יב: דיני ממונות
בשלשה
פרק ראשון סנהדרין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
כהן
גדול ביום הכפורים יוכיח. משאר קרבנות לא מצי למידק
כי אכלו את הפסח בלא ככתוב. שעיבר את השנה מפני הטומאה
קב א
א)
ב)
שלא כדת: ניסן בניסן. לאחר שקידשו לשם ניסן חזר ונמלך ועשאו
דתמיד היה על מצחו כדמשמע בפ' האומר הקם
אדר השני: ר"ש בן יהודה אומר. לא עיברה אלא השיאן לפסח שני
להם (ב) ציץ שבין עיניך משמע שהיה על מצחו אפי' שלא בשעת העבודה:
קג ב
ג) ד)
שטומאה
הותרה בציבור. אין
קד ג
שלא כדין לפיכך ביקש רחמים על עצמו: דחויה בציבור. כלומר
הדבר תלוי בציבור כדאמרינן
ה)
קה ד
בפ' הוציאו לו
בקושי הותרה טומאה בציבור וכל
שהרי פר יוה"כ וחביתי כהן
כמה דאפשר להדורי לעשותו בטהרה
כי אכלו את הפסח בלא ככתוב כי התפלל
קו ה
ו) ז)
1
❖
גדול ופסח דקרבן יחיד (ג) הוא ודוחין
מהדרין ולכך מעברין כדי שיעשו
חזקיהו עליהם לאמר ה' הטוב יכפר בעד
קז ו
שבת וטומאה ופר העלם דבר של
בטהרה: ציץ מרצה על טומאת זבחים
רבי שמעון אומר אם מפני הטומאה עיברוה
לעלות לרצון: ז) בין שישנו על מצח.
ציבור ושעירי ע"ז וחגיגה דקרבן
קח ז
מעוברת אלא מפני מה ביקש רחמים על
תורה אור השלם
כהן גדול בשעת טומאה בין שאינו
ציבור הם ואין דוחין אלא נקוט האי
עצמו שאין מעברין אלא אדר והוא עיבר
1. כִּי מַרְבִּית הָעָם רַבַּת
א
על מצחו מרצה: כהן גדול. בבואו
כללא בידך כל שזמנו קבוע דוחה
קט ח
מֵאֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה יִשָּׂשכָר
ניסן בניסן ר' שמעון בן יהודה אומר משום
לפני לפנים ביום הכיפורים יוכיח
ואפילו דיחיד וכל שאין זמנו קבוע
וּזְבֻלוּן לֹא הִטֶּהָרוּ כִּי
קי ט
ר"ש מפני שהשיא את ישראל לעשות פסח
שאינו לובש בגדי זהב ואם אירע'
אינו דוחה ואפילו דציבור:
אָכְלוּ אֶת הַפֶּסַח בְּלֹא
ונשים משלימות לטהורים ועודפין
כַכָּתוּב כִּי הִתְפַּלֵּל
טומאה בקדשים מרצה הציץ: אמר
שני: אמר מר רבי יהודה אומר מעברין
קיא י
יְחִזְקִיָּהוּ עֲלֵיהֶם לֵאמֹר יְיָ
❖
עליהן. תימה דבפ' כיצד
לו הנח ליום הכיפורים. שכולו עבודת
אלמא אית ליה לרבי יהודה טומאה דחויה
הַטּוֹב יְכַפֵּר בְּעַד:
ב
דברי הימים ב ל יח
צולין פליגי כשהיו
ציבור הוא וטומאה הותרה בקרבן
היא בציבור והא תניא ציץ בין שישנו על
2. הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ
ישראל מחצה טהורים ומחצה טמאין
ציבור כטהרה גמורה ואין צריך ציץ
מצחו ובין שאינו על מצחו מרצה דברי רבי
ח¢ דָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם
רבינו חננאל
לרצות. אלמא היתר גמור הוא: רבי
דרב אמר הללו עושין לעצמן והללו
לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה:
שמעון ר' יהודה אומר עודו על מצחו מרצה
❖
ג
עיברוה מעוברת. ר' יהודה
שמות יב ב
יהודה אומר אינה מעוברת. לפי
עושין לעצמן ורב כהנא אמר טהורים
אין עודו על מצחו אינו מרצה א"ל ר' שמעון
אומר אינה מעוברת. וא"ר
עושין את הראשון וטמאין עושין את
שהטומאה היתר היא בציבור ושלא
יהודה מעשה בחזקיה
כהן גדול ביום הכיפורים יוכיח שאינו על
לצורך עיברוה: לכתחילה א"ב. דת"ק
השני ואיכא דאמר רב כהנא אמר
