חלק פרק
אחד
עשר סנהדרין
קיב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
קשיא. לשון הפסוק
קשה לתרץ למ"ד חולקין ט) אבל לא
מיתותב:
אין מחרימין אותן אבל נכסים שיש להם באותה העיר מחרימין אותן
מז א
א) ב)
ג) ד)
גרידי. בדל"ת נמשכין וכן גריס רבי בכוליה הש"ס מגריד גריד ונ"ל
וטעמא מפורש לקמן: אמר ר"ש מפני מה וכו'. בכל דוכתי דרש
ר"ש טעמא דקראכ): ה"ג אמר מר ואת כל ל)(שללה) אשר בה לרבות
שהוא לשון גרידא דמפרשינן יחיד על שם שהוא יחיד משוך ומופרש
מח ב
ה)
מט ג
נכסי רשעים שבחוצה לה: אמר רב חסדא ובנקבצין לתוכה. נכסי
הוא מן הכל ואין לאחרים סביביו ולשון ארמי הוא ואין דומה לו
ו)
נ ד
ז)
רשעים הקרובין לעיר שיכולים לקבצם
בפסוק (ודומה לו). אבל גורדו
לתוך העיר באותו יום עצמו שכונסין
ומעמידו על גלדו הוא
קשיא איבעיא להו
הודחו מאליהן מהו
שלל העיר לרחוב לשורפן הן אבודים
לשון עברי ודומה לו בפסוק
ח) ט)
וידיחו אמר רחמנא א ולא שהודחו מאליהן או
נא ה
י)
ויקח לו חרס להתגרד בו בדל"ת ופי'
עמה אבל רחוקים דאין מגיעין לעיר
דילמא אפילו הודחו מאליהן ת"ש הדיחוה
כ)
לשון חטיטה שמחטט וגורד בסכין
אינן אבודים. ודוקא שכבר היו לתוכה
ל) מ)
נשים וקטנים אמאי ליהוי כהודחו מאליהן
❖
או בכל דבר. וגורר ברי"ש לשון עברי
אלא שמעכשיו היו מופקדים ביד
הנך בתר נפשייהו גרידי הני בתר נשים
נב ו ז ח
הוא כמו גורר אדם
אחרים אבל לא היו מעולם בתוכה
וקטנים גרידי: עד שיודח רובה: היכי
מטה כסא ושלחן וכן
כגון דנפלה להם בירושה לא קרינא
תורה אור השלם
נג ט י
עבדינן אמר
רב יהודה דנין וחובשין דנין
היה מגרר ויוצא מגרר ויוצא: בתר
ביה שללה ואין הממון אבד: אלא
נד כ ל מ
1. וְהוֹצֵאתָ אֶת הָאִישׁ
נפשייהו גרידי. ומעשיהם מעשה
דידהו. דבני עיר הנדחת ומופקדים
וחובשין א"ל עולא נמצא אתה מענה את
הַהוּא אוֹ אֶת הָאִשָּׁה
הם בעיר אחרת: הא אמרה. רב חסדא
ואדוקים ביותר הואיל ומעצמם הם
דינן של אלו
אלא אמר עולא דנין וסוקלין
הַהִוא אֲשֶׁר עָשׂוּ אֶת
נדחין ודין הוא שיעשה עיר הנדחת:
ובנקבצין לתוכה והא אין נקבצין:
הַדָּבָר הָרָע הַזֶּה אֶל
דנין וסוקלין איתמר רבי יוחנן אמר דנין
שְׁעָרֶיךָ אֶת הָאִישׁ אוֹ אֶת
אבל הנך. דהודחו בתר נשים וקטנים
דקבל עליו אחריות. בני עיר הנדחת:
וסוקלין דנין וסוקלין ור"ל אמר מרבין להן
הָאִשָּׁה וּסְקַלְתָּם בָּאֲבָנִים
גרידי שאין אדוקים כ"כ: היכי
כמאן דלא פליגא. א"א לכזית
(א)
דברים יז ה
וָמֵתוּ:
בתי דינין איני והאמר ר' חמא בר יוסי א"ר
2. הַכֵּה תַכֶּה אֶת יֹשְׁבֵי
עבדינן. היאך נעשין רובא נדחים
בשר בלא שחיטה ואפילו שחטה משחט
אושעיא 1 והוצאת את האיש ההוא או את
הָעִיר הַהִוא לְפִי חָרֶב
הואיל דצריכין עדים והתראה לכל
אין בשחיטתו כלום דלא לשחיטה
הַחֲרֵם אֹתָהּ וְאֶת כָּל
האשה ההיא איש ואשה אתה מוציא
אחד ואחד: דנין וחובשין. כשרואין
קיימא אלא למיתה ושחיטתה זו היא
אֲשֶׁר בָּהּ וְאֶת בְּהֶמְתָּהּ
לְפִי חָרֶב: דברים יג טז
