חלק
פרק אחד
עשר סנהדרין
קיג.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
וליפרקיה דתנן הלקוח בכסף מעשר שנטמא יפדה
וליפרקיה. לכוליה. ומשני כר"י דאמר לא אלים למתפס פדיונו בההיא
נט א
א)
א
נ)מנה גופא במס' מעשר שני והיינו נמי מעשר שני דקאמר
כר"י דאמר יקבר אי הכי מאי איריא עיר הנדחת
ב)
יגנז בקבורה: אלא לעולם. במעשר שני דעיר הנדחת טהור ואסקוה
אפילו דעלמא נמי אלא לעולם בטהור וכגון דנפול
ס ב
לגוה ודקאמר לישתרי באכילה דהא קלטוהו מחיצות אחר שנכנס
ג)
מחיצות וכדרבא דאמר רבא ב מחיצה לאכול
סא ג
ד) ה)
לחומת ירושלים: דאמר רבא. ס) בשחיטת חולין פ' בהמה המקשה
סב ד
דאורייתא לקלוט דרבנן וכי גזור רבנן כי אתנהו
ג
: מחיצות לאכול דאורייתא. מן התורה מצוה לאכול לפנים
ו)
למחיצה כי ליתנהו למחיצה לא: כתבי הקדש יגנזו:
❖
ז) ח)
מן החומה: אבל מחיצות לקלוט. שיהיו מחיצות קולטות בין לענין
ט)
מתניתין דלא כר"א דתניא ר"א אומר כל עיר שיש
פדייה בין לכל ענין מדרבנן הוא וכי גזור רבנן דתיהני קליטת מחיצות
י) כ)
בה אפי' מזוזה אחת אינה נעשית עיר הנדחת שנא'
למעשר דשוב אינו יכול לפדותו א] ולענין עיר הנדחת נמי שלא יהא
תורה אור השלם
ל) מ)
ושרפת באש את העיר ואת כל שללה כליל והיכא
בשריפה היכא דאיתנהו מחיצות: דכתיב ואבדתם.
את שמם מן
1
נ)
1. וְאֶת כָּל שְׁלָלָהּ תִּקְבֹּץ
המקום ההוא וגו' וסמיך ליה לא תעשון כן לה' אלהיכם ובמזוזה
דאיכא מזוזה לא אפשר דכתיב לא תעשון כן לה'
ס)
2
אֶל תּוֹךְ רְחֹבָהּ וְשָׂרַפְתָּ
הואיל וכתיב בה אזכרות אי אפשר לשרפה משום קרא דלא תעשון
אלהיכם: ר"ש אומר אמר הקב"ה וכו': לימא בדר'
בָאֵשׁ אֶת הָעִיר וְאֶת כָּל
שְׁלָלָהּ כָּלִיל לַיְיָ אֱלֹהֶיךָ
כן ואנן בעינן שללה וליכא דהאיע) שלל שמים הוא: כלל בעשה ופרט
אבין א"ר אילעא קמיפלגי דא"ר אבין א"ר אילעא
וְהָיְתָה תֵּל עוֹלָם לֹא
בלא תעשה. כגון והיתה תל עולם כלל דאפילו גנות ופרדסים לא
ע)
תִבָּנֶה עוֹד: דברים יג יז
כל מקום שאתה מוצא כלל בעשה ופרט בלא תעשה
פ) צ)
2. לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן לַיְיָ
תעשה אלא תהיה תל עולם שהוא עשה לא תבנה עוד בנין בתים
אין דנין אותו בכלל ופרט דמר אית ליה דרבי אבין
אֱלֹהֵיכֶם: דברים יב ד
והוא לא תעשה אין דנין אותו בכלל ופרט לומר אין בכלל אלא מה
ק)
3. וְהָיְתָה הָעִיר חֵרֶם
ומר לית ליה דרבי אבין לא דכ"ע אית להו דר' אבין
שבפרט דלא תעשה פירוש הוא כלומר והיתה תל עולם לבנין קאמר
ר) ש)
הִיא וְכָל אֲשֶׁר בָּהּ לַיְיָ רַק
❖
והכא בהא קמיפלגי מר סבר עוד לגמרי משמע ומר
אבל לגנות ופרדסים שרי אלא תרי מילי קאמר קרא דלא אמרינן
רָחָב הַזּוֹנָה תִּחְיֶה הִיא
