קט:
חלק פרק אחד
עשר סנהדרין
תורה אור
מסורת הש"ס
ז)דאית ליה תורא. כך היה מנהגם של אנשי סדום מי שהיה לו שור
יותר מן המטה מקצרין אותו בסכין. גייצי לשון
גוץ כן
שמעתי.
א) ב)
1. וַיֹּאמֶר יְיָ זַעֲקַת סְדֹם
ג)
ואית דגרסי גיידי ליה: ומתחין ליה. עד דמתפרקי
אבריו:
אחד רועה כל בהמות העיר יום א' ומי שאין לו בהמה מגלגלין עליו
וַעֲמֹרָה כִּי רָבָּה וְחַטָּאתָם
ד)
כִּי כָבְדָה מְאֹד:
לרעות ב' ימים: אמר להו. יתמי למרי דתורא דאית ליה חד תורא
וכתיב שמיה עילויה. כדי שיכיר כל אחד וא' דינר שלו ויחזור
ה)
בראשית יח כ
כו': דעבר במברא. שהמעברות שלהם
ויטלנו: ורפתא לא ממטו
ליה. התנו ביניהם שלא יתנו לו
מימיו עזין והיו דנין כך:
ו)
2. וַיָּמֻתוּ הָאֲנָשִׁים מוֹצִאֵי
❖
ז)
דלא עבר במברא. אלא בא דרך אחר:
פת כדי שימות ברעב וכשמת אזיל
דִבַּת הָאָרֶץ רָעָה בַּמַּגֵּפָה
לִפְנֵי יְיָ: במדבר יד לז
דה"ל דרא דלבני. מי שהיו לו שורת
כל חד וחד ושקיל לדינרא דידיה:
דאית ליה תורא נשקול חד משכא דלית
3. וַיֵּרְדוּ הֵם וְכָל אֲשֶׁר
רביתא. נערה: בחצבא. בתוך כד
לבנים ומגבל ועושה אותן היה בא כל
ליה תורא נשקול תרי משכי אמרו ליה מאי
לָהֶם חַיִּים שְׁאֹלָה וַתְּכַס
גליון הש"ס
עֲלֵיהֶם הָאָרֶץ וַיֹּאבְדוּ
חד וחד ונוטל אחת: שדי תומי או
שלה כשיוצאת לשאוב מים: שפיוה.
האי אמר להו סוף דינא כתחילת דינא מה
גמ' הרי הן כאבידה
מִתּוֹךְ הַקָּהָל:
שמכי. מי שהיה מפזר ושוטח לפניו
סכו אותה: איגר שורא. על גג
המתבקשת.
במדבר טז לג
תחילת דינא דאית ליה תורא מרעי חד יומא
❖
החומה: כי רבה. על עסקי ריבה:
שומים או בצלים ליבשן כל א' וא' היה
4. יְיָ מֵמִית וּמְחַיֶּה מוֹרִיד
דלית ליה תורי מרעי תרי יומי אף סוף דינא
שְׁאוֹל וַיָּעַל:
נוטל אחת: אומר לו. לנגזל מה
רבי יהודה בן בתירא אומר ויאבדו
שמואל א ב ו
דאית ליה חד תורא לשקול חד דלית ליה
הרי הן כאבידה המתבקשת. ובאין
חסרתי לך לא לקחתי ממך אלא שום
5. תָּעִיתִי כְּשֶׂה אֹבֵד
הגהות הב"ח
תורא לשקול תרי דעבר במברא ניתיב חד
אחד ונמצא קרח מכאן ומכאן: זייפא.
לעולם הבא שכך אמר דוד על בני
בַּקֵּשׁ עַבְדֶּךָ כִּי מִצְוֹתֶיךָ
(א) רש"י
לֹא שָׁכָחְתִּי:
ומצלי דין: יהבה ניהליה. וישכב עמה
זוזא דלא עבר במברא ניתיב תרי דהוה ליה
קרח תעיתי כשה אובד בקש עבדך
תהלים קיט קעו
עד שתהיה מעוברת: עד דקדחא.
