דיני
ממונות בשלשה
פרק ראשון סנהדרין יב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ראויה
היתה אותה שנה שתתעבר. וא"ת מנ"ל דילמא אביב הוא
בשני רעבון. לפי שכלה התבואה וצריכין לאכול מן החדש: לחם
צח א ב ג
א)
ב)
ביכורים. לחם אביב משמע שעכשיו היה מבכר: ושמא תאמר חיטין
דלא הוה אבל פירות האילן ותקופה הוו כתיקונן ואמרינן
צט ד ה
ג)
היו. שהן אפילות לכך נתאחרו לבשל עד אחר הפסח תלמוד לומר
דעל אחד מהן אין מעברין וי"ל דמסתמא כיון דבעל שלישה הקלה
ק ו
ד)
לחם שעורים: ושמא תאמר לפני העומר היה. ובזמן ביכר תלמוד
שבארץ ישראל לא ביכרה אלא מין אחד ש"מ דפירות האילן נמי לא
ה)
ו)
הוו וא"ת ודילמא ביהודה הוא דלא
לומר תן לעם ויאכלו מלמד שקרב
❖
קא ז
ז)
העומר והותר החדש: אמור מעתה
הוו אבל בעבר הירדן ובגליל הוו וי"ל
בשני רעבון תניא רבי אומר ואיש בא
ח)
1
ראויה היתה אותה שנה להתעבר. על
דהא נמי שמעינן מבעל שלישה שהיא
ט)
מבעל שלישה
ויבא לאיש האלהים לחם
הקלה שלא ביכרה: ומפני מה
י)
האביב שכשהגיע ניסן עדיין לא היה
רבינו חננאל
לחם שעורים וגו' ואין לך
בכורים עשרים
כ)
(א)
לא עיברה אלישע. וא"ת ומנא לן
רוב אביב דהא לאחר ששה עשר בניסן
ל) מ)
בשני רעבון דתניא היה
קלה בכל ארץ
ישראל לבשל פירותיה יותר
דלא עיברה וי"ל דאם איתא דעיברה
לא ביכרו אלא שעורין ולא קרינא ביה
ר' מאיר אומר ואיש בא
מבעל שלישה
ואף על פי כן לא בכרה
נ)
מבעל שלישה ויבא לאיש
חדש האביב: ששנת בצורת היתה.
אי אפשר שלא היו מוציאין (ב) בכמה
ס) ע)
האלהים עשרים לחם
אלא מין אחד
שמא תאמר חטים תלמוד
אין
❖
מינין אחר העומר: מעברין אלא
בקראי כ) משכחת לה: אין מעברין.
שעורים וגו' ומפני מה לא
לומר שעורים שמא תאמר לפני העומר
אדר. וכל שאר החדשים אין מעברין
אין יושבין ב"ד קודם ראש השנה
עיברה אלישע מפני כי
שנת בצורת היתה והכל
תלמוד לומר תן לעם ויאכלו אחר העומר
לעיין ולומר תתעבר שנה זו בשני
דכתיב לחדש שנים עשר הוא
1
רצין אחר הגרנות ואין
תורה אור השלם
אדרים מפני שיש שכחה בדבר קודם
חדש אדר ואי מעברין אחת משאר
היה אמור מעתה ראויה היתה אותה שנה
חשבון בני אדם בתבואה
1. וְאִישׁ בָּא מִבַּעַל
שיגיע ומזלזלי בחמץ: אבל מפני
חדשה אלא בחשבון
החדשים לא הוי אדר שנים עשר:
שתתעבר ומפני מה לא עיברה אלישע
לא
החדשים שבכל שנה ושנה
שָׁלִשָׁה וַיָּבֵא לְאִישׁ
משנה לחברתה. פי' בקונטרס
הדחק. שמא לא יהא שם ב"ד מופלא
ששנת בצורת היתה והיו הכל רצין לבית
ואם תעבר יתרחק חדש
הָאֱלֹהִים לֶחֶם בִּכּוּרִים
סמוך לאדר או שמא יבא המלך אדומי
שנה זו שאינה צריכה להתעבר
הגרנות וישבר לב בני
עֶשְׂרִים לֶחֶם שְׂעֹרִים
הגרנות ת"ר אין מעברין את השנה לפני
א
אדם כי אומרים עדיין
ויעכב על ידן מעברין אותה ומודיעין
אין מעברין כדי לתקן שנה הבאה ואין
