יד: דיני ממונות בשלשה
פרק ראשון
סנהדרין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מתני'
דלא כי האי תנא. תימה אי משום דמתני' לא חשיבא מלך
בעליל לעיר. במפורסם לכל שקרוב הוא לעיר זו מכל עיירות: ט)בית
קכ א
א)
ב)
פגי. $ מקום לפנים מן חומת העיר ונדון כירושלים לכל דבריו: מצאן.
וכהן גדול ה"נ אשכחן גבי אין מוסיפין על העיר דבעינן
קכא ב
ג)
זקן ממרא לסנהדרין חוץ ללשכת הגזית שהיתה בהר הבית: יכול
מלך ונשיאנ) ואורים ותומים וב' תודות ושיר כדתנן בפ"ב דשבועות
קכב ג ד ה
תהא המראתו המראה. לידון
בחנק: אילימא. דנפוק מקצתן והורו
וכן גבי מוציאין למלחמת הרשות דבעינן מלך ומשוח מלחמה
ד)
ה)
כדאמר בגמ' וי"ל דבכל הנהו
אותן שבחוץ והמרה על דבריהם מאי
❖
ו)
לא חשיב כולהו מילי אלא שבעים וא'
איריא מקום גורם תיפוק לי דפטור
בעליל לעיר צריך לעסוק במדידה מתניתין
ז)
לחודייהו אבל הכא דסגי בג' או בה'
משום דילמא הנך דבלישכה כוותיה
ח) ט)
דלא כי האי תנא דתניא רבי אליעזר בן
י)
סבירא להו: שררך אגן הסהר. כתיב
אם איתא דצריך מלך וכהן גדול
לעזי רש"י
יעקב אומר ויצאו זקניך ושופטיך זקניך זו
כ) ל)
1
ודרשינן באחד דיני ממונות
הוה ליה למיתני בהדיא:
מ) נ)
דרוייל"א [רידויל"א].
סנהדרין ושופטיך זה מלך וכהן גדול מלך
מלמד
❖
ס)
שהמקום גורם. ואע"ג
אל יחסר המזג אם נצרך אחד מהן
חלודה.
דכתיב מלך במשפט יעמיד ארץ כהן
2
דבמעשר שני כתיב נמי
לצאת אם יש שם עשרים ושלשה כנגד
גדול דכתיב 3 ובאת אל הכהנים הלוים ואל
מקום ומעשר שני נאכל בכל העיר
סנהדרי קטנה יוצא ואם לאו אינו
ע)
רבינו חננאל
השופט איבעיא להו רבי אליעזר בן יעקב
פ)
יוצא: על העיר. על ירושלים וצריך
הכא גבי סנהדרין לא מקרי מקום
צ)
שלוחם. ומדדו שאפי'
בחדא פליג או בתרתי פליג במלך וכהן
אלא לשכת הגזית סמוך למחנה שכינה
לקדש התוספת בשתי תודות ובשיר
ק)
נמצא בעליל קרוב לעיר
כדאמרינן בשבועות : הקרים.
