דיני ממונות בשלשה
פרק ראשון סנהדרין יח.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
נמצאו
דייני ישראל ז' ריבואות וח' אלפים ושש מאות. תימה
מאתים ושבעים ושבעה. מאתים ושלשים כרבי נחמיה ועוד מ"ז שאם
א א
א)
הא חסרי להו טובא דכי מפקת מס' ריבואות ששה
יתחלקו ב"ד י"א מזכין ואחד עשר מחייבין ואחד אומר איני יודע
ב)
מאות לשרי אלפים לא משכחת בתר הכי ו' אלפים לשרי מאות וכי
יוסיפו מאלו מ"ז עד שבעים כדאמרי' בהיו בודקין שמוסיפין
ב ב
ג)
הדר מפקת (כל) הני לא משכחת בתר הכי לשרי חמשים י"ב אלף
שנים על הכ"ג אם יזכוהו שניהם הרי י"ג מזכין ואחד עשר מחייבין
ג
ד)
וכ"ש דלא משכחת בתר הכי שרי
זכאי ואם יחייבוהו חייב דאיכא הטייה
ג ד ה
ה)
עשרות שש ריבואות וי"מ דבכל הני
לרעה על פי שנים ואם יחלקו צריך
❖
מאתים ושבעים ושבעה והתניא רבי אומר
ד ו
שרים אפשר דהוו זקנים יתירים מבני
עוד להוסיף שנים וכן לעולם עד
מאתים שבעים ושמנה לא קשיא הא רבי
ה ז
ס' דאמר ביש נוחלין
שיהיו שבעים לרבי יהודה ושבעים
יהודה הא רבנן תנו רבנן ושמת עליהם
1
הגהות הב"ח
ואחד לרבנן: שרי אלפים שש מאות.
דלא נמנו פחות מבני עשרים ויתירים
ו ח
שרי אלפים שרי מאות שרי חמשים
(א) תוס'
היו שהרי שש מאות אלף רגלי:
מבני ששים ובשרי עשרות לא חיישינן
❖
ושרי עשרות שרי אלפים שש מאות שרי
ושרי
אפילו היו מבני עשרים שהם עצמם
ז ט
הדרן עלך דיני ממונות בשלשה
מאות ששת אלפים שרי חמשים שנים
היו מן החשבון וכל אחד שר על
כהן גדול. אינו יוצא אחר
עשר אלף שרי עשרות ששת ריבוא נמצאו
תשעה והוא עשירי וי"מ דחשבון
מוסף רש"י
ח י כ
המטה. דילמא
דייני ישראל שבעת ריבוא ושמונת אלפים
השררות קחשיב דתחילתן נימנו שרי
לא חולץ.
❖
עשרות ומהחשובין שבהם נתמנו לשרי
אתא למינגע והיינו דאזהר קרא ומן
ט ל
ושש מאות :
חמשים והחשובין משרי חמשים
המקדש לא יצא מקדושתו לא יצא
הדרן עלך דיני ממונות
(לקמן
נתמנו לשרי מאות ומשרי מאות בירר
כלומר יתרחק מן הכיעור שלא יבא
ולא חולצין
יט:)
תורה אור השלם
החשובים לשרי אלפים:
לידי טומאה והאי קרא בכה"ג אונן
לאשתו.
כהן גדול דן ודנין אותו מעיד ומעידין
א
(שם) התקוששו.
1. וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל
כתיב דכתיב לעיל מיניה לאביו
הדרן עלך דיני ממונות
אותו ב חולץ וחולצין לאשתו ומייבמין
הָעָם אַנְשֵׁי חַיִל יִרְאֵי
ולאמו לא יטמא: הן נכסין והוא
(צפניה ב
בשלשה
אֱלֹהִים אַנְשֵׁי אֱמֶת שֹׂנְאֵי
את אשתו אבל הוא אינו מייבם מפני שהוא
נגלה. כשהן יוצאין ממבוי זה ונכנסין
א)
בָצַע וְשַׂמְתָּ עֲלֵהֶם שָׂרֵי
כהן
גדול
אסור באלמנה מת לו מת אינו יוצא אחר
דן פשיטא. כלומר
אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת שָׂרֵי
למבוי אחר ונכסין ממבוי הראשון
ג
ד
חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת:
למה לי למיתני דן
שאינו רואה אותן הוא נגלה ונכנס למבוי
❖
המטה אלא הן נכסין והוא נגלה הן נגלין
(רשב"ם ב"ב ס:)
שמות יח כא
ומשני
דנין איצטריכא ליה דס"ד
2. וּמִן הַמִּקְדָּשׁ לֹא יֵצֵא
הראשון והן נכסין ממבוי השני והוא נגלה
והוא נכסה ויוצא עמהן עד פתח שער העיר
וְלֹא יְחַלֵּל אֵת מִקְדַּשׁ
ונכנס לתוכו: רבי יהודה. דריש מן
דמתוך גדולתו אין דנין אותו ודן
דברי ר"מ רבי יהודה אומר אינו יוצא מן
ה
אֱלֹהָיו כִּי נֵזֶר שֶׁמֶן
רבינו חננאל
המקדש דווקא: וכשהוא מנחם.
