה טעו לא ישלמו כל שכן אתה נועל
הא שאינו
באחד דיני ממונות
מהאי טעמא לא ניבעי מומחין
וחקירה כדי שלא תנעול
תורה אור השלם
דלת בפני לווין אי הכי תרתי קתני דיני
דלת בפני לווין. כלומר
מומחה חייב: כל שכן שאתה נועל
בגזילות וחבלות כמו בהודאות והלואות
1. מִשְׁפַּט אֶחָד יִהְיֶה
אם תצריכהו למומחין
ממונות בשלשה הדיוטות גזילות וחבלות
דלת. דסבר דלמא טעו בי דינא
ויש לומר דלגבי מומחים לא שייך
ימנע מלהלוות אחד את
לָכֶם כַּגֵּר כָּאֶזְרָח יִהְיֶה כִּי
בשלשה מומחין ועוד שלשה שלשה למה
ופטרי ליה ומפסידנא: אי הכי.
למיחש ביה כמו זה דבחששא מועטת
חבירו כי אומר אם יכפור
אֲנִי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם:
או יסרב אנה אמצא
ויקרא כד כב
לי אלא אמר רבא תרתי קתני משום דרבי
אדם נמנע מלהלוות לחבירו אם לא
דבהודאות והלואות שלשה בעינן למה
2. לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל
מומחין שידינו ויוציאו
ימצא דיינין מזומנים לגבות חובו
ליה לרבי אבהו לאוקומה למתניתין
חנינא רב אחא בריה דרב איקא אמר
משפטי טוב לי שלא
בַּמִּשְׁפָּט לֹא תִשָּׂא פְנֵי דָל
במה הן קתני : תרתי קתני. מצי
להלוות. ונמצא נמנע
אבל גזילות וחבלות יודע הגזלן שיטריח
וְלֹא תֶהְדַּר פְּנֵי גָדוֹל
מדאורייתא חד נמי כשר שנאמר בצדק
2
מלהלוות. ואקשי' עליה
בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ:
הנגזל אחר המומחין עד שימצא
למימר דיני ממונות דהיינו הודאות
❖
תשפוט עמיתך אלא משום יושבי קרנות
אי הכי דחדא קתני
ויקרא יט טו
לדון עם הגזלן ועי"ל דגזילות וחבלות
והלואות בשלשה כל דהו וגזילות
במתניתין למה לי למיתנא
אטו בתלתא מי לא הוו יושבי קרנות אי
ג' בדיני ממונות וג'
נמי בעו דרישה וחקירה ולא ממעטינן
וחבלות בג' מומחין ומשום דחלוקין
אפשר דלית בהו חד דגמיר אלא מעתה
בגזלות וחבלות ואת
מוסף רש"י
אלא הודאות והלואות והא דמוקי
בדיניהן לא כללינהו בחד כללא:
אמרת דהכי קתני
טעו לא ישלמו כ"ש דנפישי יושבי קרנות
ועוד. אי חדא קתני למה לי למיתני
בריש אחד דיני ממונות
משפט אחד יהיה לכם.
במתניתין מה הן דיני
ממונות גזלות וחבלות
מאי איכא בין רבא לרב אחא בריה דרב
מתניתין דמצרכה דרישה וחקירה
תרי זמני שלשה הכי איבעי למיתני
ופריק רבא לעולם תרתי
בדיני קנסות לאו דווקא דיני קנסות
דיני ממונות שהן גזילות וחבלות
איקא איכא בינייהו דאמר שמואל שנים
קתני כלומר כי דיני
בג': תרתי קתני. דודאי ג' בעינן
קאמר דגזילות וחבלות קרי להו נמי
(יבמות קכב:)
ממונות בין הודאות
שדנו דיניהן דין אלא שנקראו בית דין חצוף
אלא מעתה טעו.
והלוואות בין דיני
קנסות כדאשכחן לקמן גבי
דעירוב פרשיות כתיב כאן ומיהו
לרבא לית ליה דשמואל לרב אחא בריה
לא ישלמו.
