קה:
חלק פרק
אחד
עשר סנהדרין
עין
משפט
מסורת הש"ס
נר
מצוה
כרע נפל. מה כריעה דהתם דאית ביה נפילה בעילה
למימר הכי. וכי דרך ארץ כן שיאמרו
היא אף
כ) וייטב אלהים שם שלמה
ל א
א)
ב) ג)
כריעה דהכא דכתיב נופל בעילה היא שבא על בהמתו: דעת
משמך והא חלשא דעתיה דאמרי ליה שיהא גדול מאביו: מעין. שמך
קאמר ליה ומעין כסאך ולא גדול ממש: נשים באהל. שרה רבקה
בהמתו לא הוה ידע. מאי בעיא לאהדורי כדמפרש דאמרי ליה
ד)
❖
שרי בלק מאי טעמא לא רכבת אסוסיא: ברטיבא. באחו לרעות
רחל ולאה שרה ורבקה דכתיב ויביאה יצחק האהלה שרה אמו
עשבים לחים: אמר להו לטעינא
וגו' רחל ולאה דכתיב
בעלמא. לישא משאות ולא לרכוב:
ויצא מאהל לאה ויבא באהל רחל:
כרע נפל שכב וגו' ויודע דעת עליון השתא
1
תורה אור השלם
אמרה ליה אשר רכבת עלי: אקראי
אורח ארעא. שאמרה דבורה ליעל
ה)
דעת בהמתו לא הוה ידע דעת עליון
ו)
1. נְאֻם שֹׁמֵעַ אִמְרֵי אֵל
בעלמא. כשאין לי סוס מזומן:
[שתהא] ברוכה משרה ורבקה אלא
הוה ידע מאי דעת בהמתו דאמרי ליה מאי
וְיֹדֵעַ דַּעַת עֶלְיוֹן מַחֲזֵה
אמרה לו מעודך: מעשה אישות.
מעין ברכת שרה קאמרה: ופליגא.
ז)
שַׁדַּי יֶחֱזֶה נֹפֵל וּגְלוּי
טעמא לא רכבת סוסיא אמר להו שדאי
שאתה בועלי: סוכנת. מחממת: מן
האי דמשנינן שם שלמה משמך מעין
עֵינָיִם: במדבר כד טז
להו ברטיבא אמרה ליה הלא אנכי אתונך
2. וַתֹּאמֶר הָאָתוֹן אֶל
2
השטים ועד הגלגל. משחטאו בשטים
פליגא דר' יוסי בר חוני: בנו. מניין
בִּלְעָם הֲלוֹא אָנֹכִי אֲתֹנְךָ
לטעינא בעלמא אשר רכבת עלי אקראי
שאינו מקנא בו: משלמה. דקאמרי
ועד שנכנסו לארץ וחטאו בגלגל
אֲשֶׁר רָכַבְתָּ עָלַי מֵעוֹדְךָ
בעלמא מעודך עד היום הזה ולא עוד
עשיתי עמהם צדקות הרבה: כל
ליה לדוד ייטב אלהים שם שלמה
עַד הַיּוֹם הַזֶּה הַהַסְכֵּן
ח)
הִסְכַּנְתִּי לַעֲשׂוֹת לְךָ כֹּה
אותן הימים. שהיה בלעם מצפה
משמך: ותלמידו. איבעית אימא
אלא שאני עושה [לך] מעשה אישות בלילה
ט) י)
וַיֹּאמֶר לֹא:
לקללכם. בשעה שהקב"ה כועס בה
דקאמר ליה לאליהו ויהי נא פי שנים
כתיב הכא ההסכן הסכנתי וכתיב התם
במדבר כב ל
כ) ל)
3. וַיֹּאמְרוּ לוֹ עֲבָדָיו
כל הקללות מתקיימות: ה"ג לא
ברוחך אלי ונתן לו אליהו ולא נתקנא
ותהי לו סוכנת אלא מאי ויודע דעת עליון
❖
3
מ)
יְבַקְשׁוּ לַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ
זעם ה'. אותן הימים לא זעם
בו: ויסמוך את ידיו עליו ויצוהו.
שהיה יודע לכוון אותה שעה שהקב"ה כועס
נַעֲרָה בְתוּלָה וְעָמְדָה
ה': אל זועם בכל יום. קרא הוא:
אע"ג דהקב"ה לא א"ל אלא וסמכת
לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וּתְהִי לוֹ
בה והיינו דקאמר להו נביא לישראל עמי
4
כמה זעמו רגע. כדמפיק ליה מקרא
את ידך עליו ל) חדא אזיל איהו וסמך
סֹכֶנֶת וְשָׁכְבָה בְחֵיקֶךָ וְחַם
לעזי רש"י
זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב ומה ענה
לַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ:
כי רגע באפו חיים ברצונו: בתלת
תרתי: מלאך. שמסרו הקדוש ברוך
מלכים א א ב
קירשת"א [קרישט"א].