וְכַרְמֶל בְּצִקְלֹנוֹ וַיֹּאמֶר תֵּן
ראש השנה ואם עיברוה אינה מעוברת
נשאר עד הגרנות כך
לָעָם וְיֹאכֵלוּ:
לגולה אחר ר"ה מיד שעיברנוה:
הלשון משמע כן אלא נראה דמיירי
וכך ומייקרין השער לפיכך
מלכים ב ד מב
אבל מפני הדחק מעברין אותה אחר ראש
ואעפ"כ אין מעברין. אותה בשני
לחשב דאין מחשבין בשנה זו על שנה
אין מעברין: זוג בא
ב
2. וְלִשְׁלֹמֹה שְׁנֵים עָשָׂר
מרקת פי' שני תלמידי
השנה מיד ואעפ"כ אין מעברין אלא אדר
נִצָּבִים עַל כָּל יִשְׂרָאֵל
שלאחריה ואע"ג דלא מגלין מ"מ אין
חדשים אחרים אלא כשיגיע אדר יעשו
חכמים באו מטבריא
וְכִלְכְּלוּ אֶת הַמֶּלֶךְ וְאֶת
שני אדרים: זוג. שני תלמידי חכמים:
מחשבין לסמוך על אותו חשבון שלא
איני והא שלחו ליה לרבא זוג בא מרקת
כדגרסי' במגילה רקת
בֵּיתוֹ חֹדֶשׁ בַּשָּׁנָה יִהְיֶה
בא מרקת. $ טבריא: ותפשו נשר$.
לעשות חשבון אחר:
זו טבריא ותפשן נשר.
עַל הָאֶחָד לְכִלְכֵּל:
ותפשו נשר ובידם דברים הנעשה בלוז
ולא שלש שנים זו אחר זו. פירוש
מלכים א ד ז
יש מי שאומרים עכבן
חיל פרסיים: דברים הנעשים בלוז.
ומאי ניהו תכלת בזכות הרחמים ובזכותם
3. גֶּבֶר בֶּן אֻרִי בְּאֶרֶץ
המלך כי נשר הוא מלך.
רצופות שלא יבא ניסן ופסח
תכלת בלוז עושין אותה כדאמרינן
כדכתיב הנשר הגדול.
גִּלְעָד אֶרֶץ סִיחוֹן מֶלֶךְ
$ יצאו בשלום ועמוסי יריכי נחשון בקשו
באמצע הקיץ כדפי' בקונטרס וק"ק
בסוטה
היא לוז שצובעין בה
ויש מי שאומרים עיכבן
הָאֱמֹרִי וְעֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן
לקבוע נציב אחד ולא הניחן אדומי הלז
המטר הנושר מן השמים
וּנְצִיב אֶחָד אֲשֶׁר בָּאָרֶץ:
תכלת: עמוסי יריכי נחשון. נשיא
דמאי אריא שלש אפי' שתים נמי ועוד
מלכים א ד יט
ובידן דברים הנעשים
אבל בעלי אסופות נאספו וקבעו לו נציב
דקאמר ר' שמעון מעשה בר' עקיבא
שבארץ ישראל שהוא מזרע נחשון
4. כִּי מַרְבִּית הָעָם רַבַּת
בלוז היא תכלת וציצית
אחד בירח שמת בו אהרן הכהן חשובי
בן עמינדב ראשון לנשיאים: בקשו
שעיבר ג' שנים רצופות ורבנן מהדרו
ובזכותכם יצא מידם
מֵאֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה יִשָּׂשכָר
הזוג ההוא לשלום בלא
וּזְבֻלוּן לֹא הִטֶּהָרוּ כִּי
לקבוע נציב אחד. בקשו להוסיף
מחשבי גלויי לא מגלו מאי משמע דהאי
ליה ב"ד ישבו וקבעו כל אחת בזמנה
היזק ועמוסי יריכי נחשון
אָכְלוּ אֶת הַפֶּסַח בְּלֹא
חדש אחד על השנה לעברה: ולא
פי' ולא רצופות היו ואין הלשון משמע
נציב לישנא דירחא הוא דכתיב 2 ולשלמה
כלומר נשיאי בני דוד
כַכָּתוּב כִּי הִתְפַּלֵּל
המתייחסין מזרע נחשון
הניחן אדומי הלז. מלכות הרשעה גזרה
כן ונראה כלשון אחר שפי' בקונטרס
יְחִזְקִיָּהוּ עֲלֵיהֶם לֵאמֹר יְיָ
שנים עשר נציבים על כל ישראל וכלכלו
ביקשו לעבר ולהוסיף
הַטּוֹב יְכַפֵּר בְּעַד:
גזירה ל) עליהן: בירח שמת בו אהרן.
