חלק פרק אחד
עשר סנהדרין
קז.
מסורת הש"ס
תורה אור
אוכל לחמי. לומד תורתי: שהפך משכבו של לילה לשל יום. שהיה
בשעת אנחתי אשחה בכל לילה: מטתי. תשמיש המטה ענין סחי
א) ב)
1. בְּחָנֵנִי יְיָ וְנַסֵּנִי צָרְפָה
ג) ד)
ומאוס קרי ליה: בדמעתי ערשי אמסה. שבשעת דמעתי
משמש מטתו ביום כדי שיהא שבע מתשמיש ולא יהרהר אחר אשה
כִלְיוֹתַי וְלִבִּי:
ה)
תהלים כו ב
אני ממאיס את מטתי בתשמיש: יאמרו מלך שכמותי. חסיד
כל היום: ונתעלמה ממנו [הלכה]. שהמשביע אברו בתשמיש רעב
ו)
2. וַיְהִי לְעֵת הָעֶרֶב וַיָּקָם
ומרבה תאוה: ה"ג ח)מתהלך על גג המלך ולא גרסינן והיינו: חלתא.
שכמותי הרגו בנו ויהו מתרעמין על מדותיו של הקב"ה ונמצא שם
ז)
דָּוִד מֵעַל מִשְׁכָּבוֹ וַיִּתְהַלֵּךְ
ח) ט)
כוורת: פתיק [ביה] גירא. בכוורת
שמים מתחלל בפרהסיא: מוטב
עַל גַּג בֵּית הַמֶּלֶךְ וַיַּרְא
❖
אִשָּׁה רֹחֶצֶת מֵעַל הַגָּג
אעבוד ע"ז. ואחלל את השם אני
כלומר שהכה ושברה. ל"א פתחה
אוכל לחמי הגדיל עלי
עקב אמר רב יהודה
וְהָאִשָּׁה טוֹבַת מַרְאֶה
שברה ונפתחה: מתקדשת מטומאתה.
לבדי ולא יחללו [אותו] כל העם:
מְאֹד: שמואל ב יא ב
אמר רב לעולם אל יביא אדם עצמו לידי
3. וַיִּשְׁלַח דָּוִד וַיִּדְרֹשׁ
אמר ליה. חושי הארכי לדוד הקב"ה
אותה שעה פסק טומאתה ולא בא
הגהות הגר"א
נסיון שהרי דוד מלך ישראל הביא עצמו
לָאִשָּׁה וַיֹּאמֶר הֲלוֹא זֹאת
עליה כשהיא נדה: פקדת לילה.
לא עביד דינא בלא דינא שמעמיד
[א] גמ'
בַּת שֶׁבַע בַּת אֱלִיעָם
לידי נסיון ונכשל אמר לפניו רבש"ע מפני
[ב] שם
על מעשה לילה פקדתני אם אוכל
בנך להרגך דאת מאי טעמא נסבת
אֵשֶׁת אוּרִיָּה הַחִתִּי:
מה אומרים אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי
שמואל ב יא ג
לעמוד בנסיון של דבר עבירה:
יפת תואר דאמו של אבשלום מעכה
4. בָּחַנְתָּ לִבִּי פָּקַדְתָּ
יעקב ואין אומרים אלהי דוד אמר אינהו
❖
צרפתני בל תמצא. חשבת לצרפני
בת תלמי מלך גשור
לַּיְלָה צְרַפְתַּנִי בַל תִּמְצָא
מינסו לי ואת לא מינסית לי אמר לפניו
ולא מצאתני נקי: (זמותי בל יעבר
ותפסה דוד במלחמה דאין לומר
זַמֹּתִי בַּל יַעֲבָר פִּי:
תהלים יז ג
פי) איכו זממא נפל. מי יתן והיה בפי
רבש"ע בחנני ונסני שנאמר בחנני ה' ונסני
בעבירה באה לו דהא כתיב
1
5. לַמְנַצֵּחַ לְדָוִד בַּיְיָ
מוסף רש"י
רסן ואפשר לעכב את דברי שלא
רק בדבר אוריה
ט)
וגו' אמר מינסנא לך ועבידנא מילתא
חָסִיתִי אֵיךְ תֹּאמְרוּ
אבר קטן יש באדם.
