דיני ממונות בשלשה
פרק ראשון סנהדרין יג.
מסורת הש"ס
רבינו חננאל
ורבי
יוסי סבר מקצת חג בעינן. פי' בקונטרס דליכא למיפרך
רבי יוסי אומר אחד ועשרים יום. אם צריך להשלים כ"א יום מחודש
א)
ר' יוסי אומר כ"א יום אבל
ב) ג)
אם היתה חסרה לר' יהודה
תשרי על תקופת תמוז שתקופת תשרי נופלת בכ"ב מעברין ומוסיפין
וליעברוה לאלול דא"כ מיקלע תשרי באד"ו ודוקא לאחרים
ד)
ט"ז יום ולר' יוסי כ' אין
חודש אחד ודוחין את המועדות כדי שתקדים תקופת תשרי לחג אבל
דקיימי בתקופת ניסן הוא דפריך לקמן וליעברוה לאדר משום דמצינן
❖
מעברין. ושניהם מקרא
אם היתה תקופת תשרי נופלת בכ"א דהיינו יום אחד בתוך חולו של
בקייטא לחסר חד ירחא טפי
מכסדרן ויחזור תשרי לדוכתיה ביום
אחד דרשו וחג האסיף
תקופת השנה. ר' יהודה
מועד אין מעברין: חג האסיף. זמן
הגון ור"ת מפרש דלקמן פריך לכולהו
סבר בעינן בתקופה חדשה
תורה אור השלם
האסיף שבחג דהיינו חולו של חג שיכול
תנאי דאשכחנא כמה תנאי דלא חיישי
רבי יוסי אומר אחד
ועשרים יום ושניהם
כוליה חג האסיף והוא
לאסוף בו דבר האבד השמר שיהא
לאד"ו כי ההיא דס"פ אלו קשרים
1. וְחַג שָׁבֻעֹת תַּעֲשֶׂה לְךָ
חולו של מועד שנקרא
מקרא אחד דרשו 1 חג האסיף תקופת השנה
חג ויתכן לך לאסוף בו
בִּכּוּרֵי קְצִיר חִטִּים וְחַג
דחלבי שבת קריבים
בתקופת שנה הנכנסת ולא בתוך
$ מר סבר כוליה חג בעינן בתקופה חדשה
זולתי יום ראשון בלבד
הָאָסִיף תְּקוּפַת הַשָּׁנָה:
ביום הכפורים דפליגי בה רבי
תקופת תמוז שהיא משנה שעברה. ר'
❖
שהוא אסור ור' יוסי סבר
שמות לד כב
ומר סבר מקצת חג בעינן בתקופה חדשה
ד) (שמעון) ור"ע וכי משני מלמעלה
יהודה סבר כולו חג בעינן כלומר כל
אפי' יום שביעי של חג
מאי קא סברי אי קסברי יום תקופה גומר
אם יהיה בו תקופה חדשה
למטה קא חשיב ה"ה נמי לכולהו
חולו של מועד בעינן בתקופה חדשה
די ואמרינן ר' יהודה ור'
בלאו הכי נמי לא למ"ד כוליה חג איכא
גליון הש"ס
תנאי ת"ק ורבי יהודה ור' יוסי ור"ש
הלכך כשתקופת תמוז חסירה ששה
יוסי מאי קסברי אי קסברי
ולא למאן דאמר מקצת חג איכא אלא
גמ' מר סבר כולי חג בעי'.
