קו:
חלק פרק אחד
עשר סנהדרין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
הרגו אל חלליהם. מיתות הרבה משמע שתלאוהו והציתו אש תחת
יודע לדרוש בקל וחומר: במגדל הפורח באויר. מתג עליונה
א)
א
ב) ג)
הצליבה וחתכו ראשו ונפל לתוך האש. תלייה היינו חנק חתיכת הראש
שלמעלה מן הלמ"ד מפני מה כפופה למטה. לשון מ"ר מפי השמועה.
ד)
ב
הרג כשנפל לארץ סקילה כשנפל לאור היינו שריפה: בר תלתין
ל"א במגדל הפורח באויר הנכנס לארץ העמים בשידה תיבה ומגדל
לא ג
ותלת. ור"ח לית ליה דר' סימאי דאמר לעיל שלשה היו באותה עצה
אם הוא טמא אם לאו. ל"א
ג' מאות הלכות במגדל הפורח באויר
ה)
❖
ו)
דפרעה בלעם ואיוב ויתרו דלר'
לעשות כישוף להעמיד מגדל באויר
ז)
סימאי בלעם חיה יותר מן מאתים
כגון שלש מאות הלכות בנטיעות
הרגו בני ישראל [בחרב] אל חלליהם אמר
ח)
1
ועשר שנים דהא היה בעצת פרעה
קשואין דאמרן בפירקין דלעיל
ט) י)
רב שקיימו בו ארבע מיתות סקילה ושריפה
מוסף רש"י
כ)
ולמורי נראה דה"ג שלש מאות
דכל הבן הילוד היאורה תשליכוהו מ)
הרג וחנק א"ל ההוא מינא לר' חנינא מי
ל)
ששוקל כל קלים
הלכות במגדל העומד [באויר] ומשנה
דלרבי סימאי כל אותן מאתים ועשר
וחמורים.
שמיע לך בלעם בר כמה הוה א"ל מיכתב
מ)
אחת באהלות
דמשתעי
שנים שהיו ישראל בגלות מצרים עד
לא כתיב אלא מדכתיב אנשי דמים ומרמה
נ) ס)
2
מלחמת מדין חיה בלעם: חגירא.
בהכי מגדל העומד באויר וטומאה
❖
ע)
(חגיגה טו:) במגדל
לא יחצו ימיהם בר תלתין ותלת שנין או בר
תרגום של פיסח נ): כד קטל יתיה
בתוכה כלים שבתוכו טמאים וכן
הפורח באויר.
תלתין וארבע א"ל שפיר קאמרת לדידי חזי
נראה לר': רבותא למבעא בעיי. וללמוד
פנחס ליסטאה. שר צבא ואפילו
תורה אור השלם
לי פנקסיה דבלעם והוה כתיב ביה בר
קטליה אחר כל המלחמה נקראת
תורה רחמנא לבא בעי דהא בשני
על שמו: בכולהו. מלכים והדיוטות:
דרב יהודה כולהו תנויי בסדר נזיקין
תלתין ותלת שנין בלעם חגירא כד קטיל
1. וְאֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר
לא תפיש ותדרוש. לגנאי: לבר
היה כל הגמרא שלהן לא הוה אלא
הַקּוֹסֵם הָרְגוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל
יתיה פנחס ליסטאה א"ל מר בריה דרבינא
בַּחֶרֶב אֶל חַלְלֵיהֶם:
מבלעם. דכל מה דמשכחת ליה
בסדר נזיקין שלא היו מרבין כל
לבריה בכולהו לא תפיש למדרש לבר
יהושע יג כב
לגנאי דרוש: (שמא יצא זה לתרבות
כך [לדרוש]: האשה שכובשת ירק
ס)
2. וְאַתָּה אֱלֹהִים תּוֹרִדֵם
מבלעם הרשע דכמה דמשכחת ביה דרוש
בקדירה. לא אשכחתיה במסכת
רעה) לאחר שיצא לתרבות רעה אמר
לִבְאֵר שַׁחַת אַנְשֵׁי דָמִים
ביה כתיב 3 דואג וכתיב 4 דוייג אמר ר' יוחנן
וּמִרְמָה לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם
ווי. לכך כתוב דוייג: א"ל הקב"ה
עוקצין: שכובשת ירק. בחומץ או
(שם) כולי תנויי
וַאֲנִי אֶבְטַח בָּךְ:
בתחילה יושב הקב"ה ודואג שמא יצא זה
לדואג והלא גבור אתה בתורה
בציר טהורים דאין מקבלין טומאה
בנזיקין.