דאין מעברין ג' שנים היינו שאין
❖
את המלך ואת (אנשיו) חדש בשנה והכתיב
דברי הימים ב ל יח
חודש על שנה זו ולא
קובעין בפעם אחת להיות שלש שנים
באב. אלמא מפני הדחק מעיינין בעיבור
הניחם אדומי זה כלומר
ונציב אחד [אשר] בארץ רב יהודה ורב נחמן
3
מנעם שר אדום המושל
שנה לפני ראש השנה: גלויי לא מגלו.
מעוברות כל אחת בזמנה ע)ולפי' זה
עליהן אבל בעלי אסופות
חד אמר אחד ממונה על כולם וחד אמר כנגד
גליון הש"ס
לא יתכן מה שפירש משנה לחבירתה
עד לאחר ראש השנה שלא ישכחו
והן החכמים כדכתיב דברי
חדש העיבור ת"ר אין מעברין את השנה
בני הגולה: נציבים. ממונים: חדש
דמשמע דמודה ר"ש ברישא:
גמ' יצאו בשלום.
חכמים כדרבונות וגו'
חוששין לגושיהן. פי' הקונטרס
נאספו וקבעו להם נציב
לא משנה לחברתה ולא שלש שנים זו אחר
בשנה. יהיה על כל אחד לכלכל: כנגד
רש"י ד"ה בא מרקת וכו'
אחד בירח שמת בו אהרן.
חדש העיבור. בשנה מעוברת היה
דמטמא באהל וקשה
זו אמר רבי
שמעון מעשה ברבי עקיבא
טבריא.
כלומר אעפ"כ נתקבצו
ד"ה ותפשו נשר וכו' חיל
אותו נציב מכלכל באדר השני: משנה
דתניא במסכת אהלות
החכמים וקבעו עיבור
שהיה חבוש בבית האסורים ועיבר שלש
פרסיים.
בירח אב הוא החודש
לחברתה. אם שנה הבאה צריכה
דגוש הבא מארץ העמים מטמא במגע
שנים זו אחר זו אמרו לו משם ראיה ג ב"ד
החמישי ירח שמת בו
❖
לעבר אין מעברין שנה זו מפני צורכי
ומשא אבל לא באהל והא דמשמע
אהרן הכהן. הנה החכמים
ישבו וקבעו אחת אחת בזמנה תנו רבנן
שנה הבאה אלא הצריכה תתעבר:
בפ"ק דשבת
ובנזיר
עיברו השנה בחדש אב
אין מעברין את השנה לא בשביעית ולא
קודם ר"ה ב' חדשים
ד
ולא שלש שנים זו אחר זו. שא"כ
דמטמא באהל היינו דווקא
ואיך שנו בחיצונה ואם
הגהות הב"ח
במוצאי שביעית אימתי רגילין לעבר ערב
ה
משתנות השנים מתיקונם ובא לו ניסן
בארץ העמים אבל אם הביא מעפרה
עיברוה לפני ר"ה אינה
(א) גמ'
שביעית של בית רבן גמליאל היו מעברין
השלישי באמצע הקיץ: ב"ד ישבו
מעוברת ופרקינן חשובי
לארץ ישראל לא מטמא באהל לכן
מחשבי קודם ר"ה ולא
וקבעו כל אחת ואחת בזמנה. ולא
במוצאי שביעית ובפלוגתא דהני תנאי
צריך לומר דהכא דחיישינן לגושיהן
וכרמל בצקלונו
מגלו אלא אחר ר"ה. תוב
היינו שלא יטמאו במגע ומשא:
עיברו ג' שנים רצופות ולא זו אחר זו
(ב) תוס'
דתניא אין מביאין ירק מחוצה לארץ
מקשינן אהא דתנינן אין
שעיבר השנה מפני הטומאה.
