קז:
חלק פרק אחד
עשר סנהדרין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
בחברון מלך שבע שנים וששה חדשים. מדהכא חשיב להו ובאידך קרא לא חשיב להו ש"מ לא היה מלכותו שלימה שנצטרע אותן ו' חדשים:
לב א מיי' פ"ד מהל'
א) שבת ל. ע"ש, ב) שם
❖
מו"ק ט., ג) אין זה
תשובה הלכה א:
ה"ג אבל בחיי בנך אני מודיע ולא גרסינן לך: כ"ד רננות. בין תפלה תחנה ורנה איכא כ"ד: וילך אלישע דמשק להיכא אזל: שואבת.
לשון המקרא וכך הוא
מגבהת מתכת בלא נגיעה כעין אותה שלועזין קלאמניס"ה בלע"ז ועל ידי אותה אבן העמיד עגלים של ירבעם באויר: רבנן דחה מקמיה.
לשון המקרא ויבא אלישע
התלמידים דחה מישיבתו של אלישע: צר ממנו. מכלל דעד האידנא
לא הוה צר: הואל וקח. השבע שאלישע שלחך: ויפצר בו. גחזי: העת
(מ"ב ח') וגו' ועיי' רש"א
תורה אור השלם
בח"א, ד) סוטה מז.
לקחת את הכסף והבגדים וגו'. שמנה דברים קא חשיב בהאי
[ע"ש], ה) [יומא פז.],
1. בְּחֶבְרוֹן מָלַךְ עַל
קרא: וגחזי מי שקל כולי האי. מנעמן כסף ובגדים הוא דשקל
בחברון מלך שבע שנים ובירושלים מלך שלשים
ו) סוטה מז., ז) ולא
יְהוּדָה שֶׁבַע שָׁנִים וְשִׁשָּׁה
דכתיב ויצר ככרים וגו': אותה שעה. היה אלישע עוסק בפרק
כר' יהושע בן פרחיה
ושלש שנים וכתיב 1 בחברון מלך על יהודה שבע
ח¢ דָשִׁים וּבִירוּשָׁלִַם מָלַךְ
שדחפו לישו הנוצרי בשתי
שְׁלֹשִׁים וְשָׁלֹשׁ שָׁנָה עַל
שמונה שרצים אמר לו הגיע עת ליטול שכר פרק שמונה שרצים
שנים וששה חדשים וגו' והני ששה חדשים לא
ידים (הושמט ע"י הצנזורה
כָּל יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה:
שעסקתי וכו' ולהכי כתב בהאי קרא שמנה דברים כנגד אותו פרק
ונוסף כאן עפ"י ויניציאה
שמואל ב ה ה
קחשיב ש"מ נצטרע א) אמר לפניו רבש"ע מחול לי על
ר"פ וס"א), ח) בקרא
כלומר בכסף ובגדים שקבלת ממנו מנעמן סבור אתה לקנות
2. עֲשֵׂה עִמִּי אוֹת לְטוֹבָה
אותו עון מחול לך עשה עמי אות לטובה ויראו
קח, ט) מכאן עד את
2
וְיִרְאוּ שֹׂנְאַי וְיֵבֹשׁוּ כִּי
דברים הללו להיותם לך שכר שמונה שרצים: צ) יצר. תאותו אם
ישראל הושמט ע"י הצנזורה
אַתָּה
יְיָ
עֲזַרְתַּנִי
שונאי ויבושו כי אתה ה' עזרתני ונחמתני א"ל בחייך
מרחיקה ממנו לגמרי ממעט ישיבת עולם ואם מקרבה לגמרי בא
והועתק ע"פ ויניציאה ר"פ
וְנִחַמְתָּנִי: תהלים פו יז
איני מודיע אבל אני מודיע בחיי שלמה בנך
וס"א, י) [אבות פ"ה
3 שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם
לידי איסור שאינו יכול לכבוש יצרו מדבר עבירה: תינוק ואשה.
