ג:
דיני ממונות
בשלשה
פרק ראשון סנהדרין
רבינו חננאל
מסורת הש"ס
אין
דורשין תחילות. פי' בקונטרס משום דאיצטריך למומחין וקשה
שאינו משתלם בראש. שמשלם יותר מן הקרן וחצי נזק משלם פחות
שלשה מנא לן דתנו
א)
ב) ג)
רבנן ונקרב בעל הבית
מן הקרן. בראש היינו קרן דכתיב ושלם אותו בראשו: אין
דמסיק דכ"ע אין דורשין תחילות ור' יאשיה אמר לך אם כן
ד)
אל האלהים. הרי דיין
דורשין תחלות. למניין דלגופיה אתא דלבעי מומחין דאלהים לשון
נכתוב קרא אל השופט דהא משופט לא ידעינן מומחין כמו שפירש
ה)
אחד. עד האלהים יבא
גדולה ורבנות: ואין ב"ד שקול. אין עושין ב"ד זוגות דצריך לקיים
בקונטרס עצמו ור' יונתן לישנא דעלמא נקט כדאמרי אינשי מאן
ו) ז)
דבר שניהם הרי שנים.
ח)
אשר ירשיעון אלהים הרי
בו אחרי רבים להטות ח) ואם יתחלקו
דאית ליה דינא ליקרב לגבי דיינא
ט) י)
שלשה. דברי ר' יאשיה
לחצאין אין כאן רבים: א"כ. דלא
הרגיל
ולא אצל הדיוט לכך נראה
שאינו משתלם בראש הוא תנא נמי חצי נזק
ר' יונתן אומר ראשון
למידרשיה אתא לכתוב אל השופט:
דה"ק אין דורשין תחילות למניינא
כ)
(ראשון) תחילה נאמר
דממון שאינו משתלם בראש הוא ואיידי
ואין דורשים תחילות. פי'
לגבי דיינא. אצל דיין הרגיל ולא אצל
ואע"ג דלא איצטריך למומחין וכן
דקא בעי למיתנא חצי נזק תנא נמי נזק:
האלהים שכתב תחילה
הדיוט: ור' יאשיה. דבעי קרא לאתויי
משמע
בפלוגתא דרבי שמעון ורבנן
לגופיה צריך לפיכך אין
שלשה מנלן דתנו רבנן 1 ונקרב בעל הבית
❖
דלקמן
י)דבסכת בסכת בסכות
שלישי מי לית ליה ב"ד נוטה שצריך
דורשין אותו. נשארו ב'
אל האלהים הרי כאן אחד עד האלהים
אלהים. אין ב"ד שקול.
2
מפרש בפ"ק דסוכה בחד
שלא יהא בית דין שקול כדי שיתקיים
פי' אם יאמר זה זכאי
יבא דבר שניהם הרי כאן שנים 2 אשר
לישנא דכ"ע יש אם למסורת ופליגי
בו הטייה אחרי רבים ולדידיה ארבעה
וזה חייב נעשה ב"ד
תורה אור השלם
ירשיעון אלהים הרי כאן שלשה דברי רבי
בדורשין תחילות ומשמע דלכ"ע
או ששה כשרין דאי בעי בית דין
שקול וצריך מכריע לפיכך
1. אִם לֹא יִמָּצֵא הַגַּנָּב
מוסיפין עוד א' הרי
יאשיה ר' יונתן אומר ראשון תחילה נאמר
סככא לא בעי קרא ואפ"ה מדלינן
נוטה קרא לאיתויי שלישי למה לי:
ג'. ור' יאשיה נמי סבר
וְנִקְרַב בַּעַל הַבַּיִת אֶל
והתניא כו'. והא קרא ט) דריש: סבר
חד לגופיה ולא מוקמינן למניינא
ואין דורשין תחילות אלא עד האלהים יבא
אין דורשין תחילות מיהו
הָאֱלֹהִים אִם לֹא שָׁלַח
לה. רבי יאשיה כרבי יהודה דאמר
כיון דהוה ליה למיכתב
למאן דלא דריש תחילות וצריך לדקדק
יָדוֹ בִּמְלֶאכֶת רֵעֵהוּ:
דבר שניהם הרי כאן אחד אשר ירשיעון
ונקרב בעל הבית אל
שמות כב ז