וְכָל אֲשֶׁר אִתָּהּ בַּבַּיִת כִּי
סבר עוד לכמה שהיתה: אינה נבנית אבל נעשית
פירושי קמפרש אלא מילי מילי קאמר והיתה תל עולם לגנות ופרדסים
הֶחְבְּאַתָה אֶת הַמַּלְאָכִים
היא גנות ופרדסים: ת"ר היו בה אילנות תלושין
לא תבנה עוד כל בנינין שבעולם ואפילו לגנות ופרדסים לא תבנה
ד
אֲשֶׁר שָׁלָחְנוּ:
הגהות מהר"ב
יהושע ו יז
עוד ודרשינן ליה לדבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד לא ללמד על
אסורין מחוברין מותרין של עיר אחרת בין תלושין
רנשבורג
4. וַיַּשְׁבַּע יְהוֹשֻׁעַ בָּעֵת
עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא ולומר בנין בכלל היה ולמה
בין מחוברין אסור מאי עיר אחרת אמר רב חסדא
הַהִיא לֵאמֹר אָרוּר
א] רש"י ד"ה
יצא להקיש לך מה בנין מיוחד שהוא ישוב בני אדם אף כל בנין כגון
הָאִישׁ לִפְנֵי יְיָ אֲשֶׁר
יריחו דכתיב 3והיתה העיר חרם לה' 4 וישבע יהושע
יָקוּם וּבָנָה אֶת הָעִיר
גנות ופרדסים פ)(לישנא אחרינא) ור' יוסי הגלילי סבר אין דנין כר'
בעת ההיא לאמר ארור האיש לפני ה' אשר יקום
הַזֹּאת אֶת יְרִיחוֹ בִּבְכֹרוֹ
❖
אבין ודריש הכי והיתה תל עולם מכל מילי שלא יעשה בה שום דבר
יְיַסְּדֶנָּה וּבִצְעִירוֹ יַצִּיב
ובנה את העיר הזאת את יריחו בבכורו ייסדנה
דְּלָתֶיהָ: יהושע ו כו
ולא תבנה עוד דמשמע בנין בתים אשמועינן לאו בבנין בתים וגנות
5. בְּיָמָיו בָּנָה חִיאֵל בֵּית
ובצעירו יציב דלתיה תניא לא יריחו על שם עיר
ופרדסים איסור עשה הוא דאיכא. כך שמעתי: ר"ע סבר דנין
הָאֱלִי אֶת יְרִיחֹה בַּאֲבִירָם
מוסף רש"י
אחרת ולא עיר אחרת על שם יריחו דכתיב 5 בנה
דלא כר' אבין: דכ"ע אית להו דר' אבין. ואפילו ר"ע והא דקאמר
בְּכֹרוֹ יִסְּדָהּ וּבִשְׂגוּב
הלקוח בכסף מעשר
חיאל בית האלי את יריחו באבירם בכורו יסדה
צְעִירוֹ הִצִּיב דְּלָתֶיהָ
דעיר הנדחת נעשית גנות ופרדסים לאו משום דבעלמא לית ליה
שני.
כִּדְבַר יְיָ אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד
דר' אבין דודאי מלתא קא מפרשי והיתה תל עולם במאי בבנין בתים
ובשגוב צעירו הציב דלתיה תניא באבירם בכורו
יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן:
(פסחים
דלא תבנה עוד לא משמע ליה בכל בנינין דקסבר עוד לכמו
מלכים א טז לד
רשע לא היה לו ללמוד בשגוב צעירו היה לו ללמוד
לח.) יפדה.
6. הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן יִפְתֶּה
שהיתה משמע כלומר לא תחזור ולא תבנה עוד משמע כגון שהיתה
אבירם ושגוב מאי עבוד (מאי קאמר) ה"ק באבירם
(שם)
לְבַבְכֶם וְסַרְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם
מתחלה לא תבנה עוד אבל נעשה גנות ופרדסים: ומר סבר עוד
יקבר.