מי"ח], כ) לעיל מג.,
וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם
דעתן קלה ואם תדחה אותם מטרדן מן העולם: חלה. חד. חליו
בשעה שבנה שלמה את בית המקדש ביקש
ב)
ל) [שמחות פ"ב סוטה
וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד: מִי זֶה
תרי. אשר ימות בו תלת: בעא רחמי דלהוי חולשא. כדי שיהא
מז.], מ) [סוטה מז.],
להכניס ארון לבית קדשי הקדשים דבקו שערים זה
מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יְיָ עִזּוּז וְגִבּוֹר
נ) [ב"מ פז.], ס) [לדעת
פנאי לבניו לבא כל אחד ואחד ממקומו להיות עליו בשעת מיתה
יְיָ גִּבּוֹר מִלְחָמָה:
בזה אמר עשרים וארבעה רננות ולא נענה אמר
הערוך בערך תפח גרס
תהלים כד ז-ח
שכיון שרואין שנפל למטה יודעין שימות ומתקבצין ובאין: מתפח.
4 שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם
3 שאו שערים ראשיכם והנשאו פתחי עולם ויבא
הכא ואיתפח כמו בסמוך],
מתני'
לא ידון רוחי לא דין ולא רוח. שאין עומדין
מתרפא:
ע) [מכלל דחלה חלי
וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבֹא
מלך הכבוד מי זה מלך הכבוד ה' עזוז וגבור ה'
אחריתא כך איתא בב"מ
בדין ואין להם רוח להיות עם הצדיקים שיש להם חלק: ויפץ [ה'
מֶלֶךְ הַכָּבוֹד: מִי הוּא זֶה
פז.], פ) [בסדר המשנה
גבור מלחמה ונאמר 4 שאו שערים ראשיכם ושאו
מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יְיָ צְבָאוֹת
אותם ומשם הפיצם. ויפץ] בעולם הזה ומשם הפיצם בעולם הבא:
ל"ג], צ) ינאי מלכא. כהן
הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה:
פתחי עולם ויבא מלך הכבוד וגו' ולא נענה כיון
אלו ואלו. אנשי דור המבול ואנשי סדום ובחדא פליג ר' נחמיה:
גדול היה וקטל כולהו רבנן
תהלים כד ט-י
5. יְיָ אֱלֹהִים אַל תָּשֵׁב פְּנֵי
במסכת קידושין [סו.]:
שאמר 5 ה' אלהים אל תשב פני משיחך זכרה
רשעים
שמעון בן שטח. אחי אשתו
מְשִׁיחֶיךָ זָכְרָה לְחַסְדֵי
לחסדי דויד עבדך מיד נענה באותה שעה נהפכו פני שונאי דוד כשולי קדירה וידעו כל ישראל שמחל לו
של ינאי המלך במסכת
דָּוִיד עַבְדֶּךָ:
ברכות [מח.] והוא לא ברח:
דברי הימים ב ו מב
הקב"ה על אותו העון גחזי דכתיב 6ג) וילך אלישע דמשק להיכא אזל ד) א"ר יוחנן שהלך להחזיר גחזי בתשובה
6. וַיָּבֹא אֱלִישָׁע דַּמֶּשֶׂק
טרוטות. עגולות: אחוי ליה.
ולא חזר אמר לו חזור בך אמר לו כך מקובלני ממך החוטא ומחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות
רבי יהושע בן פרחיה בידיה
ה) א
וּבֶן הֲדַד מֶלֶךְ אֲרָם חֹלֶה
דלקבלוהי: (ס"א והושמט
וַיֻּגַּד לוֹ לֵאמֹר בָּא אִישׁ
הָאֱלֹהִים עַד הֵנָּה: תשובה מאי עבד איכא דאמרי אבן שואבת תלה לחטאת ירבעם והעמידה בין שמים לארץ ואיכא דאמרי שם ע"י הצנזורה),
❖
חקק בפיה והיתה מכרזת ואומרת אנכי ולא יהיה לך וא"ד רבנן דחה מקמיה שנאמר ויאמרו בני הנביאים
מלכים ב ח ז
7
7. וַיֹּאמְרוּ בְנֵי הַנְּבִיאִים
אל אלישע הנה [נא] המקום אשר אנחנו יושבים שם לפניך צר ממנו מכלל דעד השתא לא הוו (פיישי) [צר]
אֶל אֱלִישָׁע הִנֵּה נָא
לעזי רש"י
תנו רבנן לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת לא כאלישע שדחפו לגחזי בשתי ידים גחזי דכתיב ויאמר
הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ
ו)
ז)
8
קלאמניס"ה [ימנ"ט].
