חלק
פרק אחד
עשר
סנהדרין
קו.
מסורת הש"ס
תורה אור
מחליף. לאחר שנקצץ: אינו עומד במקום מים. והאי דכתיב
היאך יכשלו
בה ישראל אלא בישראל תלה השפלות לומר שהן
א) ב)
1. וַיַּרְא אֶת הַקֵּינִי וַיִּשָּׂא
ג)
כארזים עלי מים שכינה היא דאמרה איהו אמר כארזים כלומר שאין
צריכין לעצה
שיכשלו בה בני מואב שלא תתקוף ידי מואב על
מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר אֵיתָן
מוֹשָׁבֶךָ וְשִׂים בַּסֶּלַע
עומדין במקום מים שכינה אמרה עלי מים. וכן כולהו מפרש באגדה
ישראל והיינו דכתיב אשר יעשה העם הזה לעמך. מ"ר. ל"א
במדבר כד כא
קִנֶּךָ:
בכה"ג. כנחלים נטיו הוא אמר כנחלים
פוסקין לפעמים יצאה בת
תולה קללתו בחברו כלומר שתלה הכתוב קללה במואב ולא רצה לכתוב
ד) ה)
2. וּמִשְׁפְּחוֹת סֹפְרִים
ו)
קול [אמרה] נטיו. הוא אמר כגנות
כלפי ישראל כמו שאמר בלעם הרשע:
יֹשְׁבֵי יַעְבֵּץ תִּרְעָתִים
שִׁמְעָתִים שׂוּכָתִים הֵמָּה
קלעים. אהלים של קלעים כמו
אמרה בת קול עלי נהר. הוא אמר
מחליף ושרשיו מרובין ואפילו כל רוחות
ז)
הַקִּינִים הַבָּאִים מֵחַמַּת
שעושין בשוקים: בערבות מואב
כאהלים יצאה בת קול ואמרה נטע
ח)
שבעולם באות ונושבות בו אין מזיזות
אֲבִי בֵית רֵכָב:
ט) י)
דברי הימים א ב נה
ה': רוח דרומית. קשה: לא
מהר שלג. שניר: כשהיה אומר לה
אותו ממקומו אלא הוא הולך ובא עמהן
כ)
3. וּבְנֵי קֵינִי חֹתֵן מֹשֶׁה
עמנו היית באותה עצה. שגזר
ישראל כלי פשתן זה בכמה זקנה
ל)
עָלוּ מֵעִיר הַתְּמָרִים אֶת
כיון שדוממו הרוחות עמד קנה במקומו
מ)
אומרת לו דמי שוויו וילדה אומרת
פרעה כל הבן הילוד היאורהמ) בתמיה
בְּנֵי יְהוּדָה מִדְבַּר יְהוּדָה
אבל בלעם הרשע ברכן בארז מה ארז זה
נ) ס)
אֲשֶׁר בְּנֶגֶב עֲרָד וַיֵּלֶךְ
ודאי היית כדלקמן: ומי הושיבך
לו בפחות מכדי שוויו וכן עושין עד
ע)
וַיֵּשֶׁב אֶת הָעָם:
אינו עומד במקום מים ושרשיו מועטין ואין
אצל איתני עולם. שעתידים בניך
ב' או עד ג' פעמים: ברור לעצמך.
פ)
שופטים א טז
גזעו מחליף אפילו כל הרוחות שבעולם
צ)
4. וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר
כל תכשיטין שאתה רוצה: צרצרי.
