קז:
חלק פרק אחד
עשר סנהדרין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
בחברון מלך שבע שנים וששה חדשים. מדהכא חשיב להו ובאידך קרא לא חשיב להו ש"מ לא היה מלכותו שלימה שנצטרע אותן ו' חדשים:
לב א
א) ב)
❖
ג)
ה"ג אבל בחיי בנך אני מודיע ולא גרסינן לך: כ"ד רננות. בין תפלה תחנה ורנה איכא כ"ד: וילך אלישע דמשק להיכא אזל: שואבת.
מגבהת מתכת בלא נגיעה כעין אותה שלועזין קלאמניס"ה בלע"ז ועל ידי אותה אבן העמיד עגלים של ירבעם באויר: רבנן דחה מקמיה.
התלמידים דחה מישיבתו של אלישע: צר ממנו. מכלל דעד האידנא
לא הוה צר: הואל וקח. השבע שאלישע שלחך: ויפצר בו. גחזי: העת
תורה אור השלם
ד)
לקחת את הכסף והבגדים וגו'. שמנה דברים קא חשיב בהאי
ה)
1. בְּחֶבְרוֹן מָלַךְ עַל
קרא: וגחזי מי שקל כולי האי. מנעמן כסף ובגדים הוא דשקל
בחברון מלך שבע שנים ובירושלים מלך שלשים
ו) ז)
יְהוּדָה שֶׁבַע שָׁנִים וְשִׁשָּׁה
דכתיב ויצר ככרים וגו': אותה שעה. היה אלישע עוסק בפרק
ושלש שנים וכתיב 1 בחברון מלך על יהודה שבע
ח¢ דָשִׁים וּבִירוּשָׁלִַם מָלַךְ
שְׁלֹשִׁים וְשָׁלֹשׁ שָׁנָה עַל
שמונה שרצים אמר לו הגיע עת ליטול שכר פרק שמונה שרצים
שנים וששה חדשים וגו' והני ששה חדשים לא
כָּל יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה:
שעסקתי וכו' ולהכי כתב בהאי קרא שמנה דברים כנגד אותו פרק
שמואל ב ה ה
קחשיב ש"מ נצטרע אמר לפניו רבש"ע מחול לי על
ח)
כלומר בכסף ובגדים שקבלת ממנו מנעמן סבור אתה לקנות
2. עֲשֵׂה עִמִּי אוֹת לְטוֹבָה
אותו עון מחול לך עשה עמי אות לטובה ויראו
ט)
2
וְיִרְאוּ שֹׂנְאַי וְיֵבֹשׁוּ כִּי
דברים הללו להיותם לך שכר שמונה שרצים: צ) יצר. תאותו אם
אַתָּה
יְיָ
עֲזַרְתַּנִי
שונאי ויבושו כי אתה ה' עזרתני ונחמתני א"ל בחייך
מרחיקה ממנו לגמרי ממעט ישיבת עולם ואם מקרבה לגמרי בא
וְנִחַמְתָּנִי: תהלים פו יז
איני מודיע אבל אני מודיע בחיי שלמה בנך
י)
3 שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם
לידי איסור שאינו יכול לכבוש יצרו מדבר עבירה: תינוק ואשה.
כ)
וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם
דעתן קלה ואם תדחה אותם מטרדן מן העולם: חלה. חד. חליו
בשעה שבנה שלמה את בית המקדש ביקש
ל)
וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד: מִי זֶה
תרי. אשר ימות בו תלת: בעא רחמי דלהוי חולשא. כדי שיהא
מ)
להכניס ארון לבית קדשי הקדשים דבקו שערים זה
מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יְיָ עִזּוּז וְגִבּוֹר
נ) ס)
פנאי לבניו לבא כל אחד ואחד ממקומו להיות עליו בשעת מיתה
יְיָ גִּבּוֹר מִלְחָמָה:
בזה אמר עשרים וארבעה רננות ולא נענה אמר
תהלים כד ז-ח
שכיון שרואין שנפל למטה יודעין שימות ומתקבצין ובאין: מתפח.