יֹשְׁבִים שָׁם לְפָנֶיךָ צַר
נעמן הואל ח) וקח ככרים (ויפצר) [ויפרץ] בו ויצר ככרים כסף וגו' ויאמר אליו אלישע מאין גחזי ויאמר לא
❖
מלכים ב ו א
מגנט, אבן-שואבת.
מִמֶּנּוּ:
הלך עבדך אנה ואנה ויאמר אליו לא לבי הלך כאשר הפך איש מעל מרכבתו לקראתך העת לקחת
8. וַיֹּאמֶר נַעֲמָן הוֹאֵל קַח
כִּכָּרָיִם וַיִּפְרָץ בּוֹ וַיָּצַר
את הכסף ולקחת בגדים וזיתים וכרמים וצאן ובקר ועבדים ושפחות ומי שקל כולי האי כסף ובגדים הוא
כִּכְּרַיִם כֶּסֶף בִּשְׁנֵי חֲרִטִים
מוסף רש"י
דשקל אמר רבי יצחק באותה שעה היה אלישע יושב ודורש בשמונה שרצים נעמן שר צבא מלך ארם היה
וּשְׁתֵּי חֲלִפוֹת בְּגָדִים וַיִּתֵּן
מחול לי על אותו
אֶל שְׁנֵי נְעָרָיו וַיִּשְׂאוּ
מצורע אמרה ליה ההיא רביתא דאישתבאי מארעא ישראל אי אזלת לגבי אלישע מסי לך כי אתא א"ל זיל
עון. דבת שבע (שבת ל.).
לְפָנָיו: וַיָּבֹא אֶל הָעֹפֶל
דבקו שערים. של בית
טבול בירדן א"ל אחוכי קא מחייכת בי אמרי ליה הנהו דהוו בהדיה מאי נפקא לך מינה זיל נסי אזל וטבל בירדנא
וַיִּקַּח מִיָּדָם וַיִּפְקֹד בַּבָּיִת
קדשי הקדשים (שם) שדבקו
וַיְשַׁלַּח אֶת הָאֲנָשִׁים
ואיתסי אתא אייתי ליה כל הני דנקיט לא צבי לקבולי מיניה גחזי איפטר מקמיה אלישע אזל שקל מאי דשקל
מאליהן, שרצה הקב"ה
וַיֵּלֵכוּ: וְהוּא בָא וַיַּעֲמֹד
להביא שלמה לידי כך
ואפקיד כי אתא חזייה אלישע לצרעת דהוה פרחא עילויה רישיה א"ל רשע הגיע עת ליטול שכר שמנה שרצים
אֶל אֲדֹנָיו וַיֹּאמֶר אֵלָיו
שיהא מזכיר שם דוד אביו
אֱלִישָׁע מֵאַיִן גֵּחֲזִי וַיֹּאמֶר
וצרעת נעמן תדבק בך ובזרעך עד עולם ויצא מלפניו מצורע כשלג: וארבעה אנשים היו מצורעים פתח השער
ויפתחהו כדי להודיע לכל
9
לֹא הָלַךְ עַבְדְּךָ אָנֶה
העולם שמחל עון של בת
וָאָנָה: וַיֹּאמֶר אֵלָיו לֹא
אמר ר' יוחנן גחזי ושלשה בניו: ט)רבי יהושע בן פרחיה מאי הוא כדקטלינהו ינאי מלכא לרבנן אזל רבי יהושע בן
שבע (מו"ק ט. מכת"י).
לִבִּי הָלַךְ כַּאֲשֶׁר הָפַךְ
פרחיה וישו לאלכסנדריא של מצרים כי הוה שלמא שלח לי' שמעון בן שטח מיני ירושלים עיר הקודש ליכי אלכסנדריא
עשרים וארבעה רננות.
