דיני
ממונות
בשלשה
פרק ראשון סנהדרין
יז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
והם
כלים מאליהם. פירוש נבואתם כלה דאין שכינה שורה מתוך
עמך משום שכינה. עמך יעמדו מחוץ לאהל ולא יבאו לאהל משום
קלט א
א) ב)
עצבות אלא מתוך שמחה : שיודע לטהר את השרץ
ג)
שכינה. לשון אחר משום שכינה שתשרה שכינה עליהם הוצרכו להיות
כ)
ד)
כו'. $ וקשה לר"ת דמה לנו בחריפות של הבל לטהר שרץ שהתורה
משה עמהן כדכתיב ואצלתי מן הרוח אשר עליך וגו':
קמ ב
ה)
בדומין לך. מיוחסין ומנוקין ממום:
ורבנן. נפקא להו בדומין לך
טימאתו ומפרש ר"ת שיודע לטהר מטומאת נבילות שלא יטמא במשא
ו) ז)
מונשאו אתך דסנהדראות קטנות
בכזית דכיון דאשכחן דנחש ששורץ
קמא ג
ח)
שנאמרו ביתרו וילפא גדולה מקטנה:
ורוחש דמיקרי חיה כדדרשינן בפ' ד'
עמך עמך ואת בהדייהו ורבי יהודה (א) עמך
ט)
ושנים חלק. לא נכתב עליהן זקן:
מיתות ובכל חיה
משום שכינה ורבנן אמר קרא 1 ונשאו אתך
קמב ד
מי שעלה בידו חלק כו'. ושנים מאותן
הרומשת זה נחש אית לן למימר דכל
במשא העם אתך ואת בהדייהו ורבי יהודה
שבעים שהלכו ליטול עלה בידו חלק
שרצים הוו בכלל או בנבלת חיה
קמג ה
א אתך בדומין לך ורבנן 2 מוהקל מעליך
קמד ו
י)
ונשתיירו שני פתקין שהיו כתובין
והשתא מטהר ליה בק"ו מנחש שממית
❖
ונשאו אתך נפקא וילפא סנהדרי גדולה
כ)
ומרבה טומאה וטהור כדדרשינן בת"כ
בקלפי שהיו של אלדד ומידד שלא
❖
מסנהדרי קטנה ת"ר 3 וישארו שני אנשים
הלכו ליטול שנתייראו שלא יעלה בידן
מוכל הולך על גחון וכ"ת חיה תוכיח
במחנה יש אומרים בקלפי נשתיירו שבשעה
חלקט): ולקחת חמשת חמשת. בבכורות
שאינה ממיתה ומרבה טומאה ומטמא
רבינו חננאל
העודפים על מנין הלוים: אמר להן.
גליון הש"ס
שאמר לו הקב"ה למשה אספה לי שבעים
במשא אף אני אביא שרצים הא לאו
4
במשא העם אתה והם עמך.
לכל הבכורות באו טלו פיתקיכן: שכל
פרכא היא דהכי (ה) דיינין קל וחומר
תוס' ד"ה שיודע וכו'
איש מזקני ישראל אמר משה כיצד אעשה
ובעינן נמי בדומין לך. הא
וקשה לר"ת.
הנביאים כולן. אותן שבעים זקנים
דכתיב בסנהדרין קטנה
ומה נחש שממית ומרבה טומאה לא
אברור ששה מכל שבט ושבט נמצאו
שנים
והקל מעליך ונשאו אתך
נתנבאו אותה שעה ראשונה לבדה
הוי בכלל חיה דקרא שאר שרצים
❖
יתירים אברור חמשה חמשה מכל
שבט
דילפי סנהדרין גדולה
כנוח עליהם הרוח סביבות האהל
מיבעיא והשתא לא שייך חיה תוכיח
מסנהדרין קטנה:
ושבט נמצאו עשרה חסרים אברור
ששה
ת"ר וישארו שני אנשים
ופסקו: על עסקי שליו. צורך שעה
שאינה ממיתה ומרבה טומאה והויא
משבט זה וחמשה משבט זה הריני
מטיל
במחנה. י"א בקלפי
הגהות הב"ח
היתה: אל תקרי שנים(ג). אלא שנים:
בכלל חיה דהא חיה אינה רוחשת אבל
נשתיירו כו' כדפריש
קנאה בין השבטים מה עשה בירר ששה
אילימא (ד) דכתיב בהו. בשאר זקנים
שרצים מה שרוחשים מוציאין מכלל
(א) גמ'
במשה כתב ע"ב פיתקין
וכתב בהן זקן ושנים הניח
ששה והביא שבעים ושנים פיתקין על
חיה ובענין זה מפרש ר"ת מאי
ולא יספו ומפרשת ליה ולא יוסיפו:
(ב) שם
חלק בללן ונתנן בקלפי
אלא מעתה קול גדול ולא יסף. דשכינה