וקשה דלא יתכן לפרש כן מילתא דר'
עשר הרי יום אחד מחולו של מועד
יום תקופה גומר אפילו
אינה חסרה י"ו יום אלא
קסברי יום תקופה מתחיל מיתיבי יום תקופה
יוסי דקתני ט"ז לפני הפסח מעברין
נמשך לתוכה דחמשה עשר יום טוב
❖
ט"ו יום בלבד והתקופה
ט"ז לפני החג אין מעברין ועוד
ויום ששה עשר חולו של מועד אבל אם
גומר דברי רבי יהודה רבי יוסי אומר יום
חלה ביום י"ו של תשרי
כיון דאמרת יום תקופה
היתה תקופת תשרי נופלת ביום ט"ז
דבס"פ החליל לא אשכח
תקופה מתחיל ועוד תניא אין מעברין את
גומר הנה יום י"ו של
הגהות הב"ח
הרי כל חולו של מועד בתקופה חדשה
תנא דאתיא כוותיה מתניתין דחלבי
השנה אלא א"כ היתה תקופה חסירה רובו
תשרי מן התקופה הישנה
ואין מעברין. ר' יוסי אומר מקצת חולו
שבת קריבים ביום הכפורים אלא
(א) רש"י
חשוב ואינו מוצא כל ימות
של חודש וכמה רובו של חדש ששה עשר יום
מימי
חג האסיף בתקופה חדשה
של מועד בעינן בתקופה חדשה הלכך
אחרים ועוד דרבינא דמשני לעולם
❖
ניסן
ר' יהודה אומר שתי ידות בחודש וכמה שתי
דהא יום י"ו של תשרי
כשתקופת תשרי נופלת ביום כ"ב
אחרים בתשרי קיימי משמע דאתא
מחולו של מועד הוא. וכן
ידות בחדש כ' יום ר' יוסי אומר מחשבין ששה
שהוא יום טוב האחרון מעברין את
לשנויי דלא תיקשי וליעברו לאדר ולא
לר' יוסי יום כ"א של
תשרי הוא אחרית חולו
עשר לפני הפסח מעברין ששה עשר לפני
השנה ודוחין את המועדות כדי
צריכתו למימר מלמעלה למטה
מוסף רש"י
של מועד והוא גומר נמצא
להקדים תקופה לחג אבל אם רואין
קחשיב ומיהו גם לפירוש הקונטרס
החג אין מעברין ר"ש אומר אף ששה עשר
יום תקופה גומר כו'.
כל החג בתקופה ישנה.
בית דין באדר שתפול תקופת תשרי
צ"ל ע"כ דרבינא לא תירץ כלום
ופרקי' ר' יהודה ורבי יוסי
לפני החג מעברין אחרים אומרים מיעוטו
סברי יום תקופה מתחיל.
ביום כ"א שהוא שביעי של ערבה
מקושיא דליעבריה לאדר דהא אליבא
וכמה מיעוטו ארבעה עשר יום קשיא אמר
מיתיבי יום תקופה גומר
דאיכא מקצת חולו של מועד בתקופה
דאחרים קיימא דלא חיישי לאד"ו
דברי רבי יהודה ר' יוסי
מר רבי יהודה אומר שתי ידות בחודש
חדשה אין מעברין. ולמיעבריה לאלול
וצריך נמי לומר לדידיה דמלמעלה
אומר יום תקופה מתחיל
עשרים יום רבי יוסי אומר מחשבין ששה
ועוד תניא אין מעברין
ולידחייה למועד חד יומא ואיכא לר'
למטה קחשיב ומהאי טעמא נמי בחנם
את השנה אלא אם כן
עשר יום לפני הפסח מעברין היינו רבי
יהודה כוליה חג ולרבי יוסי מקצת
דחק בקונטרס לפרש דמעברין לאדר
היתה תקופה חסרה רובו
יהודה יום תקופה גומר ויום תקופה מתחיל
שפיר משום דאפשר לתקוני תשרי
של חודש וכמה רובו
חג כדפרכינן לקמן גבי תקופת ניסן
של חודש י"ו יום. ר'
איכא בינייהו אמר מר ששה עשר לפני
בחד מירחי קייטא דלא צריך לטעם
ליעברוה לאדר לא אפשר משום דלא
יהודה אומר שתי ידות
זה כיון דאליבא דאחרים קיימי' ואין
מיקלע לן תשרי ביומא דחזיא אי
החג אין מעברין אלא לרבי יוסי ששה עשר
בחדש עשרים יום כו'
קשיא לרב כי רב אמר