החתי: סוחר כותי. דרכו לפנות
אומר דבר זה [של] בחנני: הר
לְנַפְשִׁי נוּדִי הַרְכֶם
בהדך דלדידהו לא הודעתינהו ואילו אנא
משביעו.
תהלים יא א
צִפּוֹר:
שבכם. מלך שלכם: צפור נדדתו.
את סחורתו מעט מעט להעמידה
רעב.
6. לְךָ לְבַדְּךָ חָטָאתִי
קא מודענא לך דמנסינא לך בדבר ערוה
על דמים מועטים: שגיאות מי
דעל ידי צפור נטרד כדאמר אדמי
וְהָרַע בְּעֵינֶיךָ עָשִׂיתִי
מיד ויהי לעת הערב ויקם דוד מעל משכבו
2
מרעיבו שבע.
ליה כצפור: למריה. העבד נצחו
יבין. מי יכול להשמר משגגות:
לְמַעַן תִּצְדַּק בְּדָבְרֶךָ
(סוכה נב:) ובצלעי.
וגו' אמר רב יהודה שהפך משכבו של
תִּזְכֶּה בְשָׁפְטֶךָ:
לאדוניו בתוכחתו: כי אני לצלע
אמר לו. הקב"ה: שביקא לך.
תהלים נא ו
לילה למשכבו של יום ונתעלמה ממנו
נכון. אותו צלע היה נכון לי:
מחול לך: נסתרות. [מזיד] של
7. כִּי אֲנִי לְצֶלַע נָכוֹן
קרעו
הלכה אבר קטן יש באדם משביעו רעב
שאכלה פגה. שקפץ את השעה ליזקק
צנעה: זדים. מזיד של פרהסיא:
וּמַכְאוֹבִי נֶגְדִּי תָמִיד:
ולא דמו.
תהלים לח יח
ע"י עבירה: נאספו עלי נכים.
ה"ג אל ימשלו בי דלא לישתעו בי
ומרעיבו שבע ויתהלך על גג בית המלך
8. וּבְצַלְעִי שָׂמְחוּ וְנֶאֱסָפוּ
(ב"מ נט.)
רבנן. והיינו אל ימשלו לשון משל
בעלי מומין כמו פרעה נכה
נֶאֶסְפוּ עָלַי נֵכִים וְלֹא
וירא אשה רוחצת מעל הגג והאשה טובת
יָדַעְתִּי קָרְעוּ וְלֹא דָמּוּ:
והיו מלעיגים עלי ואני כלא
שלא ידרשו בחטאתי חכמי הדורות
מראה מאד בת שבע הוה קא חייפא רישא
תהלים לה טו
ואז איתם: שלא יכתב סורחני.