חולדת הסנאים שרצא חרצה ומאי
שבעים כתב זקן ושנים הניח חלק בללן
כו' כיוצא בדבר אתה
שרצה דמתתאי שקי דמרובה
הכי נמי דלא אוסיף אלא על כרחיך
אומר ולקחת חמשת
ונתנן בקלפי אמר להם בואו וטלו פיתקיכם
(ג) רש"י
חמשת שקלים לגולגולת
ואין להאריך כאן ובירושלמי
דלא פסק הוא קול שכינה אינו פסק:
כל מי שעלה בידו זקן אמר כבר קידשך
בקמץ
מה עשה כתב כ"ב אלף
אלא במוסיפין ודברי הכל. דתנן
בריש אחד דיני ממונות קאמר או
(ד) ד"ה
פיתקאות וכתב בהן לוי
שמים מי שעלה בידו חלק אמר המקום לא
מדכתיב (ה) תוס'
חילוף ומה עכבר שאינו ממית ומרבה
בהיו בודקין
אחד עשר
כו'. ר' שמעון אומר
חפץ בך אני מה אעשה לך כיוצא בדבר
דיינינן
במחנה נשתיירו אמרו אין
טומאה טמא נחש לא כל שכן ההוא
מזכין ואחד עשר מחייבין וא' אומר
❖
אנו ראוין לגדולה זו. אמר
אתה אומר 5 ולקחת חמשת חמשת שקלים
ק"ו הקב"ה הואיל ומיעטתם
איני יודע יוסיפו הדיינין שנים דהשתא
לגולגולת אמר משה כיצד אעשה להן
הוה ליה בית דין שקול דאינו יודע
עצמכם הריני מוסיף לכם
שאין נבואתכם פוסקת
מוסף רש"י
לישראל אם אומר לו תן לי פדיונך וצא יאמר לי כבר פדאני בן לוי מה עשה
כמאן דליתיה הוא ופשו להו כ"ד
לעולם ומה היו מתנבאים
משכחת ליה על פי שנים י"א מזכין
הביא עשרים ושנים אלפים פיתקין וכתב עליהן בן לוי ועל
שלשה ושבעים
בעלי קומה.
משה מת ויהושע מכניס
את ישראל לארץ. כדכתיב
וי"ג מחייבין: ובסנהדרי גדולה. לר'
ומאתים כתב עליהן חמשה שקלים בללן ונתנן בקלפי
אמר להן טלו
(מנחות סה.) בעלי
כה אמר ה' האתה הוא
יהודה זוגות נינהו: במוסיפין עושין
כשפים.
פיתקיכם מי שעלה בידו בן לוי אמר לו כבר פדאך בן לוי מי שעלה בידו
אשר דברתי בימים
ב"ד שקול. כדפרישית: פשיטא. דהכי
קדמונים ביד עבדי נביאי
חמשת שקלים אמר לו תן פדיונך וצא רבי שמעון אומר במחנה נשתיירו
ישראל הנבאים בימים
בהדיא תנן וכמה מוסיפין שנים
(שם)
ההם שנים להביא אותך
בשעה שאמר לו הקב"ה למשה אספה לי שבעים איש אמרו אלדד ומידד
שנים וכיון דחד אמר אינו יודע הוו
מפי המתורגמן.
עליהם. א"ת שנים אלא
אין אנו ראויין לאותה גדולה אמר הקב"ה הואיל ומיעטתם עצמכם הריני
להו ב"ד שקול: ואי אמר טעמא.
שנים שני נביאים נתנבאו
(שם)
בפרק אחד נבואה אחת
מוסיף גדולה על גדולתכם ומה גדולה הוסיף להם שהנביאים כולן נתנבאו
מראה פנים לחובה ומראה פנים לזכות
❖
הדרן עלך דיני ממונות
הוי אומר זה אלדד ומידד.
ומשום הכי מספקא ליה: כיון דגמירי.
ופסקו והם נתנבאו ולא פסקו ומה נבואה נתנבאו אמרו משה מת יהושע
ומנא לן דלא פסקה
דבעי הלנת דין בפרק היו בודקין
נבואתן מדהכא שנאמר
מכניס את ישראל לארץ אבא חנין אומר משום רבי אליעזר על עסקי שליו
ויתנבאו ולגבי דידהו כתיב
שאם לא מצאו לו זכות יום
תורה אור השלם
הן מתנבאים עלי שליו עלי שליו רב נחמן אמר על עסקי גוג ומגוג היו
מתנבאים עדיין מתנבאים
ראשון מלינין אותו למחרת שמא ימצאו
1. וְיָרַדְתִּי וְדִבַּרְתִּי
והולכין. אדוני משה
מתנבאין שנאמר 6כה אמר ה' אלהים האתה הוא אשר דברתי בימים קדמונים
להם טעמי זכות: בעלי קומה ומראה.
