חלק פרק אחד
עשר סנהדרין
קי.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
סתרה למזיה. שערה וישבה על פתח הבית כל מי שהיה בא לקרוא
מת: ולא קרח. ר"נ היו לבד קרח דכתיב חמשים ומאתים מחתות
לג א ב ג ד
א)
ב)
ואתה ואהרן איש מחתתו : מן הבלועים ומן השרופין היה.
רואה ראשה פרוע וחוזר: מעשר. ראשון דשקליתו אתון אמר הבו חד מי'
ג) ד)
לכהן: דגייז למזייכו. דכתיב והעבירו תער על [כל] בשרם
שנשרפה נשמתו וגוף קיים ואח"כ נתגלגל עד מקום הבלועין ונבלע
❖
ה)
ומשחק בכם כאילו אתם שוטים: ככופתא. רעי כמו בטולא דכופתא
דכתיב בפרשת פנחס ותבלע אותם ואת קרח עמהם. ורבי יוחנן
ו) ז)
דאמרן לעיל כגלל הזה
דאמר לא מן הבלועין ולא מן
תורה אור השלם
אתם חשובים בעיניו: עינא יהב.
השרופין דריש ליה להאי ואת קרח
וסתרתה למזיה כל דאתא חזיה הדר אדהכי
ח)
עין נתן בשעריכם כדי שלא יהא בכם
לאחריו ואת קרח במות העדה
ט) י)
1. וַיֹּאמֶר שִׁמְשׁוֹן תָּמוֹת
והכי אבלעו להו איתתיה דקרח אמרה ליה
כ) ל)
נַפְשִׁי עִם פְּלִשְׁתִּים וַיֵּט
צורה כמותו: אמר לה. קרח איהו
במגפה: וקרח בהדייהו. מדכתיב
❖
חזי מאי קעביד משה איהו הוה מלכא לאחוה
בְּכֹחַ וַיִּפֹּל הַבַּיִת עַל
נמי משה עצמו גלח כל שערו: כיון
ותאכל את החמשים ומאתים איש
הַסְּרָנִים וְעַל כָּל הָעָם
שוויה כהנא רבא לבני אחוהי שוינהו סגני
דכולא רבותא דידיה הוא. אינו חושש
מקריבי הקטרת וקרח ממקריבי
אֲשֶׁר בּוֹ וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים
דכהנא אי אתיא תרומה אמר תיהוי לכהן אי
אֲשֶׁר הֵמִית בְּמוֹתוֹ רַבִּים
אם גילח עצמו דקאמר לנפשיה תמות
הקטרת הוה דכתיב חמשים ומאתים
מוסף רש"י
מֵאֲשֶׁר הֵמִית בְּחַיָּיו:
אתו מעשר דשקילתו אתון אמר הבו חד מי'
נפשי עם פלשתים אגזוז שערי כמותם
מחתות ואתה ואהרן איש מחתתו.
שאין
מחזיקין
שופטים טז ל
לכהן ועוד דגייז ליה למזייכו ומיטלל לכו כי
במחלוקת.
2. חַכְמוֹת נָשִׁים בָּנְתָה
א"נ ואת לרבות קרח עמהם: שמש
ומה לי בכך שהם מקיימין אפילו מה
בֵיתָהּ וְאִוֶּלֶת בְּיָדֶיהָ
ירח עמד זבולה. לעיל מיניה כתיב
כופתא עינא יהב במזייכו אמר לה הא איהו
שאני מצוה לשחוק אגזוז עכשיו כמותם
(במדבר טז יב)
תֶהֶרְסֶנּוּ: משלי יד א
כדי להפיס דעתם: ועוד דקאמר
ותבקע ארץ בשעת בקיעת הארץ
נמי קא עביד אמרה ליה כיון דכולהו רבותא
זה עושרו של קרח.
3. וַיָּקֻמוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה
לכו. עשו פתיל תכלת בד' כנפות
שנבלעו בקרקע שמש וירח עלו
וַאֲנָשִׁים מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל
דידיה אמר איהו נמי תמות נפשי עם
1
(רשב"ם
חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם נְשִׂיאֵי
הבגד ואי ס"ד תכלת חשוב מפני מה
לאותו רקיע ששמו זבול ואמרו להקב"ה
שמעמידו
פלשתים ועוד דקאמר לכו עבדיתו תכלתא
עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד אַנְשֵׁי
פסחים קיט.)
לא יאמר לעשות כל הבגד כולו
אם אי אתה עושה דין לבן עמרם
על רגליו.
במדבר טז ב
שֵׁם:
אי ס"ד תכלתא חשיבא [מצוה] אפיק גלימי
(רש"י שם) ג' מאות.
4. וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה וַיִּפֹּל עַל
תכלת: אפיק גלימא דתכלתא.