תהלים נה כד
3. וְשָׁם אִישׁ מֵעַבְדֵי
לתרבות רעה לאחר שיצא אמר ווי שיצא
למה תתהלל. לספר לשון הרע על
ע"י עוקצין שאם נגע טומאה בשרשיו
שָׁאוּל בַּיּוֹם הַהוּא נֶעְצָר
דוד: לא חסד תורה עליך. לא
העלין טהורין שאין נעשין יד לעלין
זה (סימן גבור ורשע וצדיק חיל וסופר) א"ר
(ברכות כ.)
לִפְנֵי יְיָ וּשְׁמוֹ דֹּאֵג
מאחר שכבשם שאין מניחין לשם אלא
חכם בתורה אתה דכתיב
הָאֲדֹמִי אַבִּיר הָרֹעִים
יצחק מאי דכתיב מה תתהלל ברעה הגבור
5
(תענית כד:) האשה
אֲשֶׁר לְשָׁאוּל:
ותורת חסד על לשונה: מרצחים.
למראה: זיתים שכבשן בטרפיהן.
חסד אל כל היום אמר לו הקב"ה לדואג
שכובשת ירק בקדירה.
שמואל א כא ח
שהרג נוב: עלי פיך. ולא בלב:
איתא במסכת עוקצין :
4. וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְדוֹיֵג
לא גבור בתורה אתה מה תתהלל ברעה
בתחלה ייראו. הצדיקים היו יראים
טרפיהן. עלין שלהן טהורין הזיתים
[לְדוֹאֵג] סֹב אַתָּה וּפְגַע
לא חסד אל נטוי עליך כל היום וא"ר יצחק
בַּכֹּהֲנִים וַיִּסֹּב דּוֹיֵג [דּוֹאֵג]
שלא ילמד אדם ממעשיו של דואג
שאין נעשין להם בית יד להכניס להם
הָאֲדֹמִי וַיִּפְגַּע הוּא
מאי דכתיב 6 ולרשע אמר אלהים מה לך
טומאה: הויות דרב ושמואל קא
שהולך וחוטא ומצליח: ולבסוף.
בַּכֹּהֲנִים וַיָּמֶת בַּיּוֹם הַהוּא
לספר חוקי אמר לו הקב"ה לדואג הרשע
חזינא הכא. דלא הוה ידע מאי
כשמת בחצי ימיו ושב גמולו בראשו
שְׁמֹנִים וַחֲמִשָּׁה אִישׁ
נֹשֵׂא אֵפוֹד בָּד:
ישחקו: חיל בלע ויקיאנו. המתן
טעמא הן טהורין: תליסר מתיבתא.