אִישׁ מֵעַל מֶרְכַּבְתּוֹ
באותה תפלה בויעמוד
לִקְרָאתֶךָ הַעֵת לָקַחַת
של מצרים אחותי בעלי שרוי בתוכך ואנכי יושבת שוממה קם אתא ואתרמי לי' ההוא אושפיזא עבדו לי' יקרא טובא
שלמה איכא כ"ד בין תפלה
אֶת הַכֶּסֶף וְלָקַחַת בְּגָדִים
אמר כמה יפה אכסניא זו אמר לי' רבי עיניה טרוטות אמר לי' רשע בכך אתה עוסק אפיק ארבע מאה שיפורי ושמתיה
רנה ותחנה, ומאן דמפרש
וְזֵיתִים וּכְרָמִים וְצֹאן
כ"ד רננות היינו בין י"ח
וּבָקָר וַעֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת:
אתא לקמיה כמה זמנין אמר לי' קבלן לא הוה קא משגח ביה יומא חד הוה קא קרי קריאת שמע אתא לקמיה סבר
ברכות וששה דתעניות, אינו
וְצָרַעַת נַעֲמָן תִּדְבַּק בְּךָ
לקבולי אחוי לי' בידיה הוא סבר מידחא דחי לי' אזל זקף לבינתא והשתחוה לה אמר ליה הדר בך אמר ליה כך
אלא טועה, דתפלת י"ח
וּבְזַרְעֲךָ לְעוֹלָם וַיֵּצֵא
אכתי בימי שלמה לא אתקין,
מִלְּפָנָיו מְצֹרָע כַּשָּׁלֶג:
מקובלני ממך כל החוטא ומחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה ואמר מר ישו הנוצרי כישף והסית
י)
ועוד דאמר בתפלת השחר
מלכים ב ה כג-כז
9. וְאַרְבָּעָה אֲנָשִׁים הָיוּ
והדיח את ישראל : תניא א"ר שמעון בן אלעזר יצר תינוק ואשה תהא שמאל דוחה וימין מקרבת
(ברכות כט.) בהדיא הני
כ)
ל)
כ"ד דתעניות כנגד מי,
מְצֹרָעִים פֶּתַח הַשָּׁעַר
ת"ר ג' חלאים חלה אלישע אחד שגירה דובים בתינוקות ואחד שדחפו לגחזי בשתי ידים ואחד שמת בו [שנא'
מ)
א"ר חנינא (לפנינו ר'
וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ
חלבו) כנגד כ"ד רננות
01ואלישע חלה את חליו וגו'] נ)עד אברהם לא היה זקנה כל דחזי לאברהם אמר האי יצחק כל דחזי ליצחק אמר האי
מָה אֲנַחְנוּ יֹשְׁבִים פֹּה עַד
שאמר שלמה, אלמא כ"ד
מלכים ב ז ג
מָתְנוּ:
אברהם בעא אברהם רחמי דליהוי ליה זקנה שנאמר ואברהם זקן בא בימים עד יעקב לא הוה חולשא בעא
נ)
11
01. וֶאֱלִישָׁע חָלָה אֶת
רננות לאו היינו כ"ד ברכות
דתענית (מו"ק ט. מכת"י
רחמי והוה חולשא שנאמר 21 ויאמר ליוסף הנה אביך חולה עד אלישע לא הוה איניש חליש ס) דמיתפח ואתא
חָלְיוֹ אֲשֶׁר יָמוּת בּוֹ וַיֵּרֶד
וכעי"ז שבת שם). שונאי
אלישע ובעא רחמי ואיתפח שנא' ואלישע חלה את חליו אשר ימות בו : מתני' דור המבול אין להם חלק
אֵלָיו יוֹאָשׁ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל
דוד. משפחת שאול, שמעי
ע)
וַיֵּבְJְ עַל פָּנָיו וַיֹּאמַר אָבִי
וכיוצא בו (שבת שם).