לישב בלשכת הגזית והיינו דכתיב
ק)
אוֹי מִי יִחְיֶה מִשֻּׂמוֹ אֵל:
נודות: בוער בו. שהיה משתכר
באות ונושבות בו אין מזיזות אותו ממקומו
איתן מושבך נ) וכי בין איתני עולם
במדבר כד כג
אתה יושב מי הזקיקך לכך: שמחיה
ובוער בו יצר הרע: השמיעי. הוי
ר) ש)
כיון שנשבה בו רוח דרומית מיד עוקרתו
5. וְצִים מִיַּד כִּתִּים וְעִנּוּ
❖
עצמו בשם אל. עושה עצמו אלוה
שומעת לתשמיש: פיעור. כך היתה
אַשּׁוּר וְעִנּוּ עֵבֶר וְגַם הוּא
והופכתו על פניו ולא עוד אלא שזכה קנה
עֲדֵי אֹבֵד:
כמו פרעה וחירם: לשון אחר מי
עבודתו של פעור שמתריזים לפניו:
ליטול ממנו קולמוס לכתוב ממנו ס"ת
במדבר כד כד
שמחיה עצמו. כלומר אוי להם לאותן
ה"ג כלום מבקשין ממך אלא פיעור
6. וְעַתָּה הִנְנִי הוֹלֵךְ
הגהות הגר"א
נביאים וכתובים 1 וירא את הקיני וישא
והוא עושה ושוב אומרת לו כפור
בני אדם שמחיין ומעדנין עצמן
לְעַמִּי לְכָה אִיעָצְךָ אֲשֶׁר
[א] גמ'
משלו אמר לו בלעם ליתרו קיני לא היית
יַעֲשֶׂה הָעָם הַזֶּה לְעַמְּךָ
בתורת משה רבך והוא עושה:
בעוה"ז ופורקין עול תורה מעל
[ב] שם
בְּאַחֲרִית הַיָּמִים:
עמנו באותה עצה מי הושיבך אצל איתני
❖
צוארם ומשמנין את עצמן: משמו
וינזרו לבשת. סרו מדרכם והלכו
במדבר כד יד
7. כַּעֲנָבִים בַּמִּדְבָּר
עולם והיינו דא"ר חייא בר אבא א"ר סימאי
אל. כשמשים הקב"ה פדיון לעצמו ס)
אחר הבשת: כאהבם. מתוך תאות
מָצָאתִי יִשְׂרָאֵל כְּבִכּוּרָה
אהבתם לזנות היו משוקצים שכופרין
ומשלם גמול לצדיקים לעתיד לבא. כך
שלשה היו באותה עצה אלו הן בלעם איוב
בִתְאֵנָה
בְּרֵאשִׁיתָהּ
מוסף רש"י
שמעתי: אוי לה לאומה שתמצא.
בהקב"ה: ותקראן. בגופן. ותקראן
רָאִיתִי אֲבוֹתֵיכֶם הֵמָּה
ויתרו בלעם שיעץ נהרג איוב ששתק נידון
ברכן בארז.
בָּאוּ בַעַל פְּעוֹר וַיִּנָּזְרוּ
[משמע] לשון מקרה: מאי רפידים.
אוי לה לאומה שתהיה באותן הימים
ביסורין ויתרו שברח זכו בני בניו לישב
ארז זה
(תענית כ.)
לַבֹּשֶׁת וַיִּהְיוּ שִׁקּוּצִים
שיעלה על דעתה לעכב ישראל ע): מי
איידי דלעיל איפליגו ביה ר"א ור'
אינו עומד במקום מים.
הושע ט י
כְּאָה¢ בָם:
בלשכת הגזית שנאמר 2 ומשפחות סופרים
מטיל כסות בין לביא וכו'. לעכבן
8. וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים
יהושע במשמעות דשטים נקיט נמי
יושבי יעבץ תרעתים שמעתים סוכתים המה
וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת אֶל
רפידים דפליגי ביה בכי האי גוונא:
שלא יזדקקו זה לזה דמסוכן הוא.
בְּנוֹת מוֹאָב:
הקינים הבאים מחמת אבי בית רכב וכתיב
לא הפנו אבות אל בנים. להיטיב
כלומר מי הוא שיכול לעכב את ישראל
במדבר כה א
ובני קיני חותן משה עלו מעיר התמרים
9. וַתִּקְרֶאןָ לָעָם לְזִבְחֵי
והקב"ה מכניסם: ציים. ספינות
להם: מפני רפיון ידים. של תורה
3
אֱלֹהֵיהֶן וַיֹּאכַל הָעָם
וישא משלו ויאמר אוי מי יחיה משמו אל
גדולות כמו וצי אדיר פ)בל
ומצות והכי נמי רפידים רפיון ידים
4
וַיִּשְׁתַּחֲווּ לֵאלֹהֵיהֶן:
יעברנו: וצים מיד כתים אמר רב
הוא כלומר מפני שרפו ידים מן
(אמר רשב"ל אוי מי שמחיה עצמו בשם אל)
במדבר כה ב
01. מִקּוֹל שַׁעֲטַת פַּרְסוֹת
התורה בא עליהם עמלק: שכר
ליבא אספיר. דכתים היינו מקום
א"ר יוחנן אוי לה לאומה שתמצא בשעה
אַבִּירָיו מֵרַעַשׁ לְרִכְבּוֹ
ששמו כך: עד אשור מקטל קטילי. צ)
כ"ד אלפים מישראל. שהרגו בעצתו
שהקב"ה עושה פדיון לבניו מי מטיל כסותו
הֲמוֹן גַּלְגִּלָּיו לֹא הִפְנוּ
הלך ליטול מבלק ומזקני מדין:
ומאשור ואילך משעבדי להו שעבודי:
(שם)
אָבוֹת אֶל בָּנִים מֵרִפְיוֹן
בין לביא ללביאה בשעה שנזקקין זה עם
אפילו כל הרוחות.