לשעריך ואי אתה מוציא כל העיר כולה
מיתת הבהמה ואין היתר אפילו
ב' או ג' מהם עובדים ע"ז לא
3. וְאֶת כָּל שְׁלָלָהּ תִּקְבֹּץ
החצי שאין של עיר הנדחת דכי שחט
יסקלו אותן ומניחין כל האחרים
לשעריך אלא מרבין להן בתי דינין ומעיינין
ב
אֶל תּוֹךְ רְחֹבָהּ וְשָׂרַפְתָּ
לסימן דעיר הנדחת אינו שוחט אלא
מלסקול אלא דנין אותם לסקילה
בָאֵשׁ אֶת הָעִיר וְאֶת כָּל
בדיניהן ומסקינן להו לבית דין הגדול
שְׁלָלָהּ כָּלִיל לַיְיָ אֱלֹהֶיךָ
ממית ולא מהניא ביה שחיטה:
וחובשין אותם בבית הסוהר וכן
וגמרי להו לדינייהו וקטלי להו: הכה
וְהָיְתָה תֵּל עוֹלָם לֹא
❖
עיסה. כל אימת דבעי פליג לה ואין
עושין עד שרואין אם מצטרפין לרובא
תִבָּנֶה עוֹד: דברים יג יז
תכה את יושבי העיר וכו': תנו רבנן
וחוזרין ודנין אותם דין אחר להריגה
חלק של עיר הנדחת מעורב בו:
החמרת והגמלת העוברת ממקום למקום
ג
ל"ש שחטה משחט ל"ש קטלא מקטיל.
ומאבדין את ממונם: ומענה את
לנו בתוכה והודחו עמה אם נשתהו שם ל'
גליון הש"ס
דינם. שלאחר שנגמר דינם אתה
דבין בשחיטה ובין בהריגה קרינא
יום הן בסייף וממונן אבד פחות מיכן הן
גמ' עיסה חציה של עיר
משהה אותם ומענה את דינם:
ביה לפי חרב דאפילו שחטה מיתה
מ)
הנדחת.
דנין וסוקלין. עד חציין דמחזקינן
בסקילה וממונן פלט ורמינהי כמה יהיה
בעלמא היא ולא מהני מידי או
שם יצא זה
להו כיחידים ודנין וסוקלין ומחציין
דילמא לפי חרב היינו שלא כדרך
בעיר ויהיה כאנשי העיר י"ב חדש אמר רבא
שמחוסר תלישה.
ד
❖
ואילך נתברר הדבר למפרע שהודחו
שחיטה אבל דרך שחיטה מהניא לה
לא קשיא הא למיהוי מבני מתא הא למיהוי
רובא והוו בסייף וממונם אבד ומחציין
לטהרה מידי נבילה דנהי דלאכילה
מיתבי מתא והתניא ה המודר הנאה מבני
ואילך אי אתה רשאי למשכן למיתה
איתסרה ואיסור הנאה הוא אבל
הגהות הב"ח
העיר אם יש אדם שנשתהא שם י"ב חדש
חמורה: ור"ל אמר מרבין להם בתי
תיהני לטהרה מידי נבלה: שיער
(א) רש"י
אסור ליהנות ממנו פחות מיכן מותר ליהנות
דינין. לאו משום דאין דנין ב' ביום
נשים צדקניות. שבעיר הנדחת מהו
❖
דאי
ממנו ביושבי העיר אם נשתהא ל' יום אסור
אחד דהא אמרת בפרק נגמר הדין
אי הוו בכלל ואת כל שללה תשרף
ליהנות ממנו פחות מיכן מותר ליהנות ממנו:
או לא: רשעניות. פשיטא לן דישרף
דבמיתה אחת דנין אלא משום
הגהות הגר"א
עם שלל העיר: תלישה. שצריך
דנפישי עדים לכל אחד ואחד ואין פנאי
החרם אותה ואת כל אשר בה כו': ת"ר
[א] גמ'
לגלחה: פיאה נכרית. גדיל של
לחקור כל אחד ואחד ביום אחד מרבים
החרם אותה ואת כל אשר בה פרט לנכסי
[א]
❖
2
להם בתי דינים כדי שתתקבל עדותן
שערות דעלמא שעושין לנוי קא מבעי
צדיקים שבחוצה לה ואת כל אשר בה לרבות
ביום א' ויגמור דין כולם ביום אחד:
ליה לרב יוסף אם של צדקניות הוי:
נכסי צדיקים שבתוכה שללה ולא שלל שמים
לשעריך. לב"ד שבשעריך דהיינו
מחובר בגופה. שנקשר בה: כגופה
מוסף רש"י
ואת כל שללה לרבות נכסי רשעים שחוצה לה
סנהדרי קטנה: ואי אתה מוציא.