מקרח ועדתו: לא נצא. ונאיר
דתכלתא וכסינהו לכולהו מתיבתך היינו
במדבר טז ד
פָּנָיו:
לעולם: בכבודי לא מחיתם. שהרי
קח לך בגדים של תכלת וכסינהו
5. וַיְקַנְאוּ לְמֹשֶׁה בַּמַּחֲנֶה
(רשב"ם שם)
דכתיב חכמות נשים בנתה ביתה זו אשתו
לכולהו מתיבתך וכסה בהן בבה"מ
בכל יום מלכי מזרח ומערב בשעה
וקולפי.
2
לְאַהֲרֹן קְדוֹשׁ יְיָ:
(רש"י שם)
תהלים קו טז
של און בן פלת ואולת בידה תהרסנה זו
אתה וחברותך: קנא לאשתו. אל
שמניחין כתריהן בראשם משתחוים
דגלדי.
6. וּמֹשֶׁה יִקַּח אֶת הָאֹהֶל
לחמה: והאידנא לא נפקי עד
(הסתר) [תסתרי] עם משה. קנוי
אשתו של קרח ויקומו לפני משה ואנשים
3
וְנָטָה לוֹ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה
היינו התראה: ונטה לו מחוץ למחנה.
דמחו להו. שכך גזר עליהם המקום
(שם)
הַרְחֵק מִן הַמַּחֲנֶה וְקָרָא
מבני ישראל חמשים ומאתים מיוחדים
לוֹ אֹהֶל מוֹעֵד וְהָיָה כָּל
יצא מחוץ למחנה שלא יחשדוהו
כן שמעתי. ל"א והאידנא לא נפקי
שבעדה קריאי מועד שהיו יודעים לעבר
אם
(רשב"ם שם)
מְבַקֵּשׁ יְיָ יֵצֵא אֶל אֹהֶל
עוד: מכאן שאין מחזיקין במחלוקת.
מאחר שראו שהקפיד הקב"ה על
בריאה גיהנם.
מוֹעֵד אֲשֶׁר מִחוּץ
שנים ולקבוע חדשים אנשי שם שהיה להם
שלא מיחו לכבודו עד דמחו להו
שמחל על כבודו והוא עצמו הלך
לַמַּחֲנֶה: שמות לג ז
שם בכל העולם וישמע משה ויפול על
7. וַיָּקָם מֹשֶׁה וַיֵּלֶךְ אֶל
(במדבר טז ל)
4
לבטל מחלוקת: חולק על רבו.
לא נפקי שחשו לכבוד המקום על
מקום נתבצר להם.
דָּתָן וַאֲבִירָם וַיֵּלְכוּ אַחֲרָיו
פניו מה שמועה שמע אמר רבי שמואל בר
חולק על ישיבתו: אשר הצו על משה
בני אדם שמשתחוים לשמש וירח:
זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל:
נחמני א"ר יונתן שחשדוהו מאשת איש
(מגילה
ועל אהרן בעדת קרח בהצותם על
אין כל חדש תחת השמש. ואי
במדבר טז כה
יד.) בזעי.
8. זִכָּרוֹן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל
ה'. מעלה עליהם הכתוב כאלו היו
שנאמר ויקנאו למשה במחנה א"ר שמואל
גיהנם לא אברי עד ההוא שעתא
5
לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא יִקְרַב
חולקים כלפי שכינה: מריבה. תגר
הוה ליה חדש: לקרובי פתחה.
בר יצחק מלמד שכל אחד ואחד קנא את
(רשב"ם
אִישׁ זָר אֲשֶׁר לֹא מִזֶּרַע
ב"ב עד.) קיטרא.
וקטטה לפטפט נגדו
בדברים:
שיקרב פתחה של גיהנם ותפתח
אַהֲרֹן הוּא לְהַקְטִיר
אשתו ממשה שנאמר ומשה יקח את האהל
6
(שם) שקל גבבא
קְטֹרֶת לִפְנֵי יְיָ וְלֹא יִהְיֶה
מתרעם. אומר על רבו
הארץ במקום שהן: נתבצר. מלשון
שנוהג לו
דעמרא.
ונטה לו מחוץ למחנה 7 ויקם משה וילך אל
כְקֹרַח וְכַעֲדָתוֹ כַּאֲשֶׁר
מדה כבושה ומדת
אכזרית:
עיר בצורה. התקין להן
(שם)
דִּבֶּר יְיָ בְּיַד מֹשֶׁה לוֹ:
דתן ואבירם אמר ר"ל מכאן שאין מחזיקין
איחרך.
במדבר יז ה
מהרהר. מחפה עליו
דברים:
הקב"ה מקום גבוה שלא העמיקו
9. וַיֹּאמֶר יְיָ לוֹ עוֹד הָבֵא
(שם) אצית.