אותו בלעם בן בעור מן השטים ועד הגלגל
❖
שעי קמייתא. של יום זמן קימה שכל
הוא למלאך שלא יניחנו לקלל:
4. עַמִּי זְכָר נָא מַה יָּעַץ
כרבולת.
למען דעת צדקות ה' מאי למען דעת צדקות
חכה. נתן בפי בלעם שלא היה
בָּלָק מֶלֶךְ מוֹאָב וּמֶה עָנָה
שלש שעות זמן קימה לעמוד ממטתו
אֹתוֹ בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר מִן
מניחו לקלל והיינו וישם: מברכותיו
וכועס הקב"ה בשעה שרואה המלכים
ה' אמר להן הקב"ה לישראל דעו נא כמה
הַשִּׁטִּים עַד הַגִּלְגָּל לְמַעַן
מוסף רש"י
אתה למד מה היה בלבו. דכתיב
שמשתחוים לחמה בשעה שמניחין
מ)
דַּעַת צִדְקוֹת יְיָ:
צדקות עשיתי עמכם שלא כעסתי כל אותן
שדאי להו ברטיבא.
מיכה ו ה
כתריהם בראשם כדלקמן: כרבלתא.
ויהפוך ה' אלהיך לך את הקללה
הימים בימי בלעם הרשע שאילמלא כעסתי
5. מָה אֶקֹּב לֹא קַבֹּה אֵל
(ע"ז
קירשת"א בלע"ז: כל שעתא נמי
לברכה הוא היה רוצה לקללם בכך
ד: ושם: שדאי ליה) סוכנת.
וּמָה אֶזְעֹם לֹא זָעַם יְיָ:
כל אותן הימים לא נשתייר משונאיהן של
חיורא. רוב שעות מתלבנת ומכספת
(שם) מן
שלא יהיו בתי כנסיות ולא נתן רשות
במדבר כג ח
ישראל שריד ופליט היינו דקאמר ליה בלעם
6. אֱלֹהִים שׁוֹפֵט צַדִּיק
השטים ועד הגלגל.
ואמר מה טובו אוהליך: ריחו נודף.
שאינה כל שעה בחוזק אדמימות:
וְאֵל זֹעֵם בְּכָל יוֹם:
לבלק 5 מה אקב לא קבה אל (וגו' אותן
סורייקי סומקי. אפי' כשמכספת
ממצות: וירם מאגג מלכו. מתרגמינן
(שם) כי
תהילים ז יב
היום [הימים] לא זעם ה') אל זועם בכל יום
7. כִּי רֶגַע בְּאַפּוֹ חַיִּים
רגע באפו.
יש בה שורות שורות אדומות מאד
ותתקף מאגג שתהא מלכותו עזה:
6
(שם) בתלת שעי
בִּרְצוֹנוֹ בָּעֶרֶב יָלִין בֶּכִי
וכולם. כל הברכות של בלעם חזרו
וכמה זעמו רגע שנאמר כי רגע באפו חיים
כרגילותם אבל אותה שעה כולה
7
קמייתא.
וְלַבֹּקֶר רִנָּה: תהלים ל ו
מכספת: גם ענוש לצדיק לא טוב.
לקללה כמו שהיה כוונתו מתחילה:
ברצונו וגו' איבעית אימא לך עמי בא
8. לֵךְ עַמִּי בֹּא בַחֲדָרֶיךָ
8
(ברכות ז.) (ע"ז
חוץ מבתי כנסיות ובתי מדרשות.
אין נכון לצדיק שיהא מעניש ולא
וּסְגֹר דְּלָתְךָ בַּעֲדֶךָ חֲבִי
בחדריך וסגור דלתיך בעדך חבי כמעט רגע
שם) סוריקי.
כִמְעַט רֶגַע עַד יַעֲבָר
שלא יפסקו מישראל
לעולם:
הוה ליה איניש נענש בשבילו:
עד יעבור זעם אימת רתח בתלת שעי
ישעיהו כו כ
זָעַם:
אהבה. שאהב י) הקב"ה את אברהם
הקללה לברכה. אחת מן
הקללות
9. גַּם עֲנוֹשׁ לַצַּדִּיק לֹא
קמייתא כי חוורא כרבלתא דתרנגולא כל
(שם) לאו אורח
ביטלה שורה של גדולה שחבש הוא
הפך לברכה שלא חזרה לעולם
טוֹב לְהַכּוֹת נְדִיבִים עַל
ארעא.
