חלק פרק אחד
עשר סנהדרין
קד.
מסורת הש"ס
תורה אור
עמון ומואב. קרובין לישראל שבאו מלוט בן אחי אברהם ורחקן
ואותו כלי הפך אחז על ראשו כדי שלא יכירו ישעיה שהיה מתבייש
א)
1. וַיֹּאמֶר אֶל בְּנֹתָיו וְאַיּוֹ
ב)
[ממנו]: יאשיהו. בן אמון: חזקיהו. אבי מנשה: [ברא מזכה
המקום שלא יבאו בקהל. ל"א קרובין ממש ליכא למימר דהא מדין
לָמָּה זֶּה עֲזַבְתֶּן אֶת
הָאִישׁ קִרְאֶן לוֹ וְיֹאכַל
אבא וכו']. יאשיה מזכה אמון אביו ולא חזקיה מנשה בנו דכתיב
מבני קטורה היו בני אברהם וקרובים היו בני מדין לישראל יותר
שמות ב כ
לָחֶם:
בהגדה אין אברהם מציל וכו': השתא
אין מידי מציל ודרשינן ליה
מעמון ומואב שהם בני אברהם אלא
עמון ומואב שכנים וקרובים
ג)
כ)
2. וּמִשְׁפְּחוֹת סֹפְרִים
ד)
דאתית להכי. דברא מזכה לאבא:
היו לארץ ישראל ומדין רחוקים להם
יֹשְׁבֵי יַעְבֵּץ תִּרְעָתִים
ה)
שִׁמְעָתִים שׂוּכָתִים הֵמָּה
היו: וישבו בלשכת הגזית ממשפחות
אחז נמי. לא תימא דכבשינהו
מעמון ומואב ומקרבת
את הרחוקים מיתרו
הַקִּינִים הַבָּאִים מֵחַמַּת
סופרים. והאי קרא מפרש ליה כולי
[לאפיה] אלא מפני כבודו של חזקיה
דאמר ר' יוחנן בשכר קראן לו ויאכל לחם
אֲבִי בֵית רֵכָב:
1
ו)
דברי הימים א ב נה
לא מנאוהו: מפני מה לא מנו את
בסיפריט) בפרשת ויאמר משה לחובב:
זכו בני בניו וישבו בלשכת הגזית שנאמר
3. וּבְנֵי קֵינִי חֹתֵן מֹשֶׁה
המה הקינים הבאים מחמת אבי
יהויקים. באותן שאין להם חלק
ז)
עָלוּ מֵעִיר הַתְּמָרִים אֶת
2 וממשפחות סופרים יושבי יעבץ תרעתים
ח)
בית רכב. וקינים אלו בניו של יתרו
[לעוה"ב]: משום דר' חייא בר
בְּנֵי יְהוּדָה מִדְבַּר יְהוּדָה
שמעתים סוכתים המה הקינים הבאים
ט)
אֲשֶׁר בְּנֶגֶב עֲרָד וַיֵּלֶךְ
אבויה. שנתכפר על שלא ניתן
דכתיב ובני קיני חותן משה ובניו של
י) כ)
וַיֵּשֶׁב אֶת הָעָם:
מחמת אבי בית רכב וכתיב התם 3 ובני קיני
יתרו הן הן בניו של רכב דכתיב
לקבורה. וכל הני מפני מה לא מנו
ל)
שופטים א טז
חותן משה עלו מעיר התמרים את בני יהודה
4. וַיְהִי הֵם יֹשְׁבִים אֶל
הקינים הבאים מחמת אבי בית רכב
לא בעי אלא מהנך דהוו רשעים
הַשֻּׁלְחָן וַיְהִי דְּבַר יְיָ אֶל
מדבר יהודה אשר בנגב ערד וילך וישב
גמורים כדחשיבנא להו לעיל אחז
וכתיב ולבית הרכבים
מ)
הַנָּבִיא אֲשֶׁר הֱשִׁיבוֹ:
❖
חתם את התורה וכו': [זאת ועוד
נ) אמר ירמיהו כי כה אמר ה' [וגו'] יען
את העם ומעלמת עינים מן הרשעים ממיכה
מלכים א יג כ
5. וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל יְשַׁעְיָהוּ
כו'. נקמה נעשית בה כבר ועוד
אשר שמעתם [על] מצות [יהונדב]
ומשרה שכינה על נביאי הבעל מחבירו
צֵא נָא לִקְרַאת אָחָז אַתָּה
אחרת תעשה בה]: פרידא. כך
אביכם [וגו'] לא יכרת איש
של עדו הנביא דכתיב 4 ויהי הם יושבים
וּשְׁאָר יָשׁוּב בְּנֶךָ אֶל קְצֵה
גליון הש"ס
שמו : סיפתא. ארגז: בשביל הטוב
ליונדב בן רכב [עומד] לפני כל
ל)
תְּעָלַת הַבְּרֵכָה הָעֶלְיוֹנָה
אל השלחן ויהי דבר ה' אל הנביא אשר
גמ' אין אברהם מציל.
