יז: דיני ממונות בשלשה
פרק
ראשון סנהדרין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ומה נחש שממית. אדם ובהמה ומרבה טומאת נבילות וטומאת מת
ק"ו לא מיתוקם אלא לענין מגע וקשה על פירוש רבינו תם דלא
קמה א
א)
ב)
בעולם הרי הוא טהור כשהוא מת שאינו בכלל שמנה שרצים: ולא
אשכחן אותה דרשה בתורת כהנים שמעינן נחש ומכל הולך על
(א)
קמו ב
היא. לאו קל וחומר הוא דאין זה חומר אם הוא ממית ומרבה טומאה
גחון ועוד דבהדיא ממעט מקרא בתורת כהנים שרץ מטומאת משא
קמז ג
ג)
❖
דבעי למילף שיטמא במשא מק"ו דבהמה שאינה מטמא במגע
שהרי כמו כן יש קוצים שהן
ממיתין ומרבין טומאה והן טהורין:
ד)
שנים לדבר. בשבעים לשון ואחד
בכעדשה מטמא במשא וקאמרינן אמר
ה) ו)
קרא אותם אותם במשא ואין שרצים
לשמוע שיהא מבין בשבעים לשון אע"פ
ומה נחש שממית
ומרבה טומאה טהור
רבינו חננאל
שאינו יודע להשיב: שמעון התימני.
במשא וכ"ת מילתא דאתיא בק"ו טרח
שרץ שאינו ממית ומרבה טומאה אינו דין
ומה נחש שממית ומרבה
תלמיד היה ולא נסמך שלא בא לכלל
וכתב לה קרא מ"מ קשה דאדילפינן
שיהא טהור ולא היא מידי
דהוה אקוץ
טומאה טהור שרץ שאינו
זקנה: שלישית חכמה. סנהדרין שיש
מנחש בק"ו שאינו מטמא במשא נילף
ממית לא כל שכן שיהיה
רב א כל עיר
בעלמא אמר רב יהודה אמר
ז)
בה שלשה מדברים בשבעים לשון
מבהמה בקל וחומר דתורת כהנים
טהור. ודחינן ולא היא
שאין בה שנים לדבר ואחד
לשמוע אין
ח)
התם גבי נחש משום קוץ
חכמה היא וכשירה אלמא שלשה בעינן
דמטמא במשא ועוד מה לנחש שכן
ט)
בעלמא הוא כגון אדם
מושיבין בה סנהדרי ובביתר
הוו שלשה
לדבר: למידין לפני חכמים. כל
טהור מכלום ויש למצוא דין לטהר
י)
שהכהו קוץ ומת וכי מפני
וביבנה ארבעה רבי אליעזר ורבי יהושע
היכא דאיתמר למידין לפני חכמים
את השרץ מנבלת עוף טהור שמטמא
שהכהו ומת נטמא הקוץ:
אמר רב כל עיר שאין בה
היינו לוי שהיה למד לפני רבי: רב
ור"ע ושמעון התימני דן לפניהם בקרקע
במשא בבית הבליעה ואין לה טומאה
ב' לדבר וא' לשמוע אין
נחמן. מוסיף שמעון התימני וחמשתן
בחוץ שרץ ונבילה שאין לה טומאה
כ)
מיתיבי שלישית חכמה רביעית אין למעלה
מושיבין בה סנהדרין
ל)
ובביתר היו בה ג' וביבנה
בפנים כדאמרינן פ' יוצא דופן
לא באו לזקנה ויושבין בקרקע ומשיבין
הימנה הוא דאמר כי האי תנא דתניא שניה
מ)
היו בה ד' ר' אליעזר ור'
בה ולא באחרת אינו דין שאין
תשובות קושיות לזקנים והיינו דנין
נ)
חכמה שלישית אין למעלה הימנה למידין
יהושע ור' עקיבא ושמעון
בהלכה: והא שלחו מתם לדברי רבי
להם טומאה בחוץ ודכוותיה דייק
התימני דן לפניהם בקרקע
לפני חכמים לוי מרבי דנין לפני חכמים
ואותבינן עליה דרב איני
יוסי בר חנינא. מוציא [אני] מכלל
התם ק"ו איפכא ק):
ס) ע)
שמעון בן עזאי ושמעון בן זומא וחנן המצרי
כי עיר שיש בה ב' חכמים
אלא
רב המנונא. פי' הקונטרס
רבנן בפ' א' דיני ממונות
פ)
לדבר די והתניא שלישית
וחנניא בן חכינאי רב נחמן בר יצחק מתני
אלא אמרי בי רב היינו
אלמא שלחו מתם לאו ר' יוסי ברבי
צ)
חכמה רביעית אין למעלה
הימנה כלומר ג' חכמה
חמשה שמעון שמעון ושמעון חנן וחנניה
חנינא היא: שלש שורות. לקמן תנינן
רב המנונא וקשה דבשילהי הערל
ק)
בעינן ופריק רב דאמר כי
להו באחד דיני ממונות
קאמר אמרי בי
רבותינו שבבבל רב ושמואל רבותינו
ר)
האי תנא דתניא שניה
רב היינו רב הונא ורב הונא אין הלכה
שאם הוצרכו לסמוך ולהוסיף על
חכמה שלישית אין
שבארץ ישראל רבי אבא דייני גולה קרנא
ש)
למעלה הימנה. למידין
הדיינין סומכין מהן: ועשרה בטלנין.