ירמיהו מז ג
וצים מיד כתים וענו אשור. דקטלי להו
גמלא תבע קרני. כך בלעם שאל
יָדָיִם:
11. וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ
(שם) רוח
זה 5 וצים מיד כתים אמר רב ליבון אספיר
שכר ונהרג: גזו מיניה. חתכו ממנו:
וענו עבר דמשעבדי להן עד אשור:
דרומית.
מְגוּרֵי אָבִיו בְּאֶרֶץ כְּנָעַן:
וענו אשור וענו עבר עד אשור קטלי
בלעם בן בעור הקוסם הרגו בחרב.
כתים. רומיםק) כלומ' אותן אומות שהביא
בראשית לז א
21. אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב
מיקטל מכאן ואילך משעבדי שיעבודי
ההוא קרא ביהושע כתיב: ולבסוף.
הקב"ה בצים עתידין להרוג את כל
יוֹסֵף בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה
שנתן עיניו לקלל את ישראל ניטלה
האומות עד אשור ומאשור ואילך מניחין
הנני הולך לעמי לכה איעצך אשר יעשה
6
הָיָה רֹעֶה אֶת אֶחָיו בַּצֹּאן
ממנו נבואה ונעשה קוסם: מסגני
אותן ומשעבדין בהם (ומניחין אותן).
וְהוּא נַעַר אֶת בְּנֵי בִלְהָה
העם הזה לעמך עמך לעם הזה מיבעי ליה
(שם) לא היית עמנו
וְאֶת בְּנֵי זִלְפָּה נְשֵׁי אָבִיו
ושילטא הואי. אשת סגנים ושרים
ולעתיד קא מיירי: הן הנה היו לבני
א"ר אבא בר כהנא כאדם שמקלל את עצמו
באותה עצה.
וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם
ישראל לא גרסינן אלא ה"ג הנני הולך
היתה: אייזן לגברא ש) נגר. זינתה
רָעָה אֶל אֲבִיהֶם:
ותולה קללתו באחרים אמר להם אלהיהם
לעמי לכה איעצך אשר יעשה העם הזה
למושכי חבל ספינה. ל"א נגרי חרשים:
בראשית לז ב
של אלו שונא זימה הוא והם מתאוים לכלי
31. וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ
לעמך עמך לעם הזה מבעי ליה.
הרגו
(במדבר כד כא) באותה
מִצְרַיִם בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן וַיֵּאָחֲזוּ
פשתן בוא ואשיאך עצה עשה להן קלעים
שהשיא עצה לבלק שנכשלו בה ישראל
עצה. (סוטה
בָהּ וַיִּפְרוּ וַיִּרְבּוּ מְאֹד:
והושיב בהן זונות זקינה מבחוץ וילדה מבפנים וימכרו להן כלי פשתן עשה
יא.) יושבי יעבץ.
בראשית מז כז
הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעםר):
41. וַיִּקְרְבוּ יְמֵי יִשְׂרָאֵל
ותולה קללתו בחברו. וכך
להן קלעים מהר שלג עד בית הישימות והושיב בהן זונות זקינה מבחוץ וילדה
בלעם
לָמוּת וַיִּקְרָא לִבְנוֹ לְיוֹסֵף
לא רצה לתלות שפלות זה בבלק
מבפנים ובשעה שישראל אוכלין ושותין ושמחין ויוצאין לטייל בשוק אומרת
וַיֹּאמֶר לוֹ אִם נָא מָצָאתִי
שיהא הוא צריך לבקש עצה
חֵן בְּעֵינֶיךָ שִׂים נָא יָדְךָ
לו הזקינה אי אתה מבקש כלי פשתן זקינה אומרת לו בשוה וילדה אומרת
תַּחַת יְרֵכִי וְעָשִׂיתָ עִמָּדִי
לו בפחות שתים ושלש פעמים ואח"כ אומרת לו הרי את כבן בית שב
חֶסֶד וֶאֱמֶת אַל נָא
(סוטה
תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם:
ברור לעצמך וצרצורי של יין עמוני מונח אצלה ועדיין לא נאסר (יין של עמוני ולא) יין של נכרים
[א]
יא. ע"פ תמורה טז.)