סנהדרי גדולה שבעים דהוו להו זוגות
בכל הנהו דלקמן קרנת קרנת
2. עַל כָּל דְּבַר פֶּשַׁע עַל
אלהים הרי כאן שנים ואין בית דין שקול
השופט וכתיב אל האלהים
וקרא מוקי לה לקמן לדרשה אחריתי:
קרנות לטטפת לטטפת לטוטפות
שמעינן מינה למניינא הוא
שׁוֹר עַל חֲמוֹר עַל שֶׂה עַל
מוסיפין עליהן עוד אחד הרי כאן שלשה
דאתא. ואקשינן וכי לית
דכתיבי קראי. לקמן בשילהי
וי' כהנים דסוף פירקין
שַׂלְמָה עַל כָּל אֲבֵדָה
נימא בדורשין תחילות קמיפלגי דמר סבר
ליה לר' יאשיה דבעינן
אֲשֶׁר יֹאמַר כִּי הוּא זֶה עַד
פירקין: סמיכת זקנים. על ראש פר
דדרשינן כולהו למניינא ולא אמרינן
ב"ד נוטה והרי מה"ת
הָאֱלֹהִים יָבֹא דְּבַר
דורשין תחילות ומר סבר אין דורשין תחילות
העדה: ואין ב"ד שקול. וסתם זקנים
אין דורשין תחילות:
הוא דכתי' לנטות אחרי
שְׁנֵיהֶם אֲשֶׁר יַרְשִׁיעֻן
רבי יהודה אומר שבעים. והא
רבים להטות אמרה תורה
לא דכולי עלמא אין דורשין תחילות אמר
בית דינא משמע: עדיפא מדר' יהודה.
אֱלֹהִים יְשַׁלֵּם שְׁנַיִם
עשה לך ב"ד נוטה.
לְרֵעֵהוּ: שמות כב ח
כלומר ר' יאשיה חיזק את דבריו יותר
לך ר' יאשיה אם כן נימא קרא ונקרב בעל
דאמר רבי יהודה בפרק החליל
3. לֹא תִהְיֶה אַחֲרֵי רַבִּים
ודחינן ר' יאשיה סבר
מדר' יהודה: אלא האי לנטות מאי
לה כרבי יהודה דלא
גבי אלכסנדריא
לְרָעֹת וְלֹא תַעֲנֶה עַל רִב
הבית אל השופט מאי אל האלהים ש"מ
בעי ב"ד נוטה דאמר
לִנְטֹת אַחֲרֵי רַבִּים
עביד ליה. בשלמא לר' יהודה מוקי
של מצרים שהיו בה ע"א קתדראות
למניינא ורבי יונתן לישנא דעלמא נקט
סנהדרין גדולה בשבעים
שמות כג ב
לְהַטֹּת:
לה בשאר בית דין: בדיני נפשות.
של זהב כנגד ע"א זקנים של סנהדרי
4. וְסָמְכוּ זִקְנֵי הָעֵדָה אֶת
דאינון ב"ד שקול תלתין
כדאמרי אינשי מאן דאית ליה דינא ליקרב
שתתקיים בו הטייתך לטובה על פי אחד
וחמשה ותלתין וחמשה
גדולה היינו משום דמשה על גבייהו
יְדֵיהֶם עַל רֹאשׁ הַפָּר
לגבי דיינא ור' יאשיה לית ליה ב"ד נוטה
הרי שבעים. ודחינן אימור
לִפְנֵי יְיָ וְשָׁחַט אֶת הַפָּר
כדאמרה במתניתין ואי הוי זוגות
וכן בכל סנהדרי גדולה היה שם מופלא
דשמעת ליה לר' יהודה
לִפְנֵי יְיָ: ויקרא ד טו
שבב"ד שלא היה מן החשבון: והתניא רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי
ליכא הטייה בפחות משנים: לימא
5. וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה
בסנהדרין גדולה דכתב
אומר מה תלמוד לומר לנטות אחרי רבים
דלא כר' יאשיה. דאי כר' יאשיה כיון
בתורה בהדיא אספה לי
מוקי
אֶסְפָה לִּי שִׁבְעִים אִישׁ
3
לה בדיני נפשות אבל בדיני
שבעים איש וגו' דאינון
מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר
להטות התורה אמרה עשה לך ב"ד נוטה
דשלישי מקראי יליף להו ולאו משום
ממונות לא. משום דקרא
ב"ד שקול. בשאר בתי
יָדַעְתָּ כִּי הֵם זִקְנֵי הָעָם
נוטה צריך שתהא דעת שלשתן שוה:
סבר לה כרבי יהודה דאמר שבעים דתנן
דינין מי שמעת לר' יהודה
משמע בדיני נפשות דכתיב לא תהיה
וְשֹׁטְרָיו וְלָקַחְתָּ אֹתָם אֶל
דלא בעי ב"ד נוטה וכי
אפי' תימא ר' יאשיה. מודה דהיכא
אֹהֶל מוֹעֵד וְהִתְיַצְּבוּ שָׁם
סנהדרי גדולה היתה של שבעים ואחד
אחרי רבים לרעות דמשמע דבר
תימא הכי נמי דבכל ב"ד
במדבר יא טז
עִמָּךְ:
דחלוקין אזלינן בתר רובא: כדי
שהוא רע לכל דהיינו דיני נפשות
6. וְשָׁפְטוּ הָעֵדָה בֵּין
ר' יהודה אומר שבעים אימר דשמעת ליה
לא בעי ר' יהודה ב"ד
שיגמר הדין. אם יחלקו שיהא שלשה
נוטה והתנן בענין אסיפת
הַמַּכֶּה וּבֵין גֹּאֵל הַדָּם עַל
אבל בדיני ממונות זכות לזה וחובה
לרבי יהודה בסנהדרי גדולה דכתיבי קראי
הזקנים ועריפת העגלה.
רוב ונלך אחריהם: אטו. כי הוו
הַמִּשְׁפָּטִים
הָאֵלֶּה:
לזה ואף על גב דדיני נפשות נמי
ר' יהודה אומר בחמשה
בשאר בי דינא מי שמעת ליה וכי תימא לא
וְהִצִּילוּ הָעֵדָה אֶת הָרֹצֵחַ
תלתא מעיקרא מי לא גמיר דינא
קרי ליה זכותיה דגואל הדם בריש
ואמרינן מאי טעמא דר"י
מִיַּד גֹּאֵל הַדָּם וְהֵשִׁיבוּ
שנא והתנן סמיכת זקנים ועריפת עגלה
בתרי: מפני גמר דין. שצריך שלשה
וסמכו שנים זקני שנים
אֹתוֹ הָעֵדָה אֶל עִיר
אחד דיני ממונות מ"מ
אין ב"ד שקול מוסיפין
בשלשה דברי ר' שמעון ר' יהודה אומר
מִקְלָטוֹ אֲשֶׁר נָס שָׁמָּה
בגמר דין: אלא מעתה. דקראי בגמר
חשיב ליה רעות כיון דאין מרויח
עוד א' הרי ה' ואסיקנא
וְיָשַׁב בָּהּ עַד מוֹת הַכֹּהֵן
דין קיימי: תהא סנהדרי גדולה כו'.
בחמשה $ ואמרינן מאי טעמא דרבי יהודה
כלום במיתתו של זה ועדים זוממין
אפילו רבי יאשיה בעי
הַגָּדֹל אֲשֶׁר מָשַׁח אֹתוֹ
אלא מאי טעמא לא אמרת הכי:
ב"ד נוטה. מיהו מייתי
בְּשֶׁמֶן הַקֹּדֶשׁ:
וסמכו שנים זקני שנים ואין בית דין שקול
אף על גב דכי מיחייבי מפטר רוצח
4
❖
לה מק"ו מדיני נפשות
במדבר לה כד-כה
דאספה לי כו' ר' אבהו קאמר לה
בכך מכל מקום אפשר דמיפטרי כולהו
מוסיפין עליהן עוד אחד הרי כאן ה' דרבי
ומה דיני נפשות דחמירי
לכולה מילתא ובלשון קושיא: ושפטו
בהכחשה הלכך חשיב ליה רעות
אמר רחמנא זיל בתר
יאשיה עדיפא מדר' יהודה דאילו ר' יהודה
העדה. וילפינן מיניה במתניתין
כ"ג
רובא דיני ממונות דקילו
גליון הש"ס
כי מיחייבי עדים זוממין מיתה ועוד
בסנהדרי גדולה הוא דלית ליה הא בשאר
לא כל שכן: ת"ר דיני
לסנהדרי קטנה: ונקרב בעל הבית
מצי למימר דע"כ נמי קרא בדיני
גמרא ואמרינן מ"ט דר"י.