קאמר ודחק שם בקונטרס לפרש דהא
דייני דארץ ישראל רבי אמי ורבי אסי דייני
לפני חכמים לוי מר'. פי'
דמסקינן הכא דקא אמרי בי רב היינו
עשרה בני אדם בטילין מכל מלאכה
כל מקום שתמצא בתלמוד
דפומבדיתא רב פפא בר שמואל דייני
רב המנונא היינו היכא דמוכח דלא
להיות מזומנין לבית הכנסת שחרית
דנין לפני חכמים סתם. וכן
דנהרדעא רב אדא בר מניומי סבי דסורא
רבותינו שבבבל. וכן כולם
הוי רב הונא כי הך דקאמר רב הונא
וערבית דאמרינן בברכות כיון
❖
אלו הן דנין לפני חכמים.
רב הונא ורב חסדא סבי דפומבדיתא רב
אמרי בי רב וקשה דא"כ למה דחק
שבא הקב"ה לבית הכנסת ולא מצא
שמעון בן עזאי ושמעון בן
יהודה ורב עינא חריפי דפומבדיתא עיפה
גבי שלחו מתם לדברי רבי יוסי ברבי
שם עשרה מיד כועס דקיימא לן
זומא וחנן המצרי וחנניה
בן חכיני רב נחמן בר
הגהות הב"ח
ואבימי בני רחבה אמוראי דפומבדיתא רבה
חנינא דמשני איפוך ה"נ לימא היכא
כל כרך שאין בו עשרה
יצחק מוסיף אף שמעון בן
דמוכח שאני ועוד איך יתכן דרב הונא
בטלנין נידון ככפר הלכך אי ליתנהו
(א) בא"ד
ורב יוסף אמוראי דנהרדעי רב חמא נהרבלאי
ננס בהדייהו רבותינו
שממעטינן (ב) גמ'
שבבבל רב ושמואל
לא חזיא לסנהדרי: שני סופרים.
יאמר בשם רב המנונא הא רב חסדא
מתנו רמי בר ברבי א] אמרי בי רב רב
רבותינו שבא"י רבי אבא
תלמיד דרב הונא הוה כדמוכח בסוף
ליכתוב דברי המזכין ודברי המחייבין
הונא והאמר רב הונא אמרי בי רב אלא רב
דייני גולה קרנא דייני א"י
וכל שעה יושבין לפני הדיינין לקמן
פרק אלו מציאות ובריש הדר
ר' אמי ור' אסי דייני
המנונא אמרי במערבא רבי ירמיה שלחו
דפומבדיתא רב פפא בר
בפרק היו בודקין : ושני
ורב המנונא תלמיד
❖
שמואל דייני דנהרדעא רב
מתם ר' יוסי בר חנינא מחכו עלה במערבא
חזנין. שמשי ב"ד להלקות החייב
דרב חסדא הוה כדמוכח בפ"ק
אדא בר מניומי סבי דסורא
ר' אלעזר והא שלחו מתם לדברי רבי יוסי
ולהזמין בעלי דינים לדין: ושני בעלי
דקדושין גבי סבי דנזוניא דלא
רב הונא ורב חסדא. סבי
דפומבדיתא רב [יהודה]
בר חנינא אלא איפוך שלחו מתם ר' אלעזר
דינין. שאם לא כן את מי הם דנין:
אתו לפירקיה דרב חסדא א"ל לרב
הגהות מהר"ב
ורב עינא חריפי
ושני זוממין. שיתייראו העדים להעיד רנשבורג
המנונא זיל צנעינהו ואומר ר"ת דהכא
מחכו עלה במערבא רבי יוסי בר חנינא:
דפומבדיתא עיפא ואבימי
שקר שלא יזומו: ושני זוממי זוממין.
