דיני ממונות בשלשה
פרק ראשון סנהדרין יד.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ועריפת
עגלה בג'. עריפה לאו דוקא דמדידה הוא דהויא בג'
בטלו דיני קנסות.
דכיון דליכא סמיכה בטלו: בין שתי עיירות
קטז א
י)
א) ב)
גדולות. ולא בתוך העיר שאם יוודע שלא יחריבו את העיר:
כדתנן בפ' עגלה ערופה ג' מב"ד
קיז ב ג
לונביאות. חניתות: ולא קבלו. לפי שעדיין היה בחור: אילימא
הגדול שבירושלים היו יוצאין וכו' והדר קתני נפטרו זקני ירושלים
קיח ד ה
דלא דיינינן דיני קנסות בחוצה לארץ. והכי קאמר אין סמיכה מועלת
והלכו זקני אותה העיר ומביאין עגלה ערופה והתם לא קתני ג'
וקראי נמי דמייתי בגמרא במדידה
בחוצה לארץ ואפילו סמכוהו בארץ:
יכול
זקני השוק. כאן
פשיטא סומכין בחוצה לארץ ונסמכין
כתיבי: כ)
בטלו דיני קנסות מישראל שפעם אחת גזרה
קיט ו ז
ג)
❖
בארץ. אם בני בבל נותנין רשות
מוכח דזקני משמע הדיוטות וכן לקמן
ד) ה)
מלכות הרשעה גזירה על ישראל שכל הסומך
ו)
לאחד שבא"י לדון קנסות: הא אמרן
גבי עריפה אמרינן אי כתב זקני ה"א
יהרג וכל הנסמך יהרג ועיר שסומכין בה
דלא. דאין סמיכה בחוצה לארץ וכיון
זקני השוק וכן בריש מצות חליצה
ז)
תיחרב ותחומין שסומכין בהן יעקרו מה עשה
תורה אור השלם
ח)
מרבים הדיוטות
דאי הוה גבן הכא לא מצינו למסמכיה
יהודה בן בבא הלך וישב לו בין שני
ט)
1. וְהִבַּטְתָּ צַר מָעוֹן בְּכֹל
(א)
כל שכן היכא דליתיה גבן: סומכין
מדכתיב זקני עירו וקשה דבפ' עגלה
י)
אֲשֶׁר יֵיטִיב אֶת יִשְׂרָאֵל
הרים גדולים ובין שתי עיירות גדולות ובין
בארץ ונסמכין בחוצה לארץ מאי.
ערופה תנן נמצא
כ)
וְלֹא יִהְיֶה זָקֵן בְּבֵיתְךָ כָּל
שני תחומי שבת בין אושא לשפרעם וסמך
ל)
אם הסומך עומד בארץ והנסמך
סמוך לעיר שאין בה ב"ד לא היו
הַיָּמִים: שמואל א ב לב
מ) נ)
2. וְאִישׁ לֹא אַכְרִית לְךָ
שם חמשה זקנים ואלו הן ר"מ ור' יהודה ור'
עומד בבבל וליתיה גבי סומך מי מהני
מודדין ומפרש בגמרא דזקני העיר
ס) ע)
מֵעִם מִזְבְּחִי לְכַלּוֹת אֶת
כאילו איתיה גביה בשעת סמיכה
בעינן וליכא וי"ל דזקני העיר שאני
שמעון ור' יוסי ור' אלעזר בן שמוע רב אויא
עֵינֶיךָ וְלַאֲדִיב אֶת נַפְשֶׁךָ
פ)
ומצי למידן בחוצה לארץ כדתנן
דמשמע המיוחדים שבעיר כדדרשינן
וְכָל מַרְבִּית בֵּיתְךָ יָמוּתוּ
מוסיף אף ר' נחמיה כיון שהכירו אויביהם
אֲנָשִׁים: שמואל א ב לג
סנהדרין נוהגין בחוצה לארץ או דילמא
הכא העדה המיוחדים שבעדה:
3. וְיָצְאוּ זְקֵנֶיךָ וְשֹׁפְטֶיךָ
בהן אמר להן בניי רוצו אמרו לו רבי מה
לא
❖
שרק ולא פירכוס. משמע
כיון דליתיה גבייהו בשעת סמיכה לא
וּמָדְדוּ אֶל הֶעָרִים אֲשֶׁר
תהא עליך אמר להן הריני מוטל לפניהם
מהניא ליה: ח)לא הוה מסתייע מילתא.