משלי יז כו
שעתא ושעתא נמי חוורא כל שעתא ושעתא
יֹשֶׁר:
בעצמו: ושנאה. ששנא בלעם הרשע את
ולא כל הקללות לברכות
שחזרו:
01. וַיָּקָם בִּלְעָם בַּבֹּקֶר
(שם) ארבעים ושתים
אית ביה סוריקי סומקי ההיא שעתא לית
נעתרות. נהפכות כמו עתר
ישראל ביטלה שורה של גדולה שחבש
שמהפך
קרבנות.
וַיַּחֲבֹשׁ אֶת אֲתֹנוֹ וַיֵּלֶךְ עִם
ביה סוריקי סומקי ההוא מינא דהוה
שָׂרֵי מוֹאָב:
הוא בעצמו: מ"ב קרבנות. בין פרים
התבואה. כלומר נאמנים פצעי אוהב
במדבר כב כא
לאילים ז' פרים וז' אילים ג' פעמים
ונהפכות מנאמנות נשיקות שונא:
בשיבבותיה דרבי יהושע בן לוי דהוה קא
11. וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם
הרי מ"ב בין פרים ואילים: אורח ארעא
מחליף
בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבשׁ אֶת חֲמֹרוֹ
מצער ליה יומא חד נקט תרנגולתא ואסר
וַיִּקַּח אֶת שְׁנֵי נְעָרָיו אִתּוֹ
ליה בכרעיה ואותיב אמר כי מטא ההוא שעתא אילטייה כי מטא ההוא
(נזיר כג:)
וְאֵת יִצְחָק בְּנוֹ וַיְבַקַּע
ונעתרות.
עֲצֵי עֹלָה וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל
שעתא נמנם אמר שמע מינה לאו אורח ארעא דכתיב 9 גם ענוש לצדיק לא טוב אפילו במיני לא
הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לוֹ
איבעי ליה למימר הכי תנא משמיה דרבי מאיר בשעה שהחמה זורחת והמלכים מניחין כתריהן על
הָאֱלֹהִים:
בראשית כב ג
ראשיהן ומשתחוים לחמה מיד כועס 01 ויקם בלעם בבקר ויחבוש את אתונו תנא משום רבי שמעון בן
21. וְגַם בָּאוּ עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ
אלעזר אהבה מבטלת שורה של גדולה מאברהם דכתיב וישכם אברהם בבקר שנאה מבטלת שורה
לְבָרֵךְ אֶת אֲדֹנֵינוּ הַמֶּלֶךְ
11
דָּוִד לֵאמֹר יֵיטֵב אֱלֹהִים
של גדולה מבלעם שנאמר ויקם בלעם בבקר ויחבוש את אתונו אמר רב יהודה אמר רב לעולם
א
אֶת שֵׁם שְׁלֹמֹה מִשְּׁמֶךָ
יעסוק אדם בתורה ובמצוה אפילו שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה שבשכר ארבעים ושתים
(תענית כ.)