כמה
מעברין משנה לחברתה.
היו אלא מפני שר"ע חכם גדול היה
ורבותינו התירו מאי בינייהו אמר רבי
(ג) ד"ה
מעשה בר' עקיבא שעיבר
ובקי בעיבור השנה והוא עומד ליהרג
פי' בקונטרס שניטמאו
כמת
ירמיה חוששין לגושיהן איכא בינייהו תנו
ג' שנים זו אחר זו
באו ב"ד וישבו עמו ועיינו בעיבור ג'
בע"ז דע"ז (ג) מטמא בפרק ר' עקיבא
ואע"ג
ואמרו חכמים לר' שמעון
רבנן אין מעברין את השנה מפני הטומאה
ו
שמא
משם ראיה מפני שב"ד
שנים מ) ולא רצופות אלא כל אחת
כמת אע"ג דטומאת ע"ז
❖
יושבין ומחשבין אחת
רבי יהודה אומר מעברין אמר רבי יהודה
בזמנה דהא אמרינן מפני הדחק חשובי
מדרבנן מאותה שעה שמא גזרו עליה
אחת בזמנה. פי' אע"פ
מעשה בחזקיה מלך יהודה שעיבר את
מחשבינן גלויי לא מגלינן. לישנא
דהא דריש ליה התם מקראי דדברי
ז
שהורה ר' עקיבא לעבר
ג' שנים זו אחר זו
השנה מפני הטומאה ובקש רחמים
אחרינא ולא ג' שנים זו אחר זו תנא
הקבלה ובירושלמי אמר דגולגלתו של
מוסף רש"י
לא נגמר הדבר אלא
קמא נמי בהא קאסר שלא יעיינו
ארונה היבוסי מצאו תחת המזבח
על עצמו דכתיב כי מרבית העם רבת
אין מעברין את השנה
בישיבת ב"ד בכל שנה
4
לפני ראש השנה.
בעיבור שלש שנים זו אחר זו בישיבה
ותימה שהרי (בט"ו) היו יכולין ליטהר
ושנה וקבעתם לה בעיבור
מאפרים ומנשה יששכר וזבולון לא הטהרו
כגון זו שהסכימו לעברה
אחת ואפילו לעברן בזמנן: משם ראיה
ולמה עיברוה והא סגי בהזאת שלישי
כי
בחודש אב ולא גילו
בית דין ישבו. אחרי כן בכל שנת
ושביעי ואפר פרה לא היו חסרים
הדבר אלא אחר ר"ה. ויש
(ר"ה ז.) אבל
עיבור ועיבור וקבעוה ולא סמכו על אותו מנין אלא לפי שהיה רבי
דכל בית ראשון עמד להם אפר פרה דמשה כדאמר
להקשות והלא שנינו אין
מפני הדחק.
