קב:
חלק פרק אחד
עשר סנהדרין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
איתפח. נתרפא: אמרו לו. תלמידיו לא קבלת עילווך וכו': אמר
הכתוב בירבעם. דבכמה מקומותח) כתיב לא סר מכל חטאת ירבעם
כט א
א) ב)
ג)
אינהו מי הדרו בהו. מדרכם הרעה דאנא אהדר לי מלדרוש: אוקי
ולא כתיב אחאב אע"פ שהיה רשע ממנו: תחלה לקלקלה. שהיה
ד)
מלך ראשון שהקדיח את תבשילו: גם מזבחותם. הכי רישיה דקרא
אשלשה מלכים. אוקי סיום הך פירקא עד שהגיעו לג' מלכים:
ה)
❖
אמר למחר נפתח בחברין. נדרוש בחברינו שהיו תלמידי חכמים
בגלגל שוורים זבחו גם מזבחותם כגלים על תלמי שדי: משתין בקיר.
ו)
ז)
ת"ח משית בקירות לבו: ומניין שכבד
כמותנו ואין להם חלק לעתיד: א"ל.
❖
ח)
מנשה בחלום חברך וחברא דאביך
את התורה דכתיב והיה כל מחמד
דאיתפח הדר קא דריש אמרי לא קבילת
תורה אור השלם
עיניך ישימו בידם. והיינו ספר תורה
אנן. כלומר וכי סבור אתה שנהיה
עלך דלא דרשת בהו אמר אינהו מי הדרו
1. בְּכָל עֵת אֹהֵב הָרֵעַ
חבירך וחבירי דאבוך: מהיכא בעית
ועל זה השיבו את הדבר הזה לא
גליון הש"ס
בהו דאנא אהדר בי רב אשי אוקי אשלשה
וְאָח לְצָרָה יִוָּלֵד:
למשרא המוציא. אינך יודע מאיזה
אוכל לעשות: ודילמא. מחמד עיניו
רש"י ד"ה דכתיב. לשון
משלי יז יז
מלכים אמר למחר נפתח בחברין אתא
היינו עבודת כוכבים: לא ס"ד.
מקום בפת אתה צריך לבצוע המוציא:
2. כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים
רעה ווי.
❖
מנשה איתחזי ליה בחלמיה אמר חברך
רִחַם יְיָ עַל יְרֵאָיו:
וחבירך קרית לן. ואתה קורא אותנו
מדקאמרי ליה זקנים לא תשמע ולא
תהלים קג יג
וחבירי דאבוך קרית לן מהיכא בעית
חבירך: מהיכא דקרים בשולא.
תאבה ואי עבודת כוכבים מי הוו
3. וַיְהִי הֲנָקֵל לֶכְתּוֹ
למישרא המוציא אמר ליה לא ידענא א"ל
אמרו ליה הכי: סבי דבהתא.
דרפתא ממקום שנקרמין פניה של
בְּחַטֹּאות יָרָבְעָם בֶּן נְבָט
מוסף רש"י
וַיִּקַּח אִשָּׁה אֶת אִיזֶבֶל בַּת
מהיכא דבעית למישרא המוציא לא גמירת
פת בתנור דהיינו מלמעלה או
זקנים שפלים שהיו רשעים כמו
כל תלם ותלם.
אֶתְבַּעַל מֶלֶךְ צִידֹנִים
מסביבות הפת או משוליו אבל באמצע
שמצינו באבשלום דקרי ליה לסבי
וחברך קרית לן א"ל אגמריה לי ולמחר
וַיֵּלֶךְ וַיַּעֲבֹד אֶת הַבַּעַל
(לקמן קיג.)
דבהתא זקנים: שקול היה. מחצה
לא שאם הביאו לפניו פרוסה של לחם
וַיִּשְׁתַּחוּ לוֹ:
דרישנא ליה משמך בפירקא א"ל מהיכא
א
מלכים א טז לא
לא יהא בוצע ומברך אלא משולי הפת
עונות ומחצה זכיות מדמהדרי כולי
4. אִם גִּלְעָד אָוֶן אַךְ שָׁוְא
דקרים בישולא א"ל מאחר דחכימתו כולי
ולא מאמצעיתו. ל"א מהיכא דקדים
האי מי יפתה את אחאב משמע
הָיוּ בַּגִּלְגָּל שְׁוָרִים זִבֵּחוּ
האי מאי טעמא קא פלחיתו לעבודת כוכבים
דבקושי גדול נענש: רוחו של נבות.