לעוה"ב ואין עומדין בדין שנא' 31 לא ידון רוחי באדם לעולם לא דין ולא רוח דור הפלגה אין להם חלק לעולם
אָבִי רֶכֶב יִשְׂרָאֵל
החוטא ומחטיא את
וּפָרָשָׁיו: מלכים ב יג יד
הבא שנאמר ויפץ ה' אותם משם על פני כל הארץ (וכתיב ומשם הפיצם) ויפץ ה' אותם בעוה"ז ומשם הפיצם
11. וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא
הרבים אין מספיקין
פ)
41
בידו לעשות תשובה.
בַּיָּמִים וַיְיָ בֵּרַךְ אֶת
ה' לעולם הבא אנשי סדום אין להם חלק לעולם הבא שנא' 51ואנשי סדום רעים וחטאים לה' מאד רעים בעולם
שלא יהא הוא בגן עדן
אַבְרָהָם בַּכֹּל:
הזה וחטאים לעולם הבא אבל עומדין בדין ר' נחמיה אומר אלו ואלו אין עומדין בדין שנאמר על כן לא יקומו
ותלמידיו בגיהנם, שנאמר
בראשית כד א
61
21. וַיְהִי אַחֲרֵי הַדְּבָרִים
(משלי כח) אדם עשוק בדם
רשעים
נפש עד בור ינום אל יתמכו
הָאֵלֶּה וַיֹּאמֶר לְיוֹסֵף הִנֵּה
אָבִיךָ חֹלֶה וַיִּקַּח אֶת שְׁנֵי בָנָיו עִמּוֹ אֶת מְנַשֶּׁה וְאֶת אֶפְרָיִם: בראשית מח א 31. וַיֹּאמֶר יְיָ לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם
בו (אבות פ"ה מי"ח). אבן שואבת. שמגבהת את המתכת מן הארץ ומעמידתו באויר, וע"י אותו אבן העמיד את העגלים של ירבעם
בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה: בראשית ו ג 41. וַיָּפֶץ יְיָ אֹתָם מִשָּׁם עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ וַיַּחְדְּלוּ לִבְנֹת באויר (סוטה מז.). רבנן דחה מקמיה. דוחה היה את התלמידים מפני אלישע כשהיה משמש לפניו, דכתיב לאחר שפירש ממנו
הָעִיר: בראשית יא ח 51. וְאַנְשֵׁי סְדֹם רָעִים וְחַטָּאִים לַיְיָ מְאֹד: בראשית יג יג 61. עַל כֵּן לֹא יָקֻמוּ רְשָׁעִים בַּמִּשְׁפָּט
המקום אשר אנחנו יושבים, בית המדרש של רבנן, צר ממנו, שנתוספו התלמידים שהיה גחזי דוחה (שם). ומי שקל כולי האי.
בהאי קרא כתיב שמנה דברים, כסף ובגדים וצאן ובקר ועבדים ושפחות וזיתים וכרמים (שם). כסף ובגדים הוא דשקל. דכתיב
וְחַטָּאִים בַּעֲדַת צַדִּיקִים: תהלים א ה
ויצר ככרים כסף בשני חריטים ושתי חליפות בגדים (שם). בשמונה שרצים. בפרק שמנה שרצים (שם). הגיע עת ליטול שכר. תורתך
בעולם הזה (שם). יצר. של תשמיש תקרבנו בימין, שלא יקוץ בפריה ורביה, וכן תינוק. פן יברח ויאבד את עצמו, ואשה. אף היא דעתה קלה ואם ירדפוה תצא לתרבות רעה (שם). אחד שגירה דובים. בעון שגירה דובים בתינוקות (שם). חלה את חליו אשר
ימות בו. מכלל דחלה עוד שלא מת בו (ב"מ פז.) או: חלה חד, את חליו תרי וחד אשר ימות בו (סוטה מז.). בעא אברהם רחמי. כדי שיכירו בינו ובין בנו (ב"מ פז.). בעא רחמי והוה חולשא. שיחלה אדם לפני מותו ויצוה לביתו (שם). ואתפח. ונתרפא (שם).