מה אות. בשביל חזקיה [ששיבח את]
הימים ואמרינן בסיפריי) אפשר נכרים
אֶל מְסִלַּת שְׂדֵה כוֹבֵס:
השיבו ושגגתה עולה זדון דאמר רב יהודה
ישעיהו ז ג
הם ונכנסין להיכל והרי כל ישראל
עצמו דאמר הטוב בעיניך עשיתי
❖
6. רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי
אמר רב אלמלי הלווהו יהונתן לדוד שתי
לא נכנסו להיכל אלא שהיו יושבין
גרם לו שאמר מה אות כי אעלה
הוּא וְאֵין אֱלֹהִים עִמָּדִי
ככרות לחם לא נהרגה נוב עיר הכהנים
אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה מָחַצְתִּי
בסנהדרין ומורין בדברי תורה. מ"ר:
בית ה' ששאל אות מהקב"ה שעבירה
וַאֲנִי אֶרְפָּא וְאֵין מִיָּדִי
מוסף רש"י
ממיכה. דאמרינן לעיל הניחו לו
גוררת עבירה: אכלו נכרים על
ולא נטרד דואג האדמי ולא נהרג שאול
מַצִּיל: דברים לב לט
שפתו מצויה לעוברי דרכים: ומשרה
שולחנו. אותם ששלח לו מרודך
יושבי יעבץ.
7. קְבוּרַת חֲמוֹר יִקָּבֵר
ושלשת בניו ומפני מה לא מנו את אחז אמר
סָחוֹב וְהַשְׁלֵךְ מֵהָלְאָה
שכינה על נביאי הבעל מחברו של
בלאדן ספרים ומנחה על ידם:
ר' ירמיה בר אבא מפני שמוטל בין שני
לְשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלִָם:
עדו הנביא. דעדו הנביא נתנבא על
ומשמש עליו. כגון חזקיה דאמרינן
ירמיהו כב יט
צדיקים בין יותם לחזקיהו רב יוסף אמר
לקמן אשתו השקתה עליהם: גורם
8. אָנָּה יְיָ זְכָר נָא אֵת
מזבח בית אל שיחרב מפני שהעמיד
מפני שהיה לו בשת פנים מישעיהו שנאמר
אֲשֶׁר הִתְהַלַּכְתִּי לְפָנֶיךָ
גלות. דכתיב וישמח עליהם חזקיהו
בו ירבעם צלמים דכתיב
בֶּאֱמֶת וּבְלֵבָב שָׁלֵם
5 ויאמר ה' אל ישעיהו צא נא לקראת אחז
ויראם את (כל) בית נכתה וכתיב
והנה איש האלהים בא מיהודה וגו'
(סוטה
וְהַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ עָשִׂיתִי
אתה ושאר ישוב בנך אל קצה תעלת
יא. ע"פ תמורה טז.)
בתריה ומבניך אשר יצאו ממך יקחו
ויאמר מזבח מזבח ומפרש בסדר עולם
וַיֵּבְJְ חִזְקִיָּהוּ בְּכִי גָדוֹל:
תרעתים.
מלכים ב כ ג
הברכה העליונה אל מסלת שדה כובס
והיו סריסים בהיכל מלך בבל:
דהיינו עדו הנביא ובא נביא השקר
9. וַיֹּאמֶר חִזְקִיָּהוּ אֶל
אשתו השקתה עליהם. היא עצמה
והטעהו לעדו והשיבו לבית אל
מאי כובס איכא דאמרי דכבשינהו לאפיה
יְשַׁעְיָהוּ מָה אוֹת כִּי יִרְפָּא
והעבירו על מצות הקב"ה שאמר לו
מוזגת להם. והיינו בית נכתה לשון
יְיָ לִי וְעָלִיתִי בַּיּוֹם
וחלף ואיכא דאמרי אוכלא דקצרי סחף
(סוטה שם) שמעתים.