דתרי מילי נינהו ודלא כפי'
סְבִיבֹת הֶחָלָל:
כאבן שאין לה הופכים אמרו לא זזו משם
דברים כא ב
כשהיו אצלו לא היה מוצא שנים
הקונטרס ל) דכתובות שפירש
4. וְסָמְכוּ זִקְנֵי הָעֵדָה אֶת
גליון הש"ס
עד שנעצו בו שלש מאות לונביאות של
שיצטרפו עמו לסומכו ואנן תלתא
דפוקסת היינו מעברת שרק על פניה
יְדֵיהֶם עַל רֹאשׁ הַפָּר
גמ' ר' זירא היה מיטמר
ברזל ועשאוהו ככברה רבי יהודה בן בבא
בעינן: משתקיד. מחזר ומצפה
לִפְנֵי יְיָ וְשָׁחַט אֶת הַפָּר
מ)והתם מוכח דפוקסת היינו פירכוס
❖
ואין להאריך: ורבי שמעון לא
למיסמכיה.
לִפְנֵי יְיָ: ויקרא ד טו
לסומכו. כמו כי שוקד אני:
❖
אחריני הוו בהדיה והאי דלא חשיב להו
דריש וי"ו. וכן בפ' קמא דסוטה
מנין שאין נסמכין לבית עלי. שאינן
משום כבודו דרבי יהודה בן בבא ור"מ
זוכין להיות נסמכין: זקן ממש. בא
גבי וטהורה דקאמר ר"ש אין
רבינו חננאל
ר' יהודה בן בבא סמכיה והא אמר רבה בר
הגהות הב"ח
בימים: הכתיב כל מרבית ביתך
זכות תולה במים המרים וכן בשלהי
יהודה בן בבא סמך ה'
בר חנה אמר רבי יוחנן כל האומר ר"מ לא
(א) גמ' ר'
ימותו אנשים.
התכלת
כשבאין לכלל אנשים
גבי ומחציתה
זקנים ר' מאיר ור' יהודה
סמכו ר' עקיבא אינו אלא טועה סמכיה ר'
(ב) שם
ור' יוסי ור' שמעון ור'
בן שמנה עשרה שנה למה לי למיהדר
ותימה דבריש מרובה
❖
מלמיסמכיה
אלעזר בן שמוע ורב אויה
עקיבא ולא קיבלו סמכיה ר' יהודה בן בבא
ומכתביה: אלא סמיכה. שאפילו
דריש ר"ש וי"ו ואת אשמו ובפרק
מוסיף אף רבי נחמיה
וקיבלו אמר רבי יהושע בן לוי אין סמיכה
חכמים הבאים לכלל זקנה כגון על
(נ) על אלו מומין) האסורים
ושנינן ר' יהודה אחריני
הוו בהדיה והאי דלא
מוסף רש"י
בחוצה לארץ מאי אין סמיכה אילימא דלא
גבי ומן הצאן לרבות הנוגח לקרבן
ידי תורה וגמילות חסדים כדאמרינן
חשיב להו משום כבודו
ובריש פ' ד' מיתות
בראש השנה בזבח ומנחה
דר' יהודה בן בבא: א"ר
דייני דיני קנסות כלל בחוצה לארץ והא
הוי קבל וקיים.
יהושע בן לוי אין סמיכה
אינו מתכפר אבל מתכפר הוא בתורה
דריש ר"ע בת ובת אני דורש ורבי
תנן סנהדרין נוהגת בין בארץ ובין בחוצה
א
(לקמן
בחו"ל מאי היא דלא דייני
שמעון קאי התם ס) כוותיה וכן קשה
ובגמילות חסדים מכל מקום לא תהא
כל מן דין סמוכו
לארץ אלא ב דלא סמכינן בחוצה לארץ
דיני קנסות בחוצה לארץ
צב.)
מרבי יהודה דדריש הכא וי"ו ובפרק
תורת זקנה עליהם להיות ראויים
לנא.