קתני אגב דנין ופריך הא נמי פשיטא
מִשְׁחַת אֱלֹהָיו עָלָיו אֲנִי
המקדש משום שנאמר 2 ומן המקדש לא
כלומר כיון דפשיטא לן דדן פשיטא
בשורה כשחוזרין מקבור את המת
אומר מאתים ושלשים
ויקרא כא יב
יְיָ:
יצא וכשהוא מנחם אחרים דרך כל העם
3. וָאֶתְּנָה לְךָ אֶת בֵּית
כנגד שרי עשרות. פי' שרי
ו
נמי דדנין דאי לאו דדנין וכו' ולא
שאין שלו דרך כל העם עוברין
עשרות של מאתים
אֲדֹנֶיךָ וְאֶת נְשֵׁי אֲדֹנֶיךָ
עוברין בזה אחר זה והממונה ממצעו בינו
משני דסד"א דאין דנין אותו ומתוך
זה אחר זה ומנחמין את האבל
ושלשים הן כ"ג זהו
בְּחֵיקֶךָ וָאֶתְּנָה לְךָ אֶת
לבין העם וכשהוא מתנחם מאחרים כל
שעומד במעמדו: והממונה. סגן
שאין דנין אותו הוא אינו דן משום
סנהדרין קטנה. תניא ר'
בֵּית יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה וְאִם
ז
אומר מאתים ושבעים
מְעָט וְאֹסִפָה לְּךָ כָּהֵנָּה
העם אומרים לו אנו כפרתך והוא אומר להן
דאכתי הוה פריך ליה ליתני דן לבד
הכהנים ממצעו לכהן גדול בינו לבין
שמואל ב יב ח
ושבעה חסר ממאתים
וְכָהֵנָּה:
ומינה ידעינן דדנין אותו ומיהו קשה
העם שהממונה בימינו וכל העם
תתברכו מן השמים ח וכשמברין אותו כל
4. הִתְקוֹשְׁשׁוּ וָקוֹשּׁוּ הַגּוֹי
ושלשים שרי עשרות
לֹא נִכְסָף: צפניה ב א
שלהן כ"ג סנהדרין קטנה
בשמאלו והוא באמצע: אנו כפרתך.