(ממונות) [גזילות] שלשה
שאלמלא הוא בטלו דיני קנסות
בהדיוטות סגי משום דרבי חנינא
מומחין בעינן. ואמאי
דרב איקא אית ליה דשמואל: נזק וחצי נזק
דמיירי בכל הנהו דבעי שלשה מומחין
והכי קאמר דיני ממונות דהיינו
אכשרו רבנן האידנא
וכו': נזק היינו חבלות משום דקא בעי
(לקמן
בהודאות והלוואות אפי'
מיהו כתובת אשה וירושות ומתנות
הודאות והלואות בשלשה הדיוטות
לב:) כל שכן אתה
הדיוטות משום דרבי
למיתנא חצי נזק תני נמי נזק שלם חצי נזק
ונזקי שור בשור הוי בכלל הודאות
וגזילות וחבלות בשלשה מומחין:
נועל.
חנינא. רב אחא בריה דרב
נמי היינו חבלות תנא ממונא וקתני קנסא
(שם)
מדאורייתא חד נמי כשר. בהודאה
והלואות וכל הנהו דמסקינן בהחובל
איקא אמר מדאורייתא
פלגא ניזקא.
אפילו חד כשר שנאמר
הניחא למאן דאמר פלגא ניזקא קנסא אלא
דעבדינן שליחותייהו
והלואה דכתיב תשפוט לשון יחיד
א
(כתובות
בצדק תשפוט עמיתך.
וגובין אותו בבבל ולא בעי מומחין
ואין עירוב פרשיות כאן ומתניתין
למאן דאמר פלגא ניזקא ממונא מאי איכא
מא.) ממונא.
ומשום שוכני מדינות
שאין בהם מומחין התקינו
ואם תאמר והא אשכחן בכמה דוכתין
ודאי תרתי קתני כדאמרן ומיהו שלשה
למימר אלא איידי דקא בעי למיתנא תשלומי
ג'. אמר אי אפשר דלית
שהיו דנין בבבל גזילות וחבלות
בהודאות והלואות לאו מדאורייתא
(ב"ק טו.)
כפל ותשלומי ארבעה וחמשה דממון
בהו חד דגמיר. וקיי"ל
אלא מדרבנן: גזירה משום יושבי
בפ"ב דב"ק גבי ההוא
כרב אחא בריה דרב איקא
שאינו
(כתובות שם)
דמדאורייתא חד והוא
קרנות. תגרין שאין בקיאין בטיב
גברא דבנה אפדנא אקילקלתא דיתמי
מומחה וקיבלוה עלייהו
דינין ויזכה את החייב ויחייב את הזכאי: דגמיר. ששמע מחכמים
וחנן בישא דתקע ליה לחבריה וכן בכמה מקומות ויש
דיין דיני ממונות כדבעינן
ומדיינין הלכות דין מלוה: טעו לא ישלמו. דהא ברשות נחתי
לומר דבכל הנהו אפשר שדחקו זה את זה ע"י דתפסי או דאמר למימר לקמן.
אפי' מדאורייתא: כל שכן דנפישי יושבי קרנות. דלא איכפת
אקבעיה לדינא בארץ ישראל כדאיתא בסוף פרק קמא דב"ק
להו למיגמר: ה) לרבא. דאמר מדאורייתא תלתא בעינן לית ליה
וי"מ דוקא גזילות שעל ידי חבלות כמו דמינצו בי תרי ומחו
דשמואל דאמר דיניהן דין: בית דין חצוף. שעברו על תקנת
אהדדי עד שתוקף אחד וגוזל את חבירו דכי האי גוונא לא שכיח
חכמים: היינו נזק היינו חבלות. מאי קרי נזק ומאי קרי חבלות
ולא עבדינא שליחותייהו וא"ת והיאך היו דנין דיני גזילות ובאיזהו
הא נזק אחד מחמשה דברים של חבלות הוא וליתני חבלות
נשך היאך היו דנין דיני ריבית הא אמרינן ריש הגוזל
ולא בעי נזק: חצי נזק נמי היינו חבלות. דשור תם שחבל אינו
קמא הגזלנים ומלוי בריבית שהחזירו אין מקבלין מהם וי"ל
משלם אלא חצי נזק וכיון דתנא חבלות אף חצי נזק במשמע:
דהא אמרינן בימי רבי נשנית משנה זו ומפרש רבינו תם דווקא
חבלות ממונא הוא דאפחתיה לדמי'. חצי נזק קנסא הוא דסתם
בימיו ולא לפניו ולאחריו משום עובדא דהתם ולהכי לא פריך התם
אלא
מעתה