אֱלֹהִים
אֲחֵרִים
בכורו היה לו ללמוד לאותו רשע בשגוב צעירו
לגמרי משמע. כגון דאמר לעולם ועד ועוד לשון ועד הוא צ) שלא
וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם לָהֶם:
ממשמע שנאמר באבירם בכורו איני יודע ששגוב
דברים יא טז
תבנה לעולם לשום דבר לא לבנין בתים ולא לגנות ופרדסים לא
7. וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי
צעירו מה ת"ל שגוב צעירו מלמד שהיה מקבר
תבנה עוד: מחוברין מותרין. דתקבוץ ושרפת אמרה רחמנא מי
(שם) מחיצה לאכול
מִתֹּשָׁבֵי גִלְעָד אֶל אַחְאָב
והולך מאבירם עד שגוב אחאב שושביניה הוה
דאורייתא לקלוט
חַי יְיָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר
שאינו מחוסר אלא קביצה ושריפה יצא זה שמחוסר תלישה וקביצה
דרבנן.
עָמַדְתִּי לְפָנָיו אִם יִהְיֶה
אתא איהו ואליהו למשאל בשלמא בי טמיא יתיב
ושריפה: וכל אשר בה. אפילו אילנות מחוברין אשר בה נאסרין:
הַשָּׁנִים הָאֵלֶּה טַל וּמָטָר
וקאמר דילמא כי מילט יהושע הכי לט לא יריחו
ה"ג וישבע יהושע לאמר ארור האיש וגו'. וקרא קדריש ואזיל בבכורו
כִּי אִם לְפִי דְבָרִי:
מלכים א יז א
ייסדנה ובצעירו יציב דלתיה וכשיעמיד דלתיה ימות בנו הקטן: לא
על שם עיר אחרת ולא עיר אחרת על שם יריחו
8. לֵךְ מִזֶּה וּפָנִיתָ לְּךָ
יריחו על שם עיר אחרת. שלא יבנה יריחו ויסב שמה על שם עיר
(ב"מ נג:)
א"ל אליהו אין אמר ליה השתא לווטתא דמשה לא
קֵדְמָה וְנִסְתַּרְתָּ בְּנַחַל
אחרת ולא עיר אחרת על שם יריחו שאפי' בנה עיר אחרת וקראה
כְּרִית אֲשֶׁר עַל פְּנֵי
קא מקיימא דכתיב וסרתם ועבדתם וגו' וכתיב וחרה
6
(פסחים לו:)
הַיַּרְדֵּן: מלכים א יז ג
יריחו אסור לבנותה שאפי' שם יריחו ימחה לעולם וכתיב בימיו בנה
אפילו מזוזה אחת.
9. וְהָעֹרְבִים מְבִיאִים לוֹ
אף ה' בכם ועצר את השמים וגו' וההוא גברא אוקים
חיאל בית האלי את יריחו בימיו של אחאב ועל שעבר על האלה קרי
לֶחֶם וּבָשָׂר בַּבֹּקֶר וְלֶחֶם
ליה עבודת כוכבים על כל תלם ותלם ולא שביק
וּבָשָׂר בָּעָרֶב וּמִן הַנַּחַל
ליה בית האלי: את יריחו. ולא יריחו עצמו בנה אלא עיר אחרת
יִשְׁתֶּה: מלכים א יז ו
ליה מיטרא דמיזל מיסגד ליה לווטתא דיהושע
על שם יריחו שקראה לה יריחו ולא אתפרש הא מנלן: באבירם
01. וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים וַיִּיבַשׁ
תלמידיה מקיימא מיד ויאמר אליהו התשבי
(לעיל עא.) לא נמסרו
בכורו יסדה. אבירם רשע כשמת אבירם הרשע לא היה לו לחיאל
7
הַנָּחַל כִּי לֹא הָיָה גֶשֶׁם
לשליח.
בָּאָרֶץ: מלכים א יז ז
מתושבי גלעד חי ה' אלהי ישראל אם יהיה טל
ללמוד שלא לבנות את יריחו: אבירם ושגוב מאי עבוד. דקרי להו
11. קוּם לֵךְ צָרְפַתָה
(תענית
רשעים: איני יודע ששגוב צעירו. מילתא באנפי נפשיה הוא ולמדרשא.
ומטר וגו' בעי רחמי והבו ליה אקלידא דמטרא וקם
ב.) אתא איהו ואליהו
אֲשֶׁר לְצִידוֹן וְיָשַׁבְתָּ שָׁם
כו'.