הַשְּׁלִישִׁי בֵּית יְיָ:
לא תשוב לבית אל והאכילו ובזכות
מנכה על שם צלע שנפחתה מן
ארישיה וחלף מפני מה לא מנו את אמון
מלכים ב כ ח
האדם וממנה נברא אשה: בית
שהאכילו שרתה עליו שכינה שנאמר
01. וּמִבָּנֶיךָ אֲשֶׁר יֵצְאוּ
מפני כבודו של יאשיהו מנשה נמי לא נמני
גנזיו. והכי מתרגמינן מ) בית גניזוהי.
ויהי דבר ה' אל האיש הנביא אשר
מִמְּךָ אֲשֶׁר תּוֹלִיד יִקָּחוּ
מפני כבודו של חזקיהו ברא מזכי אבא אבא
וְהָיוּ סָרִיסִים בְּהֵיכַל מֶלֶךְ
השיבו להאכילו אצלו: ושגגתה
ומנחם פתר במחברתו לשון סממנים
(שם) סוכתים.
בָּבֶל: מלכים ב כ יח
לא מזכי ברא דכתיב ואין מידי מציל $ אין
עולה זדון. שהרי מצינו ביהונתן
כמו נכאת וצרי ולוט:
11. וַיִּשְׁמַע עֲלֵיהֶם
6
אברהם מציל את ישמעאל אין יצחק מציל
חִזְקִיָּהוּ וַיַּרְאֵם אֶת כָּל
זין אוכל זין. כגון פרזלא דשליט
ששגג ולא הלוהו לדוד שתי ככרות
בֵּית נְכֹתֹה אֶת הַכֶּסֶף
בפרזלא נ): איכה. ל"ו בגימטריא:
ונענש דאמר רב יהודה וכו':
את עשו השתא דאתית להכי אחז נמי לא
וְאֶת הַזָּהָב וְאֶת הַבְּשָׂמִים
לווהו. לשון לויה: לא נהרגה נוב.
ל"ו כריתות. בכריתות חשיב
וְאֵת שֶׁמֶן הַטּוֹב וְאֵת בֵּית
אימני משום כבודו של חזקיהו ומפני מה לא
(שם) אוכלא דקצרי.
כֵּלָיו וְאֵת כָּל אֲשֶׁר נִמְצָא
להו: לקו בא"ב. שכל מגילת איכה
שלא היה צריך דוד לשאול לחם
מנו את יהויקים משום דר' חייא בר' אבויה
בְּאוֹצְרֹתָיו לֹא הָיָה דָבָר
סדורא באלפא ביתא: בטח בדד.
מכהני נוב ולא היה דואג מלשין
אֲשֶׁר לֹא הֶרְאָם חִזְקִיָּהוּ
דאמר ר' חייא בר' אבויה כתיב על גולגלתו
עליהם: ולא היה שאול נהרג. על
שיושבין יחידים ואינן מתיראין לא
בְּבֵיתוֹ וּבְכָל מֶמְשַׁלְתּוֹ:
[של] יהויקים זאת ועוד אחרת זקינו דרבי
מלכים ב כ יג
אותו עון: שמוטל. דאביו יותם ובנו
מן הנכרים ולא מן חיות רעות:
(ישעיה
וַיִּשְׂמַח עֲלֵיהֶם חִזְקִיָּהוּ
פרידא אשכח גולגלתא דהוה קא שדיא
חזקיה: ושאר. מישראל ששבו להיות
רבתי עם. עם שמתרבה והולך יותר
ז ג) זקנו דרבי פרידא.
וַיַּרְאֵם אֶת בֵּית נְכֹתוֹ אֶת
בשערי ירושלים וכתיב בה זאת ועוד אחרת
משאר עם: קטנה לגדול. ש"ז של
בניך ותלמידיך וכל מי שישוב לביתך
הַכֶּסֶף וְאֶת הַזָּהָב וְאֶת
(לעיל פב.) קבורת
הַבְּשָׂמִים וְאֵת הַשֶּׁמֶן
קברה ולא איקברא קברה ולא איקברא אמר
דהיינו תלמידיו כדמתרגמינן ושאר'
קטן אינו מבושל ואינו מזריע מהר
חמור.