כלומר מהיכא שמקדים לאפות והיינו
גַּם מִזְבְּחוֹתָם כְּגַלִּים עַל
א"ל אי הות התם הות נקיטנא בשיפולי
תַּלְמֵי שָׂדָי: הושע יב יב
הך. ל"א מהיכא דגמר בשולא ממקום
שלפי שהוא הרג נבות היה רוחו
5. הִנְנִי מֵבִיא אֵלֶיךָ רָעָה
גלימא ורהטת אבתראי למחר אמר להו
מחזר לפתותו ולהפילו: דפרע
שהלחם אפוי יפה ולא מאותו מקום
וּבִעַרְתִּי אַחֲרֶיךָ וְהִכְרַתִּי
לרבנן נפתח ברבוותא אחאב אח לשמים
שקורין בשו"ל. וראשון נראה: הוית
קיניה. קנאה. הפורע נוקם חמתו
לְאַחְאָב מַשְׁתִּין בְּקִיר
וְעָצוּר וְעָזוּב בְּיִשְׂרָאֵל:
נקוט שיפולי גלימך. היית מגבה
וקנאתו מחריב ביתיה כרוח של נבות
אב לעבודת כוכבים אח לשמים דכתיב
מלכים א כא כא
שנקם כעסו מאחאב ויצא ממחיצתו
שפת חלוקך מבין רגליך כדי שתהא
6. וַיִּקֶן אֶת הָהָר שֹׁמְרוֹן
אח לצרה יולד אב לעבודת כוכבים
1
מֵאֶת שֶׁמֶר בְּכִכְּרַיִם כָּסֶף
של הקב"ה: קודר אזכרות. מוחק
קל לרוץ והיית רץ לשם מפני יצר
דכתיב כרחם אב על בנים ויהי הנקל לכתו
2
3
וַיִּבֶן אֶת הָהָר וַיִּקְרָא אֶת
עבודת כוכבים שהיה שולט: נפתח
שמות שבתורה: וכותב שם עבודת
שֵׁם הָעִיר אֲשֶׁר בָּנָה עַל
בחטאת ירבעם בן נבט אמר ר' יוחנן קלות
ברבוותא. נתחיל לדרוש ברבותינו
כוכבים תחתיהן. לפיכך היה מתחבא
שֶׁם שֶׁמֶר אֲדֹנֵי הָהָר
שעשה אחאב כחמורות שעשה ירבעם ומפני
שֹׁמְרוֹן: מלכים א טז כד
ולא אמר בחבירינו: אח לשמים.
שאילו היה עושה בפרהסיא לא היו
7. וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל
מה תלה הכתוב בירבעם מפני שהוא היה
רע לשמים כדאמרינן
מניחין [אותו] לעשות כן. קודר כמו
אַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל
תחילה לקלקלה גם מזבחותם כגלים על
באחשורוש אח וראש : דכתיב ואח
מקדרין בהרים ל' (נוקב)
הָעִירָה: מלכים א כ ב
ז)
4
8. וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו כָּל
לצרה יולד. [ווי לצרה] אלמא אח
[מחטט ונוקר]: שנשה יה. ששכח
תלמי שדי א"ר יוחנן אין לך כל תלם ותלם
הַזְּקֵנִים וְכָל הָעָם אַל
$ לשון רעה ווי: אב לעבודת כוכבים.