שוורים אינם נוגחים ולא היה לבעלים לשמרו כל זמן שלא הועד
מכמה משניות אלא מברייתות ששנאן רבי לרבי חייאו):
טעו לא ישלמו. פירש בקונטרס כיון דברשות קא עבדי הוי שאינו
ולא בעי לשלומי מידי אלא קנסא הוא דקנסיה רחמנא כדי שירבה
בשמירת שוורים: פלגא נזקא ממונא. בפרק ארבעה אבות
מומחה כמומחה ולשון כ"ש שאתה נועל כו' אין מתיישב דלא ה"ל למימר
פליגי בה דקסבר סתם שוורים נגחנים הם ומדינא כולהו
כ"ש אלא ה"ל למימר א"כ אתה כו' אלא משמע מלשון כ"ש דמכח
בעי לשלומי דהוה ליה למינטריה ורחמנא הוא דחס עליה:
נעילת דלת הוה פריך וה"פ כיון דחיישת לנעילת דלת הוה לן למימר
טעו לא ישלמו דאי מחייבת להו לשלם לא יתרצו להתמצע בדין ואם
שאינו
תאמר מאי קושיא הא לא מחייב לשלם אא"כ נטל ונתן ביד כדאמר באחד דיני ממונות ויש לומר דפריך למאן דמחייב בלא נטל
ועוד
ומדאורייתא
שלשה שלשה למה לי. איכא דוכתי דדייק הכי ואיכא דוכתי דלא דייק ז):
חד נמי כשר. פירש בקונטרס
ונתן:
דקסבר אין עירוב פרשיות כתיב כאן וקשה דא"כ בצדק תשפוט למה לי לכך נראה דאפי' למאן דאית ליה עירוב פרשיות קאמר: אי אפשר
דלית בהו חד דגמיר. דמאן דלא גמיר פסול לדינא כדמוכח בזה בורר דתנן זה פוסל דיינו של זה ופריך בגמרא כל כמיניה
דפסיל לדיינים ומשני בערכאות דסוריא ופירש שם בקונטרס שהם יושבי קרנות ואע"ג דפליגי רבנן ואמרי אימתי בזמן שמביא עליהם
ראיה שהם קרובים או פסולים הא לאו הכי לא מצי פסיל היינו דווקא בערכאות שנתמנו להיות דיינים: כ"ש דנפישי יושבי קרנות.
גם כאן פריך מכח זה כיון דחיישת ליושבי קרנות הוה לן למימר טעו לא ישלמו כדי שלא יתרחקו הנהו דגמירי ואז אי אפשר דליכא חד
דגמיר ומשני כ"ש דנפישי לכן ישלמו כדי שילמדו דיני ממונות שלא יטעו פן יתחייבו לשלם: לרבא לית ליה דשמואל. בה"ג פוסק
כשמואל אע"ג דרבא פליג עליה משום דרב נחמן קאי כוותיה לקמן והא דאמר בפרק ב' דכתובות גבי ג' שישבו
לקיים את השטר ומת אחד מהן ודילמא רבנן דבי רב אשי כשמואל סבירא להו דמשמע דאין הלכה כשמואל ה"פ כשמואל בעלמא סבירא
להו בקיום ובזה אין הלכה כמותם דאפילו רב נחמן דקאי כשמואל דשנים שדנו דיניהם דין מודה דקיום שטרות בג' כדאמר בחזקת הבתים
וכן הא דאמר בזה בורר גבי אודיתא ודילמא רבנן דבי רב אשי כשמואל סבירא להו התם נמי ה"פ כשמואל
בעלמא סבירא להו באודיתא וכתבו בהודאה בפני שנים בלא קנין ובזה אין הלכה כמותו כדאמר התם בפני שנים וקנו מידו כותבין ובפני
שלשה כותבין ואפילו לא קנו מידו וכדמפרש התם דקבעי דוכתא ושלחי ומזמני ליה: נזק היינו חבלות. לאו בשור שהזיק שור קאמר
דהא איתא בהחובל דגובין אותו בבבל ולא בעי מומחין אלא בשור שהזיק אדם והא דקאמר משום דקבעי למיתני ח"נ דלא
כר"ע דקאמר אף תם שחבל באדם משלם במותר נ"ש ומיהו נראה דאיירי בכל ענין אף בשור דאזיק שור דהא מסיק בהחובל
דהא דגובין בבבל
נזקי שור
בשור היינו דווקא נזקי שן ורגל דמועדין מתחלתן אבל נזקי
קרן אמרינן התם
דאין מועד בבבל:
אין