גרס אימא רב המנונא ולא גרסינן
ובני רחבא אמוראי
וכמה יהא בעיר ויהא ראויה לסנהדרין
א] אמרי
דפומבדיתא רבה ורב יוסף
שמא יתחייב בעל דין על פי עדים
אלא ואפילו גרס אלא יש ליישב כלומר
מאה ועשרים וכו': מאה ועשרים מאי
אמוראי דנהרדעא רב חמא
וישכיר שנים להזימן לפיכך צריך שנים
לא תימא אמר רב הונא אמרי בי רב
נהרבלאי מתנו רמי בר
עבידתייהו ב עשרים ושלשה כנגד סנהדרי
אחרים בעיר שיתייראו אלו מהם אם
אלא אמר רב המנונא אמרי בי רב
ברוכי אמרי בי רב רב
קטנה ושלש שורות של עשרים ושלשה
המנונא אמרי במערבא ר'
נבוא להזים העדים יבאו אלו השנים
והא דאשכחן בפרק ארבע מיתות
ירמיה שלחו מתם ר' יוסי
הרי תשעים ותרתי ועשרה בטלנין של בית
ויזימו אותנו: עשרה דברים. צ) ב"ד
גבי מצות שבן נח
בר' חנינא ואסיקנא שלחו
הכנסת הרי מאה ותרי ושני סופרים ושני
מתם ר' אלעזר מחייכו
נהרג דפליגי אמרי בי רב אדרב הונא
והגבאין מחלקין להם והוי להו תלת
עלה [במערבא] ר' יוסי
מילי: רופא. למול תינוקות: אומן.
חזנין ושני בעלי דינין ושני עדים ושני
ורב יהודה וכולהו אמוראי תלמידי
בר' חנינא: כמה יהא
מקיז דם: לבלר. לכתוב ספרים:
דבי רב ר) יש לומר דהא דידיה והא
זוממין ושני זוממי זוממין הרי מאה וארביסר
בעיר ותהא ראויה
לסנהדרין ק"כ ופשטינן
קופה נגבית בשנים ומתחלקת בשלשה.
דרביה דסתם אמרי בי רב הוי משמיה
ותניא כל עיר שאין בה עשרה דברים הללו
ג
דהני ק"כ כנגד סנהדרי
טעמא מפ' בהשותפין : בית
דרב כדמוכח בסוף פ' השואל
אין תלמיד חכם רשאי לדור בתוכה בית דין
קטנה של כ"ג וג' שורות
דין מכין וחובשין. הא חשבינן להו לעיל
ובפ' בית כור
של כ"ג בכל שורה נמצאו
מכין ועונשין וקופה של צדקה נגבית בשנים
סנהדרין קטנה וג' שורות
דאיכא סנהדרי גובין ומחלקין הוי להו
דמצריך לדרב ולאמרי בי רב
צ"ב ועשרה בטלנין בבית
ומתחלקת בשלשה ובית הכנסת ובית המרחץ
אע"ג דבכמה דוכתין אשכחן אמרי בי
חמשא משיתא דבצרי לעיל. רופא ואומן
הכנסת הרי ק"ב ושני
וביהכ"ס רופא ואומן ולבלר (וטבח) ומלמד
ולבלר ומלמד חד גברא הוי לכל הני:
רב משמיה דרב וניחא השתא גירסא
(ב)
סופרין ושני חזנין ושני
בעלי דינין ושני עדים וב'
תינוקות משום ר' עקיבא אמרו אף מיני פירא
דסוף פרק מרובה
מאתים
זוממין וב' זוממי זוממין
דאמר ליה רבא לרב המנונא קפחתינהו
מפני שמיני פירא מאירין את העינים: ר' נחמיה אומר וכו': תניא רבי אומר
הרי י"ב וק"ב נמצאו קי"ד
לסבי דבי רב כלומר נצחת לסבי דבי
הוסף עליהן ו' טבח ורופא
מאתים
ואומן ולבלר ומלמד
רב שהוא רב הונא שאמר בטוב יותר
תינוקות הרי מאה ועשרים
ממנו ואם כן רב הונא היה קורא סבי דבי רב ובקונטרס מפרש התם בע"א ורבינו שמואל מגיה שם הספרים ושם מפורש ומיהו מצינו רב
דתניא כל עיר שאין בה
המנונא שלמד לפני רב בפ' חלון גבי סולם המצרי לא שמיע לך הא דאמר רב אחא בריה דרב אדא אמר רב המנונא אמר
עשרה דברים הללו אין
ת"ח רשאי לדור בתוכה
רב ובפרק כיצד מעברין אמר
ליה רב לרב המנונא ברי מדאית לך אוטיב לך ובהגוזל קמא קאמר מכדי רב
ב"ד מכין וחובשין וקופה
מחכו
עלה במערבא רבי יוסי בר רבי חנינא. תימה דבפרק שלשה מינין בנזיר אשכחן
המנונא תלמידי דרב הוה כו' ש):
של צדקה נגבית בב'
ומתחלקת בג' ובית
דמחכו עלה במערבא אדרבי יוסי בר
רבי חנינא:
הכנסת ובית המרחץ ובית
נמצאו
הכסא וטבח ורופא ואומן
ולבלר ומלמד תינוקות משום ר' עקיבא אמרו אף פירות מפני שמאירין העינים. ר' נחמיה