והתנן סנהדרין נוהגת
פשיטא סומכין בחוצה לארץ ונסמכין
בארץ ובחוצה לארץ אלא
לסנהדרין: הוי קבל. אפל: וקיים.
אלו מציאות גבי ומצאתה
(כתובות
כשהן הסנהדרין בחוצה
בארץ הא אמרינן דלא אלא סומכין בארץ
דאתא לידו משמע וקשה דבריש
ותחיה. כלומר הרחק מן הרבנות
יז.) לא מסרמיטין.
לארץ לא סמכי אפי' בארץ
ונסמכין בחוצה לארץ מאי ת"ש דרבי יוחנן
שמקברת את בעליה. אפילה מתרגם
תמורה גבי ואם המיר ימיר
(שם) ולא
ומיבעי לן סנהדרין בארץ
מסרמיסין.
והנסמכין בחוצה לארץ
הוה מצטער עליה דרב שמן בר אבא דלא
קבלה : כחל. לעינים:
אמרינן ור' יהודה וי"ו לא דריש וכן
סומכין או לא סומכין ת"ש
שרק. לפנים: פירכוס. לשיער. שיר
בשלהי טרף בקלפי גבי
הוה גבייהו דליסמכיה ר"ש בן זירוד וחד
(שם) מחמיסין.
דתני ר' יוחנן [הוי קא
הוא לכלה נאה שמעלת חן בלא קישוט:
והאש וי"ל דהא דקאמר לא דריש לא
(שם)
ע)
מצטער] עליה דר' שמן בר
דעימיה ומנו ר' יונתן בן עכמאי ואמרי לה
מטורמיסין.
אבא דלא הוה גבייהו
כל מן דין. כל כמו אלו וכיוצא בהן
משמע ליה לאו משום דלא דרשי ליה כלל
רבי יונתן בן עכמאי וחד דעימיה ומנו ר"ש
דליסמכוה ש"מ אין
(שם)
היו סומכין לנו שראויים הם לסמיכה:
אלא דווקא לההיא דרשה קאמר פ):
סומכין בחוצה לארץ. רב
בן זירוד חד דהוה גבייהו סמכוהו וחד דלא
מתני' חנניה ורב הושעיה מדבית
סרמיסין. לשון הפכנים כמו סרס
הוה גבייהו לא סמכוהו ר' חנינא ורבי
עלי קאתו לפיכך לא
ג
את המקרא מסופו לראשו
אסתמיכו דכתיב לא יהיה
(שם, וברש"ל שם שהיא
הושעיא הוה קא משתקיד רבי יוחנן למיסמכינהו לא הוה מסתייעא מילתא
שמהפכין את טעמי תורה:
הגה"ה, ועי"ש בגליון)
זקן בביתך. ואין זקן אלא
הוה קא מצטער טובא אמרו ליה לא נצטער מר דאנן מדבית עלי קאתינן
ממתיבתא.
סרמיטין. לשון סמרטוט כלומר
סמוך בישיבה של ארץ
(שם) לבי קיסר.
ישראל דהא רבה ואביי
דא"ר שמואל בר נחמן א"ר יונתן מניין שאין נסמכין לבית עלי שנאמר
שאין נותנים טעם הגון לדבריהם:
(ע"ז
מדבית עלי קאתי והוו
חמיסין. חמסנין שמונעין מלומר
כח.) בוצינא דנהורא.
לא יהיה זקן בביתך כל הימים מאי זקן אילימא זקן ממש והכתיב כל מרבית
רישי מתיבתא בבבל
1
2
(ואינו נקרא זקן סמוך אלא
טעמי תורה: טורמיסין. לא איתפרש:
ביתך ימותו אנשים אלא סמיכה $רבי זירא הוה מיטמר (ב) למיסמכיה דאמר רבי
בישיבה של ארץ ישראל)
רבה דעמיה. נשיא בעמיו: מדברנא.
אלעזר לעולם הוי קבל וקיים כיון דשמעה להא דא"ר אלעזר אין אדם עולה
א"ר אלעזר לעולם הוי
מנהיג. על שם שהיה פרנס וקרוב
קבל וקיים ואין אדם עולה
לגדולה אלא א"כ מוחלין לו על כל עונותיו אמצי ליה אנפשיה כי סמכוה לר'
לגדולה אלא אם כן
למלכות: בוצינא דנהורא. על שם
(כתובות יז.