כדאמר באיזהו מקומן
גדול פליג אבל בסנהדרי אי כר' יהודה אי
מצוה לעסוק במדידה:
החמיץ: החלידו. דרוייל"א בלע"ז:
מתניתין דלא כר' אליעזר
גמירי דסנהדרין בחלקו של יהודה
כרבי שמעון או דילמא בסנהדרי נמי פליג
❖
בן יעקב דבעי סנהדרין
לקוחות. סוחרים בקיאים בשומא:
ושכינה בחלק בנימין אבל בית פגי
דאמר כולה סנהדרי בעינן אמר רב יוסף
ומלך וכהן גדול ומיבעיא
בת אבא סוראה. אשת רב פפא
$אע"ג דדינו כירושלי' כדאמר בהשוכר
לן כוליה סנהדרין בעי
ת"ש מצאן אבית פגי והמרה עליהן יכול
או אפילו מקצתן ואתינן
את הפועלים והא בעי
כדאמר בכתובות פ' אלו נערות
תורה אור השלם
תהא המראתו המראה ת"ל 4 וקמת ועלית
למפשטא מהא דתני מצאן
חומה כגון דדשו לפנים מחומת בית
אמר רב פפא אמרה לי בת אבא
1. וְיָצְאוּ זְקֵנֶיךָ וְשֹׁפְטֶיךָ
זקן ממרא לסנהדרין בבית
אל המקום מלמד שהמקום גורם דנפוק
פגי ובפרק התודה
סוראה כו' והיתה עושה לעצמה:
א
פאגי מקום נקרא בית
וּמָדְדוּ אֶל הֶעָרִים אֲשֶׁר
פגי והוא חוץ לירושלים
כמה אילימא מקצתן דילמא הנך דאיכא
צינורא. מזלג קטן שטוין בו זהב:
סְבִיבֹת הֶחָלָל:
אמרינן השוחט את התודה ולחמה
דברים כא ב
והמרה עליהן יכול תהא
כשמואל. לקמן בשמעתין: עשרה
חוץ לבית פגי לא קדש את הלחם
גואי קיימי כוותיה אלא פשיטא דנפוק
2. מֶלֶךְ בְּמִשְׁפָּט יַעֲמִיד
המראתו המראה ת"ל
כהנים כתובין. בפדיון הקדישות
ולאו דווקא אבית פגי אלא אפי'
וקמת ועלית אל המקום
אָרֶץ וְאִישׁ תְּרוּמוֹת
כולהו למאי אילימא לדבר הרשות מי
ב
יֶהֶרְסֶנָּה: משלי כט ד
מלמד שהמקום גורם מאי
בירושלים אין שם מקומו וכדאמר
שלשה בפרשת ערכיןי) שהיא ראשונה
מצו נפקי והכתיב שררך אגן הסהר אל
3. וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים
לאו דנפקי כוליה סנהדרין
5
ושלשה בפדיון בהמה כ) וארבעה
בפ"ק דשבת מ' שנה קודם
למדידת העגלה כר'
הַלְוִיִּם וְאֶל הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר
יחסר המזג אלא פשיטא לדבר מצוה היכי
בקרקעות ל): אילימא משום דכתיב
שחרב הבית גלתה סנהדרין וישבה
אליעזר. ודחינן לא נפקי
יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְדָרַשְׁתָּ
דמי לאו למדידת עגלה ורבי אליעזר בן
אלא להוסיף על העיר ועל
וְהִגִּידוּ לְךָ אֵת דְּבַר
בהו שלשה. כהנים בפדיון בהמה
לה בחנות ומפרש התם שלא דנו דיני
הַמִּשְׁפָּט: דברים יז ט
העזרות. כדתנן בשבועו'
יעקב היא דאמר כולי סנהדרי בעינן אמר
דהיינו פדיון הקדש והוא הדין לשאר
נפשות ואמרינן בפרק בתרא דראש
4. כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר
אין מוסיפין על
ליה אביי לא כגון שיצאו להוסיף על העיר
הקדשות: תסגי בארבע אלמה תנן
השנה עשר גליות גלתה
העיר ועל העזרות אלא
לַמִּשְׁפָּט בֵּין דָּם לְדָם בֵּין
בב"ד של שבעים ואחד.
דִּין לְדִין וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע
הקרקעות תשעה וכהן. אלא משום
ועל העזרות כדתנן אין מוסיפין על העיר
סנהדרין מלשכת הגזית לחנות
תניא בהדיא מצאן אבית
דִּבְרֵי רִיבֹת בִּשְׁעָרֶיךָ
הכי בעי קרקעות עשרה משום
ומחנות לירושלים ס):
ועל העזרות אלא בבית דין של שבעים
פאגי כגון שיצאו להוסיף
וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ אֶל הַמָּקוֹם
אילימא לדבר הרשות מי נפקי.