הקב"ה: שהנשי. השכיח: מה אחאב
בא"י שלא העמיד עליו אחאב עבודת
תִּשְׁמַע וְלוֹא תֹאבֶה:
מלכים א כ ח
אין לו חלק. כדאמרן עזוב לעולם
שהיה אוהבה ביותר דכתיב כרחם
כוכבים והשתחוה לו ומנא לן דלא אתי
9. וַיִּישַׁר הַדָּבָר בְּעֵינֵי
הבא: ושניהם. רבי יהודה דאמר יש
אב אלמא אב מרחם והני קראי
לעלמא דאתי דכתיב 5 והכרתי לאחאב
אַבְשָׁלֹם וּבְעֵינֵי כָּל זִקְנֵי
בכדי נקט להו: ויהי הנקל. באחאב
לו חלק ורבנן דאמרי אין לו חלק:
יִשְׂרָאֵל: שמואל ב יז ד
משתין בקיר ועצור ועזוב בישראל עצור
01. וְהִשְׁאַרְתִּי בְיִשְׂרָאֵל
כתוב [כלומר קלות היו לאחאב כל
בגלל
בעוה"ז ועזוב לעוה"ב א"ר יוחנן מפני מה
שִׁבְעַת אֲלָפִים כָּל
חטאותיו של ירבעם]: מפני מה תלה
הַבִּרְכַּיִם אֲשֶׁר לֹא כָרְעוּ
זכה עמרי למלכות מפני שהוסיף כרך אחד בארץ ישראל שנאמר ויקן
6
לַבַּעַל וְכָל הַפֶּה אֲשֶׁר לֹא
נָשַׁק לוֹ: מלכים א יט יח
את ההר שמרון מאת שמר בככרים כסף ויבן את ההר ויקרא [את] שם העיר אשר בנה על שם שמר
11. וַיֹּאמֶר יְיָ מִי יְפַתֶּה
אדני ההר שמרון א"ר יוחנן מפני מה זכה אחאב למלכות כ"ב שנה מפני שכיבד את התורה שניתנה
אֶת אַחְאָב וְיַעַל וְיִפֹּל
בְּרָמֹת גִּלְעָד וַיֹּאמֶר זֶה
בכ"ב אותיות שנאמר 7 וישלח מלאכים אל אחאב מלך ישראל העירה ויאמר לו כה אמר בן הדד
בְּכֹה וְזֶה אֹמֵר בְּכֹה:
כספך וזהבך לי הוא ונשיך ובניך הטובים לי הם כי אם כעת מחר אשלח את עבדי אליך וחפשו
מלכים א כב כ
21. רַק לֹא הָיָה כְאַחְאָב
את ביתך ואת בתי עבדיך והיה כל מחמד עיניך ישימו בידם ולקחו ויאמר למלאכי בן הדד אמרו
אֲשֶׁר הִתְמַכֵּר לַעֲשׂוֹת
לאדוני המלך כל אשר שלחת (לעבדך) [אל עבדך] בראשונה אעשה והדבר הזה לא אוכל לעשות מאי מחמד
הָרַע בְּעֵינֵי יְיָ אֲשֶׁר
הֵסַתָּה אֹתוֹ אִיזֶבֶל
עיניך לאו ס"ת דילמא עבודת כוכבים לא ס"ד דכתיב 8 ויאמרו אליו כל הזקנים וכל העם (לא תאבה
אִשְׁתּוֹ: מלכים א כא כה
ולא תשמע) ודילמא סבי דבהתא הוו מי לא כתיב ויישר הדבר בעיני אבשלום (והזקנים) [ובעיני כל
31. וַיֵּצֵא הָרוּחַ וַיַּעֲמֹד
9
לִפְנֵי יְיָ וַיֹּאמֶר אֲנִי אֲפַתֶּנּוּ
זקני ישראל] ואמר רב יוסף סבי דבהתא התם לא כתיב וכל העם הכא כתיב וכל העם דאי אפשר
וַיֹּאמֶר יְיָ אֵלָיו בַּמָּה:
דלא הוו בהון צדיקי וכתיב והשארתי בישראל שבעת אלפים כל הברכים אשר לא כרעו לבעל וכל
מלכים א כב כא
01
41. לֹא יֵשֵׁב בְּקֶרֶב בֵּיתִי
הפה אשר לא נשק לו אמר ר"נ אחאב שקול היה שנאמר ויאמר ה' מי יפתה את אחאב ויעל ויפול ברמות
11
עֹשֵׂה רְמִיָּה דֹּבֵר שְׁקָרִים
גלעד ויאמר זה בכה וזה אומר בכה מתקיף לה רב יוסף מאן דכתב ביה 21 רק לא היה כאחאב אשר התמכר
לֹא יִכּוֹן לְנֶגֶד עֵינָי:
תהלים קא ז
לעשות הרע בעיני ה' אשר הסתה אותו איזבל אשתו ותנינא בכל יום היתה שוקלת שקלי זהב לעבודת כוכבים
51. וַיַּעַשׂ אַחְאָב אֶת
