חלק פרק אחד
עשר סנהדרין
קג.
מסורת הש"ס
תורה אור
בגלל מנשה דלא עשה תשובה. והמשיכן כולן אחריו: כאשר עשה
חותכין הלכות בו דנין שרי בבל דינים שלהם: באתרא דמריה תלא
א)
1. בֶּן שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה
אחאב. דמשמע כשיעור השנים שחטא אחאב במלכו חטא מנשה
זייניה. מקום שהאדון תולה כליו: קולבא רעיא(א). נבל רועה: קולתיה
מְנַשֶּׁה בְמָלְכוֹ וַחֲמִשִּׁים
וְחָמֵשׁ
שָׁנָה מָלַךְ
והיינו כ"ב שנה שחטא בהם כנגד כ"ב שנים שמלך אחאב: פשו להו
תלא. כדו תלה לשם כמו כדה דמתרגמינן קולתא.
בִּירוּשָׁלִָם וְשֵׁם אִמּוֹ חֶפְצִי
ל"ג. שעשה תשובה: וישמע אליו ויחתר לו. ומבחוץ כתיב ויעתר לו.
ל"א קודתיה מקדתו כמו מקדה של חרס: והנה עלה
ל)
מלכים ב כא א
בָהּ:
2. וַיִּתְפַּלֵּל אֵלָיו וַיֵּעָתֶר
כך שמעתי: מדת הדין. היתה
כולו קמשונים זה אמון. שהעלה
לוֹ וַיִּשְׁמַע תְּחִנָּתוֹ
שממית ע"ג המזבח לקמן : כסו
מעכבת שלא להקביל פני מנשה
בגלל מנשה דלא עבד תשובה א"ר יוחנן כל
ב)
וַיְשִׁיבֵהוּ
יְרוּשָׁלִַם
פניו חרולים זה יהויקים. שכסה
בתשובה ועשה הקב"ה מחתרת ברקיע
ג) ד)
האומר מנשה אין לו חלק לעוה"ב מרפה ידיהן
לְמַלְכוּתוֹ וַיֵּדַע מְנַשֶּׁה כִּי
ה)
יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים:
פניו מאורו של הקב"ה כדאמר לקמן
ופשט ידו וקבלו בלא ידיעת מדת הדין:
של בעלי תשובה דתני תנא קמיה דר' יוחנן
ו)
דברי הימים ב לג יג
מאי דכתיב בראשית ממלכות יהויקים
כלום אנו צריכים אלא לאורו יטול
ז)
3. בְּרֵאשִׁית מַמְלְכוּת
מנשה עשה תשובה (ל) שלשים ושלש שנים
ח)
אורו: על שדה איש עצל עברתי זה
ובראשית ממלכת צדקיה. מ"ט כתיב
יְהוֹיָקִים בֶּן יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ
דכתיב בן שתים עשרה שנה מנשה במלכו
ט) י)
1
יְהוּדָה הָיָה הַדָּבָר הַזֶּה
בהני בראשית יותר מאחריני: וכי
אחז. ולהכי קרי ליה עצל שחתם את
מֵאֵת יְיָ לֵאמֹר:
וחמשים וחמש שנה מלך בירושלים ויעש
עד האידנא לא הוו מלכי. ואי משום
התורה ובטל את העבודה לקמן :
כ)
ירמיהו כו א
(הרע) [אשרה] כאשר עשה אחאב מלך
ל)
4. וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַהִיא
ועל כרם אדם חסר לב זה מנשה.
תחלת ממלכתו קאמר ה"ל למכתב
בְּרֵאשִׁית מַמְלֶכֶת צִדְקִיָּה
ישראל כמה מלך אחאב עשרין ותרתין שנין
בשנה ראשונה למלכותו אלא להכי
שקדר אזכרות והרס את המזבח .
מ) נ)
מֶלֶךְ יְהוּדָה בַּשָּׁנָה
(ל"א) חרולים אורטיג"ש: זה צדקיה.