מלך יהודה שעיבר השנה
הגהות הב"ח
מפני הטומאה וביקש
מצחו ומרצה אמר לו רבי יהודה הנח ליום
טהורים עושין את הראשון וטמאים
קאמר אין מעברין לכתחילה ולרבי
(א) גמרא
רחמים על עצמו. ר'
אין עושין לא את הראשון ולא את
שמעון מעברין לכתחילה ואיידי דקאמר
הכיפורים שטומאה הותרה בציבור וליטעמיך
שמעון אומר מעברין
השני והשתא סוגיא דהכא כמאן אי
רבי יהודה אינה מעוברת אמר איהו
ודורשין
השנה מפני הטומאה
תיקשי לך היא גופה ר' יהודה אומר מעברין
(ב) תוס'
לכתחלה ומפני מה
מעוברת והוא הדין לכתחילה: ואין
כרב אי כלישנא בתרא דרב כהנא
ואמר ר' יהודה מעשה בחזקיה מלך יהודה
בציץ
ביקש חזקיה רחמים
אחר ניסן. משקבעתו זה ניסן אין
למה לי משלימות בעדיפות סגי ואי
(ג) ד"ה
על עצמו משום דטעה
שעיבר את השנה מפני הטומאה וביקש
❖
הם
כלישנא קמא דרב כהנא למה לי
אתה יכול לעשות זה אדר והאחר
בהא דשמואל דאמר
רחמים על עצמו אלא חסורי מחסרא והכי
אין מעברין השנה ביום
ניסן: ביום שלשים של אדר. אם לא
עדיפות במשלימות סגי וי"ל דנקט
שלשים של אדר הואיל
קתני אין מעברין את השנה מפני הטומאה
משלימות ועדיפות דהשתא לכולהו
ישבו עד הנה בעיבור שנה לא יעברוה
וראוי לקובעו ניסן הוא
מוסף רש"י
ואם עיברוה מעוברת רבי יהודה אומר
לישני עשה שלא כתורה ולכך ביקש
עוד הואיל והיום ראוי לקבוע ניסן
סבר הואיל וראוי לא
ד
בין שישנו על מצחו.
אמרינן ונמצא שעיבר
אם היה אדר חסר: ואיהו. מעיקרא
אינה מעוברת ואמר רבי יהודה וכו' אי הכי
רחמים על עצמו וה"מ לשנויי דלבסוף
ניסן בניסן והתורה אמרה
סבר נשים בראשון חובה ובשני רשות
סבר הואיל וראוי לא אמרינן ועיברה
ר' שמעון אומר אם מפני הטומאה עיברוה
(יומא ז:) כהן
החודש הזה לכם ראש
גדול ביום הכפורים
חדשים זה ניסן ואין אחר
ולכך ביקש דלאו שפיר עבד דעביד
ולבסוף הודה לשמואל וביקש רחמים
מעוברת היינו תנא קמא אמר רבא לכתחלה
ניסן: עיברוה ביום ל'
יוכיח.
על עצמו: היכי דמי. דמעיקרא
פסח שני אלא אליבא דר"ש קיימינן
שאינו על מצחו.
איכא בינייהו תניא נמי הכי אין מעברין את
של אדר מאי אמר עולא
השיא ולבסוף חזר בו: מחצה. לאו
דאית ליה בפ' האשה
אין מקדשין את החודש.
השנה מפני הטומאה לכתחילה ר' שמעון
כלומר אין מקדשין אותו
דנשים בראשון רשות:
דווקא אלא כדמפרש ואזיל שהזכרים
היום שנמצא היום מאדר.
אומר מעברין אלא מפני מה בקש רחמים
מכדי
מפוריא לפסחא כו'.
היו טמאים יותר מן הטהורים
(פסחים עז. וכעי"ז יומא ז:)
קידשוהו מאי אמר רבה
על עצמו שאין מעברין אלא אדר והוא עיבר
ונשים היו רובן טהורות עד שהנשים
אמתני' דעדיות
ומרצה.
כיון שהוקבע בטל העיבור
רב נחמן אמר מקודש
ניסן בניסן אמר מר שאין מעברין אלא אדר
דמייתי בפרק הנחנקין
טהורות משלימות את מחצה טהורים
ה
ומעובר ואקשי עליה
הם העידו שמעברין את השנה
ועודפות עליהן שכשאתה מונה אנשים
והוא עיבר ניסן בניסן ולית ליה לחזקיה
רבא בהא. ופריק מידע
כל אדר הוה מצי לאקשויי:
ונשים
כאחת בטמאים ובטהורים
ידעי דשתא מעברתא
החדש הזה לכם זה ניסן ואין אחר ניסן
2
בחושבנא תליא מלתא
נמצאו
טהורים יתירים ופלוגתא
ורבי
טעה בדשמואל דאמר שמואל ו אין מעברין
ואמרי חושבנא הוא דלא
בפרק האשה דאיכא
(פסחים עז.)