להקשות דהשתא נמי כי נעבר חדש
מיעברינן לאלול דהא מעיקרא
לפני החג הוא דלא הא שיבסר ותמניסר
דסבירא ליה לר' יהודה
שלם מיקלע תשרי באד"ו למאן דאמר
מסדרינן לירחי דסיתוא כי היכי דלא
מעברין והאמר ששה עשר לפני הפסח אין
רובו של חודש י"ו יום
דחודש העיבור כ"ט יום דהא אפשר
ליקלע תשרי באד"ו משום דאתו תרי
והתניא ר' יהודה אומר
בציר לא לא אידי ואידי אין מעברין ואיידי
עשרים יום ועלתה קשיא
לתקוני מחד ירחי קייטא למלאות חד
שבי בהדדי ומשום שביעי של ערבה
לרב קשיא ונדחו דברי
דתנא רישא ששה עשר לפני הפסח תנא
טפי מכסדרן וכן למאן דאמר ל' יום
דלא ליקלע בשבת וכדאמרינן התם
רב וחזרנו לפרש הברייתא
נמי ששה עשר לפני החג ר"ש אומר אף ששה
לחסר חד מירחי קייטא:
מימות עזרא ואילך לא
הזו. אמר מר ר' יהודה
ט"ז לפני הפסח מעברין. פירוש
אומר שתי ידות בחודש
עשר לפני החג מעברין היינו תנא קמא
מצינו אלול מעובר דלא איצטריך
כ' יום. ר' יוסי אומר
ט"ז ונופלת בי"ז משום תשרי
דמעיקרא סדרינן לירחי דלא ליקלע
איכא
מחשבין י"ו לפני הפסח
דתקופה נופלת בכ"ב וליכא אפילו
באד"ו ואי ניצטריך לעבורי מיקלקלא
מעברין י"ו לפני החג
אין מעברין ואקשינן מכדי
מקצת החג ואפילו נופלת תקופת ניסן בט"ז בניסן או בתחילת היום
ראש השנה כדאמרינן בראש השנה ובמסכת סוכה נמי
בין ר' יהודה דקתני אם
או בשש שעות ביום מיקלע נמי תקופת תשרי בכ"ב שהרי יש בין
גבי שביעי של ערבה אמרינן לא מיקלע אלולב) בשבת אלמא אנן הוא
היתה התקופה חסירה כ'
תקופה לתקופה צ"א יום וז' שעות ומחצה אלא דכי נפלה תקופת
דמעיינינן במילתא מעיקרא ומסדרינן לירחי כי היכי דלא מיקלע
יום מתשרי מעברין מכלל
ג)
שאם היתה חסרה י"ט
ניסן בי"ז פסיקא ליה דלעולם מעברין אבל בט"ז אם בתחילת
באד"ו הלכך כיון דיום שלשים של אלול מיקלע בשלשה או בה' או
אין מעברין ובין ר' יוסי
הלילה נופלת או בחצי הלילה אין מעברין ומשם ואילך מעברין:
בז' אי דחית ליה חד יומא בין על ידי עיבור אלול בין על ידי עיבור
דקתני אם היתה תקופת
טבת חסירה י"ו יום מניסן
חדש אחר מיקלע ראש השנה באד"ו ואי מיקלע בשני בשבת דאפשר
איכא
מעברין דשלח רב הונא
למידחייה למחר הואיל וברוב השנים לא שכיח לא פרכינן ליה ולעבורי תרי ירחי ולדחייה תרי יומי לא אפשר דקיימא לן במס' ערכין
בר אבא לרבא כי חזית
דלא נראה לחכמים לעבר שמנה חדשים בשנה אלא אם כן היתה שנה שלפניה מעוברת וכיון דבסדר החדשים אחד מלא ואחד
דמשכה תקופת טבת עד
י"ו בניסן עברה לההיא
חסר מיקלע לן תקופה ביום י"ז לרבי יהודה או בכ"ב לרבי יוסי אי מעברין עוד תרי ירחי הוו להו שמנה מעוברין הלכך מעברין את
שתא ולא תחוש לה חדא
השנה: אי קסברי יום תקופה גומר. יום שהתקופה נופלת בו הוא גמר תקופה שעברה ואינה מתקופה חדשה למה לי לרבי יהודה
דבעינן אביב בחדשה של
ששה עשר חסירה ולרבי יוסי כ"א בלאו הכי אפילו לא חסרה אלא חמשה עשר לר' יהודה ותפול חדשה בששה עשר או עשרים לרבי
תקופה. ועוד בעינן חג
הבא בזמן אסיפה וליכא.