במחלוקת דאמר רב כל המחזיק במחלוקת
אקלידי. מפתחות:
וקולפי.
כל כך בגיהנם ולא מתו: טייעא.
(שם) דהוו
נָא יָדְךָ בְּחֵיקֶךָ וַיָּבֵא יָדוֹ
עובר בלאו שנאמר ולא יהיה כקרח
מנעולים: דגילדי. כולם המפתחות
סוחר ישמעאל: בלועי. מקום
קאמרי הכי.
8
בְּחֵיקוֹ וַיּוֹצִאָהּ וְהִנֵּה יָדוֹ
(שם)
וכעדתו רב אשי אמר ראוי ליצטרע כתיב
מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג:
שנתבלעו לשם עדת קרח: בזעא.
והמנעולים של עור היו ואעפ"כ
שמות ד ו
ראה נקב שממנו יצא עשן: גבבא.
היו שלש מאות פרדות טעונות. ל"א
הכא ביד משה לו וכתיב התם ויאמר ה'
01. וַיִּזְבַּח אֲדֹנִיָּהוּ צֹאן
9
גיזה: אמשיה. שרה אותה במים. לשון
דגלדא לצורך שקים והמרצופין וכיסין
וּבָקָר וּמְרִיא עִם אֶבֶן
לו עוד הבא נא ידך בחיקך אמר ר' יוסי כל
הַזֹּחֶלֶת אֲשֶׁר אֵצֶל עֵין
של עור היו: לא מן הבלועין
משי ידיה: (וכל
החולק על מלכות בית דוד ראוי להכישו
רֹגֵל וַיִּקְרָא אֶת כָּל אֶחָיו
ולא מן השרופין.
שלשים יום. חוזר לגיהנם ועולה לשם):
אלא במגפה
בְּנֵי הַמֶּלֶךְ וּלְכָל אַנְשֵׁי
נחש כתיב הכא 01 ויזבח אדוניהו צאן ובקר
א"ל יְהוּדָה עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ:
ומריא עם אבן הזוחלת וכתיב התם עם חמת
מלכים א א ט
11
11. מְזֵי רָעָב וּלְחֻמֵי רֶשֶׁף
זוחלי עפר אמר
רב חסדא א כל החולק על רבו כחולק על השכינה שנאמר
21 בהצותם על ה' א"ר חמא
וְקֶטֶב מְרִירִי וְשֶׁן בְּהֵמוֹת
ברבי חנינא כל העושה מריבה עם רבו כעושה עם שכינה שנאמר המה מי
מריבה אשר רבו בני ישראל
אֲשַׁלַּח בָּם עִם חֲמַת זֹחֲלֵי
ב
31
דברים לב כד
עָפָר:
(על) [את] ה' א"ר חנינא בר פפא ג כל המתרעם על רבו כאילו מתרעם על
השכינה שנאמר 41 לא עלינו
21. וּבְנֵי אֱלִיאָב נְמוּאֵל
תלונותיכם כי (אם) על ה' א"ר אבהו ד כל המהרהר אחר רבו כאילו מהרהר אחר שכינה שנאמר 51 וידבר
וְדָתָן וַאֲבִירָם הוּא דָתָן
וַאֲבִירָם קְרִיאֵי הָעֵדָה
העם באלהים ובמשה עושר שמור לבעליו לרעתו אמר ר"ל זה עושרו של קרח ואת כל היקום אשר
61
71
אֲשֶׁר הִצּוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל
ברגליהם א"ר אלעזר זה ממונו של אדם שמעמידו על רגליו ואמר רבי לוי משוי ג' מאות פרדות לבנות היו
אַהֲרֹן בַּעֲדַת קֹרַח
בְּהַצֹּתָם עַל יְיָ:
מפתחות של בית גנזיו של קרח וכולהו אקלידי וקילפי דגילדא א"ר חמא ברבי חנינא ג' מטמוניות הטמין יוסף
במדבר כו ט
31. הֵמָּה מֵי מְרִיבָה
במצרים אחת נתגלתה לקרח ואחת נתגלתה לאנטונינוס בן אסוירוס ואחת גנוזה לצדיקים לעתיד לבא וא"ר
אֲשֶׁר רָבוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת
יוחנן קרח לא מן הבלועים ולא מן השרופין לא מן הבלועין דכתיב ואת כל האדם אשר לקרח ולא קרח ולא
81
יְיָ וַיִּקָּדֵשׁ בָּם:
במדבר כ יג
מן השרופים דכתיב 91 באכול האש את חמשים ומאתים איש ולא קרח במתניתא תנא קרח מן השרופין ומן
41. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה בְּתֵת יְיָ
הבלועין מן הבלועים דכתיב ותבלע אותם ואת קרח מן השרופין דכתיב (ותצא אש מלפני ה') [ואש יצאה
02
לָכֶם בָּעֶרֶב בָּשָׂר לֶאֱכֹל
וְלֶחֶם בַּבֹּקֶר לִשְׂבֹּעַ
מאת ה'] ותאכל את חמשים ומאתים איש וקרח בהדייהו אמר רבא מאי דכתיב 12 שמש ירח עמד זבולה