דמי. וכשם שאין שורפין מלבושין
פחות מיכן הן בסקילה.
אמר ר"ש מפני מה אמרה תורה נכסי צדיקים
אלא בסנהדרי גדולה: אלא מרבין
שעליהן שהרי צדקניות הן כך אין
(ב"ב ח.)
שבתוכה יאבדו מי גרם להם שידורו בתוכה
ויהא כאנשי העיר.
שורפין אותו גדיל: דתלי בסבטא.
להם בתי דינין ומעייני בדיניהם.
(שם ז:)
ממונם לפיכך ממונם אבד אמר מר ואת כל
אם הוו מרובים ואם הודחו רוב'
תלה אותו גדיל ביתד ואין קשורין
3
למיהוי מיתבי מתא.
מעלים את כולן לב"ד הגדול: כמה
בה עכשיו: כיון דעיילא ונפקא.
שללה תקבץ לרבות נכסי רשעים שבחוצה
יהא בעיר. משנה בהשותפין :
רגילה לקושרה תדיר אף על פי שלא
לה אמר רב חסדא ובנקבצים לתוכה אמר רב
ו
(שם ח.) שיער נשים
ויהא כאנשי העיר. ליתן בצורכי
קשרתו עכשיו כל מקום שיהא שם נדון
צדקניות.
חסדא פקדונות של אנשי עיר הנדחת
העיר: למיהוי כבני מתא. שיהא
כמלבוש שעליה דכל שעתא דעתה
(ערכין ז:)
מותרין ה"ד אי לימא דעיר אחרת ואיתנהו
בפיאה נכרית.
עליה וכשאר מלבושין דמי: רחובה
נקרא כבני העיר אין נקרא בפחות
בגוה פשיטא דמותרין לאו שללה הוא ואלא
מעיקרא משמע. רחובה שהיה לה
מי"ב חדש אבל להקרות מיושבי
דידהו ואיתנהו בעיר אחרת אי דנקבצין
מתחלה ולא שעושין לה רחוב עכשיו:
העיר כיון ששהה ל' יום נקרא מאנשי
לתוכה אמאי מותרין ואי אין נקבצין לתוכה
העיר וקרינן בהו את יושבי העיר
היו
ההוא י): והתניא. בניחותא: המודר
הא אמרה חדא זימנא לא לעולם דעיר
ז
הנאה. שאומר הרי עלי קונם אם
(שם)
אחרת דמפקדי בתוכה והכא במאי עסקינן כגון דקביל עליה אחריות
ח
אהנה: החרם אותה פרט לנכסי
מהו דתימא כיון דקביל עליה אחריות כדידיה דמי קא משמע לן אמר רב
צדיקים שבחוצה לה. שאם היו
חסדא ט בהמה חציה של עיר הנדחת וחציה של עיר אחרת אסורה $ עיסה
צדיקים דרים בתוכה והוי להו נכסים
יחציה של עיר הנדחת וחציה של עיר אחרת מותרת מאי טעמא בהמה כמאן
מופקדים במקום אחר ביד אחרים
דלא פליגא דמיא עיסה כמאן דפליגא דמיא בעי רב חסדא בהמת עיר הנדחת
מהו דתיתהני בה שחיטה לטהרה מידי נבילה לפי חרב אמר רחמנא כ לא שנא שחטה משחט לא שנא קטלא
מקטל או דלמא כיון דשחטה מהניא לה שחיטה מאי תיקו בעי רב יוסף שיער נשים צדקניות מהו אמר רבא הא
דרשעיות אסור תקבץ ושרפת כתיב מי שאינו מחוסר אלא קביצה ושריפה $ ליצא זה שמחוסר תלישה וקביצה
ושריפה אלא אמר רבא בפיאה נכרית היכי דמי אי דמחובר בגופה כגופה דמיא לא צריכא דתלי בסיבטא
כנכסי צדיקים שבתוכה דמי מ ואבד או דלמא כיון דעיילא ונפקא כלבושה דמי תיקו: ואת כל שללה תקבוץ
אל תוך רחובה וכו': ת"ר אין לה רחוב אינה נעשית עיר הנדחת דברי רבי ישמעאל רבי עקיבא אומר אין
לה רחוב עושין
לה רחוב במאי קמיפלגי מר סבר רחובה
מעיקרא משמע ומר סבר רחובה השתא נמי משמע:
וההקדשות