מה לך לספר חוקי כשאתה מגיע לפרשת
שמואל א כא ח
עד שתשכח תורתו: אמר לפניו
י"ג ישיבות שאנו עוסקין כולן במסכת
מרצחים ופרשת מספרי לשון הרע מה אתה
5. מַה תִּתְהַלֵּל בְּרָעָה
ומבטנו יורישנו אל. אל תמתין לו
עוקצין ויודעין אותה יפה ואפי' הכי
הַגִּבּוֹר חֶסֶד אֵל כָּל
דורש בהם ותשא בריתי עלי פיך אמר ר'
תהלים נב ג
הַיּוֹם:
בהם ע) היו חסידים יותר ממנו דאלו
עד שתשתכח אלא תמהר ותשכיחנו:
6. וְלָרָשָׁע אָמַר אֱלֹהִים
אמי אין תורתו של דואג אלא משפה ולחוץ
בי מדרשא. מאהל זה בית המדרש:
רב יהודה כו': לא סבירי. לא היו
מַה לְּךָ לְסַפֵּר חֻקָּי וַתִּשָּׂא
ואמר רבי יצחק מאי דכתיב ויראו צדיקים
7
ושרשך מארץ חיים סלה. שורש
יודעין הלכה לפרשה כתקנה בטעמא:
בְרִיתִי עֲלֵי פִיךָ:
תהלים נ טז
וייראו ועליו ישחקו בתחילה ייראו ולבסוף
דלא סלקא להו שמעתתא כו'. שלא
שלו תכסח מארץ חיים דלא
7. וְיִרְאוּ צַדִּיקִים וְיִירָאוּ
ישחקו וא"ר יצחק מאי דכתיב חיל בלע
להוו ליה בנין רבנן: כל אותיות
זכו לקבוע הלכה כמותן: ומתרגמינן
8
וְעָלָיו יִשְׂחָקוּ:
תהלים נב ח
ויקיאנו מבטנו יורישנו אל אמר דוד לפני
שבתורה. שהיה בקי בחסירות
לחלוטין. ואנן תנן לשון חלוטין
8. חַיִל בָּלַע וַיְקִאֶנּוּ
ויתירות: שוקל קלים וחמורים.
גבי מצורע: אלופי. היינו רבי:
הקב"ה רבש"ע ימות דואג אמר לו חיל בלע
מִבִּטְנוֹ יוֹרִישֶׁנּוּ אֵל:
איוב כ טו
ויקיאנו אמר לפניו מבטנו יורישנו אל וא"ר יצחק מאי דכתיב 9 גם אל
אוכל 9. גַּם אֵל יִתָּצְךָ לָנֶצַח
(תענית כד:) ואמרי לה.
יתצך
לנצח אמר הקב"ה לדוד ניתי דואג לעלמא דאתי אמר לפניו גם אל יתצך לנצח מאי דכתיב
יַחְתְּךָ וְיִסָּחֲךָ מֵאֹהֶל
זיתים
וְשֵׁרֶשְׁךָ מֵאֶרֶץ חַיִּים
יחתך
ויסחך מאהל ושרשך מארץ חיים סלה אמר הקב"ה לימרו שמעתא בי מדרשא משמיה אמר
שכבשן בטרפיהן.
תהלים נב ז
סֶלָה:
לפניו
יחתך ויסחך מאהל ליהוי ליה בנין רבנן ושרשך מארץ חיים סלה וא"ר יצחק מאי דכתיב
01. לִבְּךָ יֶהְגֶּה אֵימָה אַיֵּה
סֹפֵר אַיֵּה שֹׁקֵל אַיֵּה סֹפֵר
01 איה
סופר איה שוקל איה סופר את המגדלים איה סופר כל אותיות שבתורה איה שוקל ששוקל כל
(תענית שם)
אֶת הַמִּגְדָּלִים:
קלים וחמורים שבתורה איה סופר את המגדלים שהיה סופר שלש מאות הלכות פסוקות במגדל
טהורים.