4 שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם
3 שאו שערים ראשיכם והנשאו פתחי עולם ויבא
מתני'
לא ידון רוחי לא דין ולא רוח. שאין עומדין
מתרפא:
ע)
וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבֹא
מלך הכבוד מי זה מלך הכבוד ה' עזוז וגבור ה'
בדין ואין להם רוח להיות עם הצדיקים שיש להם חלק: ויפץ [ה'
מֶלֶךְ הַכָּבוֹד: מִי הוּא זֶה
פ)
גבור מלחמה ונאמר 4 שאו שערים ראשיכם ושאו
מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יְיָ צְבָאוֹת
אותם ומשם הפיצם. ויפץ] בעולם הזה ומשם הפיצם בעולם הבא:
צ)
הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה:
פתחי עולם ויבא מלך הכבוד וגו' ולא נענה כיון
אלו ואלו. אנשי דור המבול ואנשי סדום ובחדא פליג ר' נחמיה:
תהלים כד ט-י
5. יְיָ אֱלֹהִים אַל תָּשֵׁב פְּנֵי
שאמר 5 ה' אלהים אל תשב פני משיחך זכרה
רשעים
מְשִׁיחֶיךָ זָכְרָה לְחַסְדֵי
לחסדי דויד עבדך מיד נענה באותה שעה נהפכו פני שונאי דוד כשולי קדירה וידעו כל ישראל שמחל לו
דָּוִיד עַבְדֶּךָ:
דברי הימים ב ו מב
הקב"ה על אותו העון גחזי דכתיב 6 וילך אלישע דמשק להיכא אזל א"ר יוחנן שהלך להחזיר גחזי בתשובה
6. וַיָּבֹא אֱלִישָׁע דַּמֶּשֶׂק
ולא חזר אמר לו חזור בך אמר לו כך מקובלני ממך החוטא ומחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות
א
וּבֶן הֲדַד מֶלֶךְ אֲרָם חֹלֶה
וַיֻּגַּד לוֹ לֵאמֹר בָּא אִישׁ
הָאֱלֹהִים עַד הֵנָּה: תשובה מאי עבד איכא דאמרי אבן שואבת תלה לחטאת ירבעם והעמידה בין שמים לארץ ואיכא דאמרי שם
❖
חקק בפיה והיתה מכרזת ואומרת אנכי ולא יהיה לך וא"ד רבנן דחה מקמיה שנאמר ויאמרו בני הנביאים
מלכים ב ח ז
7
7. וַיֹּאמְרוּ בְנֵי הַנְּבִיאִים
אל אלישע הנה [נא] המקום אשר אנחנו יושבים שם לפניך צר ממנו מכלל דעד השתא לא הוו (פיישי) [צר]
אֶל אֱלִישָׁע הִנֵּה נָא
לעזי רש"י
תנו רבנן לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת לא כאלישע שדחפו לגחזי בשתי ידים גחזי דכתיב ויאמר
הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ
8
קלאמניס"ה [ימנ"ט].
יֹשְׁבִים שָׁם לְפָנֶיךָ צַר
נעמן הואל וקח ככרים (ויפצר) [ויפרץ] בו ויצר ככרים כסף וגו' ויאמר אליו אלישע מאין גחזי ויאמר לא
❖
מלכים ב ו א
מגנט, אבן-שואבת.
מִמֶּנּוּ:
הלך עבדך אנה ואנה ויאמר אליו לא לבי הלך כאשר הפך איש מעל מרכבתו לקראתך העת לקחת
8. וַיֹּאמֶר נַעֲמָן הוֹאֵל קַח
כִּכָּרָיִם וַיִּפְרָץ בּוֹ וַיָּצַר
את הכסף ולקחת בגדים וזיתים וכרמים וצאן ובקר ועבדים ושפחות ומי שקל כולי האי כסף ובגדים הוא
כִּכְּרַיִם כֶּסֶף בִּשְׁנֵי חֲרִטִים
מוסף רש"י
דשקל אמר רבי יצחק באותה שעה היה אלישע יושב ודורש בשמונה שרצים נעמן שר צבא מלך ארם היה
וּשְׁתֵּי חֲלִפוֹת בְּגָדִים וַיִּתֵּן
מחול לי על אותו
אֶל שְׁנֵי נְעָרָיו וַיִּשְׂאוּ
מצורע אמרה ליה ההיא רביתא דאישתבאי מארעא ישראל אי אזלת לגבי אלישע מסי לך כי אתא א"ל זיל
עון. (שבת ל.)