הם תעו כשה אובד ואתה ברחמיך
(תורא) [דרא] דלבני אתי כל חד וחד שקל'
6. וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן
עד שתצמח אזנו: דפדע. עשה לו
הרבים בקש עבדך ותביאם לעוה"ב:
קְהָת בֶּן לֵוִי וְדָתָן וַאֲבִירָם
חדא א"ל אנא חדא דשקלי דהוה שדי תומי
בְּנֵי אֱלִיאָב וְאוֹן בֶּן פֶּלֶת
מצותיך לא שכחתי. שקיימו כל
פצע כמו פדעת במסכת ע"ז
או שמכי אתו כל חד וחד שקיל חדא א"ל
במדבר טז א
בְּנֵי רְאוּבֵן:
כפרדור"א בלע"ז: דעבר
מצותיך כדכתיב כי כל
7. בְּסֹדָם אַל תָּבֹא נַפְשִׁי
אנא חדא דשקלי ארבע דייני היו בסדום
❖
במיא. עובר ברגליו במים: גללא.
העדה כולם קדושים: מקח רע.
בִּקְהָלָם אַל תֵּחַד כְּבֹדִי כִּי
שקראי ושקרוראי זייפי ומצלי דינא דמחי
בְאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ וּבִרְצֹנָם
מקל. ל"א אבן: א"ל. דיינא לאליעזר
התחיל בקטטה: שעשה קרחה
עִקְּרוּ שׁוֹר:
ליה לאיתתא דחברי' ומפלא ליה אמרי ליה
מאי האי: א"ל. אליעזר אגרא
בישראל. שנבלעו: שהרתיח.
בראשית מט ו
הגהות הגר"א
8. וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל
יהבה ניהליה דניעברה ניהליך דפסיק ליה
שהכעיס: הקהה שיני מולידיו.
דמחייבת לי דשקלי לך דמא הב ליה
[א] גמ'
אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם רַב
שנתביישו אבותיו במעשיו הרעים:
לההוא גברא דשקל לי דמא וזוזי דידי
לאודנא דחמרא דחבריה אמרו ליה הבה
לָכֶם כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם
בקש רחמים על עצמו. שלא יהא
[ב] שם
כדקיימי קיימי. ל"א ה"ג ולואי כדקאי
קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם יְיָ וּמַדּוּעַ
ניהליה עד דקדחא דפדע ליה לחבריה
תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל יְיָ:
נמנה עמהם: אלו מרגלים. דלא
קאי כך אמר ליה דיין מי יתן שהייתי
אמרי ליה הב ליה אגרא דשקל לך דמא
[ג] שם
במדבר טז ג
כתיב בהן פלוני בן יעקב: שאיבר
כבתחילה (א): הכי אתנו בהדייהו כל
דעבר במברא יהיב ארבעה זוזי דעבר
[ד] שם
מאן דמזמן.
לבבו.
אכסניא לבי הלולא:
חזק לבבו כמו
במיא יהיב תמני זוזי זימנא חדא אתא ההוא
[ה] שם
לשלחו לגלימיה. יפשיטו את בגדי אותו
אבירי לב: שישב באנינות. שעשה
❖
כובס איקלע להתם אמרו ליה הב ד' זוזי
האיש שהזמינו: ואתא אליעזר. עבד
תשובה על שהיה עמהם תחילה
אמר להו אנא במיא עברי אמרו ליה א"כ
אברהם: ויתיב אסיפא דכולהו. הלך
בעצה: נעשו לו פלאות. (שפירש)
[שניצל] מהם: ראה והבין. שאין לעזי רש"י
וישב בסוף כולם: א"ל מאן אזמנך
הב תמניא דעברת במיא לא יהיב פדיוהו
מנהגן כשורה ופירש מהם: אי מר
להכא: א"ל. אליעזר למאן דיתיב
אתא לקמיה דדיינא א"ל הב ליה אגרא
כפרדור"א [נפרדור"א].
❖
גביה את זמנתני להכא: שקל גלימיה.
רבה. אם ינצח משה מכל מקום
פציעה (בפרובנסאלית).
דשקיל לך דמא ותמניא זוזי דעברת במיא
דיתיב לגביה ורהט לברא שהיה
אתה תלמיד ואם קרח מנצח אתה
אליעזר עבד אברהם איתרמי התם פדיוהי
תלמיד מה לך בשררה זו: הואי
מתיירא שלא ישמעו אנשי המקום
מוסף רש"י
אתא לקמיה דיינא א"ל הב ליה אגרא
בעצה. אני הייתי עמהן בעצה ונשבעתי
שאליעזר אמר שהוא זימנו ולישלחו
יעקב ביקש רחמים על
דשקל לך דמא שקל גללא פדיוהי איהו
להם שאם יקראוני אלך עמהם: דכולה
למאניה הלך וישב לו אצל השני ואמר
עצמו.