גבי מלך ליתני לא דנין וידעינן שפיר
העם מסובין על הארץ והוא מיסב על
5. וְהִצִּילוּ הָעֵדָה אֶת
נשתיירו מן רע"ז מ"ז
דאינו דן משום התקוששו וי"ל דלא
בנו תתכפר אתה ואנחנו תחתיך
הספסל ט המלך לא דן ולא דנין אותו לא
הוסף אותן אלו שבעה
הָרֹצֵחַ מִיַּד גֹּאֵל הַדָּם
לכל הראוי לבא עליך: וכשמברין
דמי דודאי גבי כהן כיון דתנא דן לא
וארבעים על כ"ג
וְהֵשִׁיבוּ אֹתוֹ הָעֵדָה אֶל
מעיד ולא מעידין אותו לא חולץ ולא
י
שהפרשת סנהדרין קטנה
אותו. כדקיימא לן
הוה ליה למתני דנין בחנם אבל גבי
עִיר מִקְלָטוֹ אֲשֶׁר נָס
הרי ע' סנהדרין גדולה כר'
חולצין לאשתו לא מייבם ולא מייבמין
שָׁמָּה וְיָשַׁב בָּהּ עַד מוֹת
מלך אין קושיא אמאי קתני לא דן
אבל סעודה ראשונה אסור לאכול
יהודה דאמר סנהדרין
הַכֹּהֵן הַגָּדֹל אֲשֶׁר מָשַׁח
לאשתו רבי יהודה אומר אם רצה לחלוץ
משלו: מסובין על הארץ. הן מצירין
כיון דתנא ליה מקמי לא דנין ועוד
גדולה ע' והא דתניא רע"ח
אֹתוֹ בְּשֶׁמֶן הַקֹּדֶשׁ:
❖
במדבר לה כה
כרבנן דאמרי סנהדרין
או לייבם זכור לטוב אמרו לו אין שומעין
אגב דתני כהן גדול דן ודנין תנא גבי
ומתאבלין על צערו והוא מיסב בכבוד
כ
גדולה אחד ושבעים. דתנן
על הספסל: גמ' דנין אותו איצטריכא
מלך תרווייהו לא דן ולא דנין דהכי
לו ואין נושאין אלמנתו ר' יהודה אומר
ל
סנהדרין גדולה היתה של
ליה. סלקא דעתך אמינא לא ליזלזל
נמי קתני מעידין אותו גבי כהן גדול
אחד ושבעים ר' יהודה
נושא המלך אלמנתו של מלך שכן מצינו
רבינו חננאל (המשך)
אומר שבעים. ת"ר כל
למיתי קמי בי דינא: ועובר על עשה.
ולא מעידין גבי מלך אע"ג דלא
בדוד שנשא אלמנתו של שאול שנאמר
א"ל בכלל חסירין (ובכלל)
ישראל שש מאות אלף
לקמן פריך לא סגי דלא עבר: והרי
צריכי דבכלל דנין אותו אלא משום
[ובפרט] יתירין א"ל אותן
נמצאו שרי אלפים שש
3 ואתנה לך את בית אדוניך ואת נשי אדוניך
הוא כהדיוט. לקמיה מיתוקמא שפיר:
דתנא גבי דן דנין תנא נמי מעיד
שלש מאות יתירין בכורי
מאות. שרי מאות ששת
ההורג בחיקך: גמ' כהן גדול דן פשיטא דנין
כהונה היו ואין קודש
אלפים שרי חמשים י"ב
ומעידים והא דלא שקיל וטרי בהש"ס
מוציא קודש. מיתיבי הגע
אלפים. שרי עשרות ששת
אותו איצטריכא ליה הא נמי פשיטא אי לא
הכי משום דהא פשיטא דתני בסיפא
עצמך שעלו ביד כולן בן
רבוא. נמצאו דייני ישראל
דיינינן ליה איהו היכי דיין והכתיב התקוששו וקושו ואמר ר"ל קשט עצמך
לוי א"ל מעשה נס היה
שבעת רבוא ושמונת
אגב רישא כך מצאתי בפרישת הר"ר
4
ומסורגין עלו ועוד שאלו
אלפים ושש מאות.
ואחר כך קשט אחרים אלא איידי דקא בעי למיתני מלך לא דן ולא דנין אותו
טרויי"ש בשמו ובחנם דחק לדקדק
ופשוטה היא: ירושלמי
הגמון זה לריב"ז משה
כך דודאי לעולם בין גבי מלך בין
תנא נמי כה"ג דן ודנין ואי בעית אימא הא קמ"ל כדתניא כהן גדול שהרג את
רבכם או גנב היה או לא
(הלכ' ד) א"ר יוסי
היה בקי בחשבון דכתיב
בראשונה לא היתה חלוקה
גבי כהן גדול אי יש חידוש או מדן או
הנפש במזיד נהרג בשוגג גולה ועובר על עשה ועל לא תעשה והרי הוא
בישראל אלא סנהדרין של
בקע לגולגולת מחצית
מדנין אין להקשות שום דבר דלמה