יוסי ותפול באחד ועשרים לא לר' יהודה איכא כוליה חג ולא לר' יוסי איכא מקצת חג דהא יום שביעי של ערבה שנופלת בו תקופה מאותה
דהא כי חשבת דאשתיירו
שעברה הוא ולר' יהודה נמי יום ט"ז מתקופה שעברה וליכא כוליה חג: מתחיל. הוא ראשון לימי תקופה הבאה. הלכך לר' יהודה אם תפול
מניסן משכה תקופת ניסן
בששה עשר שהוא ראשון לחולו של מועד איכא כוליה חג ולר' יוסי אם תפול בשביעי של ערבה איכא מקצת: מיתיבי יום תקופה גומר דברי
עד י"ח בתמוז ומשכה
תקופת תמוז עד כ"א
רבי יהודה. וכיון דיום תקופה גומר למה לי חסירה ששה עשר: ועוד תניא. לר' יהודה עשרים דשמעינן מינה דר' יהודה מקצת חג הוא
יום של תשרי. השתא
דבעי וקשיא לשמואל בתרתי: ששה עשר. ונופלת בשבעה עשר: עשרים. ונופלת בכ"א ואע"ג דהוא יום אחרון לחולו של מועד ליכא
בין לר' יהודה דסבר אם
מקצת חג דלר' יהודה יום תקופה גומר ואינו מן החדשה: ששה עשר לפני הפסח מעברין. אם תקופה שלפני הפסח דהיינו תקופת טבת
היתה תקופת תשרי חסרה
י"ט יום אין מעברין ובין
חסירה ששה עשר (א) בניסן ותקופה נופלת בשבעה עשר מעברין את השנה שכשאתה מונה משבעה עשר בניסן צ"א יום לתקופת ניסן וצ"א יום
לר' יוסי דסבר אם היתה
לשל תמוז הרי הם כלים בכ"א בתשרי ותקופה נופלת בכ"ב ואע"ג דלרבי יוסי מיום תקופה מתחיל ליכא מקצת חג בתקופה חדשה כיצד
תקופת תשרי חסירה כ'
טול י"ד דניסן שהוא מלא ואייר וסיון נ"ט ותמוז ואב נ"ט הרי קל"ב ואלול כ"ט שהוא חסר הרי קס"א וכ"א דתשרי הרי קפ"ב ימי
יום אין מעברין תרוייהו
מקצת חג בעו מאי בין
שתי תקופות ושל תשרי נופלת בכ"ב משום הכי מעברין אבל נפלה תקופת תשרי ביום כ"א אין מעברין דיום תקופה מתחיל ואיכא יום אחד
יום י"ט ליום כ' ופרקי'
מחולו של מועד בתקופה חדשה: ששה עשר לפני החג. אם חסרה תקופת תמוז שהוא לפני החג ששה עשר מימי תשרי ונפלה של תשרי בי"ז
יום תקופה גומר איכא
בינייהו. ר' יהודה סבר
אין מעברין דאיכא מחולו של מועד בתקופה חדשה טובא. ולקמן פריך אמאי אמר שיתסר אפילו חסרה שיבסר ותמניסר וי"ט ועשרים קאמר
יום תקופה גומר ואם
נמי ר' יוסי דאין מעברין דהא ששה עשר לפני הפסח הוא דמעברין דהיינו משום דמטית תקופת תשרי בכ"ב: אף ששה עשר לפני החג
היתה התקופה חסרה כ'
מעברין. דקסבר כוליה חג בעינן. ולקמן פריך היינו תנא קמא: אחרים. מפרש טעמייהו לקמן : היינו ר' יהודה. דתרוייהו מקצת חג בעי:
יום וחלה תקופת תשרי
ביום כ"א לחודש. כיון
איכא
שהוא גומר נמצא כל החג
בתקופה ישנה לפיכך צריך להיות התקופה חסרה י"ט יום וביום כ' חלה התקופה. נשאר יום א' מן החג בתקופה חדשה והוא יום ערבה. שהוא אחרית חולו של מועד. ור' יוסי סבר יום
התקופה מן החדשה הוא ודיו אפי' ביום כ"א
לחודש אם חלה התקופה דיו והאי
דקתני ר' יוסי אומר י"ו לפני החג
אין מעברין לאו דווקא
הוא דהא אפי' י"ז או
י"ח או י"ט או כ' אין