לְפָנָיו: וַיָּבֹא אֶל הָעֹפֶל
דבקו שערים.
טבול בירדן א"ל אחוכי קא מחייכת בי אמרי ליה הנהו דהוו בהדיה מאי נפקא לך מינה זיל נסי אזל וטבל בירדנא
וַיִּקַּח מִיָּדָם וַיִּפְקֹד בַּבָּיִת
(שם)
וַיְשַׁלַּח אֶת הָאֲנָשִׁים
ואיתסי אתא אייתי ליה כל הני דנקיט לא צבי לקבולי מיניה גחזי איפטר מקמיה אלישע אזל שקל מאי דשקל
וַיֵּלֵכוּ: וְהוּא בָא וַיַּעֲמֹד
ואפקיד כי אתא חזייה אלישע לצרעת דהוה פרחא עילויה רישיה א"ל רשע הגיע עת ליטול שכר שמנה שרצים
אֶל אֲדֹנָיו וַיֹּאמֶר אֵלָיו
אֱלִישָׁע מֵאַיִן גֵּחֲזִי וַיֹּאמֶר
וצרעת נעמן תדבק בך ובזרעך עד עולם ויצא מלפניו מצורע כשלג: וארבעה אנשים היו מצורעים פתח השער
9
לֹא הָלַךְ עַבְדְּךָ אָנֶה
וָאָנָה: וַיֹּאמֶר אֵלָיו לֹא
אמר ר' יוחנן גחזי ושלשה בניו: רבי יהושע בן פרחיה מאי הוא כדקטלינהו ינאי מלכא לרבנן אזל רבי יהושע בן
(מו"ק ט. מכת"י)
לִבִּי הָלַךְ כַּאֲשֶׁר הָפַךְ
פרחיה וישו לאלכסנדריא של מצרים כי הוה שלמא שלח לי' שמעון בן שטח מיני ירושלים עיר הקודש ליכי אלכסנדריא
עשרים וארבעה רננות.
אִישׁ מֵעַל מֶרְכַּבְתּוֹ
לִקְרָאתֶךָ הַעֵת לָקַחַת
של מצרים אחותי בעלי שרוי בתוכך ואנכי יושבת שוממה קם אתא ואתרמי לי' ההוא אושפיזא עבדו לי' יקרא טובא
אֶת הַכֶּסֶף וְלָקַחַת בְּגָדִים
אמר כמה יפה אכסניא זו אמר לי' רבי עיניה טרוטות אמר לי' רשע בכך אתה עוסק אפיק ארבע מאה שיפורי ושמתיה
וְזֵיתִים וּכְרָמִים וְצֹאן
וּבָקָר וַעֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת:
אתא לקמיה כמה זמנין אמר לי' קבלן לא הוה קא משגח ביה יומא חד הוה קא קרי קריאת שמע אתא לקמיה סבר
וְצָרַעַת נַעֲמָן תִּדְבַּק בְּךָ
לקבולי אחוי לי' בידיה הוא סבר מידחא דחי לי' אזל זקף לבינתא והשתחוה לה אמר ליה הדר בך אמר ליה כך
וּבְזַרְעֲךָ לְעוֹלָם וַיֵּצֵא
מִלְּפָנָיו מְצֹרָע כַּשָּׁלֶג:
מקובלני ממך כל החוטא ומחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה ואמר מר ישו הנוצרי כישף והסית
מלכים ב ה כג-כז
9. וְאַרְבָּעָה אֲנָשִׁים הָיוּ
והדיח את ישראל : תניא א"ר שמעון בן אלעזר יצר תינוק ואשה תהא שמאל דוחה וימין מקרבת
מְצֹרָעִים פֶּתַח הַשָּׁעַר
ת"ר ג' חלאים חלה אלישע אחד שגירה דובים בתינוקות ואחד שדחפו לגחזי בשתי ידים ואחד שמת בו [שנא'
וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ
01ואלישע חלה את חליו וגו'] עד אברהם לא היה זקנה כל דחזי לאברהם אמר האי יצחק כל דחזי ליצחק אמר האי