ואת אמרת שקול היה אלא אחאב וותרן בממונו היה ומתוך שההנה תלמידי חכמים מנכסיו כיפרו לו מחצה
הָאֲשֵׁרָה וַיּוֹסֶף אַחְאָב
לַעֲשׂוֹת לְהַכְעִיס אֶת יְיָ
ויצא הרוח ויעמד לפני ה' ויאמר אני אפתנו ויאמר ה' אליו במה ויאמר אצא והייתי רוח שקר בפי כל נביאיו
31
אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מִכֹּל מַלְכֵי
ויאמר תפתה וגם תוכל צא ועשה כן מאי רוח א"ר יוחנן רוחו של נבות היזרעאלי מאי צא אמר רבינא צא
יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנָיו:
מלכים א טז לג
ממחיצתי שכן כתיב דובר שקרים לא יכון לנגד עיני אמר רב פפא היינו דאמרי אינשי דפרע קיניה מחריב
61. וַיְבַקֵּשׁ אֶת אֲחַזְיָהוּ
41
וַיִּלְכְּדֻהוּ וְהוּא מִתְחַבֵּא
ביתיה 51ויעש אחאב את האשרה ויוסף אחאב לעשות להכעיס את ה' אלהי ישראל מכל מלכי ישראל אשר היו
בְשֹׁמְרוֹן וַיְבִאֻהוּ אֶל יֵהוּא
לפניו א"ר יוחנן שכתב על דלתות שמרון אחאב כפר באלהי ישראל לפיכך אין לו חלק באלהי ישראל ויבקש
61
וַיְמִתֻהוּ וַיִּקְבְּרֻהוּ כִּי אָמְרוּ
בֶּן יְהוֹשָׁפָט הוּא אֲשֶׁר
את אחזיהו וילכדהו והוא מתחבא בשמרון א"ר לוי שהיה קודר אזכרות וכותב עבודת כוכבים תחתיהן מנשה
דָּרַשׁ אֶת יְיָ בְּכָל לְבָבוֹ
שנשה יה ד"א מנשה שהנשי את ישראל לאביהם שבשמים ומנלן דלא אתי לעלמא דאתי דכתיב בן שתים עשרה
וְאֵין לְבֵית אֲחַזְיָהוּ לַעְצֹר
71
כֹּחַ לְמַמְלָכָה:
שנה מנשה במלכו וחמשים וחמש שנה מלך בירושלים 81 ויעש (הרע) [אשרה] (בעיני ה') כאשר עשה אחאב
דברי הימים ב כב ט
מלך ישראל מה אחאב אין לו חלק לעוה"ב אף מנשה אין לו חלק לעוה"ב: רבי יהודה אומר מנשה יש לו חלק
71. בֶּן שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה
שָׁנָה מְנַשֶּׁה בְמָלְכוֹ
לעוה"ב שנאמר ויתפלל מנשה אל ה' ויעתר לו וכו': א"ר יוחנן ושניהם מקרא אחד דרשו שנאמר ונתתים
91
02
וַחֲמִשִּׁים וְחָמֵשׁ שָׁנָה מָלַךְ
לזעוה לכל ממלכות הארץ בגלל מנשה בן יחזקיהו מר סבר בגלל מנשה שעשה תשובה ואינהו לא עבוד ומר סבר
בִּירוּשָׁלִָם:
דברי הימים ב לג א
בגלל
81. וַיָּשָׁב וַיִּבֶן אֶת
הַבָּמוֹת אֲשֶׁר אִבַּד חִזְקִיָּהוּ אָבִיו וַיָּקֶם מִזְבְּחֹת לַבַּעַל וַיַּעַשׂ אֲשֵׁרָה כַּאֲשֶׁר עָשָׂה אַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וַיִּשְׁתַּחוּ לְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם וַיַּעֲבֹד אֹתָם: מלכים ב כא ג 91. וַיִּתְפַּלֵּל אֵלָיו וַיֵּעָתֶר לוֹ וַיִּשְׁמַע תְּחִנָּתוֹ וַיְשִׁיבֵהוּ
02. וּנְתַתִּים לְזַעֲוָה לְכֹל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ בִּגְלַל מְנַשֶּׁה בֶן יְחִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה עַל אֲשֶׁר עָשָׂה בִּירוּשָׁלִָם: ירמיהו טו ד
יְרוּשָׁלִַם לְמַלְכוּתוֹ וַיֵּדַע מְנַשֶּׁה כִּי יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים: דברי הימים ב לג יג