יודע. ל"א ולא ידעתי לא הייתי יודע
9. יָגַעְתִּי בְּאַנְחָתִי אַשְׂחֶה
תותי חלתא אתא שטן אידמי ליה כציפרתא
כשמלעיגים כלומר פתאום בא עלי
שתמחוק אותה פרשה מן המקרא
בְכָל לַיְלָה מִטָּתִי
פתק ביה גירא פתקה לחלתא איגליה
בְּדִמְעָתִי עַרְשִׂי אַמְסֶה:
וישתכח הדבר לעולמים: כל
אותו עון שלא ידעתי (עד) שניתן
תהלים ו ז
מיד 3 וישלח דוד וידרוש לאשה
וחזייה
הפרשה. שכתובה כבר שעשית אותו
פתחון פה לביישני: הכי גרסינן
01. וַיְהִי דָוִד בָּא עַד
ויאמר הלא זאת בת שבע בת אליעם אשת
בשעה שעוסקין במיתות בית דין
חטא: על אחת כמה וכמה. שלא
הָרֹאשׁ אֲשֶׁר יִשְׁתַּחֲוֶה
שָׁם לֵאלֹהִים וְהִנֵּה
תעקור: תחטאני באזוב. מכלל
אומרים הבא על אשת איש מיתתו
אוריה
החתי וישלח דוד מלאכים ויקחה
לִקְרָאתוֹ חוּשַׁי הָאַרְכִּי
וכו': י"ח עונות. לי"ח נשיו שלא
שהיה צריך טהרת אזוב כמצורע:
ותבא
אליו וישכב עמה והיא מתקדשת
קָרוּעַ כֻּתָּנְתּוֹ וַאֲדָמָה עַל
רֹאשׁוֹ: שמואל ב טו לב
לעגנן: באנחתי אשחה. אפילו
בחברון
מטומאתה ותשב אל ביתה והיינו דכתיב
11. הוּא צַלְמָא רֵאשֵׁהּ
4 בחנת לבי פקדת לילה צרפתני בל תמצא זמותי בל יעבר פי אמר איכו זממא נפל בפומיה דמאן דסני לי ולא
דִּי דְהַב טָב חֲדוֹהִי
וּדְרָעוֹהִי דִּי כְסַף מְעוֹהִי
אמר כי הא מילתא דרש רבא מאי דכתיב למנצח לדוד בה' חסיתי איך תאמרו לנפשי נודי הרכם צפור אמר
5
וְיַרְכָתֵהּ דִּי נְחָשׁ:
דניאל ב לב
דוד לפני הקב"ה רבש"ע מחול לי על אותו עון שלא יאמרו הר שבכם צפור נדדתו דרש רבא מאי דכתיב
21. כִּי יִהְיֶה לְאִישׁ בֵּן
לך לבדך חטאתי והרע בעיניך עשיתי למען תצדק בדברך תזכה בשפטך אמר דוד לפני הקב"ה גליא
6
סוֹרֵר וּמוֹרֶה אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ
וידיעא קמך דאי בעיא למכפייה ליצרי הוה כייפינא אלא אמינא דלא לימרו עבדא זכי למריה דרש רבא
בְּקוֹל אָבִיו וּבְקוֹל אִמּוֹ
וְיִסְּרוּ אֹתוֹ וְלֹא יִשְׁמַע
מאי דכתיב כי אני לצלע נכון ומכאובי נגדי תמיד ראויה היתה בת שבע בת אליעם לדוד מששת
7
אֲלֵיהֶם: דברים כא יח
31. שְׁגִיאוֹת מִי יָבִין
ימי בראשית אלא שבאה אליו במכאוב וכן תנא דבי רבי ישמעאל ראויה היתה לדוד בת שבע בת
מִנִּסְתָּרוֹת נַקֵּנִי:
אליעם אלא שאכלה פגה דרש רבא מאי דכתיב ובצלעי שמחו ונאספו נאספו עלי נכים [ולא ידעתי] קרעו
תהלים יט יג
8
41. אֵלֶּה שְׁמוֹת הָאֲנָשִׁים
ולא דמו אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע גלוי וידוע לפניך שאם היו קורעין בשרי לא היה דמי שותת ולא עוד
אֲשֶׁר שָׁלַח מֹשֶׁה לָתוּר
אלא בשעה שהם עוסקין בארבע מיתות ב"ד פוסקין ממשנתן ואומרים לי דוד הבא על אשת איש מיתתו במה