שני קרא בדיבוריה וכתיב בראשית
מנשה כמה מלך חמשים וחמש דל מינייהו
הָרְבִעִית בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי
ס)
ללמדך מעשה בראשית היה בימי
שהיה צדיק ונהרס בית המקדש
אָמַר אֵלַי חֲנַנְיָה בֶן עַזּוּר
עשרים ותרתין פשו להו תלתין ותלת א"ר יוחנן
❖
הַנָּבִיא אֲשֶׁר מִגִּבְעוֹן
בימיו: משך ידו את לוצצים. משך
יהויקים שבקש הקב"ה להחזיר את
משום רשב"י מאי דכתי' 2וישמע אליו ויחתר
בְּבֵית יְיָ לְעֵינֵי הַכֹּהֲנִים
הקב"ה את ידיו מן הלוצצים שלא
עולמו לתהו ובהו כמו שהיה מבראשית:
וְכָל הָעָם לֵאמֹר:
לו ויעתר לו מיבעי ליה מלמד שעשה לו
ירמיהו כח א
כיון שנסתכל בדורו. של יהויקים
להתקרב אצלם: לא יגורך רע.
הגהות הב"ח
5. וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יְיָ
הקב"ה כמין מחתרת ברקיע כדי לקבלו
שהיו צדיקים שעדיין לא גלו החרש
היינו מספרי לשון הרע דכתיב בתריה
(א) רש"י
כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה
בתשובה מפני מדת הדין וא"ר יוחנן משום
והמסגר: דורו של צדקיהו. היו
תאבד דוברי כזב איש דמים וגו' ועוד
יְהוֹיָקִים:
כלבא
מלכים ב כד יט
רשב"י מאי דכתיב בראשית ממלכות
דכתיב בתריה קרבם הוות קבר פתוח
רשעים שכל הצדיקים הגלו כבר עם
3
❖
6. אִישׁ חָכָם נִשְׁפָּט אֶת
יהויכין: איש חכם נשפט. זה הקב"ה
גרונם וגו': שלא תמצא אשתך ספק
יהויקים בן יאשיהו וכתיב בראשית ממלכת
4
אִישׁ אֱוִיל וְרָגַז וְשָׂחַק
נדה וכו'. והיינו באהלך באשתך
שנקרא ה' איש מלחמה
וְאֵין נָחַת: משלי כט ט
צדקיה וכי עד האידנא לא הוו מלכי אלא
7. וַיִּזְבַּח לֵאלֹהֵי דַרְמֶשֶׂק
איש אויל אלו מלכים שבסמוך אחז
כדאמרי'מ) אין אהלו אלא אשהנ) ובשעה
לעזי רש"י
בקש הקב"ה להחזיר את העולם כולו
הַמַּכִּים בּוֹ וַיֹּאמֶר כִּי
ואמציה ורגז ושחק ואין נחת בין שהוא
שאדם בא מן הדרך קשה לו כשימצא
אורטיג"ש [אורטיא"ש].
אֱלֹהֵי מַלְכֵי אֲרָם הֵם
לתוהו ובוהו בשביל יהויקים נסתכל בדורו
❖
כועס עמהם בין שהוא שוחק עמהם
את אשתו ספק נדה יותר מנדה
סרפדים.
מַעְזְרִים אוֹתָם לָהֶם
ונתקררה דעתו בקש הקב"ה להחזיר את
אֲזַבֵּחַ וְיַעְזְרוּנִי וְהֵם הָיוּ
אינן יראין מלפניו ואינם חתים
ודאית שעל ספק הוא מיצר ויצרו
לוֹ לְהַכְשִׁילוֹ וּלְכָל
העולם כולו לתוהו ובוהו בשביל דורו של
לחזור למוטב: בכי ליה למר כו'.
תקפו ואומר טהורה היא ועל חנם
יִשְׂרָאֵל:
מוסף רש"י
צדקיה נסתכל בצדקיה ונתקררה דעתו
אני מונע: עד כאן ברכו אביו.