לדיינא אמר מאי האי א"ל אגרא דנפק לי
כנישתא קדישין. כולם צנועים וקדושים
כמו כן וכן לכל אחד ואחד עד דאזלי
(במדבר טז א)
מינך הב ניהליה להאי וזוזי דידי כדקיימי
כולהו ואכל אליעזר כל הסעודה: כי
ולא יכנסו אלי אם אני פרועה:
אריך גייצו ליה. כשהאורח ארוך
סתרה
קיימי הויא להו פורייתא דהוו מגני עלה
אורחין כי מאריך גייזי ליה כי גוץ מתחין ליה אליעזר עבד אברהם אקלע
להתם אמרו ליה קום גני אפוריא אמר להון נדרא נדרי מן יומא דמיתת אמא לא גנינא אפוריא כי הוה מתרמי
להו עניא יהבו ליה כל חד וחד דינרא וכתיב שמיה עליה וריפתא לא הוו ממטי ליה כי הוה מית אתי כל חד
וחד שקיל דידיה הכי אתני בינייהו כל מאן דמזמין גברא לבי הילולא לשלח גלימא הוי האי הילולא
אקלע אליעזר להתם ולא יהבו ליה נהמא כי בעי למסעד אתא אליעזר ויתיב לסיפא דכולהו אמרו
ליה מאן אזמנך להכא א"ל לההוא [דיתיב] אתה זמנתן [אמר דילמא שמעי בי דאנא אזמינתיה ומשלחי
ליה מאניה דהאי גברא] שקל גלימיה ההוא דיתיב גביה ורהט לברא וכן עבד לכולהו עד דנפקי כולהו
ואכלא איהו לסעודתא הויא ההיא רביתא דהות קא מפקא ריפתא לעניא בחצבא איגלאי מלתא שפיוה
דובשא ואוקמוה על איגר שורא אתא זיבורי ואכלוה והיינו דכתיב 1 ויאמר ה' זעקת סדום ועמורה כי
רבה ואמר רב יהודה אמר רב על עיסקי ריבה: [א] מרגלים אין להם חלק לעולם הבא שנאמר 2 וימותו
האנשים מוציאי דבת הארץ רעה במגפה וימותו בעולם הזה במגפה לעולם הבא: [ב] עדת קרח אין להם
חלק לעולם הבא [ג] שנאמר 3 ותכס עליהם הארץ בעולם הזה ויאבדו מתוך הקהל לעולם הבא דברי ר"ע רבי
אליעזר אומר עליהם אמר הכתוב 4 ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל: ת"ר עדת קרח אין להם חלק
לעולם הבא שנאמר ותכס עליהם הארץ בעולם הזה ויאבדו מתוך הקהל לעולם הבא דברי רבי
עקיבא
בן בתירא אומר $ הרי הן כאבידה המתבקשת שנאמר 5 תעיתי כשה אובד בקש עבדך
רבי יהודה
כי מצותיך
לא שכחתי: 6 ויקח [קרח] אמר ריש לקיש שלקח מקח רע לעצמו קרח שנעשה
קרחה
בישראל בן
יצהר בן שהרתיח עליו את כל העולם כצהרים בן קהת בן שהקהה שיני מולידיו בן לוי
בן שנעשה
לויה בגיהנם וליחשוב נמי בן יעקב בן שעקב עצמו לגיהנם אמר רב שמואל בר רב יצחק
יעקב ביקש רחמים על עצמו שנאמר 7 בסודם אל תבא נפשי ובקהלם אל תחד כבודי בסודם אל תבא
נפשי אלו מרגלים ובקהלם אל תחד כבודי זה עדת קרח דתן שעבר על דת אל אבירם שאיבר [ד] עצמו מעשות
תשובה ואון שישב באנינות פלת שנעשו לו פלאות בן ראובן בן שראה והבין אמר רב און בן פלת אשתו הצילתו
אמרה ליה מאי נפקא לך מינה אי מר רבה אנת תלמידא ואי מר רבה אנת תלמידא אמר לה מאי אעביד הואי
בעצה ואשתבעי לי בהדייהו אמרה [ה] ליה ידענא דכולה
כנישתא קדישתא נינהו דכתיב 8 כי כל העדה כולם
קדושים אמרה ליה תוב דאנא מצילנא לך אשקיתיה
חמרא וארויתיה ואגניתיה גואי אותבה על בבא
וסתרתה