כהדיוט לכל דבריו במזיד נהרג פשיטא בשוגג גולה איצטריכא ליה הא נמי
השקל בשקל הקודש והיו
אחד ושבעים היתה יושבת
לו למיתני גבי כהן גדול דנין אותו
בלשכת הגזית ושני בתי
באותו הזמן מקומות
פשיטא איצטריך ס"ד אמינא הואיל וכתיב וישב בה עד מות הכהן הגדול אימא
5
דינין של שלשה שלשה
שהיה הככר שלהן מאה
וגבי מלך לא דן דכיון דיש שום
היו יושבין אחד בחיל
ליטרין ומקומות שהיה
כל דאית ליה תקנתא בחזרה ליגלי דלית ליה תקנתא בחזרה לא ליגלי דתנן
חידוש במילתיה תני זה אגב זה
ואחד בהר הבית ובתי
הככר שלהן ששים ליטרין
ההורג
ותדע דהכי פשיטא ליה להש"ס דפריך
דינין של כ"ג היו יושבין
וא"ל הגמון זה הן תעביד
בכל עיירות שבארץ
ככר מאה ליטרין חד מן
הכא פשיטא כלומר למה לן למתני דן ומשני דנין אותו איצטריכא ליה ואגב דנין אותו תני דן אפ"ה אין להקשות אמאי לא
ישראל. צריך אחד מהן
שיתא גנב ואין תעבדיניה
משני דמשום הכי תני דן ודנין אותו משום דאי לא תני שום דבר הוה סלקא דעתך דאין דנין אותו ומתוך כך אינו דן משום
לשאול דבר הלכה היה בא
שיתן ליטרין פלגא גנב
התקוששו דאדרבה לאידך גיסא אי לא הוה תני שום דבר בכ"ג הוה אמינא מסברא דדן שפיר דאטו משום חשיבותו מגרע גרע
ושואל בב"ד שבעירו אם
א"ל משה רבינו גזבר
וכיון דדן איהו נמי דיינינן ליה משום התקוששו ולא קשיא מידי: והא דתנן כהן גדול בתר פ"ק משום דאיידי דתניא
שומעין אומרים לו ואם
נאמן ובקי בחשבון הוה
לאו הוא ומופלא שבהן
וככר של קודש כפול היה
בפ"ק מילי דכ"ג פסיק (א) ושיירי ליה והדר תני ליה מעלות
של מלך דחשיב מיניה ואחר כך חוזר לעניינו להלכות דינין:
היו הולכין ושואלין מב"ד
שנאמר והשקל עשרים
גרה עשרים שקלים חמשה
הסמוך בעירן כו' עד
אינו
ומשם תורה יוצא ורווחת
ועשרים שקלים עשרה
בכל ישראל. משרבו תלמידי שמאי והלל שלא שמשו רביהן כצרכן רבו מחלוקות בישראל ונעשית תורה כשתי תורות משם
וחמשה שקל המנה יהיה לכם מנה ר"מ הוו אלא ש"מ של קודש כפול היה ובתר דאוסיפו עליה שתות שאילות הגמון הזה
מפורשות כמו שאמרנו בתחלת מסכת בכורות ונחושת התנופה סליק צ"ו ליטרין ואתו עבדו ליה פרוטרוט וכן את עביד ואת
היו שולחין בכל עיירות שבארץ ישראל וכל מי שהיו מוצאין חכם עניו שפוי עין טובה נפש שפלה ורוח נמוכה לב טוב יצר
טוב חלק טוב עושין אותו דיין בעירו ומשנעשה דיין בעירו היו מעלין אותו והיו מושיבין אותו בב"ד שבהר הבית ואח"כ
האלף ושבע המאות וחמשה ושבעים סלקין שבעין וחד ליטרין ואת עביד ליה פרוטרוט משום דלא סלקין קינטירא:
בב"ד שבחיל ואח"כ בב"ד הגדול שבלשכת הגזית סנהדרין היתה כחצי גורן עגולה והנשיא יושב באמצע כדי שיהו רואין
הדרן עלך פרק דיני ממונות
אותו ושומעין את קולו. א"ר אלעזר ב"ר צדוק כשהיה רבן גמליאל יושב ביבנה היה אבא ואחיו יושבין מימינו והזקנים
פ"ב כהן גדול דן ודנין אותו כו'. ירושלמי ניחא דן דנין אותו אמאי ממנה אנטלר. הגע עצמך שנפלה שבועה ואנטלר שבועה
משמאלו מפני כבוד הזקן דבר תקנה עשה משה רבינו בשעה שאמר לו פקוד כל בכור זכר בבני ישראל. מה עשה נטל כ"ב
אלף פיתקין וכתב בהן בן לוי ורע"ג כתב בהן חמשת שקלים והטילן לקלפי כו'. קונדיקוס הגמון שאל לר' יוחנן בן זכאי