בראשית מז כט
ועדיין לא נאסר יין כו'.
51. וַיֵּשֶׁב יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל
אמרה לו רצונך שתשתה כוס של יין כיון ששתה בער בו אמר לה השמיעי לי הוציאה יראתה מתוך חיקה
לָבֶטַח אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ
אמרה לו עבוד לזה אמר לה הלא יהודי אני אמרה לו ומה איכפת לך כלום מבקשים ממך אלא פיעור [והוא
(חולין ד:)
וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ מִדָּן וְעַד
בדברי שטות.
אינו יודע שעבודתה בכך] ולא עוד אלא שאיני מנחתך עד שתכפור בתורת משה רבך שנא' 7המה באו בעל
בְּאֵר שָׁבַע כֹּל יְמֵי
(בכורות ה:)
שְׁלֹמֹה: מלכים א ה ה
פעור וינזרו לבשת ויהיו שקוצים באהבם וישב ישראל בשטים ר"א אומר שטים שמה רבי יהושע אומר
ערומות פגעו בהן.
61. וַיָּקֶם יְיָ שָׂטָן לִשְׁלֹמֹה
8
אֵת הֲדַד הָאֲדֹמִי מִזֶּרַע
שנתעסקו בדברי שטות 9 ותקראן לעם לזבחי אלהיהן רבי אלעזר אומר ערומות פגעו בהן רבי יהושע אומר
(שם) בעלי
הַמֶּלֶךְ הוּא בֶּאֱדוֹם:
שנעשו כולן בעלי קריין מאי לשון רפידים רבי אליעזר אומר רפידים שמה רבי יהושע אומר שריפו
קריין.
מלכים א יא יד
71. וְאֶת מַלְכֵי מִדְיָן הָרְגוּ
(שם) שריפו עצמן
עצמן מדברי תורה שנאמר 01 לא הפנו אבות אל בנים מרפיון ידים אמר רבי יוחנן כל מקום שנאמר וישב
מדברי תורה.
עַל חַלְלֵיהֶם אֶת אֱוִי וְאֶת
אינו אלא לשון צער שנא' וישב ישראל בשטים ויחל העם לזנות אל בנות מואב וישב יעקב בארץ מגורי
(שם)
רֶקֶם וְאֶת צוּר וְאֶת חוּר
11
וְאֶת רֶבַע חֲמֵשֶׁת מַלְכֵי
אביו בארץ כנען ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם ונאמר וישב ישראל בארץ גשן ויקרבו ימי ישראל
[ב]
21
31
41
מִדְיָן וְאֵת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר
למות וישב יהודה וישראל לבטח איש תחת גפנו ותחת תאנתו ויקם ה' שטן לשלמה את הדד האדומי מזרע
הָרְגוּ בֶּחָרֶב:
51
61
במדבר לא ח
המלך הוא באדום ואת מלכי מדין הרגו על חלליהם וגו' את בלעם בן בעור הרגו בחרב בלעם מאי בעי התם
71
81. וְאֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר
א"ר יוחנן שהלך ליטול שכר עשרים וארבעה אלף [שהפיל מישראל] אמר מר זוטרא בר טוביה אמר רב היינו
הַקּוֹסֵם הָרְגוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל
בַּחֶרֶב אֶל חַלְלֵיהֶם:
דאמרי אינשי גמלא אזלא למיבעי קרני אודני דהוו ליה גזיזן מיניה ואת בלעם בן בעור הקוסם קוסם נביא הוא
81
יהושע יג כב
א"ר יוחנן בתחלה נביא
ולבסוף
קוסם אמר רב פפא היינו דאמרי
אינשי מסגני ושילטי הואי אייזן לגברי נגרי
הרגו