מָה אֲנַחְנוּ יֹשְׁבִים פֹּה עַד
מלכים ב ז ג
מָתְנוּ:
אברהם בעא אברהם רחמי דליהוי ליה זקנה שנאמר ואברהם זקן בא בימים עד יעקב לא הוה חולשא בעא
11
01. וֶאֱלִישָׁע חָלָה אֶת
(מו"ק ט. מכת"י
רחמי והוה חולשא שנאמר 21 ויאמר ליוסף הנה אביך חולה עד אלישע לא הוה איניש חליש דמיתפח ואתא
חָלְיוֹ אֲשֶׁר יָמוּת בּוֹ וַיֵּרֶד
וכעי"ז שבת שם) שונאי
אלישע ובעא רחמי ואיתפח שנא' ואלישע חלה את חליו אשר ימות בו : מתני' דור המבול אין להם חלק
אֵלָיו יוֹאָשׁ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל
דוד.
וַיֵּבְJְ עַל פָּנָיו וַיֹּאמַר אָבִי
(שבת שם)
לעוה"ב ואין עומדין בדין שנא' 31 לא ידון רוחי באדם לעולם לא דין ולא רוח דור הפלגה אין להם חלק לעולם
אָבִי רֶכֶב יִשְׂרָאֵל
החוטא ומחטיא את
וּפָרָשָׁיו: מלכים ב יג יד
הבא שנאמר ויפץ ה' אותם משם על פני כל הארץ (וכתיב ומשם הפיצם) ויפץ ה' אותם בעוה"ז ומשם הפיצם
11. וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא
הרבים אין מספיקין
41
בידו לעשות תשובה.
בַּיָּמִים וַיְיָ בֵּרַךְ אֶת
ה' לעולם הבא אנשי סדום אין להם חלק לעולם הבא שנא' 51ואנשי סדום רעים וחטאים לה' מאד רעים בעולם
אַבְרָהָם בַּכֹּל:
הזה וחטאים לעולם הבא אבל עומדין בדין ר' נחמיה אומר אלו ואלו אין עומדין בדין שנאמר על כן לא יקומו
בראשית כד א
61
21. וַיְהִי אַחֲרֵי הַדְּבָרִים
רשעים
הָאֵלֶּה וַיֹּאמֶר לְיוֹסֵף הִנֵּה
אָבִיךָ חֹלֶה וַיִּקַּח אֶת שְׁנֵי בָנָיו עִמּוֹ אֶת מְנַשֶּׁה וְאֶת אֶפְרָיִם: בראשית מח א 31. וַיֹּאמֶר יְיָ לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם
(אבות פ"ה מי"ח) אבן שואבת.
בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה: בראשית ו ג 41. וַיָּפֶץ יְיָ אֹתָם מִשָּׁם עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ וַיַּחְדְּלוּ לִבְנֹת (סוטה מז.) רבנן דחה מקמיה.
הָעִיר: בראשית יא ח 51. וְאַנְשֵׁי סְדֹם רָעִים וְחַטָּאִים לַיְיָ מְאֹד: בראשית יג יג 61. עַל כֵּן לֹא יָקֻמוּ רְשָׁעִים בַּמִּשְׁפָּט
(שם) ומי שקל כולי האי.
(שם) כסף ובגדים הוא דשקל.
וְחַטָּאִים בַּעֲדַת צַדִּיקִים: תהלים א ה
(שם) בשמונה שרצים. (שם) הגיע עת ליטול שכר.
(שם) יצר. תינוק. ואשה. (שם) אחד שגירה דובים. (שם) חלה את חליו אשר
ימות בו. (ב"מ פז.) (סוטה מז.) בעא אברהם רחמי. (ב"מ פז.) בעא רחמי והוה חולשא. (שם) ואתפח. (שם)