לאו דוקא נקט מר אלא משום דהכי
דברי הימים ב כח כג
8. וַיְהִי אַחֲרֵי בוֹא
מאי דכתיב בראשית
בצדקיה נמי כתיב ויעש הרע בעיני ה'
דוד אביו לשלמה בנו. מסתמא לפי
מילי דאינשי כשהוא חכם כשהוא רוצה
5
ממלכות כו'.
אֲמַצְיָהוּ מֵהַכּוֹת אֶת
ענין הברכות יש לידע סדור ברכותס)
להישפט ולהתווכח עמהן בין שהוא
שהיה בידו למחות ולא מיחה וא"ר יוחנן
אֲדוֹמִים וַיָּבֵא אֶת אֱלֹהֵי
שוחק עליהם בין שהוא כועס עמהן
שכן דרך האב בדברים האלו בספק
בְּנֵי שֵׂעִיר וַיַּעֲמִידֵם לוֹ
משום רשב"י מאי דכתיב איש חכם נשפט
6
לֵאלֹהִים
וְלִפְנֵיהֶם
נדה וביצה"ר ובהרהורים רעים ובבנים
אינם יראים מלפניו ואינם חתים לחזור
(ערכין
את איש אויל ורגז ושחק ואין נחת אמר
יִשְׁתַּחֲוֶה וְלָהֶם יְקַטֵּר:
למוטב: מקום שהיו מחתכין בו.
ותלמידים שלא יקדיחו תבשילם
יז.) באתרא דמריה תלא
דברי הימים ב כה יד
הקב"ה כעסתי על אחז ונתתיו ביד מלכי
ליה זייניה.
9. וַיָּבֹאוּ כֹּל שָׂרֵי מֶלֶךְ
ודורשין הלכות נהפך למושב לצים
ברבים אבל אשה אינה נותנת דעת
דמשק זיבח וקיטר [לאלהיהם] שנאמר
בָּבֶל וַיֵּשְׁבוּ בְּשַׁעַר הַתָּוֶךְ
של שרי מלך בבל: בשער התוך. לשון
בכך אלא מהמרכת הלב שיש לה
נֵרְגַל שַׂר אֶצֶר סַמְגַּר נְבוּ
ויזבח לאלהי דרמשק המכים בו ויאמר
חותך והיינו בהר הבית ובעזרה ששם
מתפללת על בנה שינצל מאבן נגף
(ב"מ
7
שַׂר סְכִים רַב סָרִיס נֵרְגַל
פד:) משך ידו.
[כי] אלהי מלכי ארם הם מעזרים אותם
שַׂר אֶצֶר רַב מָג וְכָל
היו יושבים סנהדרין וכדאמר בעלמא
ומרוחין ושדין לפיכך קא דריש לפי
(סוטה
שְׁאֵרִית שָׂרֵי מֶלֶךְ בָּבֶל:
ג' בתי דינין היו שם
הענין שאלו ברכות ברכתו אמו כי
להם אזבח ויעזרוני והם היו [לו] להכשילו
מב.) לא יגורך רע.
ירמיהו לט ג
אחד בלשכת הגזית ואחד על פתח
מלאכיו יצוה לך מ"ר. ועוד משום
01. עַל שְׂדֵה אִישׁ עָצֵל
ולכל ישראל שחקתי עם אמציה ונתתי מלכי
עָבַרְתִּי וְעַל כֶּרֶם אָדָם
העזרה ואחד על פתח הר הבית:
דכתיב כי מלאכיו משמע ליה דסליק
אדום בידו הביא אלהיהם והשתחוה
משלי כד ל
חֲסַר לֵב:
כ) קולתיה תלא. כלומר במקום שהיו
ענין אחד דברכה ומכי מלאכיו עד כי
11. יוֹם מַלְכֵּנוּ הֶחֱלוּ
(שם)
להם שנאמר 8 ויהי אחרי (כן) בא אמציה
ספק נדה.