אֶת הָאָרֶץ וַיִּקְרָא מֹשֶׁה
לְהוֹשֵׁעַ בִּן נוּן יְהוֹשֻׁעַ:
אמרתי להם הבא על אשת איש מיתתו בחנק ויש לו חלק לעוה"ב אבל המלבין פני חבירו ברבים אין לו חלק
במדבר יג טז
לעולם הבא אמר רב יהודה אמר רב אפילו בשעת חליו של דוד קיים שמנה עשרה עונות שנאמר יגעתי
51. הֲיַחְתֶּה אִישׁ אֵשׁ
9
בְּחֵיקוֹ וּבְגָדָיו לֹא
באנחתי אשחה בכל לילה מטתי בדמעתי ערשי אמסה ואמר רב יהודה אמר רב בקש דוד לעבוד ע"ז
תִשָּׂרַפְנָה: משלי ו כז
61. תְּחַטְּאֵנִי בְאֵזוֹב
שנאמר 01 ויהי דוד בא עד הראש אשר ישתחוה שם לאלהים ואין ראש אלא ע"ז שנאמר
וְאֶטְהָר תְּכַבְּסֵנִי וּמִשֶּׁלֶג
והוא צלמא רישיה די דהב טב והנה לקראתו חושי הארכי קרוע כתנתו ואדמה על ראשו אמר לו לדוד
11
אַלְבִּין: תהלים נא ט
71. הָשִׁיבָה לִּי שְׂשׂוֹן
יאמרו מלך שכמותך יעבוד ע"ז אמר לו מלך שכמותי יהרגנו בנו מוטב יעבוד ע"ז ואל יתחלל שם
יִשְׁעֶךָ וְרוּחַ נְדִיבָה
שמים בפרהסיא אמר מאי טעמא קנסיבת יפת תואר א"ל יפת תואר רחמנא שרייה א"ל לא דרשת
תִסְמְכֵנִי: תהלים נא יד
81. יָשׁוּבוּ לִי יְרֵאֶיךָ
סמוכין דסמיך ליה 21כי יהיה לאיש בן סורר ומורה כל הנושא יפת תואר יש לו בן סורר ומורה דרש ר' דוסתאי
וְיֹדְעֵי עֵדֹתֶיךָ:
דמן בירי למה דוד דומה לסוחר כותי אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע שגיאות מי יבין [א"ל] שביקי לך
31
תהלים קיט עט
91. וְהַיָּמִים אֲשֶׁר מָלַךְ
ומנסתרות נקני שביקי לך גם מזדים חשוך עבדך שביקי לך אל ימשלו בי [א] אז איתם דלא לישתעו בי רבנן
דָּוִד עַל יִשְׂרָאֵל אַרְבָּעִים
שביקי לך ונקיתי מפשע רב שלא יכתב סרחוני אמר לו א"א ומה יו"ד שנטלתי משרי עומד וצווח כמה שנים
[ב]
שָׁנָה בְּחֶבְרוֹן מָלַךְ שֶׁבַע
שָׁנִים וּבִירוּשָׁלִַם מָלַךְ
עד שבא יהושע והוספתי לו שנאמר 41 ויקרא משה להושע בן נון יהושע כל הפרשה כולה עאכ"ו ונקיתי
שְׁלֹשִׁים וְשָׁלֹשׁ שָׁנִים:
מפשע רב אמר לפניו רבש"ע מחול לי על אותו עון כולו אמר כבר עתיד שלמה בנך לומר בחכמתו היחתה
מלכים א ב יא
51
איש אש בחיקו ובגדיו לא תשרפנה אם יהלך איש על הגחלים ורגליו לא תכוינה כן הבא על אשת רעהו לא
ינקה כל הנוגע בה א"ל כל הכי נטרד ההוא גברא א"ל קבל עליך יסורין קבל עליו אמר רב יהודה אמר רב
ששה חדשים נצטרע דוד ונסתלקה הימנו שכינה ופירשו ממנו סנהדרין נצטרע דכתיב 61תחטאני באזוב ואטהר
תכבסני ומשלג אלבין נסתלקה הימנו שכינה דכתיב 71השיבה לי ששון ישעך ורוח נדיבה תסמכני ופרשו ממנו
סנהדרין דכתי' 81 ישובו לי יראיך וגו' ששה חדשים מנלן דכתי' 91והימים אשר מלך דוד על ישראל ארבעים שנה
בחברון