כלאם. הטל עליהם צרכי
עִמְּךָ שָׁם וְאָצַלְתִּי מִן
ביד עבדי נביאי ישראל הנבאים בימים ההם שנים להביא אותך עליהם וגו'
צבור והן כלין מאליהן:
הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלֶיךָ וְשַׂמְתִּי
שתהא אימתן מוטלת על הבריות:
מנין לסנהדרי קטנה
עֲלֵיהֶם וְנָשְׂאוּ אִתְּךָ
אל תיקרי שנים אלא שנים ואיזו הן שנים נביאים שנתנבאו בפרק אחד
ובעלי כשפים. להמית מכשפים
שהיא כ"ג שנא' ושפטו
בְּמַשָּׂא הָעָם וְלֹא תִשָּׂא
נבואה אחת הוי אומר אלדד ומידד אמר מר כל הנביאים כולן נתנבאו ופסקו
העדה והצילו העדה בעינן
אַתָּה לְבַדֶּךָ: במדבר יא יז
הבוטחים בכשפיהם להנצל מידי ב"ד
2. וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם
עדה שופטת ועדה מצלת.
והן נתנבאו ולא פסקו מנא לן דפסקו אילימא מדכתיב ויתנבאו ולא יספו
ולגלות על המכשפין המסיתין ומדיחין
7
ומנין לעדה שהיא עשרה
בְּכָל עֵת וְהָיָה כָּל
בכשפיהן כגון המצרים י): מפי
אלא מעתה קול גדול ולא יסף ה"נ דלא אוסיף הוא אלא דלא פסק הוא
שנאמר עד מתי לעדה
הַדָּבָר הַגָּדֹל יָבִיאוּ אֵלֶיךָ
8
הרעה הזאת. יצאו יהושע
המתורגמן. כשבאין עדי לועזים
וְכָל הַדָּבָר הַקָּטֹן יִשְׁפְּטוּ
אלא הכא כתיב ויתנבאו התם כתיב מתנבאים עדיין מתנבאים והולכים
9
וכלב הרי עשרים ומנין
הֵם וְהָקֵל מֵעָלֶיךָ וְנָשְׂאוּ
להעיד בפניהם לא יצטרכו להעמיד
בשלמא למ"ד משה מת היינו דכתיב 01 אדוני משה כלאם אלא למ"ד הנך
להביא עוד ג' ממשמע
שמות יח כב
אִתָּךְ:
מליצים ביניהם דהוה ליה עד מפי עד:
3. וַיִּשָּׁאֲרוּ שְׁנֵי אֲנָשִׁים
שנאמר לא תהיה אחרי
ומה תרתי מאי אדני משה כלאם דלאו אורח ארעא דהוה ליה כתלמיד המורה
רבים לרעות מכלל שתהיה
בַּמַּחֲנֶה שֵׁם הָאֶחָד אֶלְדָּד
אחרי רבים לטובה. עוד
הלכה לפני רבו בשלמא למ"ד הנך תרתי היינו דכתיב 11 מי יתן אלא למ"ד משה מת מינח הוה ניחא ליה
וְשֵׁם הַשֵּׁנִי מֵידָד וַתָּנַח
אחרי רבים להטות למה לי
עֲלֵיהֶם הָרוּחַ וְהֵמָּה
לא סיימוה קמיה מאי כלאם א"ל הטל עליהן צרכי ציבור והן כלין מאיליהן: מניין להביא עוד שלשה:
אלא ללמוד לא כהטייתך
בַּכְּתֻבִים וְלֹא יָצְאוּ
לטובה הטייתך לרעה.