וִיגַדֵּל אֶת כִּסְאוֹ מִכִּסְאֶךָ
וַיִּשְׁתַּחוּ הַמֶּלֶךְ עַל
קרבנות שהקריב בלק זכה ויצאה ממנו רות א"ר יוסי בר הונא רות בתו של עגלון בן בנו של בלק
הַמִּשְׁכָּב: מלכים א א מז
31. תְּבֹרַךְ מִנָּשִׁים יָעֵל
מלך מואב היתה א"ל רבא לרבה בר מרי כתיב 21 ייטב אלהים את שם שלמה משמך ויגדל [את] כסאו
אֵשֶׁת חֶבֶר הַקֵּינִי מִנָּשִׁים
מכסאך אורח ארעא למימרא ליה למלכא הכי א"ל מעין קאמרה ליה דאי לא תימא הכי תבורך
31
בָּאֹהֶל תְּבֹרָךְ:
שופטים ה כד
מנשים יעל אשת חבר הקיני מנשים באהל תבורך נשים באהל מאן נינהו שרה רבקה רחל ולאה אורח
41. וַיְהִי כְעָבְרָם וְאֵלִיָּהוּ
ארעא למימר הכי אלא מעין קאמר הכא נמי מעין קאמר ופליגא דרב יוסי בר חוני דאמר רב יוסי בר
אָמַר אֶל אֱלִישָׁע שְׁאַל
חוני בכל אדם מתקנא חוץ מבנו ותלמידו בנו משלמה ותלמידו איבעית אימא 41 ויהי נא פי שנים ברוחך
מָה אֶעֱשֶׂה לָּךְ בְּטֶרֶם
אֶלָּקַח מֵעִמָּךְ וַיֹּאמֶר
אלי ואיבעית אימא ויסמוך את ידיו עליו ויצוהו וישם דבר בפי בלעם ר"א אומר מלאך ר' יונתן
51
61
אֱלִישָׁע וִיהִי נָא פִּי שְׁנַיִם
בְּרוּחֲךָ אֵלָי:
אמר חכה א"ר יוחנן מברכתו של אותו רשע אתה למד מה היה בלבו ביקש לומר שלא יהו להם בתי
מלכים ב ב ט
כנסיות ובתי מדרשות מה טובו אהליך יעקב לא תשרה שכינה עליהם ומשכנותיך ישראל לא תהא
51. וַיִּסְמֹךְ אֶת יָדָיו עָלָיו
71
וַיְצַוֵּהוּ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְיָ בְּיַד
מלכותן נמשכת 81 כנחלים נטיו לא יהא להם זיתים וכרמים כגנות עלי נהר לא יהא ריחן נודף כאהלים
מֹשֶׁה: במדבר כז כג
נטע ה' לא יהיו להם מלכים בעלי קומה כארזים עלי מים לא יהיה להם מלך בן מלך יזל מים
מדליו
61. וַיָּשֶׂם יְיָ דָּבָר בְּפִי
בִלְעָם וַיֹּאמֶר שׁוּב אֶל
בָּלָק וְכֹה תְדַבֵּר: לא תהא מלכותן שולטת באומות 91 וזרעו במים רבים לא תהא עזה מלכותן וירם מאגג מלכו
לא תהא אימת מלכותן ותנשא מלכותו אמר רבי אבא בר כהנא כולם חזרו לקללה חוץ
מבתי
במדבר כג ה
71. מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ
כנסיות ומבתי מדרשות שנאמר ויהפוך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה כי אהבך ה' אלהיך קללה
02
יַעֲקֹב
מִשְׁכְּנֹתֶיךָ
ולא קללות א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן מאי דכתיב 12 נאמנים פצעי אוהב ונעתרות נשיקות
יִשְׂרָאֵל: במדבר כד ה
81. כִּנְחָלִים נִטָּיוּ כְּגַנֹּת
שונא טובה קללה שקילל אחיה השילוני את ישראל יותר מברכה שברכם בלעם הרשע אחיה השילוני קילל את
עֲלֵי נָהָר כַּאֲהָלִים נָטַע יְיָ
ישראל בקנה שנאמר 22 והכה ה' את ישראל כאשר ינוד הקנה במים וגו' מה קנה זה עומד במקום מים וגיזעו
כַּאֲרָזִים עֲלֵי מָיִם:
במדבר כד ו
מחליף
91. יִזַּל מַיִם מִדָּלְיָו
וְזַרְעוֹ בְּמַיִם רַבִּים וְיָרֹם מֵאֲגַג מַלְכּוֹ וְתִנַּשֵּׂא מַלְכֻתוֹ: במדבר כד ז 02. וְלֹא אָבָה יְיָ אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹעַ אֶל בִּלְעָם וַיַּהֲפֹךְ יְיָ אֱלֹהֶיךָ לְּךָ אֶת הַקְּלָלָה לִבְרָכָה כִּי אֲהֵבְךָ יְיָ אֱלֹהֶיךָ: דברים כג ו 12. נֶאֱמָנִים פִּצְעֵי אוֹהֵב
וְנַעְתָּרוֹת נְשִׁיקוֹת שׂוֹנֵא: משלי כז ו 22. וְהִכָּה יְיָ אֶת יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר יָנוּד הַקָּנֶה בַּמַּיִם וְנָתַשׁ אֶת יִשְׂרָאֵל מֵעַל הָאֲדָמָה הַטּוֹבָה הַזֹּאת אֲשֶׁר נָתַן לַאֲבוֹתֵיהֶם וְזֵרָם מֵעֵבֶר לַנָּהָר יַעַן אֲשֶׁר עָשׂוּ אֶת אֲשֵׁרֵיהֶם מַכְעִיסִים
אֶת יְיָ: מלכים א יד טו