בי חשק סליק חד ענין הלכך מוקים
שָׂרִים חֲמַת מִיָּיִן מָשַׁךְ יָדוֹ
מהכות את אדומים ויבא את אלהי בני
(ב"מ קז.)
אֶת לֹצְצִים: הושע ז ה
דמי לדמי דע"כ ברכו אביו וכו'. מ"ר:
21. לֹא יֵשֵׁב בְּקֶרֶב בֵּיתִי
שעיר ויעמידם [לו] לאלהים ולפניהם ישתחוה ולהם יקטר אמר רב פפא
כי עֹשֵׂה רְמִיָּה דֹּבֵר שְׁקָרִים
היינו דאמרי אינשי בכיי ליה למר דלא ידע חייכי למר דלא ידע ווי ליה למר דלא ידע בין טב לביש
לֹא יִכּוֹן לְנֶגֶד עֵינָי:
תהלים קא ז
9 ויבאו כל [שרי] מלך בבל (ויבאו) [וישבו] בשער התוך א"ר יוחנן משום רשב"י מקום שמחתכין
31. גַּם הוּא לִי לִישׁוּעָה
בו הלכות אמר רב פפא היינו דאמרי אינשי באתרא דמריה תלא ליה זייניה תמן קולבא רעיא
כִּי לֹא לְפָנָיו חָנֵף יָבוֹא:
איוב יג טז
קולתיה תלא (סימן על שדה בתים לא תאונה) אמר רב חסדא אמר רבי ירמיה בר אבא מאי דכתיב
41. כִּי לֹא אֵל חָפֵץ רֶשַׁע
01 על שדה איש עצל עברתי ועל כרם אדם חסר לב והנה עלה כולו קמשונים כסו פניו חרולים וגדר
אָתָּה לֹא יְגֻרְךָ רָע:
תהלים ה ה
אבניו נהרסה על שדה איש עצל עברתי זה אחז ועל כרם אדם חסר לב זה מנשה והנה עלה כולו
51. לֹא תְאֻנֶּה אֵלֶיךָ רָעָה
קמשונים זה אמון כסו פניו חרולים זה יהויקים וגדר אבניו נהרסה זה צדקיהו שנחרב בית המקדש
וְנֶגַע לֹא יִקְרַב בְּאָה¢ לֶךָ:
תהלים צא י
בימיו ואמר רב חסדא אמר רבי ירמיה בר אבא ארבע כיתות אין מקבלות פני שכינה כת לצים כת
61. כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָּךְ
שקרנים כת חניפים כת מספרי לשון הרע כת לצים דכתיב 11 משך ידו את לוצצים כת שקרנים דכתיב
לִשְׁמָרְךָ בְּכָל דְּרָכֶיךָ:
תהלים צא יא
21 דובר שקרים לא יכון לנגד עיני כת חניפים דכתיב 31 כי לא לפניו חנף יבוא כת מספרי לשון הרע
דכתיב 41 כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע צדיק אתה ולא יהיה במגורך רע ואמר רב חסדא אמר
רבי ירמיה בר אבא מאי דכתיב 51 לא תאונה אליך רעה ונגע לא יקרב באהלך לא תאונה אליך רעה שלא
ישלוט בהן יצר הרע ונגע לא יקרב באהלך שלא תמצא אשתך ספק נדה בשעה שתבא מן הדרך דבר
אחר לא תאונה אליך רעה שלא יבעתוך חלומות רעים והרהורים רעים ונגע לא יקרב באהלך שלא יהא לך בן
או תלמיד שמקדיח תבשילו ברבים עד כאן ברכו אביו מכאן ואילך ברכתו אמו 61כי מלאכיו יצוה לך לשמרך
בכל דרכיך על
כפים ישאונך
וגו' על שחל
ופתן תדרוך וגו' עד כאן ברכתו אמו מכאן ואילך
ברכתו שמים
כי