על העיר ועל העזרות
דפרשה אחרונה היא וכדשלים פרשת
אֲשֶׁר יִבְחַר יְיָ אֱלֹהֶיךָ בּוֹ:
ואחד תניא כוותיה דרב יוסף מצאן אבית
דברים יז ח
והמרה עליהן יכול תהא
הקרקעות כבר נשלמו י' כהנים
ואחר תמיד של בין
5. שָׁרְרֵךְ אַגַּן הַסַּהַר אַל
פאגי והמרה עליהן כגון שיצאו למדידת
המראתו המראה ת"ל אל
ותלמד תחתונה מעליונה . לכהן
הערבים שהיו הולכין לביתם כדאמרי'
מ)
המקום מלמד שהמקום
יֶחְסַר הַמָּזֶג בִּטְנֵךְ עֲרֵמַת
עגלה ולהוסיף על העיר ועל העזרות יכול
גורם: חליצה ומיאונין
בהנחנקין היה הולך כל אחד
תהיה אחוזתו לא (א) ממניינין דלאו
חִטִּים סוּגָה בַּשּׁוֹשַׁנִּים:
❖
בג' וכן הלכתא והאי
שיר השירים ז ג
שתהא המראתו המראה ת"ל וקמת ועלית
ואחד לבדו ולא מתרמי שימצאו כולן
בשומא כתב אלא והעריכו הכהן
דאצריכוהו חליצה בה'
אל יחסר המזג.
אל המקום מלמד שהמקום גורם: נטע
לפרסומי מלתא: נטע
ביחד:
כערכך הכהן וחשב לו הכהן וכיוצא
כדאמר
רבעי ומעשר שני (שלו)
רבעי ומעשר שני שאין דמיו ידועין בשלשה:
בהן: הקדשות. דהיינו פדיון בהמה
ע)שאם הוצרך אחד מהן לצאת אם יש
גליון הש"ס
שאין דמיו ידועים בג':
בה כ"ג יוצא ואם לאו אינו יוצא
טמאה שהיא אמצעית ומשלמי בה
תנו רבנן איזהו מעשר שני שאין דמיו
ת"ר איזהו מעשר שני
רש"י ד"ה בית פאגי
ג
והיינו כמזיגה דעל חד תרי ואע"ג
שיתא כהנים דהא איכתיבא לה
מקום לפנים.
שאין דמיו ידועים פירות
ידועין פירות שהרקיבו ויין שהקרים ומעות
שהרקיבו ויין שהחמיץ
דסתם מזיגה על חד תלת כדאמרינן
פרשת ערכין גבה ניבעי שיתא:
שהחלידו תנו רבנן ד מעשר שני שאין
תוס'
ומעות שהחלידו כגון זה
ערך לא שייך גבי כלים אלא באדם
בריש המוציא יין
ד"ה מלמד וכו' אע"ג
פודין אותו בג' לקוחות
דמיו ידועין פודין אותו בשלשה לקוחות
דדינו כירושלים.
ונותן לפי שניו כמו שכתוב בפרשה:
היינו דווקא רבא שהיה רגיל למזוג
ואפילו אחד מהן נכרי
אבל לא בשלשה שאין לקוחות אפילו
ואפילו אחד מהן בעלים
כן שהוא כמשפט המזיגה על חד תלת
האומר
ד"ה נטע וכו' לא בעי
אבל לא בג' שאינן
נכרי אחד מהן אפילו אחד מהם בעלים
אבל שאר בני אדם האוהבין יין חזק
שלשה.
לקוחות ש"מ דכל לגבי
❖
בעי רבי ירמיה שלשה ומטילין לתוך כיס אחד מהו תא שמע איש ושתי נשיו
שומא לקוחות בעינן הא
אין מוזגין אלא על חד תרי כדמשמע
ה
דבעי ר' ירמיה ג' מטילין
פודין מעשר שני שאין דמיו ידועין דילמא כגון רב פפא ובת אבא סוראה:
בשילהי הזהב שהיתה
בתוך כיס אחד. פי' כגון
מזיגתו משונה דאמר רבא מזיגה דידי
ההקדשות בשלשה: מתניתין דלא כי האי תנא דתניא ר' אליעזר בן יעקב
ג' שותפים מאי. ת"ש איש
הגהות הב"ח
ושתי נשיו פודין מעשר
מידע ידיע ואמר נמי בכיצד מעברין
אומר אפילו צינורא של הקדש צריכה עשרה בני אדם לפדותה א"ל רב פפא
(א) רש"י
שני שאין דמיו ידועין
דמיא האי מזיגה
אשומא
לאביי בשלמא לרבי אליעזר בן יעקב דאמר כשמואל דאמר שמואל עשרה
ש"מ אפילו ג' מטילין
❖
למזיגה דרבא בריה דרב יוסף בר
כתיב
לתוך כיס אחד שפיר
כהנים כתובין בפרשה אלא לרבנן שלשה מנא להו וכי תימא דכתיב
דמי ודחי' ודלמא כגון
חמא וי"מ אל יחסר המזג שלא יחסר
רב פפא ובת אבא שאין
בהו שלשה קרקעות דכתיב בהו ארבעה תיסגי בארבעה וכי תימא הכי
בגימטריא מז"ג שהוא חמשים אבל
להן בממון נשיהן פשיטות
מוסף רש"י
נמי אלמה תנן הקרקעות תשעה וכהן אלא מאי דמשלמי בהו עשרה
אי חסר מ"ט אין לחוש דמשתיירי
יד ולא איפשיטא בהדיא:
הקדישות בג'. פירוש
בעליל לעיר.