סוף סוף לרעה ע"פ שנים לא משכחת לה אי אחד עשר מזכין ושנים עשר מחייבין אכתי חד הוא אי עשרה
הָאֹהֱלָה וַיִּתְנַבְּאוּ בַּמַּחֲנֶה:
במדבר יא כו
הטייתך לטובה ע"פ (עד)
מזכין ושלשה עשר מחייבין תלתא הוו א"ר אבהו אי אתה מוצא אלא במוסיפין ודברי הכל ובסנהדרי גדולה
4. וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה
ב
אחד אבל הטייתך לרעה
בעינן שנים הנה כ"ב אין
אֶסְפָה לִּי שִׁבְעִים אִישׁ
ואליבא דרבי יהודה דאמר שבעים וא"ר אבהו ג במוסיפין עושין ב"ד שקול לכתחילה פשיטא מהו דתימא
ב"ד שקול מוסיפין עליהן
מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר
האי דקאמר איני יודע כמאן דאיתיה דמי ואי אמר מילתא שמעינן ליה קמ"ל דהאי דקאמר איני יודע כמאן
עוד א' הרי כ"ג. ואסיקנא
ד
יָדַעְתָּ כִּי הֵם זִקְנֵי הָעָם
אי אתה מוצא הטייה
וְשֹׁטְרָיו וְלָקַחְתָּ אֹתָם אֶל
דליתיה דמי (ב) ואי אמר טעמא לא שמעינן ליה אמר רב כהנא הסנהדרי שראו כולן לחובה פוטרין אותו מ"ט כיון
לרעה על פי שנים אלא
אֹהֶל מוֹעֵד וְהִתְיַצְּבוּ שָׁם
דגמירי הלנת דין למעבד ליה זכותא והני תו לא חזו ליה א"ר יוחנן אין מושיבין בסנהדרי אלא בעלי קומה ובעלי
במדבר יא טז
במוסיפין כגון שישבו כ"ג
ו
עִמָּךְ:
5. וְלָקַחְתָּ חֲמֵשֶׁת חֲמֵשֶׁת
ואמרו י"א זכאי וי"א אמרו
חכמה ובעלי מראה ובעלי זקנה ובעלי כשפים ויודעים בע' לשון שלא תהא סנהדרי שומעת מפי המתורגמן
חייב ואחד אומר איני יודע
שְׁקָלִים לַגֻּלְגֹּלֶת בְּשֶׁקֶל
אמר רב יהודה אמר רב אין מושיבין בסנהדרין אלא מי שיודע לטהר את השרץ מה"ת אמר רב אני אדון ואטהרנו
מוסיפין עליהן עוד ב'
הַקֹּדֶשׁ תִּקָּח עֶשְׂרִים גֵּרָה
הַשָּׁקֶל: במדבר ג מז
כדתנן בסוף פרק היו
ומה בודקין אותו ואחד אומר
6. כֹּה אָמַר אֲדֹנָי אֱלֹהִים
איני יודע יוסיפו הדיינין. כמה מוסיפין ב' נמצאו כולן כ"ה האומר איני יודע אינו עולה מן החשבון נמצאו כ"ד. אמרו י"א
הַאַתָּה הוּא אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי בְּיָמִים קַדְמוֹנִים בְּיַד עֲבָדַי נְבִיאֵי יִשְׂרָאֵל הַנִּבְּאִים בַּיָּמִים הָהֵם שָׁנִים לְהָבִיא אֹתְךָ
זכאי וי"ג אמרו חייב נמצאת הטייה בשנים לרעה. ועל זה אמר ר' אבהו במוסיפין עושין ב"ד שקול לכתחלה כדאמרן: א"ר
עֲלֵיהֶם: יחזקאל לח יז 7. וַיֵּרֶד יְיָ בֶּעָנָן וַיְדַבֵּר אֵלָיו וַיָּאצֶל מִן הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלָיו וַיִּתֵּן עַל שִׁבְעִים אִישׁ
הַזְּקֵנִים וַיְהִי כְּנוֹחַ עֲלֵיהֶם הָרוּחַ וַיִּתְנַבְּאוּ וְלֹא יָסָפוּ: במדבר יא כה 8. אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה דִּבֶּר יְיָ
יוחנן אין מושיבין בסנהדרין אלא בעלי חכמה וזקנה ומראה וקומה ובעלי כשפים ויודעים בשבעים לשון שלא תהא הסנהדרין
שומעת מפי התורגמן וכן אמרו אין מושיבין בסנהדרין אלא היודע לטהר השרץ מן התורה אמר רבא אני אדון ואטהרנו
אֶל כָּל קְהַלְכֶם בָּהָר
מִתּוֹךְ הָאֵשׁ הֶעָנָן וְהָעֲרָפֶל קוֹל גָּדוֹל וְלֹא יָסָף וַיִּכְתְּבֵם עַל שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים וַיִּתְּנֵם
9. וַיָּרָץ הַנַּעַר וַיַּגֵּד לְמֹשֶׁה וַיֹּאמַר אֶלְדָּד וּמֵידָד מִתְנַבְּאִים בַּמַּחֲנֶה: במדבר יא כז
אֵלָי: דברים ה יט
01. וַיַּעַן יְהוֹשֻׁעַ בִּן
יא כח 11. וַיֹּאמֶר
מֹשֶׁה כְּלָאֵם: במדבר
עַלֵיהֶם: במדבר יא כט
נוּן
מְשָׁרֵת מֹשֶׁה מִבְּחֻרָיו
וַיֹּאמַר אֲדֹנִי
לֹו
מֹשֶׁה הַמְקַנֵּא
אַתָּה לִי וּמִי
יִתֵּן
כָּל עַם יְיָ נְבִיאִים
כִּי יִתֵּן יְיָ אֶת רוּחֹו