ישעיהו לג יח
11. וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל שְׁמוּאֵל
הפורח באויר א"ר ארבע מאה בעיי' בעו דואג ואחיתופל במגדל הפורח באויר [ולא איפשט להו חד]
(שם)
אַל תַּבֵּט אֶל מַרְאֵהוּ וְאֶל
אמר רבא רבותא למבעי בעיי בשני דרב יהודה כולי תנויי בנזיקין ואנן קא מתנינן טובא בעוקצין
גְּבֹהַּ קוֹמָתוֹ כִּי מְאַסְתִּיהוּ
כִּי לֹא אֲשֶׁר יִרְאֶה הָאָדָם
וכי הוה מטי רב יהודה אשה שכובשת ירק בקדירה ואמרי לה זיתים שכבשן בטרפיהן טהורים
א
ב
כִּי הָאָדָם יִרְאֶה לַעֵינַיִם
אמר הויות דרב ושמואל קא חזינא הכא ואנן קא מתנינן בעוקצין תלת סרי מתיבתא ורב יהודה שליף
וַיְיָ יִרְאֶה לַלֵּבָב:
שמואל א טז ז
מסאני ואתא מטרא ואנן צוחינן וליכא דמשגח בן אלא הקב"ה ליבא בעי דכתיב וה' יראה ללבב
11
21. סוֹד יְיָ לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ
אמר רב משרשיא דואג ואחיתופל לא [הוו] סברי שמעתא מתקיף לה מר זוטרא מאן דכתיב ביה
לְהוֹדִיעָם:
תהלים כה יד
איה סופר איה שוקל איה סופר את המגדלים ואת אמרת לא הוו סברי שמעתא אלא דלא הוה סלקא להו שמעתא
31. הוּא יָמוּת בְּאֵין מוּסָר
(ברכות כ.)
אליבא דהלכתא דכתיב 21 סוד ה' ליראיו א"ר אמי לא מת דואג עד ששכח תלמודו שנא' 31הוא ימות באין מוסר
וּבְרֹב אִוַּלְתּוֹ יִשְׁגֶּה:
הויות דרב ושמואל.
משלי ה כג
וברוב אולתו ישגה רב (אשי) אמר נצטרע שנאמר הצמתה כל זונה ממך כתיב התם לצמיתות ומתרגמינן
41. כִּי הִנֵּה רְחֵקֶיךָ יֹאבֵדוּ
41
51
הִצְמַתָּה כָּל זוֹנֶה מִמֶּJָ:
לחלוטין ותנן ג אין בין מוסגר ומוחלט אלא פריעה ופרימה (סימן שלשה ראו וחצי וקראו) א"ר יוחנן שלשה
תהלים עג כז
מלאכי חבלה נזדמנו לו לדואג אחד ששכח תלמודו ואחד ששרף נשמתו ואחד שפיזר עפרו בבתי כנסיות
51. וְהָאָרֶץ לֹא תִמָּכֵר
(שם)
לִצְמִתֻת כִּי לִי הָאָרֶץ כִּי
ובבתי מדרשות (א"ר) יוחנן דואג ואחיתופל לא ראו זה את זה דואג בימי שאול ואחיתופל בימי דוד וא"ר יוחנן
(תענית כד:) תלת סרי
גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם
דואג ואחיתופל לא חצו ימיהם תניא נמי הכי אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם כל שנותיו של דואג לא היו
מתיבתא.
עִמָּדִי: ויקרא כה כג
61. וְאַתָּה אֱנוֹשׁ כְּעֶרְכִּי
אלא שלשים וארבע ושל אחיתופל אינן אלא שלשים ושלש וא"ר יוחנן בתחלה קרא דוד לאחיתופל רבו ולבסוף
אַלּוּפִי וּמְיֻדָּעִי:
קראו חבירו ולבסוף קראו תלמידו בתחילה קראו רבו ואתה אנוש כערכי אלופי ומיודעי ולבסוף קראו
תהלים נה יד
61
71. אֲשֶׁר יַחְדָּו נַמְתִּיק
חבירו אשר יחדו נמתיק סוד בבית אלהים נהלך ברגש ולבסוף קראו תלמידו גם איש שלומי אשר בטחתי בו
71
81
סוֹד בְּבֵית אֱלֹהִים נְהַלֵּךְ
אוכל
בְּרָגֶשׁ: תהלים נה טו
81. גַּם אִישׁ שְׁלוֹמִי אֲשֶׁר
(ברכות כ.) (תענית כד:) שליף מסאני. (שם) אין בין מוסגר ומוחלט.
בָּטַחְתִּי בוֹ אוֹכֵל לַחְמִי
אלא פריעה ופרימה. (מגילה ח:) לא יחצו ימיהם. (לעיל סט:) ואתה אנוש
הִגְדִּיל עָלַי עָקֵב:
כערכי. מיודעי. (אבות פ"ו מ"א)
תהלים מא י