מעברין ג' שנים זו אחר זו
עקיבא חכם גדול עיינו בשלשתם בימיו: לא בשביעית. לפי שמאריכין
דשניי' עשה עזרא ושמא לא היה להם הדבר מזומן ליטהר:
איך עיברו חכמים בהוראת
כהן ר' עקיבא ג' שנים זו אחר
עליהן איסור עבודת קרקע: ולא במוצאי שביעית. בשמינית לפי
זו פי' מפני שסוד העיבור
שכלה הישן ומאריכין עליהן איסור החדש: בערב שביעית. להוסיף להם חדש לעבודת קרקע: של בית רבן שמעון מעברין במוצאי
נ)
(שם) אין
בנוי לעבר בכל מחזור של
שביעית. ואין חוששין אם כילה הישן דקסבר מביאין ירק ותבואה מחוצה לארץ לארץ ישראל מאותה שחרשו וזרעו בשביעית והתירם
מעברין אלא אדר.
י"ט שנה ז' שנים מעוברות
עומר של שביעית: מאי בינייהו. במאי פליגי: חוששין לגושייהו. שמא יביא עמה מגוש ארץ העמים שמטמא באהל ויטמא טהרות של
כדי להשוות שנת הלבנה
לשנת החמה. ושלא
ארץ ישראל: מפני הטומאה. כגון שהיה נשיא חולה ואמדוהו למות ערב הפסח או ס) שני ימים קודם ויהיו טמאים או שהיה רובן
להוסיף ושלא לגרוע על ז'
טמאים בסוף אדר וכלתה אפר הפרה ואינן יכולין למצוא עכשיו פרה אדומה אין מעברין בכך אלא יעשו בטומאה: שעיבר את השנה
שנים מעוברות וחל להיות
מפני הטומאה. שנטמאו בימי אחז אביו מעבודה זרה שלא חששו לתורה והיה חזקיהו מחזירן למוטב וידע שלא יספיקו כולן לבא וליטהר
(שם) אחד ממונה על
באותה העת י"ד למחזור
כולם.
שהיא שנת עיבור רעבון
עד הפסח ועיבר השנה: ובקש רחמים על עצמו. שימחל לו העון. ולקמן פריך הואיל ואמר רבי יהודה מעברין למה ביקש רחמים על עצמו:
(מלכים א ד
ולא עיברוה ושנת ט"ו
כי היתה שביעית ושנת י"ו
יט, וגורס: רב ושמואל)
משם ראיה.
מוצאי שביעית ולא עיברו בהן נמצא שלא עיברו בכל המחזור אלא גו"ח י"א שהן ד' שנים בלבד ולא נשארו במחזור זולתי שלש שנים לפיכך עיברו אותן ג' שנים זו אחר זו למלאות ז' שנים מעוברות במחזור:
ת"ר אין מעברין לא משנה לחברתה ולא ג' שנים זו אחר זו א"ר שמעון מעשה בר' עקיבא כו' וזה שפירשנו הוא הנכון ואע"פ שיש מפרשין פירוש אחר לאו דסמכא הוא דחוי הוא מכמה פנים כי יש שמפרש
(סוכה כח.)
בענין הזה ועברו בי"ד למחזור אע"פ ששביעית היא אמרו חכמים לר' שמעון (כי ישימם) משם ראיה ב"ד ישבו וקבעו כל אחת ואחת בזמנה כלומר לא סמכו על מה שעיבר ר' עקיבא אלא ישבו ב"ד וחשבו
שנה הראויה לעבר עיברוה והשאר נשארו פשוטות זה כלו לאו דסמכא הוא: ת"ר אין מעברין את השנה בשביעית ולא במוצאי שביעית של בית רבן גמליאל היו מעברין בשביעית ובפלוגתא דהני תנאי דתניא
אין מביאין ירק מחוצה לארץ ורבותינו התירו להביא ירק מחו"ל תנא קמא כת"ק ורבותינו כר"ג: פי' אחר כשהיה ר' עקיבא חבוש חל להיות שביעית בשנת י"ד למחזור י"ט ויובל לאחריה בשנת ט"ו למחזור י"ט ושנת י"ו
זולתם: אין מעברין את השנה מפני הטומאה ואם
היא מוצאי יובל ושלחו לר' עקיבא
והורה אין מעברין בשביעית ולא ביובל ולא
במוצאי
יובל הלכך מעברין שנת י"ז י"ח
י"ט שלא נשאר במחזור