ממשמע שנאמר באבירם בכורו איני יודע ששגוב צעירו אלא מה
הִנֵּה צִוִּיתִי שָׁם אִשָּׁה
ואזל 8 ויהי דבר ה' אליו לאמר לך מזה ופנית לך
אַלְמָנָה לְכַלְכְּלֶךָ:
ת"ל שגוב צעירו שהיה קובר והולך מאבירם ועד שגוב שהוא צעיר
קדמה ונסתרת בנחל כרית והעורבים מביאים לו לחם
מלכים א יז ט
9
מכלם: אחאב שושבינו. אוהבו של חיאל היה אחאב: בי טמיא.
21. וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים
ובשר בבקר וגו' מהיכא אמר רב יהודה אמר רב
הָאֵלֶּה חָלָה בֶּן הָאִשָּׁה
וי"א בי טעמא בית האבל שמטעימים אותו בדברים לנחמו. ובכמה
מבי טבחי דאחאב ויהי מקץ ימים וייבש הנחל כי
בַּעֲלַת הַבָּיִת וַיְהִי חָלְיוֹ
01
דוכתין כתיב בבראשית רבה טמיא בלא עיי"ן לשון אבל: על כל תלם
חָזָק מְאֹד עַד אֲשֶׁר לֹא
לא היה גשם בארץ כיון דחזא דאיכא צערא בעלמא
ותלם. שורה וערוגה ומקום גבוה הוא: ולא שביק מיטרא מיזל
נוֹתְרָה בּוֹ נְשָׁמָה:
כתיב ויהי דבר ה' אליו לאמר קום לך צרפתה
(מ"א יז א)
מלכים א יז יז
11
ומסגד. שהיה הלכלוך הולך וגדל מרוב הגשמים הבאין לעולם שאין
הדרן עלך מסכת
31. וַיְהִי יָמִים רַבִּים וּדְבַר
וכתיב ויהי אחר הדברים האלה חלה בן האשה
מניחין לילך להשתחוות לעבודת כוכבים מתוך דרכים מלוכלכות
21
סנהדרין
יְיָ הָיָה אֶל אֵלִיָּהוּ בַּשָּׁנָה
בעלת הבית בעא רחמי למיתן ליה אקלידא דתחיית
בטיט: מיד ויאמר אליהו חי ה' אם יהיה השנים האלה מטר וגו'.
הַשְּׁלִישִׁית לֵאמֹר לֵךְ
הֵרָאֵה אֶל אַחְאָב וְאֶתְּנָה
האי קרא סמוך לקרא דחיאל בית האלי: אקלידא דמטרא. מפתח
המתים אמרי ליה שלש מפתחות לא נמסרו
מָטָר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה:
של מטר: כיון דחזא. הקב"ה דאיכא צערא בעלמא א"ל הקב"ה
מלכים א יח א
לשליח של חיה ושל גשמים ושל תחיית המתים
לאליהו לך צרפתה לגלגל הדבר שיחזיר לו מפתח של מטר כדקא
יאמרו שתים ביד תלמיד ואחת ביד הרב אייתי הא
מפרש ואזיל: שלש מפתחות לא נמסרו ביד שליח. על אוצרו ק) של
ושקיל האי דכתיב 31 לך הראה אל אחאב [ואתנה]
הקב"ה יש מפתחות ומסרם ליד שלוחים הממונים אבל ג' מפתחות
מטר דרש ההוא גלילאה קמיה דרב חסדא משל
יש לו בידו שלא מינה שליח עליהם מבראשית אלא בידו הם ולא רצה
דאליהו למה הדבר דומה לגברא דטרקיה לגליה
למסורר) שליח עליהם וקאמר הקב"ה לאליהו אותם ג' מפתחות עכבתי
ואבדיה למפתחיה דרש ר' יוסי בצפורי אבא אליהו
בידי מבראשית ולא מניתי שליח עליהם אלא אותך שעשיתי ממונה
קפדן
על אחת מהם ועתה תשאל מפתח שני יאמרו שנים ביד תלמיד
ואחד ביד הרב: ש) דטרקיה לגליה. שסתם שער שלו
ואבדיה למפתחיה
כך עשה אליהו נעל לשערי מטר ולבסוף אבד המפתח של גשמים
ידו: דכתב
לך
הראה אל אחאב
ואתנה מטר. ולא כתיב ותן
מטר: אבא אליהו.
שלא נפתח השער של מטר על
חביבי וגדולי:
היה