הַטּוֹב וְאֵת כָּל בֵּית כֵּלָיו
דלא חטאו ודתבו חטיאי תלמידוהי:
כשל גדול וכן רחם של קטנה
(שם) ולא אלמנה ממש.
גולגלתו של יהויקים היא דכתיב ביה קבורת
וְאֵת כָּל אֲשֶׁר נִמְצָא
7
מאי כובס דכבשינהו לאפיה. שכבש
אינה קולטת מהר כשל גדולה לפיכך
בְּאוֹצְרֹתָיו לֹא הָיָה דָבָר
חמור יקבר סחוב והשלך וגו' אמר מלכא
אֲשֶׁר לֹא הֶרְאָם חִזְקִיָּהוּ
משיאין גדולה לקטן כדי לכשתהא
את פניו והיה מתבייש מפני ישעיה:
הוא ולא איכשר לזלזולי ביה כרכה בשיראי
בְּבֵיתוֹ וּבְכָל מֶמְשַׁלְתּוֹ:
כובס. כמו כובש: אוכלא דקצרי
זרעו [מבושל] קולט מהר וקטנה
ישעיהו א א
ואותבה בסיפתא חזיתא דביתהו סברא
21. אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד
(תענית כ.)
סחף ארישיה. כלי מנוקב של
לגדול כדי שיהא שכבת זרעו קולט
הא דאיתתא קמייתא הוה דהא לא קא
הָעִיר רַבָּתִי עָם הָיְתָה
מהר ולא קטנה לקטן ששוהין להוליד.
כובסין שמזלפין בו מים על הבגדים
כְּאַלְמָנָה רַבָּתִי בַגּוֹיִם
מנשי לה שגרא תנורא וקלתה היינו דכתיב
ולא קטן וקטנה ממש אלא שעומדין
שָׂרָתִי בַּמְּדִינוֹת הָיְתָה
איכה א א
זאת ועוד אחרת תניא אמר רבי שמעון בן אלעזר בשביל הטוב
לָמַס:
על פרקן וראויין הם להוליד ומיהו
8
31. וַיִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בֶּטַח
אין זרע שלהם מבושל כל כך:
בעיניך עשיתי מה אות בשביל מה אות נכרים אכלו על שולחנו בשביל
9
בָּדָד עֵין יַעֲקֹב אֶל אֶרֶץ
אחד
דָּגָן וְתִירוֹשׁ אַף שָׁמָיו
שנכרים אכלו על שולחנו גרם גלות לבניו מסייע ליה לחזקיה דאמר
יַעַרְפוּ טָל:
חזקיה כל המזמן עובד כוכבים לתוך ביתו ומשמש עליו גורם גלות לבניו שנאמר ובניך אשר יצאו ממך
דברים לג כח
01
[אשר תוליד] יקחו והיו סריסים בהיכל מלך בבל 11 וישמח עליהם חזקיה ויראם את (כל) בית נכתה
את הכסף ואת הזהב ואת הבשמים ואת השמן הטוב וגו' אמר רב מאי בית נכתה אשתו השקתה
עליהם ושמואל אמר בית גנזיו הראה להם ור' יוחנן אמר זין אוכל זין הראה להן 21איכה ישבה בדד אמר רבא
אמר רבי יוחנן מפני מה לקו ישראל באיכה מפני שעברו על שלשים ושש כריתות שבתורה אמר רבי יוחנן
מפני מה לקו באל"ף בי"ת מפני שעברו על התורה שניתנה באל"ף בי"ת ישבה בדד אמר רבא אמר רבי
יוחנן אמר הקב"ה אני אמרתי 31 וישכן ישראל בטח בדד עין יעקב אל ארץ דגן ותירוש אף שמיו יערפו טל
עכשיו יהיה בדד מושבם העיר רבתי עם אמר רבא אמר רבי יוחנן שהיו משיאין קטנה לגדול וגדולה לקטן
כדי שיהו להם בנים הרבה היתה כאלמנה אמר רב יהודה אמר רב כאלמנה ולא אלמנה ממש אלא כאשה
שהלך בעלה למדינת הים ודעתו לחזור אליה רבתי בגוים שרתי במדינות אמר רבא אמר רבי יוחנן כל מקום
שהן הולכין נעשין שרים לאדוניהן ת"ר מעשה בשני בני אדם שנשבו בהר הכרמל והיה שבאי מהלך אחריהם
א"ל