חלק פרק
אחד
עשר סנהדרין
קט.
מסורת הש"ס
תורה אור
בהדי מאן. ביד מי נשלח: כי מטא לההוא דיירא. כשהגיע לאותו
שכחה היא: רעים בגופם. שטופים
בזימה: השמר
סימן
א) ב)
1. עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ בָּבֶל
ג)
מלון: למיבת. ללון: שרינהו ל) לסיטפיה. התירו הארגזים
לך פן
יהיה דבר עם לבבך בליעל וגו' והיה בך חטא. והיינו
כִּי שָׁם בָּלַל יְיָ שְׂפַת כָּל
ד)
הָאָרֶץ וּמִשָּׁם הֱפִיצָם יְיָ
והמרצופין ופתחום ונטלו כל מה שבתוכו: אחוכי. מצחקי: הנך
ארץ ממנה יצא לחם. ארץ שבעה וטובה היא: ותחתיה
ממון:
עַל פְּנֵי כָּל הָאָרֶץ:
דיורי. אותן בני הכפרים: א"כ ליבנו
אחד בטורא. א"כ שבנו כדי
נהפך
כמו אש. ואחר כן נהפכה: וכי מאחר שארץ ממנה
ה)
בראשית יא ט
ו)
2. וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ
יצא לחם. שיש לנו שיפוע לחם
לעלות לרקיע למה בנו אותו בבקעה
ז)
עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ
למה לנו עוברי דרכים: ונשכח.
היה להם לבנות על אחד ההרים:
מאן נשדר נשדר בהדי נחום איש גם זו
ח)
בַשָּׁמַיִם וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם
הפיצם ה'. פיזרם בכל העולם: שדים.
שלא יעברו עוברי דרכים בארצנו:
ט) י)
דמלומד בנסים הוא כי מטא לההוא דיורא
פֶּן נָפוּץ עַל פְּנֵי כָל
כ)
בראשית יא ד
הָאָרֶץ:
פרץ. הקב"ה נחל גפרית ואש: מעם
יש להם צורת אדם ואוכלין ושותין
בעא למיבת אמרי ליה מאי איכא בהדך
ל)
3. וּבְכֹל אֲשֶׁר אָמַרְתִּי
כבני אדם מ): רוחין. בלי גוף וצורה:
גר. ממקום הליכתו שהיה הולך
מ) נ)
אֲלֵיכֶם תִּשָּׁמֵרוּ וְשֵׁם
אמר להו קא מובילנא כרגא לקיסר קמו
ס)
לילין. צורת אדם אלא שיש להם כנפים
למעלה והשליכו עליהם הנשכחים
אֱלֹהִים אֲחֵרִים לֹא
❖
בליליא שרינהו לסיפטיה ושקלו כל דהוה
תַזְכִּירוּ לֹא יִשָּׁמַע עַל
במסכת נדה : זו שאומרה
מני רגל ונתדלדלו (מאדם) [מארצם]
שמות כג יג
פִּיךָ:
גביה ומלנהו עפרא כי מטא להתם אישתכח
נעבוד ע"ז כי שם בלל ה'. בלבל
ונעו לדראון: גר. קורנ"ט בלע"ז
4. וְאַנְשֵׁי סְדֹם רָעִים
עפרא אמר אחוכי קא מחייכי בי יהודאי
כמו מים הנגרים:
לשונם כדי שלא יהא אחד מכוון לדעת
וְחַטָּאִים לַיְיָ מְאֹד:
הגהות הב"ח
בראשית יג יג
חבירו לעבוד ע"ז: שליש [נבלע].
תהותתו. תבקשו תרמיות ותואנות:
אפקוהו למקטליה אמר גם זו לטובה אתא
(א) גמ'
5. אֵינֶנּוּ גָדוֹל בַּבַּיִת הַזֶּה
❖
תרצחו כולכם. ע"י קיר נטוי וגדר
נבלעו יסודותיה משוקעת היא
אליהו ואידמי להו כחד מינייהו אמר להו
אמרי
מִמֶּנִּי וְלֹא חָשַׂךְ מִמֶּנִּי
הדחויה: יומם חתמו למו. היום
בקרקע עד שליש ושליש של מעלה
מְאוּמָה כִּי אִם אוֹתָךְ
דילמא האי עפרא מעפרא דאברהם אבינו
בַּאֲשֶׁר אַתְּ אִשְׁתּוֹ וְאֵיךְ
סותמים וסוגרין כאילו לא ידעו אור
נשרף ושליש אמצעי קיים בקרקע ולא
הוא דהוה שדי עפרא הוו חרבי גילי הוו גירי
אֶעֱשֶׂה הָרָעָה הַגְּדֹלָה
הגהות הגר"א
כלומר סותמין וחותמין: אפרסמון.