הקדשות דמשלמי בהו שיתא ליבעו שיתא קשיא: הערכין כו': מאי ערכין
כ"ב ואין ב"ד שקול ומוסיפין עליהם
המקדיש מטלטלין נפדין
אחד הרי כאן כ"ג פ):
המטלטלין א"ר גידל אמר רב באומר ערך כלי זה עלי דא"ר גידל אמר רב
(סוטה מה.) מתניתין.
בג' ודלא כר' אליעזר בן
נטע רבעי ומעשר שני כו' שאין
יעקב דאמר אפילו צינורא
צ)
האומר
(שם) אי כר' יהודה.
של הקדש אינה נפדית
דמיו ידועין כו'. לא קאי אנטע רבעי וכן מוכח בגמרא דקתני בברייתא איזהו מעשר שני שאין דמיו ידועין אבל רבעי לא קתני
אי כר' שמעון.
אלא בעשרה בני אדם
והיינו טעמא מתוך שאדם להוט לאכול פירות נטיעה זו חיישינן אפי' בדמיו ידועין ומיהו בזמן הזה שאין מחללין בשויין $לא בעי שלשה:
כשמואל דאמר עשרה
בשלשה לקוחות. יש מפרשים שרוצין לקנותו ויקח מי שיתן יותר ופי' הקונטרס עיקר דאיש ושתי נשיו היכי דמי ודוחק לומר דנתנו
(שם) מצאן.
כהנים כתובין בפרשה
לה על מנת שאין לבעלה רשות בה: צינורא של הקדש. פירש בקונטרס שטוין בה זהב והוה כי ההיא דכלים
ואלו הן ג' בערכי אדם
וג' במקדיש בהמה טמאה
דתנן כוש שבלע את הצינורא ומלמד שבלע את הדרבן כוש הוא הפלך שהנשים טוות בו ועוד איכא צינורא אחר דאמרינן שילהי ר' עקיבא
(שם) אבית
או טהורה וד' במקדיש
פאגי.
בית או שדה ואמרינן
ובפ' בתרא [דמנחות] דמחטטין בה את הפתילות ומקנחין בה את הנרות ועוד יש צינורא אחר דאמר בפ"ק דיומא
אליבא דתנא קמא ג'
כהן גדול לובש ומהפך בצינורא משמע שהיינו מזלג שמהפך בו איברי תמיד ורבינו חננאל פירש צינורא עצי נורא ק):
מנא ליה אי נימא משום
האומר
דכתיב במקדיש בהמות
ג' כהנים וכל המטלטלין
דלא כתיב בהו אלא ד' כהנים תסגי להו דיהיו נפדין בד' אלמה (סוטה שם) והמרה עליהן.
כיוצא בהן. אי הכי קרקעות
תנן הקרקעות אין נפדין אלא בעשרה אלא מאי טעמא צריכין עשרה דמשלמי בהו עשרה דכתיבי (שם) שהמקום גורם.
(שם) (ע"ז ח:) דנפוק כמה.
ג' בערכי אדם וג' במקדיש בהמה. וד' במקדיש בית או שדה נמצא מנין עשרה כהנים משלים
(שם) דילמא הנך דאיכא גואי קיימי כוותיה.
(שם) שררך. אגן הסהר. אל יחסר המזג. (שם) תניא כוותיה
דרב יוסף. (שם) צינורא. (לקמן פח.)