ממונות בג'. רבי אומר
בי דינא אית ליה ור' יאשיה בשאר בי דינא
אל האלהים. דילפינן מיניה משעת
בחמשה כדי שיגמר הדין
נפשות משום דדרשינן בריש פירקין
נמי לית ליה ואלא האי לנטות מאי עביד
קריבה קאמר: ירשיעון. לשון רבים:
בג'. פי' אם תפול חלוקה
לא כהטייתך לטובה הטייתך
ביניהן יאמרו השנים דבר
למטה. ירשיעון
אלהים: למעלה. עד
ליה מוקים לה בדיני נפשות אבל בדיני
לרעה ולא שייך בדיני ממונות דרע
שם אלא ה"ט דרבי.
אחד. והשלשה חולקין
האלהים יבא
וההוא דונקרב לא
ממונות לא אלא הא דתנן שנים אומרים
עליהם. יגמר הדין כדברי
לזה וטוב לזה:
השלשה ויבטלו דברי
קחשיב דקסבר אין דורשין תחילות:
דיני
זכאי ואחד אומר חייב זכאי שנים אומרים
ממונות לא כ"ש. תימה דבריש
השנים ואסיק' טעמא דר'
יש
חייב ואחד אומר זכאי חייב נימא דלא כרבי
אשר ירשיעון אלהים.
המוכר פירות
ירשיעון תרי משמע. נאמר
קאמר שמואל דאין הולכים בממון
יאשיה אפילו תימא רבי יאשיה מייתי לה בקל
וחומר מדיני
נפשות ומה דיני
אלהים למעלה ונאמר
אחר הרוב ואמאי לא נילף בק"ו
אלהים למטה מה למטה
נפשות דחמירי אמר רחמנא זיל בתר רובא דיני ממונות לא כל שכן: תנו רבנן
❖
שנים דירשיעון תרי נינהו
מדיני נפשות כדאמר הכא כ)ואין לומר
דיני ממונות בשלשה רבי אומר בחמשה כדי שיגמר הדין בשלשה אטו
אף למעלה שנים. אין ב"ד
דדיני נפשות גופייהו לא אזלינן בתר
שקול מוסיפין עוד אחד
בתלתא מי לא גמר דינא בתרי הכי קאמר מפני שגמר דין בשלשה אלמא
רובא ברובא דליתיה קמן אלא ברובא
הרי כאן חמשה:
מוסף רש"י
קסבר תלתא כי כתיבי בגמר דינא כתיבי מגדף בה רבי אבהו אלא מעתה
דאיתיה קמן דהא בריש פרק סורר
סמיכת זקנים.
תהא סנהדרי גדולה צריכה מאה וארבעים ואחד כדי שיגמר הדין בשבעים
ומורה משמע דבכל
ואחד ותהא סנהדרי קטנה צריכה ארבעים וחמשה כדי שיגמר הדין בשלשה
דוכתא אזלינן בתר רובא בדיני נפשות
(לעיל ב.) שנים אומרים
זכאי ואחד אומר חייב
כגון רוב נשים לט' ילדן ורובא דאינשי
ועשרים אלא אספה לי שבעים איש אמר רחמנא משעת אסיפה שבעים
5
זכאי.
דטעו בעיבורא דירחא וצ"ל דרובא
ושפטו העדה והצילו העדה נמי משעת שפיטת העדה הכי נמי ונקרב בעל
(לקמן כט.)
6
1
לרדיא זבני לא חשיב כי הנך רובא
הבית אל האלהים משעת קריבה שלשה $אלא היינו טעמא דרבי 2אשר ירשיעון
הלכך לא סמכינן אהך רובא בדיני
אלהים תרי נאמר אלהים למטה ונאמר 2אלהים למעלה מה למטה שנים אף
מסנהדרי
ממונות:
גדולה
למעלה שנים ואין בית דין שקול מוסיפין עליהם עוד אחד הרי כאן חמשה
פריך שפיר דשבעים ואחד כתיב
ורבנן
כדדריש
בסוף פירקין אבל
סנהדרי
קטנה דעשרים כתיב ותו לא
כדדריש
בריש פירקין עדה
שופטת ועדה
מצלת ואי
עשרים בגמר דין
כתיב בל"ט סגי:
ורבנן