שיהא עומד באויר: אויר מגדל. מראש
הַזֹּאת
וְחָטָאתִי
בדוק ואשכחו הכי הוה מחוזא דלא הוו קא
[א] גמ'
שלהם להפקידו ביד בעלי ממון כדי
המגדל (כלומר) [כמו אוירה של עיר]
לֵאלֹהִים:
[ב] שם
יכלי ליה למיכבשיה שדו מההוא עפרא
בראשית לט ט
שיהו מניחין פקדון שלהם בבית
מי שעומד סביב למגדל ורואה אוירה
6. הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן יִהְיֶה
עליה וכבשוה עיילוהו לבי גנזא אמרי שקול
ומראה גובה שלו: משכח. שכן נגזר
גנזיהם ובלילה מריחין האפרסמון
[ג] שם
דָבָר עִם לְבָבְךָ בְלִיַּעַל
דניחא לך מלייה לסיפטא דהבא כי הדר
לֵאמֹר קָרְבָה שְׁנַת הַשֶּׁבַע
וחותרין שם. מנהגו של מפקיד צורר
על אותו מקום שישכח ולכך הם עצמם
❖
שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה וְרָעָה עֵינְךָ
וחותם: דרש ר' יוסי. בי מדרשא
שכחו את לשונם: בבל ובורסיף
אתא אמרו ליה הנך דיורי מאי אמטית לבי
בְּאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן וְלֹא תִתֵּן
חתר בחשך בתים: איחתרו תלת
סימן רע לתורה. שמשכחין הלמוד
לוֹ וְקָרָא עָלֶיךָ אֶל יְיָ
מלכא אמר להו מאי דשקלי מהכא אמטאי
וְהָיָה בְךָ חֵטְא:
מאה מחתרתא. ע"י ריח אפרסמון
מפני שעומדים באויר המגדל:
לעזי רש"י
להתם שקלי אינהו אמטו להתם קטלינהו
דברים טו ט
❖
למה נקרא שמה בורסיף בור שאפי.
שהיו מריחין ויודעין היכן מניחין
7. וְגַם דָּם נָקִי שָׁפַךְ
קורנ"ט. זרימה.
להנך דיורי: דור הפלגה אין להם חלק
ממונם: מי הוה ידענא דאתו גנבי.
בור שנתרוקן מימיו כלומר משכח
מְנַשֶּׁה הַרְבֵּה מְאֹד עַד
לעולם הבא וכו': מאי עבוד אמרי דבי רבי
אֲשֶׁר מִלֵּא אֶת יְרוּשָׁלִַם
ל"א מי הוה ידענא דגנבי אתון: שפעי
האדם כל מה שלומד: שאפי. כמו
פֶּה לָפֶה לְבַד מֵחַטָּאתוֹ
שילא (א) נבנה מגדל ונעלה לרקיע ונכה אותו
מוסף רש"י
מרזבי דציפורי דמא. דאדם גדול הוה.
השופה את היין לשון
אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יְהוּדָה
בקרדומות כדי שיזובו מימיו מחכו עלה
לסיפטיה.
ואיידי דאמר לעיל איחתרו מחתרתי
הורק מכלי אל כלי. ומפני
לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְיָ:
(תענית כא.) כחד
מלכים ב כא טז
במערבא א"כ ליבנו אחד בטורא (אלא) א"ר
בציפורי דאתרא דרבי יוסי התם הוה
מה שמה בבל [שמשכחת] אמר רב
מנייהו.
8. אֶרֶץ מִמֶּנָּה יֵצֵא לָחֶם
נקיט נמי הא מילתא דכי נח נפשיה
יוסף כי שם בלל לפי שבלבל הקדוש
ירמיה בר אלעזר נחלקו לג' כיתות אחת
(שם) מעפרא דאברהם.
וְתַחְתֶּיהָ נֶהְפַּךְ כְּמוֹ אֵשׁ:
(שם)
איוב כח ה
כו' לאשמועינן דמצפורי הוה:
ברוך הוא את לשונם לשם לכך נ) היא
אומרת נעלה ונשב שם ואחת אומרת נעלה
גילי. (שם) אמרי
9. פָּרַץ נַחַל מֵעִם גָּר
משכחת: ס) סימן רע. כלומר שמם
דאית
דאית ליה חד תורא כו'.
ונעבוד עבודת כוכבים ואחת אומרת נעלה
הַנִּשְׁכָּחִים מִנִּי רָגֶל דַּלּוּ
מֵאֱנוֹשׁ נָעוּ: איוב כח ד
ונעשה מלחמה זו שאומרת נעלה ונשב שם הפיצם ה' וזו שאומרת נעלה
1
(לקמן עמ' ב) מרעי
01. עַד אָנָה תְּהוֹתְתוּ עַל
חד יומא.
ונעשה מלחמה נעשו קופים
ורוחות ושידים ולילין וזו שאומרת נעלה ונעבוד עבודת כוכבים כי שם
אִישׁ תְּרָצְּחוּ כֻלְּכֶם כְּקִיר
(נדה סט.) ההוא יתמי.