מוחלין לו על כל עונותיו:
זירא שרו ליה הכי לא כחל ולא שרק ולא פירכוס ויעלת חן כי סמכוה לרבי
שהיה גדול בנוי כדאמרינן בהשוכר
ירושלמי תני סמיכות בג'
ועי"ש בגליון) בריך
אמי ולרבי אסי שרו להו הכי כל מן דין כל מן דין סמוכו לנא לא תסמכו
את הפועלים שופריה
מתייך לשלם.
תמן קרו למינוייה
(שם) ואין ב"ד
סמיכותא. א"ר בא
לנא לא מסרמיטין ולא מסרמיסין ואמרי לה לא מחמיסין ולא מטורמיסין ר'
דר' אבהו מעין שופריה ט)דר' יוחנן:
שקול.
בראשונה היה כל אחד
בריך מתייך. ברוך בואך: מיוחדים
אבהו כי הוה אתי ממתיבתא לבי קיסר נפקי מטרוניתא דבי קיסר ומשריין
ממנה תלמידיו כגון ר'
שבשופטיך. שיהו מזקני סנהדרי
יוחנן בן זכאי מינה לר'
ליה רבה דעמיה מדברנא דאומתיה בוצינא דנהורא בריך מתייך לשלם:
אליעזר ור' יהושע ור'
גדולה: מה להלן מיוחדין שבעדה.
עריפת עגלה בשלשה: ת"ר ויצאו זקניך ושופטיך זקניך שנים שופטיך
יהושע לר' עקיבא ור'
3
(סוטה מד:)
כדפרישית לעיל : ליגמרה
למיוחדין.
עקיבא לר' מאיר ולר'
שנים ואין ב"ד שקול מוסיפין עליהן עוד אחד ד הרי כאן חמשה דברי ר' יהודה
(שם) מזקני זקניך.
לכולה מילתא. ואפילו מניינא
שמעון וכו'. חזרו והתקינו
רבי שמעון אומר זקניך שנים ואין ב"ד שקול מוסיפין עליהם עוד אחד הרי
שלא יהיו ב"ד ממנין אלא
דחמשה מהתם תיפוק דהא תניא לעיל
מדעת הנשיא ושלא יהא
כאן שלשה ור"ש האי שופטיך מאי עביד ליה ההוא מיבעי ליה למיוחדין
וסמכו שנים זקני שנים: אלא.
(שם) זקני השוק.
הנשיא ממנה אלא מדעת
ב"ד: עריפת העגלה בג'.
שבשופטיך ור' יהודה מזקני זקניך נפקא ור"ש אי מזקני הוה אמינא זקני השוק
(שם)
לעולם לא גמר גזירה שוה ושופטיך
ושופטיך.
ת"ר וכו' ויצאו שנים כו'
כתב רחמנא זקניך ואי כתיב זקניך הוה אמינא סנהדרי קטנה כתב רחמנא
למיוחדין איצטריך ומניינא מרבויא
(שם)
פשוטה היא. ואסיקנא
דוי"ו: ה"ג אלא וי"ו דושופטיך
מוסמכו זקני העדה.
ושופטיך הממיוחדין שבשופטיך ורבי יהודה גמר זקני זקני 4 מוסמכו זקני העדה
כדתניא ויצאו הם ולא
למניינא ורבי שמעון וי"ו לא דריש:
את ידיהם מה להלן מיוחדין שבעדה אף כאן מיוחדין שבזקניך אי יליף
בעליל
(שם) לילף
לילף כולה מהתם זקניך ושופטיך למה לי אלא וי"ו ושופטיך למניינא
כולה מהתם.
ורבי שמעון וי"ו לא דריש אלא מעתה ויצאו
שנים ומדדו שנים לרבי יהודה הרי תשעה
לרבי שמעון
שבעה ההוא מיבעי ליה לכדתניא
ויצאו ו הן
ולא שלוחן ומדדו ז שאפילו נמצא
אלא וי"ו
(שם)
בעליל
ושופטיך למניינא.
(שם)