בִּשְׁמֹעַ יְיָ אֶת תְּלֻנֹּתֵיכֶם
לאור חציך יהלכו מלמד שעלו שמש וירח לזבול אמרו לפניו רבש"ע אם אתה עושה דין לבן עמרם נצא ואם
אֲשֶׁר אַתֶּם מַלִּינִם עָלָיו
וְנַחְנוּ מָה לֹא עָלֵינוּ
לאו לא נצא עד שזרק בהם חצים אמר להן בכבודי לא מחיתם בכבוד בשר ודם מחיתם והאידנא לא נפקי
תְלֻנֹּתֵיכֶם כִּי עַל יְיָ:
עד דמחו להו דרש רבא מאי דכתיב ואם בריאה יברא ה' ופצתה האדמה את פיה אמר משה לפני
שמות טז ח
22
51. וַיְדַבֵּר הָעָם בֵּאלֹהִים
הקב"ה אם בריאה גיהנם מוטב ואם לאו יברא ה' למאי אילימא למבריה ממש והא 32אין כל חדש תחת השמש
וּבְמֹשֶׁה לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ
אלא לקרובי פיתחא ובני קרח לא מתו תנא משום רבינו אמרו מקום נתבצר להם בגיהנם וישבו עליו ואמרו
מִמִּצְרַיִם לָמוּת בַּמִּדְבָּר
42
כִּי אֵין לֶחֶם וְאֵין מַיִם
שירה אמר רבה בר בר חנה זימנא חדא הוה קאזלינא באורחא אמר לי ההוא טייעא תא ואחוי לך בלועי
וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה בַּלֶּחֶם
דקרח אזיל חזא תרי בזעי דהוה קא נפק קיטרא מנייהו שקל גבבא דעמרא אמשיי' מיא ואותביה בריש רומחיה
הַקְּלֹקֵל: במדבר כא ה
61. יֵשׁ רָעָה חוֹלָה
ואחלפי' התם איחרך א"ל אצית מה שמעת ושמעית דהוו קאמרי הכי משה ותורתו אמת והן בדאים
רָאִיתִי תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ עֹשֶׁר
א"ל
שָׁמוּר לִבְעָלָיו לְרָעָתוֹ:
קהלת ה יב
71. וַאֲשֶׁר עָשָׂה לְדָתָן וְלַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב בֶּן רְאוּבֵן אֲשֶׁר פָּצְתָה הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ וַתִּבְלָעֵם וְאֶת בָּתֵּיהֶם וְאֶת אָה¢ לֵיהֶם וְאֵת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר בְּרַגְלֵיהֶם בְּקֶרֶב כָּל יִשְׂרָאֵל: דברים יא ו 81. וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ
וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת בָּתֵּיהֶם וְאֵת כָּל הָאָדָם אֲשֶׁר לְקֹרַח וְאֵת כָּל הָרֲכוּשׁ: במדבר טז לב 91. וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת קֹרַח בְּמוֹת הָעֵדָה בַּאֲכֹל הָאֵשׁ אֵת חֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם אִישׁ וַיִּהְיוּ לְנֵס: במדבר כו י
02. וְאֵשׁ יָצְאָה מֵאֵת יְיָ וַתֹּאכַל אֵת הַחֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם אִישׁ מַקְרִיבֵי הַקְּטֹרֶת: במדבר טז לה 12. שֶׁמֶשׁ יָרֵחַ עָמַד זְבֻלָה לְאוֹר חִצֶּיךָ יְהַלֵּכוּ לְנֹגַהּ בְּרַק חֲנִיתֶךָ: חבקוק ג יא 22. וְאִם בְּרִיאָה יִבְרָא יְיָ וּפָצְתָה הָאֲדָמָה
אֶת פִּיהָ וּבָלְעָה אֹתָם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָהֶם וְיָרְדוּ חַיִּים שְׁאֹלָה וִידַעְתֶּם כִּי נִאֲצוּ הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה אֶת יְיָ: במדבר טז ל 32. מַה שֶּׁהָיָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה וּמַה שֶּׁנַּעֲשָׂה הוּא שֶׁיֵּעָשֶׂה וְאֵין כָּל חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ:קהלת א ט
42. וּבְנֵי קֹרַח לֹא מֵתוּ: במדבר כו יא