נָטוּי גָּדֵר הַדְּחוּיָה:
בלל ה' שפת כל הארץ תניא רבי נתן אומר כולם לשם עבודת כוכבים נתכוונו כתיב הכא נעשה לנו שם
2
תהלים סב ד
11. חָתַר בַּחֹשֶׁךְ בָּתִּים
וכתיב התם 3 ושם אלהים אחרים לא תזכירו מה להלן עבודת כוכבים אף כאן עבודת כוכבים אמר רבי יוחנן
(שם)
יוֹמָם חִתְּמוּ לָמוֹ לֹא יָדְעוּ
מגדל שליש נשרף שליש נבלע שליש קיים אמר רב אויר מגדל משכח אמר רב יוסף בבל ובורסיף סימן
איוב כד טז
אוֹר:
21. יָשׁוּבוּ לָעֶרֶב יֶהֱמוּ
רע לתורה מאי בורסיף אמר ר' אסי בור שאפי: אנשי סדום אין להם חלק לעולם הבא וכו': ת"ר אנשי
כַכָּלֶב וִיסוֹבְבוּ עִיר:
סדום אין להן חלק לעולם הבא שנאמר ואנשי סדום רעים וחטאים לה' מאד רעים בעוה"ז וחטאים לעולם
תהלים נט ז
4
31. עָרוֹם יָלִינוּ מִבְּלִי
הבא אמר רב יהודה רעים בגופן וחטאים בממונם רעים בגופן דכתיב 5 ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת
לְבוּשׁ וְאֵין כְּסוּת בַּקָּרָה:
וחטאתי לאלהים וחטאים בממונם דכתיב והיה בך חטא לה' זו ברכת השם מאד שמתכוונים וחוטאים
איוב כד ז
6
41. גְּבֻלוֹת יַשִּׂיגוּ עֵדֶר
במתניתא תנא רעים בממונם וחטאים בגופן רעים בממונם דכתיב ורעה עינך באחיך האביון וחטאים בגופן
גָּזְלוּ וַיִּרְעוּ: חֲמוֹר יְתוֹמִים
דכתיב וחטאתי לאלהים לה' זו ברכת השם מאד זו שפיכות דמים שנאמר גם דם נקי שפך מנשה
יִנְהָגוּ יַחְבְּלוּ שׁוֹר
7
אַלְמָנָה: איוב כד ב-ג
(בירושלים) הרבה מאד [וגו'] ת"ר אנשי סדום לא נתגאו אלא בשביל טובה שהשפיע להם הקב"ה ומה
51. וְהוּא לִקְבָרוֹת יוּבָל
כתיב בהם 8 ארץ ממנה יצא לחם ותחתיה נהפך כמו אש מקום ספיר אבניה ועפרות זהב לו נתיב לא ידעו
וְעַל גָּדִישׁ יִשְׁקוֹד:
איוב כא לב
עיט ולא שזפתו עין איה לא הדריכוהו בני שחץ לא עדה עליו שחל אמרו וכי מאחר שארץ ממנה יצא
לחם ועפרות זהב לו למה לנו עוברי דרכים שאין באים אלינו אלא לחסרינו [מממוננו] בואו ונשכח תורת
רגל מארצנו שנאמר 9 פרץ נחל מעם גר הנשכחים מני רגל דלו מאנוש נעו דרש רבא מאי דכתיב 01 עד אנה
תהותתו על איש תרצחו כולכם כקיר נטוי גדר הדחויה מלמד שהיו נותנין עיניהן בבעלי ממון ומושיבין
אותו אצל קיר נטוי ודוחין אותו עליו ובאים ונוטלין את ממונו דרש רבא מאי דכתיב 11חתר בחשך בתים יומם
חתמו למו לא (ראו) [ידעו] אור מלמד שהיו נותנים עיניהם בבעלי ממון ומפקידים אצלו אפרסמון ומניחים אותו
בבית גנזיהם לערב באים ומריחין אותו ככלב שנא' 21 ישובו לערב יהמו ככלב ויסובבו עיר ובאים וחותרים שם
ונוטלין אותו ממון ערום הלכו מבלי לבוש ואין כסות בקרה חמור יתומים ינהגו יחבלו שור אלמנה גבולות
[א] 31
41
ישיגו עדר גזלו וירעו 51והוא לקברות יובל ועל גדיש ישקוד [ב] דרש ר' יוסי בציפורי אחתרין ההיא ליליא תלת מאה
מחתרתא בציפורי אתו וקא מצערי ליה אמרו ליה יהבית אורחיה לגנבי אמר להו מי הוה ידענא דאתו גנבי
כי קא נח נפשיה דרבי יוסי שפעי מרזבי דציפורי דמא אמרי דאית ליה חד תורא מרעי חד יומא דלית ליה
[ג]
לירעי תרי יומי ההוא יתמא
בר ארמלתא
הבו
ליה תורי למרעיה אזל
שקלינהו וקטלינהו אמר להו
דאית