סליק לרבנן עד האידנא
את השנה ביום שלשים של
אדר הואיל וראוי לקובעו ניסן ואיהו סבר
שטומאה
הותרה
למאן
דאמר נשים חובה בהבאת
וקי"ל כי הדרכים שעליהן
הואיל וראוי לא אמרינן תניא נמי הכי אין מעברין את השנה ביום שלשים
בצבור.
היו מעברין השנה הן
הפסח
ראשון ואיכא למאן דאמר
(יומא
הלכה למשה מסיני ואי
של אדר הואיל וראוי לקובעו ניסן: רבי שמעון בן יהודה אומר משום
נשים רשות וחזקיה מעיקרא סבר
ז:)
הוה כתב שמור את האביב
רבי שמעון מפני שהשיא את ישראל לעשות פסח שני היכי דמי אמר רב
ועשית פסח לה' הייתי
נשים בפסח ראשון חובה ומיצטרפו
(פסחים עז.) והוא עיבר
אומר איזהו חדש ימצא בו
אשי כגון שהיו ישראל מחצה טמאים ומחצה טהורים ונשים משלימות
הלכך הוו טמאים מיעוטא ומידחו
ניסן בניסן.
האביב נעשה פסח. לפיכך
ולבסוף סבר נשים בפסח ראשון
לטהורים ועודפות עליהם מעיקרא סבר נשים בראשון חובה דהוו מיעוטן
כתיב שמור את חודש
ז
האביב אין לך פסח אלא
רשות ולא מיצטרפי והוו להו טמאים
טמאים ומיעוטן מידחו לפסח שני ולבסוף סבר נשים בראשון רשות דהוו
בחודש האביב מכלל שיש
רובא ואיש נדחה לפסח שני ואין
להו טמאים רובא ורובא לא מדחו לפסח שני: גופא אמר שמואל אין מעברין
לך רשות לעבר חודש
ציבור נידחין: אין מקדשין את החדש.
אחד עד שיקבע לך זה
את השנה ביום שלשים של אדר הואיל וראוי לקובעו ניסן עיברוה מאי אמר
(ברכות י:) ביום
חדש האביב ופירש בו
לומר מקודש הוא לאדר השני דכיון
שלשים של אדר.
שמירה למאן קא מזהר
עולא אין מקדשין את החדש קידשו מאי אמר רבא בטל העיבור רב נחמן
דראוי לקבוע ניסן קרינא ביה זה
להו. שמירה זו לב"ד שיהו
אמר מעובר ומקודש א"ל רבא לרב נחמן מכדי מפוריא לפיסחא תלתין יומין
ניסן ואין אחר ניסן אלא שתקי וכי
ח
(שם)
קוראין המועדים בזמנן
כדכתיב אשר תקראו אותם
הוו ומפוריא דרשינן בהלכות הפסח דתניא שואלין בהלכות הפסח קודם
מטי ריש ירחא אחרינא מקדשי ליה
ט
(א)
במועדם מכלל שצריכין
לניסן: ומפוריא דרשינן בהלכות
לפסח שלשים יום רשב"ג אומר שתי שבתות וכי מטי ריש ירחא מרחקין
שמירה וקריאה: אמר
הפסח. וכיון דלא עיברוה קודם
רב יהודה אמר רב אין
ליה אתי לזלזולי בחמץ אמר ליה מידע ידיעי דשתא מעברתא בחושבנא
מעברין השנה אלא אם
הפורים ושמעו דרשה של הלכות
תליא מילתא אמרי חושבנא הוא דלא סליק להו לרבנן עד השתא אמר
כן היתה תקופת תמוז
הפסח כי הדר מעברי בית דין לשתא
חסרה לתשלום צ"א יום
רב יהודה אמר שמואל אין מעברין את השנה אלא א"כ היתה תקופה חסירה
ומודעי לעלמא לא מהימני להו
י"ו יום רובו של חודש
רובה של חודש וכמה רובה של חודש ששה עשר יום דברי רבי יהודה
תשרי דברי ר' יהודה
י
לשלוחי ב"ד ומזלזלי בחמץ: בחושבנא
רבי
תליא מילתא. שהקיץ והחורף לפי
חשבון תקופת החמה הם מתגלגלין וכשרבין ימי שנות החמה על שנות הלבנה יותר מדאי מתאחר האביב אחר הפסח שהמועדות אנו קובעין
אחר תולדות הלבנה: אין מעברין את השנה. על התקופה אא"כ חישבו ומצאו שתקופת תמוז חסירה מהשלמת תשעים וא' יום שלה רובו
של חדש תשרי: ששה עשר יום. ותקופת תשרי נופלת בי"ז אבל אם היתה תקופת תשרי נופלת בששה עשר אין מעברין. ולקמיה יליף טעמא:
רבי